המסגרת הכלכלית האינדו-פסיפית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המדינות החברות במסגרת הכלכלית ההינדו-פסיפית: ארצות הברית, וייטנאם, אוסטרליה, ברוניי, פיג'י, הודו, אינדונזיה, יפן, מלזיה, ניו זילנד, הפיליפינים, סינגפור, דרום קוריאה, ותאילנד.

המסגרת הכלכלית ההינדו-פסיפית לשגשוג (Indo-Pacific Economic Framework for Prosperity, ובקיצור: IPEF) היא יוזמה כלכלית שהושקה באופן רשמי על ידי נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ב-23 במאי 2022, כחלק ממלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין, על מנת ליצור מסגרת כלכלית שתהווה חלופה למדינות הפסיפיק אשר הן בעלות פוטנציאל טבעי לשותפות סחר עם סין, וכן לחזק את ברית הקוואד נגד סין.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין

החל משנת 2018 מתנהלת מלחמת סחר בין ארצות הברית לסין. המאבק של ארצות הברית בסין כולל גם ברית צבאית נגדה בשם הקוואד, בה חברות ארצות הברית, יפן, אוסטרליה והודו. עד 2017 הייתה ארצות הברית שותפה לקואליציה הטרנס פסיפית (TPP), שהיא מסגרת כלכלית לסחר חופשי אשר מנתה 12 מדינות לאורך חופי האוקיינוס השקט. אולם ב-2017 עם היבחרו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, הוא פרש משותפות זו, ובכך איפשר לסין להקים את השותפות הכלכלית האזורית המקיפה. בנוסף, סין ביקשה להצטרף לשותפות הטראנס פסיפית לאחר פרישת ארצות הברית ממנה. לפיכך, כשנבחר ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית, שקד על הקמת מסגרת כלכלית הדומה לזו של הטרנס פסיפית, שתבודד את סין כלכלית ותחליש אותה.

ייסוד המסגרת הכלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקת המסגרת הכלכלית ההינדו-פסיפית בטוקיו. 23 במאי 2022

ב-23 במאי 2022, בפסגה של מדינות הקוואד שהתקיימה בטוקיו בירת יפן, השיק נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן את המסגרת הכלכלית ההינדו פסיפית לשגשוג.[1] עם ייסודה, השתתפו בה ארבע עשרה מדינות, הכוללות את ארצות הברית והמדינות מהאזור ההינדו-פסיפי, כאשר המדינה האחרונה שהצטרפה היא פיג'י, אי בדרום האוקיינוס השקט, עם הזמנה פתוחה למדינות נוספות להצטרף בכל עת.

ביידן תיאר את היוזמה כ"כתיבת הכללים החדשים לכלכלת המאה ה-21", וקבע כי ההסכם יגרום לכלכלות המשתתפות בו "לצמוח מהר והוגן יותר". שרת המסחר ג'ינה ריימונדו טענה כי המסגרת מהווה "ההתקשרות הכלכלית הבינלאומית המשמעותית ביותר שהייתה לארצות הברית אי פעם באזור זה".

המסגרת הכלכלית המשותפת עוסקת בנושאים כלכליים שונים כמו הפחתת רגולציה על עובדים ומשכורות, קידום טכנולוגיות ירוקות, שמירה על זכויות אדם, הפניית המסחר מזרחה אל האזור ההינדו פסיפי, ועוד.[2]

המדינות המשתתפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע עשרה מדינות חברות ב-IPEF, אשר מהוות 40% מהתמ"ג העולמי:

תגובות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שר החוץ הסיני וואנג יי מתח ביקורת על היוזמה כניסיון לקדם את הניתוק הכלכלי מסין. וואנג יי טען כי היוזמה, והאסטרטגיה ההינדו-פסיפית של ארצות הברית בכללותה, יצרו פילוגים ו"הסיתו לעימות". וואנג הצהיר כי הסכם כזה יהיה "בסופו של דבר כישלון".
  • כמה אנליסטים מתחו ביקורת על חוסר ההכללה של טאיוואן במסגרת. מאמר דעה שפורסם ב-The Hill טען כי טאיוואן הודחה על מנת לפייס מדינות מרכזיות היושבות על הגדר בכל הנוגע ליחסי ארצות הברית-סין כמו אינדונזיה, שממשלותיהן חששות להכעיס את סין
  • ראש ממשלת מלזיה לשעבר, מהאטיר מוחמד, מתח ביקורת על הארגון כיוזמה שנועדה לבודד את סין, ואמר כי "מדינות רבות מכירות בכך שלא מדובר בקבוצה כלכלית אלא באיחוד פוליטי באמת".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ynet והסוכנויות, ביידן בהצהרה חריגה: נגיב צבאית אם סין תפלוש לטייוואן, באתר ynet, 23 במאי 2022
  2. ^ על ייסוד המסגרת הכלכלית ומשמעויותיה ראו כאן.