המסע אל האי אולי

המסע אל האי אולי

עטיפת הספר "המסע אל האי אולי"
מידע כללי
מאת	מרים ילן-שטקליס
איורים	צילה בינדר, בתיה קולטון
הוצאה
הוצאה	דביר, כנרת זמורה-ביתן דביר
תאריך הוצאה	1944

המסע אל האי אולי הוא ספר ילדים על-זמני שכתבה סופרת הילדים מרים ילן-שטקליס ואיירה צילה בינדר. הספר יצא לאור בשנת 1944 ומהדורה מחודשת שלו יצאה בשנת 2014 מלווה באיוריה של בתיה קולטון. גיבורי הספר הם דמויות שעליהם כתבה מרים ילן שטקליס בשיריה, וביניהם דני הגיבור, אלישבע הבובה שרגלה האחת נעלמה, אפה שבור והיא קרחת, וגם שלושה חברים של דני - קוּץ הדובון, רוּץ הכלב ומוּץ החתול.

עלילת הסיפור

העלילה מתחילה בשעת לילה, בביתו של דני. הכל ישנים, דני, רותי אחותו, הוריו ואפילו החלונות ישנים, ובחדר הצעצועים יושבים שלושת הידידים של דני - הדובון, הכלב והחתול - ומשוחחים. לפתע נשמע בכיה של אלישבע הבובה המצרה על מר גורלה שהיא פיסחת, קירחת ואפה שבור. הידידים - קוץ, רוץ ומוץ - מרחמים על אלישבע, ומחליטים שהם רחמנים יותר מילדים ומאנשים, הם אלו שיעזרו לבובה הסובלת וייקחו אותה לריפוי אצל הרופא הגדול שנמצא בארץ הבובות. השלושה מעירים את דני ומבקשים ממנו להצטרף למסעם עם אלישבע אל ארץ הבובות אשר נמצאת באי ששמו "אולי" בלב האוקיינוס. הם אינם יודעים את מיקומו המדויק של האי, "רק הלוויתן הזקן הגר בבית הבדולח שלו במעמקים הירוקים הקרירים", יודע את הדרך אליו. כאן מתחיל סיפור המסע של החמישה הרצוף מכשולים שונים והתגברות עליהם. הם יוצאים מהבית ונוסעים יחד במכונית הצעצוע של דני, זו מתנגשת בעץ ומתנפצת לרסיסים, והם נאלצים להמריא באווירון צעצוע של דני. כאשר גם זה מתקלקל, עוזרת להם ציפור לתקן אותו, ואף עוזרת להם למצוא את הלוויתן אשר נושאם על גבו אל האי "אולי" ואל הרופא שיצליח לתקן את אלישבע הבובה.

דמיון ומציאות ביצירה

העלילה מתחילה בלילה, במצב שנמצא בין ערות לשינה. כל בני הבית ישנים ורק הצעצועים, גיבורי הסיפור, ערים. בהמשך, העלילה מערבת בין מציאות לדמיון, בין סביבה מוכרת כמו חדר משחקים לבין מקום זר ולא ידוע ששמו ארץ הבובות, אשר נמצא באי אשר גם שמו - "אולי" - מרמז על כך שהוא בין ספקנות לוודאות. החבורה מתחילה את דרכה עם דמויות מוכרות ובהמשך פוגשת בעלי חיים ואף איש זר שאינם מוכרים לה.

מרים ילן שטקליס מכירה היטב את תחושות קוראיה, בני הגיל הרך שעדיין מערבים דמיון במציאות, מרבים להאניש בעלי חיים ואף חפצים, וגם חוששים מעט מהלא מוכר, והיא מערבת בעלילה אמירות של מספר יודע כל שיפוטי וחינוכי שמעורר בילדים תחושה שהם יכולים להירגע, מפני שיש מבוגר אחראי שמספר את העלילה.

הפן החינוכי ביצירה

בעלי החיים קוץ, רוץ ומוץ כועסים על הילדה רותי ועל אמה שאינן ערות לכאב של אלישבע הבובה, וכן ועל ילדים שמתנכלים לצעצועיהם, פוגעים בהם ואינם ערים לכך שגם לצעצועים יש כאבים ורגשות. לאורך העלילה חוזרת השאלה ומפנה את תשומת לב הקוראים לתופעה של השחתת צעצועים, ומעוררת אמפתיה אל האחר. בסופה ניתנת התשובה שגם הילדים רחמנים, ולא רק בעלי הזנב הפרוותיים, וזאת כאשר דני מתנדב לתרום מעורו פיסה לאלישבע המנותחת. הסיפור מדגיש את נושא האמפתיה לאחר הסובל, חברות ושיתוף פעולה, נאמנות, אהבה ורצון טוב.

"המסע אל האי אולי" הוא ספר מסע. בנוסף לערכי החברות העולים ממנו, יש בו גם משום עידוד ליצר החקרנות שמתפתח בילדים 'המבוגרים' של הגיל הרך אשר אינם מסתפקים עוד בחקר הסביבה הקרובה, אלא רוצים לפרוץ גבולות אל הסביבה הרחוקה יותר, לבדוק את תגליותיהם ואת עצמאותם, ועם זאת הם עדיין זקוקים לידיעה שיש להם מקום בטוח לחזור אליו. החבורה שיצאה למסע האמיץ נתקלה בקשיים אך לא ויתרה, השיגה את מטרתה ובסופו של דבר שבה אל הבית המוכר והידוע ואל ההורים. הסיפור מקנה לילד ערכים של אומץ, פתרון בעיות, ועמידה במטרה, כדברי סיגלית אבירם בריל על הקשר בין ספרות ילדים והתפתחות בגיל הרך, הספר מצליח "לחזק אצלו את התחושה שהוא יכול לצאת ולחקור את סביבתו אך יש לו עוגן בטוח לחזור אליו".

הבדלים בין המהדורה הראשונה למחודשת

הספר נכתב בשנת 1944, ובשנת 2014 כנרת זמורה-ביתן דביר הוציאה אותו לאור במהדורה חדשה.

בספר המקורי הופיעו רישומים מאת המאיירת צילה בידרמן, ואילו את המהדורה החדישה איירה בתיה קולטון באיורים צבעוניים ומפורטים, שעליהם סיפרה קולטון: "ה׳בעיה׳ היא שמרים ילן שטקליס כותבת כאילו היא מציירת. הפתרון הוא להתעלם מהטקסט, אני לא רוצה שהוא יגביל אותי. אבל אז אני קוראת, ויש המון פרטים, והבנתי שאני כל כך מוגבלת. היה לי קשה, זה היה מסע מאוד ארוך, ומתי ממש התחלתי ליהנות? ברגע שהשמש הגיעה, יצאתי מהחושך. מאז הציורים שלי הרבה יותר טובים… הגעתי לאי "אולי", למה שבאמת רציתי לצייר".

טריוויה

בספר מופיעות מילותיו של "שיר העגלון", אשר ראה אור כשנה אחת בלבד טרם הופעת הספר.

קישורים חיצוניים

• אנה הרמן, "האם זהו ספר הילדים הנפלא ביותר שנכתב אי פעם", הארץ ילדים ונוער, 12 באוקטובר 2014
• מאיה נחום שחל, "האיור קשור לאהבת הטקסט", כלכליסט 12 באוקטובר 2014