לדלג לתוכן

המסגד הגדול בעזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המסגד הגדול בעזה
جامع غزة الكبير
מידע כללי
סוג מסגד עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת רובע א-דראג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום עזה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה עזה, הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ? – המאה ה־5
תאריך פתיחה רשמי המאה ה־5 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 7 בדצמבר 2023 עריכת הנתון בוויקינתונים
חומרי בנייה כורכר עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות אסלאמית, אדריכלות ממלוכית, אדריכלות נורמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 1,800 מ"ר
קואורדינטות 31°30′14″N 34°27′52″E / 31.504°N 34.4644°E / 31.504; 34.4644
www.omary.in
(למפת עזה רגילה)
 
המסגד הגדול בעזה
המסגד הגדול בעזה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המסגד הגדול בעזהערבית: جامع غزة الكبير, גַ֫'אמֶע עַ֫'זַּה אל-כַּבִּ֫יר), הידוע גם בשם "אל-מסג'ד אל-עומַרִי אל-כביר", "המסגד העומרי הגדול", הוא המסגד העתיק והגדול ביותר ברצועת עזה וממוקם בעיר העתיקה של עזה.

על פי המסורת המקומית, באתר עמד מקדש פלשתי קדום, שעל חורבותיו נבנתה כנסייה במאה ה-5 על ידי האימפריה הביזנטית. לאחר הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה ה-7 הפך המקום למסגד, שיופיו תואר במאה ה-10 על ידי הגאוגרף הערבי מוקדסי. צריח המסגד התמוטט ברעידת אדמה בשנת 1033. בשנת 1149 בנו הצלבנים כנסייה גדולה במקום, אך היא נהרסה ברובה על ידי השושלת האיובית בשנת 1187, ולאחר מכן שוב נבנה במקומה מסגד על ידי הממלוכים בתחילת המאה ה-13. המסגד נהרס על ידי המונגולים בהנהגת הולאגו חאן בשנת 1260, ואז שוב נבנה על ידי תושבי עזה המוסלמים, אך נהרס ברעידת אדמה בשנת 1294. הוא נבנה מחדש עד ידי הסולטנים הממלוכים, ושופץ על ידי העות'מאנים במאה ה-16. במהלך מלחמת העולם הראשונה המסגד נפגע קשות בהפצצות של הצבא הבריטי, אך הוא שוקם בשנת 1925 על ידי המועצה המוסלמית העליונה.

ב־7 בדצמבר 2023, דווח כי המסגד נהרס בהפצצות צה"ל במהלך התמרון הקרקעי בעזה במלחמת חרבות ברזל.

המסגד הגדול ממוקם ברובע א-דרג' בעיר העתיקה במרכז עזה, בקצה המזרחי של רחוב עומר אל-מוח'תאר, מדרום-מזרח לכיכר פלסטין. מדרום למסגד נמצא שוק הזהב של עזה.

מקדש פלשתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת המקומית, המסגד ניצב באתר שבו היה מקדש פלשתי לאל דגון. אגדה מקומית טוענת שקבר שמשון נמצא מתחת למיקומו הנוכחי של המסגד.

כנסייה ביזנטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 406 לספירה נבנתה במקום כנסייה ביזנטית גדולה על ידי הקיסרית אליה אודוקיה, רעייתו של תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית, אם כי ייתכן גם שהכנסייה נבנתה על ידי הקיסר מרקיאנוס. הכנסייה הופיעה במפת מידבא מהמאה ה-6.

מסגד מוסלמי קדום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה הביזנטית הפכה למסגד במאה השביעית על ידי הח'ליפה עומר בן אל-ח'טאב, ועל שמו הוא נקרא כיום "מסגד אל-עומרי".

בשנת 985, בתקופת שלטון בית עבאס, כתב הגאוגרף הערבי מוקדסי כי המסגד הגדול הוא "מסגד יפהפה". ב-5 בדצמבר 1033 רעידת אדמה גרמה להתמוטטות הצריח במסגד.

כנסייה צלבנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
התבליט במסגד בו תוארו המנורה, שופר, לולב ואתרוג, ומתחת הכיתוב "חנניה בן יעקב" בעברית וביוונית

הצלבנים כבשו את עזה בשנת 1100, ובשנת 1149 בנו במקום כנסייה גדולה שהוקדשה ליוחנן המטביל, על פי צו של בלדווין השלישי, מלך ירושלים. ניתן לזהות שרידים שנותרו מהכנסייה הצלבנית בשניים משלושת המסדרונות במסגד הגדול כיום.

על אחד מעמודי הבניין המזוהה עם הכנסייה הצלבנית היה תבליט ובו כתובת מגולפת בעברית וביוונית. בעבר חשבו שהתבליט הובא מקיסריה, אך כיום הסברה המקובלת היא שהוא הובא מבית הכנסת העתיק בעזה, שנבנה במיומה בסביבות שנת 508 לספירה. בתבליט מתוארים המנורה, שופר, לולב ואתרוג, מוקפים בזר ומתחתיו הכיתוב "חנניה בן יעקב" בעברית וביוונית. התבליט תועד לאחרונה בשנת 1987, ובשלב כלשהו לאחר מכן הוא הושחת והאבן מתחתיו הוחלקה.[1]

בשנת 1187 נכבשה עזה מהצלבנים בידי השושלת האיובית בהנהגתו של צלאח א-דין, והם הרסו את הכנסייה.

מסגד ממלוכי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלוכים בנו מחדש את המסגד במאה ה-13, אך בשנת 1260 הוא נהרס על ידי המונגולים, בהנהגת הולאגו חאן. לאחר מכן הוא שוב נבנה על ידי תושבי עזה המוסלמים, אך נהרס ברעידת אדמה בשנת 1294.

הסולטן הממלוכי חוסאם א-דין לאג'ין (אנ') בנה מחדש את חלל התפילה של המבנה משנת 1297 עד 1299, והממלוכים ששלטו לאחר מכן בעזה המשיכו לשפץ ולהרחיב את המבנה. בשנת 1355 הגאוגרף המוסלמי אבן בטוטה ציין לשבח את חוזקו של המסגד ויופיו. ניתן לראות כיום במסגד כתובות הנושאות שמות של מספר סולטנים ממלוכים, בהם מוחמד בן קלאוון, אל-אשרף סיף אל-דין קאיתבאי ואל-מסתעין השני.

התקופה העות'מאנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
החצר, הקשתות והצריח של המסגד הגדול בעזה, בסוף המאה ה-19

במאה ה-16 שופץ המסגד הגדול על ידי העות'מאנים, שבנו בעזה באותה תקופה שישה מסגדים נוספים. הוא מוזכר בכתביהם של נוסעים מהמאה ה-19.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא נפגע קשות בהפצצות של מדינות ההסכמה. הבריטים טענו שההרס נגרם בגלל התפוצצות תחמושת שהעות'מאנים הטמינו במסגד.

חלל התפילה המרכזי במסגד, לאחר הפצצת הצבא הבריטי בשנת 1917

תקופת המנדט הבריטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1925 עד 1927 שוקם המסגד על ידי המועצה המוסלמית העליונה, בפיקודו של ראש עיריית עזה לשעבר סעיד א-שווא.

עם תום השיפוצים הפך המסגד למוקד הפעילות הדתית והחברתית עבור רבים מתושבי עזה.

בשנת 1928 יזמה המועצה המוסלמית העליונה הפגנה המונית במסגד נגד הבחירות לאספת הנבחרים של המנדט הבריטי, בהשתתפות תושבים מוסלמים ונוצרים.

לאחר הקמת מדינת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסגד היה פעיל ושימש כמוקד לפעילות דתית וחברתית, אם כי האירועים בו משקפים את השינויים העוברים על החברה בעזה. ב-11 ביוני 2007, במהלך עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, אנשי חמאס חטפו והרגו את אחד מחיילי המשמר הנשיאותי הפלסטיני בעזה. כנקמה, באותו יום חמושים מהפת"ח חטפו והרגו את מוחמד אל-רפעתי, האימאם של המסגד הגדול, שנחשב לתומך חמאס.[2]

ב-2 באוגוסט 2014 הפציץ צה"ל את המסגד, במהלך מבצע צוק איתן.[3]

בחודש מאי 2020 נסגרו לראשונה דלתות המסגד למשך חודש הרמדאן עקב התפרצות נגיף הקורונה ברצועת עזה, במהלכה הוטל סגר על תושבי עזה.[3]

בחודש דצמבר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, נפגע המסגד וחלקים גדולים ממנו קרסו.[4][5]

ארכיטקטורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסגד הגדול משתרע על שטח של 4,100 מ"ר, מתוכו 1,800 מ"ר שטח בנוי. רוב המבנה בנוי מסלעי כורכר. במסגד חצר פנימית גדולה המוקפת בקשתות מעוגלות. הממלוכים, ומאוחר יותר העות'מאנים, הרחיבו את החלקים הדרומיים והדרום-מזרחיים של הבניין.

על דלת המסגד חקוקה כתובת ובה שמו של הסולטאן הממלוכי קלאוון, וכן ניתן לראות בו כתובות עם שמות של סולטנים ממלוכים נוספים, בהם מוחמד בן קלאוון, אל-אשרף סיף אל-דין קאיתבאי, אל-מסתעין השני וברקוק.

במסגד יכולים להתפלל מעל לשלושת אלפים איש. בקומת הקרקע נמצא אולם התפילה המרכזי וחדר תפילה לנשים, ובקומה העליונה בית מדרש ללימודי דת האסלאם. במרתף נמצא אולם קבלת פנים, ומוזיאון ארכאולוגי.

פנים המסגד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהמבנה הפך מכנסייה למסגד נותרו בו רק חלקים מעטים מהמבנה הצלבני הקדום, בהם החזית והקשת בכניסה המערבית, ומספר עמודים בעלי אדריכלות נורמנית ואדריכלות גותית. מספר עמודים זוהו כחלקים שפורקו מבית כנסת עתיק, כנראה בית הכנסת העתיק בעזה, ונעשה בהם שימוש חוזר לבניית הכנסייה הצלבנית, והם נותרו כחלק מהמסגד. הדלת המערבית והאוקולוס המערבי עשויים שיש. הרצפות מכוסות באריחים מזוגגים. עמודי השיש מעוטרים בכותרות קורינתיות.

אולם התפילה המרכזי מקורה כקמרון צולב, ומחולק לחללים צדדיים באמצעות קשתות. אבן בטוטה תיאר בכתביו מינבר עשוי שיש לבן שראה במסגד הגדול, והוא נמצא שם גם כיום. לצידו מחראב הנושא כתובת משנת 1663 ובה שמו של מוסא פאשא, מושל עזה בתקופת השלטון העות'מאני.

הצריח (מינרט)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסגד מפורסם בצריח שלו (מינרט), שחציו התחתון מרובע וחציו העליון מתומן. סגנון זה אופייני לאדריכלות הממלוכית (אנ'). המינרט בנוי מסלע כורכר, בראשו חלק הבנוי מעץ ואריחי קרמיקה, ומעליו כיפת אבן פשוטה.

ספריית המסגד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריית המסגד הוקמה על ידי הסולטן הממלוכי ביברס והועסקו בה אנשי דת ומדע. במקורות רבים מצוין שהספרייה הכילה יותר מעשרים אלף ספרים וכתבי יד בתחומי המדע והאמנות. רוב התכולה נגנבה או נהרסה במהלך מסעי הצלב, מסע נפוליאון בארץ ישראל ומלחמת העולם הראשונה, וכיום נותרו בספרייה רק 132 כתבי יד עתיקים, בהם כתב יד משנת 920 לפנה"ס.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המסגד הגדול בעזה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]