לדלג לתוכן

המסלול הבין-לאומי אנצו ודינו פרארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המסלול הבין-לאומי אנצו ודינו פרארי
Autodromo Enzo e Dino Ferrari
מידע כללי
סוג מסלול מירוץ עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם אנצו פרארי עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אימולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1950
תאריך פתיחה רשמי 1953 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
אורך 4,909 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 44°20′28″N 11°42′48″E / 44.341111111111°N 11.713333333333°E / 44.341111111111; 11.713333333333
www.autodromoimola.it
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המסלול הבין-לאומי אנצו ודינו פרארי (באיטלקית: Autodromo Internazionale Enzo e Dino Ferrari ידוע יותר כמסלול אימולה הוא מסלול מרוצים, באורך 4.909 ק"מ, הסמוך לעיר אימולה באיטליה. המסלול קרוי על שמם של אנצו פרארי, מייסד יצרנית הרכב וקבוצת המרוצים פרארי, ובנו אלפרדו "דינו" פרארי שנפטר בגיל 24. המסלול מדורג ברמה 1 על פי הדירוג של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA)[1]. זהו אחד המסלולים הבודדים ברמה זאת בהם מתחרים בניגוד לכיוון השעון.

אימולה אירחה את גרנד פרי סן מרינו בין השנים 1981 ל-2006. בתקופה זו נערכו באיטליה שני מרוצי גרנד פרי מדי שנה, כאשר הגרנד פרי האיטלקי התקיים במונזה, ולכן המרוץ באימולה נקרא על שם הנסיכות הסמוכה. המסלול חזר ללוח המרוצים בעונת 2021 כגרנד פרי אמיליה-רומאניה. המסלול נחשב כמסלול הביתי של קבוצת פרארי, המתחרה באליפות.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוואי המסלול המקורי בשנת 1953

שמו המקורי של המסלול היה אוטודרומו דה קסטלצ'יס (Autodromo di Castellaccis) והוא נבנה כמסלול חצי-קבוע בשנת 1953. במסלול לא היו פניות שיקיין, כך שבין הפניות אקווה מינרלי לריוואזה ומפניית ריוואזה עד פניית טוסה המסלול היה כמעט ישר עם עיקולים קטנים. המסלול נשאר בתצורה זאת עד לשנת 1972.

המרוץ הראשון במסלול היה מרוץ אופנועים שהתקיים באפריל 1953. ביוני שנה לאחר מכן התקיים מרוץ המכוניות הראשון. באפריל 1964 התקיים מרות הפורמולה 1 הראשון במסלול, כמרוץ שאינו חלק מהאליפות. ג'ים קלארק ניצח את המרוץ. מרוץ נוסף, שאינו חלק מהאליפות, התקיים בשנת 1979 והסתיים בניצחונו של ניקי לאודה.

המסלול נכנס רשמית לסבב מרוצי אליפות הפורמולה 1 בשנת 1980 כשאירח את גרנד פרי איטליה. נלסון פיקה ניצח את המרוץ. הגרנד פרי האיטלקי חזר למונזה שנה לאחר מכן ובמקומו התקיים במסלול גרנד פרי סן מרינו, שהיווה חלק מלוח המרוצים עד לעונת 2006.

בין השנים 2001 עד 2006 אירח המסלול מרוצים במסגרת אליפות הסופרבייק העולמית. המרוצים שחזרו למסלול החל משנת 2009. החל משנת 2018 מתקיים במסלול הסבב הסוגר של אליפות המוטוקרוס של ה-FIM.

אליפות העולם למכוניות תיור קיימה במסלול מספר אירועים: המרוץ של סן מרינו (2005), המרוץ של אירופה (2008) והמרוץ של איטליה (2009). אליפות ה-GT הבינלאומית הפתוחה קיימה במקום מרוצים בין השנים 2009 עד 2011 ובשנת 2021. אליפות ה-TCR הבינלאומית מתקיימת במסלול מאז שנת 2016.

מרוץ 6 השעות של אימולה נוסף בשנת 2011 כחלק מסבב מרוצי הלה-מאן ומרוצי הלה-מאן אנטרקונטיננטל קאפ עד לשנת 2016. בשנת 2022 חזר המרוץ לסבב מרוצי הלה-מאן האירופאי כמרוץ 4 השעות של אימולה. מרוץ 12 השעות של אימולה התקיים פעמיים בשנים 2017 ו-2018 במסגרת מרוצי ה-24H סרייס.

מלבד מרוצי מכוניות אירח המסלול גם מרוצים במסגרת אליפות העולם באופני כביש ומקטעים במרוץ ג'ירו דה איטליה.

טמבורלו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים נוספו למסלול פניות חדשות, דוגמת השיקיין בפניית אקווה מינרלי ופניית וריינטה אלטה. למרות השינויים עיקר העניין במסלול נשארה פניית טמבורלו (Tamburello), פנייה שטוחה וקופצנית שעוברת בסמוך לגדר הבטון שמפרידה בין המסלול לנחל סנטרנו הסמוך לו.

בעונת 1987 התרסקה מכוניתו של נלסון פיקה בפנייה במהלך האימון, כתוצאה מכשל בגלגל. בעקבות הפציעה נאלץ להחמיץ את המרוץ. שנתיים לאחר מכן התרסק בפנייה גרהרד ברגר עם מכונית הפרארי לאחר כשל בכנף הקדמית. ההתנגשות במהירות של כ-300 קמ"ש גרמה להתלקחות המכונית. הודות לתגובה מהירה של המארשלים והצוות הרפואי חולץ ברגר במהירות. עקב כוויות בידיו הוא נאלץ להחמיץ את המרוץ הבא (גרנד פרי מונקו). מישל אלבורטו התרסק בפנייה בשנת 1991, בעת שבחן מכונית עבור קבוצת Footwork Arrows, אך יצא ללא פציעות. שנה לאחר מכן התרסק באותה פנייה ריקארדו פטרזה במהלך בחינת מכונית עבור קבוצת ויליאמס.

בעקבות מותן של איירטון סנה ורולנד רצנברגר במהלך גרנד פרי סן מרינו בשנת 1994 שונתה הפניה מפנייה חזקה שמאלה לפניית שיקיין שמאל-ימין-שמאל.

גרנד פרי סן מרינו 1994

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנד פרי סן מרינו בשנת 1994 היה רווי בתאונות ואירועים קטלניים. במהלך האימון ביום שישי סטה רכבו של רובנס באריקלו מהמסלול ופגע בגדר הצמיגים. הברזילאי איבד את ההכרה והתערבות רפואית מהירה הצילה את חייו. למחרת, במהלך מקצה המוקדמות, רולנד רצנברגר התנגש חזיתית בקיר במהירות של כ-310 קמ"ש ומת מיידית משבר בבסיס הגולגולת. במהלך ההקפה השביעית של המרוץ איבד איירטון סנה, שלוש פעמים אלוף העולם, את השליטה במכוניתו והתנגש בקיר בפינת טמבורלו. מותו נקבע בבית החולים כמה שעות מאוחר יותר. בשני אירועים נוספים נפצעו גם מספר צופים ומכונאים.

המסלול המשיך לארח את הגרנד פרי, אך נעשו בו תיקונים והתאמות, במטרה להפוך אותו לבטוח יותר. פניית טמבורלו המהירה הפכה לפניית שיקיין ומלכודת חצץ נוספה בצד החיצוני של הפנייה. פניית וילנב הפכה מפנייה מהירה ימינה, אליה נכנסו בהילוך שישי, לפנייה מתונה יותר אליה מגיעים בהילוך רביעי. גם בפנייה זאת נוספה מלכודת חצץ בצידה החיצוני. השיקיין בפניית אקווה מינרלי בוטל.

שינוי נוסף נעשה בפניית ואריינטה אלטה (Variante Alta) הנמצאת בראש הגבעה המובילה את פניית ריבאצה (Rivazza), נקודת הבלימה הקשה ביותר לאורך המסלול. לפני הגרנד פרי של עונת 2006, הונמכו השוליים במידה ניכרת והפנייה עצמה הודקה כדי להפחית את המהירות ובתקווה להפחית את מספר התאונות.

חזרה לפורמולה 1

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ הגרנד פרי הוצא מלוח המרוצים של עונת 2007. הנהלת המסלול קיוותה שהמסלול יוחזר, בסופו של דבר, ללוח המרוצים, בתנאי שהשיפוצים במסלול יושלמו בזמן, אך הדבר לא קרה בסופו של דבר[2]. מאז שנת 2007 עבר המסלול מספר שינויים: השיקיין בואריינטה באסה (variante Bassa) בוטל והמסלול בחלק זה הפך להיות ישר לחלוטין. עם זאת פניית השיקיין עדיין משמשת את המסלול במרוצי אופנועים. באפריל 2008 נהרס אזור הטיפולים הקיים ובמקומו נבנה חדש, שהתפרש על פני שטח גדול יותר. את עבודות הבנייה ליווה הרמן טילקה, אדריכל מסלולי המרוצים של אליפות הפורמולה 1. ביוני אותה שנה, עם השלמת העבודות, קיבל המסלול מהפדרציה הבין-לאומית לרכב (FIA) דירוג T1, המאפשר קיום מבחנים רשמיים לפורמולה 1 במסלול. באוגוסט 2011 קיבל המסלול את הדירוג "1", הרמה העליונה של המסלולים המאפשרת קיום מרוצי פורמולה 1[3].

ביוני 2015 הודיעה הנהלת המסלול כי היא נמצאת במגעים לחזור ללוח המרוצים החל מעונת 2017 במקומו של מסלול מונזה, המארח של גרנד פרי איטליה, שחוזהו עמד להסתיים בסוף עונת 2016[4]. ביוני 2016 נחתם חוזה לאירוח הגרנד פרי החל משנת 2017[5], אך בספטמבר נחתם חוזה חדש עם מונזה[6]. הנהלת המסלול החלה לפעול בהליכים משפטיים כנגד החוזה החדש בטענה לאי-חוקיות המימון שנתנה ממשלת איטליה למסלול במונזה, אך בתחילת חודש נובמבר משכו את התלונה והטיפול בנושא נפסק[7].

בפברואר 2020 הציעו בעלי המסלול לקיים בו מרוץ, במקומו של גרנד פרי סין שבוטל בעקבות מגפת הקורונה. ביולי אותה שנה הוכרז על הוספת המרוץ לסבב. המרוץ התקיים במקביל לגרנד פרי איטליה שהתקיים במונזה ועל כן מותג כגרנד פרי אמיליה-רומאניה[8]. המרוץ המשיך להלחיף את הגרנד פרי הסיני גם בעונות 2021 ו-2022[9]. במרץ 2022 נחתם חוזה לקיום המרוץ במסלול עד לעונת 2025[10].

שיאי מסלול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיא המסלול בתצורה הנוכחית הוא 1:15.484 נקבע על ידי לואיס המילטון בגרנד פרי אמיליה-רומאניה במהלך עונת 2020

קטגוריהזמןנהגמכוניתמרוץמפת המסלול
תצורת גרנד פרי: 4.909 ק"מ (2008–הווה)
פורמולה 11:15.484[11]לואיס המילטוןמרצדס-AMG F1 W11 EQ Performanceגרנד פרי אמיליה-רומאניה (2020)
GP2 אסיה1:28.097רומן גרוז'אןדלארה GP2/11GP2 אסיה (2011)
פורמולה 21:28.353ג'האן דרוואלהדלארה F2 2018 פורמולה 2 (2022)
אוטו GP1:32.189[12]קימיה סאטולולה B05/52אוטו GP ‏(2014)
LMP11:33.112[13]סבסטיאן בורדייהפיג'ו 908מרוץ 6 השעות של אימולה (2011)
פורמולה 31:33.129רומן סטאנקדלארה F3 2019פורמולה 3 (2022)
LMP21:33.702[14]לורנצו קולומבוOreca 07מרוץ 4 השעות של אימולה (2022)
יורופורמולה אופן1:35.273[15]ג'ק קרופורדדלארה 320יורופורמולה אופן (2021)
LMP31:38.235[16]לורן הורדוקין M30 - D08לה מאן קאפ (2022)
פורמולה 2 (2009–2012)1:38.576רוברט ויקנסויליאמס JPH1פורמולה 2 (2009)
אליפות הפורמולה רג'יונל האירופאית1:38.769[17]אדריאן דייווידטאטוס F.3 T-318אליפות הפורמולה רג'יונל האירופאית (2021)
אינטרנשיונל פורמולה מאסטר1:39.946[18]פאביו ליימרטאטוס N.T07אינטרנשיונל פורמולה מאסטר (2009)
GT31:40.375[19]ניקי ת'יםאסטון מרטין ואטאג' AMR GT3GT World Challenge Europe‏ (2022)
פורמולה רנו 2.01:40.686[20]פרנקו קולפינטוטאטוס FR-19פורמולה רנו יורוקאפ (2020)
LM GTE1:41.024[21]מתיו גריפיןפרארי איטליה 458 GT2מרוץ 4 השעות של אימולה (2014)
SRO GT21:43.486[22]אנדרס פיורדבאךברבהאם BT63 GT2 קונספטGT2 אירופה (2022)
פרארי צ'אלנג'1:44.024[23]עמנואל מריה טבצ'יפרארי 488 צ'אלנג'Evoפרארי צ'אלנג' אירופה (2020)
פורמולה 41:44.349[24]דינו בגנוביץ'טאטוס F4-T014אליפות הפורמולה 4 האיטלקית (2020)
לה מאן פרוטוטייפ צ'אלנג'1:44.443[13]קייל מרסליOreca FLM09מרוץ 6 השעות של אימולה (2011)
JS P41:47.027[16]דימיטרי אנגלברטליז'ייה JS P4ליז'ייה - הסבב האירופי (2022)
GT41:49.524[25]טום קאנינגאסטון מרטין ונטאג' AMR GT4GT4 הסבב האירופאי (2022)
TCR1:51.647[26]מיקל אזקונהסיאט קופרה לאון TCRTCR איטליה (2021)
JS2 R1:53.793[27]דייוויד קוסאנלליז'ייה JS2 Rליז'ייה - הסבב האירופי (2022)
ETC1:53.801[28]פטר פוליןסיאט לאון קפא רייסרETC‏ (2016)
אליפות העולם למכוניות תיור1:55.388[29]ג'יימס תומפסוןהונדה אקורד אירו Rאליפות העולם למכוניות תיור (2008)
מרוצי אופנועים: 4.936 km (2009–הווה)
אליפות הסופרבייק העולמית1:45.727[30]שאז דייוויסדוקאטי פאניג'לה V4 Rאליפות הסופרבייק העולמית (2019)
אליפות הסופרספורט העולמית1:51.101[31]ז'ול קלוזלאגוסטה F3 675אליפות הסופרספורט העולמית (2015)
סופרספורט 3002:08.200[32]מרי הררהימאהה YZF-R3סופרספורט 300 (2018)
תצורה מותאמת: 4.959 ק"מ (1995–2006)
פורמולה 11:20.411מיכאל שומאכרפרארי F2004גרנד פרי סן מרינו (2004)
GP21:33.871ניקולא לפיירדלארה GP2/05GP2‏ (2005)
F30001:38.936[33]ג'ורג'יו פנטאנולולה B02/50F3000 ‏ (2002)
יורוסרייס 30001:40.909[34]ג'אקומו ריצ'ילולה B02/50יורוסרייס 3000 (2006)
פורמולה 31:47.137[35]ולריו סקסלטידלארה F399אליפות נפורמולה 3 האיטלקית (2000)
GT1 (GTS)1:47.399[36]אוה אלזןסאלין S7-Rאליפות ה-GT‏ (2004)
אליפות הסופרבייק העולמית1:48.389[37]טרוי בייליסדוקאטי 998 F02אליפות הסופרבייק העולמית (2002)
500 סמ"ק1:49.436מיק דוהאןהונדה NSR500גרנד פרי סן מרינו (1997)
פורמולה רנו 2.01:50.679[38]פסקל קוכםטאטוס FR2000רנו יורוקאפ (2004)
250 סמ"ק1:51.872טצויה הרדהאפריליה RSV 250גרנד פרי אימולה (1997)
N-GT1:52.425[36]לוקאס לורפורשה 911 (996) GT3-RSRמרוץ 500 הק"מ של אימולה (2004)
אליפות הסופרספורט העולמית1:53.122[39]קווין קרטיןימאהה YZF-R6אליפות הסופרספורט העולמית (2003)
סופר טורינג1:55.737[40]עמנואל נאספטיב.מ.וו 320iאליפות הסופרטורינג האיטלקית (1999)
125 סמ"ק1:58.490ולנטינו רוסיאפריליה RS125Rגרנד פרי אימולה (1997)
סופר 20001:59.756[41]פבריציו ג'ובנרדיאלפא רומיאו 156 GTA סופר 2000ETCC‏ (2004)
מסלול גרנד פרי עם שיקיינים: 5.040 ק"מ(1980–1994)
פורמולה 11:24.335דיימון הילויליאמס FW16גרנד פרי סן מרינו (1994)
גרופ C1:37.840[42]פיירלואיג'י מרטינילנצ'יה LC2מרוץ 1000 הק"מ של אימולה (1984)
F30001:38.290[43]גבריאל טרקוונימרץ 87BF3000‏ (1987)
פורמולה 31:45.429[44]לוקה בדוארדלארה F391אליפות הפורמולה 3 האיטלקית (1991)
גרופ A1:51.799[45]אנטוניו טמבוריניאלפא רומיאו 155 GTAאליפות הסופרטורינג האיטלקית (1992)
500 סמ"ק1:53.360קני רוברטסימאהה YZR500גרנד פרי סן מרינו (1983)
ב.מ.וו M1 פרוקאר1:54.768[46]נלסון פיקהב.מ.וו M1 פרוקארב.מ.וו M1 פרוקאר (1980)
סופר טורינג1:58.079[47]פבריציו ג'ובנרדיפיג'ו 405 Mi16אליפות הסופרטורינג האיטלקית (1993)
250 סמ"ק2:03.130אנטון מאנגקוואסקי KR250גרנד פרי סן מרינו (1981)
125 סמ"ק2:06.030אנחל נייטוגארלי 125 GPגרנד פרי סן מרינו (1983)
50 סמ"ק2:21.420ריקארדו טורמומורבילדלי 50גרנד פרי סן מרינו (1983)
תצורת גרנד פרי מקורית עם שיקיינים: 5.060 ק"מ (1973–1979)
פורמולה 11:33.610[48]ז'יל וילנבפרארי 312 T4גרנד פרי דינו פרארי (1970)
גרופ 71:34.900[49]ג'ורג' פולמרפורשה 917/10 TCקופה אורו די של (1973)
גרופ 51:40.800[50]ז'אן פייר ז'ארמאטרה-סימקה MS670מרוץ 1,000 הק"מ של אימולה (1974)
גרופ 61:42.300[51]ז'אן פייר ז'אררנו אלפין A442מרוץ 500 הק"מ של אימולה (1976)
פורמולה 31:47.800[52]מישל אלבורטומרץ 793אליפות הפורמולה 3 האיטלקית (1979)
500 סמ"ק1:56.000[53]קני רוברטסימאהה YZR500גרנד פרי האומות (1979)
350 סמ"ק1:59.300קורק בלינגטוןקוואסקי KR350גרנד פרי האומות (1979)
250 סמ"ק2:01.400קורק בלינגטוןקוואסקי KR250גרנד פרי האומות (1979)
125 סמ"ק2:08.500תיירי אספייהמוטובקאן 125גרנד פרי האומות (1979)
50 סמ"ק2:24.500יוגניו לצריניקריידלר 50 GPגרנד פרי האומות (1979)
תצורת מסלול מקורית: 5.017 ק"מ (1953–1972)
גרופ 71:27.700[54]הלמוט מרקוBRM P167אינטרסרייס (1972)
פורמולה 21:31.900[55]פיטר גת'יןשברון B20פורמולה 2 (1972)
גרופ 61:36.900[56]ג'קי איקסמיראז' M3/300מרוץ 500 הק"מ של אימולה (1969)
גרופ 41:41.700[56]פרנק גרדנרלולה T70 Mk IIIB GTמרוץ 500 הק"מ של אימולה (1969)
פורמולה 31:42.300[57]סנדרו צ'ינוטיברבהאם BT35Cאליפות הפורמולה 3 האיטלקית (1972)
פורמולה 11:48.300טרבור טיילורלוטוס 25גרנד פרי אימולה (1963)
גרופ 32:04.100[58]הרברט דמץאברת' סימקה 1300 GTאליפות ה-GT‏ (1965)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ List of motor racing circuits by FIA grade, 15 December 2020
  2. ↑ Imola still off the 2007 calendar, Motorsport.com, 25 October 2006
  3. ↑ Imola eyes Formula One return with top FIA rating, Motorsport.com, 5 September 2011
  4. ↑ Exclusive: Imola begins talks to save Italian Grand Prix, Motorsport.com, 15 June 2015
  5. ↑ Imola signs agreement with Ecclestone for Italian GP, Motorsport.com, 18 June 2016
  6. ↑ Monza secures new three-year F1 deal to host Italian Grand Prix, Autosport, 2 Setember 2016
  7. ↑ Imola withdraws legal action over Monza's F1 Italian GP, Autosport, 8 November 2016
  8. ↑ Nurburgring, Portugal and Imola races added to F1 2020 calendar , SkySport, 25 August 2020
  9. ↑ F1 Schedule 2021 – Bahrain to host season opener as Australia moves later in calendar and Imola returns, Formula1.com, 16 February 2021
  10. ↑ Imola secures new F1 contract until 2025, Motorsport.com, 7 March 2022
  11. ↑ McDonagh, Connor (2 באפריל 2021). "Who holds the lap record for each circuit on the F1 2021 calendar?". Crash.net.
  12. ↑ "2014 Imola Auto GP".
  13. 1 2 "2011 6 Hours of Imola Classification By Fastest Lap By Driver After - ByClass" (PDF).
  14. ↑ "2022 4 Hours of Imola Classification By Category" (PDF).
  15. ↑ "2021 Euroformula Open Championship Imola Session Facts".
  16. 1 2 "2022 Ligier European Series Imola Heat Race 1 Provisional Classification by Category" (PDF).
  17. ↑ "Formula Regional European Championship 2021 Imola Race 1 Provisional Classification after 16 Laps - 78.326 km" (PDF).
  18. ↑ "2009 Imola Formula Master - Round 15".
  19. ↑ "2022 Imola GT Endurance".
  20. ↑ "2020 Formula Renault Eurocup Imola-2 Statistics".
  21. ↑ "2014 4 Hours of Imola Classification By Class" (PDF).
  22. ↑ "2022 GT2 European Series Imola Race 2 Results" (PDF).
  23. ↑ "2020 Trofeo Pirelli Imola Race 2 (30 Minutes) Final Classification" (PDF).
  24. ↑ "2020 Italian F4 Championship 2nd Imola Session Facts".
  25. ↑ "2022 GT4 European Series Imola Race 2 Results" (PDF).
  26. ↑ "TCR IT 2021 » Imola Round 7 Results".
  27. ↑ "2022 Ligier European Series Imola Heat Race 2 Provisional Classification by Category" (PDF).
  28. ↑ "ETC Cup 2016 » Imola Round 12 Results".
  29. ↑ "2008 World Touring Car Championship Race Of Europe Statistics".
  30. ↑ "Pirelli Italian Round, 10-12 May 2019, Results Tissot Superpole Race" (PDF). World Superbike. 12 במאי 2019.
  31. ↑ "Pirelli Italian Round, 10-12 May 2019, Results Race" (PDF). World Superbike. 12 במאי 2019.
  32. ↑ "PATA Italian Round, 11-12-13 May 2018 World Supersport 300 - Results Race" (PDF).
  33. ↑ "2002 Imola F3000".
  34. ↑ "2006 Imola Euroseries 3000".
  35. ↑ "2000 Italian F3 Imola Round 3: Imola, 14th May".
  36. 1 2 "FIA GT Championship Imola 2004".
  37. ↑ "Imola 27-28-29 September, 2002 Superbike - Results Race 2" (PDF).
  38. ↑ "2004 Formula Renault Eurocup Imola Statistics".
  39. ↑ "Imola 26-27-28 September, 2003 Supersport - Results Race" (PDF).
  40. ↑ "CIST 1999 » Imola Round 6 Results".
  41. ↑ "ETCC Cup 2004 » Imola Round 15 Results".
  42. ↑ "1984 Imola 1000Kms".
  43. ↑ "1987 Imola F3000".
  44. ↑ "1991 Italian Formula 3 Imola".
  45. ↑ "1992 Italian Touring Car Imola (Race 2)".
  46. ↑ "1980 Imola BMW Procar".
  47. ↑ "CIST 1993 » Imola Round 11 Results".
  48. ↑ "1979 Dino Ferrari Grand Prix".
  49. ↑ "Interserie Imola 1973".
  50. ↑ "1974 Imola 1000Kms".
  51. ↑ "1976 Imola 500Kms".
  52. ↑ "1979 Italian F3".
  53. ↑ "1979 Nations MotoGP".
  54. ↑ "Interserie Imola 1972".
  55. ↑ "1972 Imola F2".
  56. 1 2 "Imola 500 Kilometres 1969".
  57. ↑ "II Coppa Benaglia".
  58. ↑ "GP Imola 1965".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המסלול_הבין-לאומי_אנצו_ודינו_פרארי&oldid=40980604"