המסע הראשון של ג'יימס קוק

אנימציה המציגה מסלול מקורב של המסע

המסע הראשון של ג'יימס קוק (באנגלית: First voyage of James Cook) היה משלחת ימית משותפת של הצי המלכותי הבריטי ושל החברה המלכותית שנערכה בין 1768 ל-1771, על סיפונה של אוניית המחקר אה"מ אנדוור בפיקודו של רב החובל לוטננט ג'יימס קוק.

מטרת המסע הייתה ביצוע תצפית אסטרונומית של מעבר נוגה על פני השמש וניסיון לגלות יבשת דרומית.

המשלחת יצאה לדרך מנמל פלימות' שבאנגליה באוגוסט 1768, חצתה את האוקיינוס האטלנטי, הקיפה את כף הורן שבארץ האש ומשם המשיכה עד לטהיטי, על מנת לבצע את התצפית. מנקודה זו הפליגה דרומה, אל אזורים שבעיקרם היו לא ממופים, שם גילו אנשיה מספר איים חדשים. המשלחת המשיכה אל חופי ניו זילנד ובכך היו לאירופאים השניים שהגיע למקום זה, לאחר משלחתו של ההולנדי אבל טסמן שעשו זאת למעלה ממאה שנים קודם לכן. במשך מחצית השנה קוק וצוותו מיפו את חופי שני האיים הגדולים של ניו זילנד ולאחר מכן המשיכו מערבה. באפריל 1770 היו לאירופאים הראשונים שהגיעו לחוף המזרחי של אוסטרליה, אותו מיפו לכיוון צפון. משם המשלחת המשיכה אל עבר איי הודו המזרחיים ההולנדיים, חצתה את האוקיינוס ההודי, הקיפה את כף התקווה הטובה ועגנה בחזרה באנגליה ב-12 ביולי 1771. בסיכומו של דבר ארך המסע כ-3 שנים.

אנשי צוות האונייה קיימו אינטראקציה, לרבות קשרי מסחר, עם השבטים הילידיים שפגשו בדרכם, ביניהם הפולינזים שבטהיטי והאבוריג'ינים שבאוסטרליה, ותיעדו ואספו אלפי פריטים של בעלי חיים וצמחים שלא היו מוכרים עד אז לאירופאים.

כשנה לאחר שובו יצא ג'יימס קוק למסע נוסף וב-1776 יצא למסעו השלישי והאחרון, במהלכו נדקר למוות על ידי ילידים בני הוואי באירוע שנסיבותיו אינן ברורות די הצורך.

רקע

ב-16 בפברואר 1768 פנתה החברה המלכותית של לונדון אל ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת, בבקשה לממן משלחת מדעית אל עבר האי טהיטי שבאוקיינוס השקט, זאת לשם תצפית במעבר של כוכב הלכת נוגה על פני השמש שצפוי היה לקרות בראשית יוני 1769. התצפית תוכננה להתבצע ממקומות שונים על פני הגלובוס על ידי מדענים בני לאומים שונים וכך על ידי שימוש בתופעת ההיסט ניתן יהיה לחשב בדיוק רב את המרחק בין כדור הארץ לשמש (אורכה של יחידה אסטרונומית אחת).

המשלחת קיבלה את האישור המלכותי. האדמירליות בחרה לשלב במסע המחקר גם שליחות חשאית לאיתור עדויות לקיומה של היבשת המשוערת והעשירה טרה אוסטרליס אינקוגניטה ("הארץ הדרומית הלא-נודעת") בדרום האוקיינוס השקט. אישים בחברה המלכותית, ובייחוד הגאוגרף אלכסנדר דאלרימפל, האמינו שיבשת היפותטית זו אכן קיימת וכי יש לנצל את השליחות האסטרונומית בחיפושה. אם תתגלה, בריטניה תוכל לתבוע חזקה עליה ועל השפע האגדתי שבה, לפני שכל מעצמה אירופאית אחרת הניצבת מולה תצליח בכך.

העיתונות הבריטית והצרפתית דיווחו על המסע הצפוי. בחלק מן הכתבות נכתב כי ייתכן והמשלחת תנסה לבחון את קיומה של טרה אוסטרליס.

ההכנות למשלחת

הספינה

ערך מורחב – אה"מ אנדוור

שרטוט של האנדוור

הספינה שהאדמירליות בחרה הייתה ספינת-פחם פרטית בשם "הרוזן מפֶּמְבְּרוֹק" (Earl of Pembroke), אותה רכשה תמורת כ-2,800 ליש"ט. לצורך המסע, הוחלט לשנות את שמה ל-"אֶנְדֶוֶר" (Endeavour, "מאמץ").

הספינה הושקה ביוני 1764. הייתה זו אוניית מפרשים חסונה, בעלת קער רחב ושטוח, ירכתיים רבועות וגוף דמוי-תיבה בעל ספנה עמוקה, באורך 35 מטרים. עיצובה השטוח עשה אותה מתאימה לשיוט במים רדודים ולמשיכה אל החוף לצורך טעינה, פריקה ותיקונים בסיסיים, מבלי להידרש למבדוק. הספינה הותאמה לצורכי המסע, ונוספו לה סירות קלות ומערכת משוטים, למקרה של היעדר רוח או שבר של אחד מן התרנים. כמו כן, כמקובל באותה התקופה, צוידה ספינת הצי המלכותי בעשרה תותחים קלים בקוטר 4 ליבראות ובתריסר תותחים קלים יותר על גבי כוננות.

רב החובל

ערך מורחב – ג'יימס קוק

קפטן ג'יימס קוק

לפיקוד על האנדוור במסעה נבחר ג'יימס קוק, שהועלה לדרגת לוטננט לצורך המשימה. קוק היה איש הצי המלכותי, שהשתתף במלחמת הצרפתים והאינדיאנים, מערכה בין צרפת ובריטניה באמריקה הצפונית שהתנהלה במקביל למלחמת שבע השנים. בין השנים 1763 ל-1767 פיקד קוק על סקר למיפוי חופי האי ניופאונדלנד, אי רחב ידיים במערבו של האוקיינוס האטלנטי. במהלך הסקר ביצע תצפיות על ליקוי החמה של שנת 1767. עבודתו המוצלחת הפנתה אליו תשומת לב ויוקרה. הוא הוכיח את מומחיותו בענייני ניווט, שרטוט מפות ואסטרונומיה.

בתחילה הוצע לתת את הפיקוד על הספינה למדען אלכסנדר דאלרימפל, תומך נלהב בתאוריית היבשת המיתית טרה אוסטרליס. דאלרימפל התנה את הסכמתו בכך שתינתן לו דרגת ייצוג של קפטן בצי המלכותי. הלורד הראשון של האדמירליות, אדוארד הוק , סירב נחרצות לכך שדאלרימפל יפקד על הספינה בטענה שהוא איננו איש ים. להוק הייתה סיבה טובה להחזיק בעמדתו זו - ב-1698 סירבו קציני ים על סיפונה של הסלופ אה"מ פאראמור לקבל פקודות ממפקדם האזרח, ד"ר אדמונד האלי.

במבט לאחור, נראה כי הבחירה בקוק כרב החובל במסע הייתה הבחירה ההגיונית והמתבקשת, אך באותו הזמן, על אף הישגיו, מעטים ראו בקצין הים האלמוני יחסית כאדם המתאים לפיקוד על אוניית מחקר. עם זאת, באדמירליות היו כמה מנהלים שהיו מודעים לסקרי המיפוי המעולים שערך. מזכיר האדמירליות, פיליפ סטיבנס , המליץ על קוק מבין עשרות המועמדים לתפקיד רב החובל, ובבחירתו תמך גם מושל ניופאונדלנד, אף הוא איש הצי המלכותי, יו פאליסר .

הסגל

ב-30 ביולי 1768 הסמיכה האדמירליות את סגל הספינה למסע, שכלל 73 מלחים ו-12 נחתים. המשנה של קוק היה קצין בן 29 בשם זאכארי היקס, שניסיונו כלל פיקוד בפועל על אה"מ הורנט (HMS Hornet), ספינה חד-תורנית המצוידת בשישה עשר תותחים קלים. הקצין השלישי היה ג'ון גור, קצין צי בעל ותק של 16 שנים, ששירת כמשנה לרב-חובל על סיפון אוניית הצי המלכותי אה"מ דולפין במסעה להקפת כדור הארץ בשנת 1766.

עוד היו בצוות האסטרונום הרשמי של המשלחת, צ'ארלס גרין, שהיה בזמנו העוזר של האסטרונום המלכותי נוויל מסקלין. חוקר הטבע והבוטניקאי ג'וזף בנקס, שלימים יהיה נשיא החברה המלכותית, צורף אף הוא למסע. בנקס השיג מימון לעוד מספר אנשים שהצטרפו אליו - ביניהם חוקר הטבע השוודי דניאל זולאנדר , שהיה מתלמידיו של קארולוס ליניאוס, חוקר הטבע הפיני הרמן שפרינג ושני ציירים - סידני פרקינסון ואלכסנדר באקן .

• 
  ג'ון גור
• 
  ג'וזף בנקס
• 
  דניאל זולאנדר
• 
  סידני פרקינסון

המשימה

תרשים מתוך מאמר של אדמונד האלי מ-1716 המציג כיצד ניתן למדוד את המרחק בין כדור הארץ לשמש באמצעות מעברי נוגה על פני השמש

המשימה הרשמית של המסע הייתה הפלגה לטהיטי, הקמת מצפה אסטרונומי ועריכת המדידות הנחוצות של מעבר נוגה על פני השמש. עם זאת, ההוראות המדויקות של המסע נמסרו לקוק בשתי מעטפות חתומות שהוגדרו כסודיות. הראשונה עוסקת במסע עד טהיטי והשנייה בחלק שלאחר מכן. בהוראות נקבע כי לאחר השלמת משימה זו יש למצות את חקר האפשרות לקיומה של יבשת דרומית, שאותה דימו אנשי אה"מ דולפין לצפות מרחוק דרומית לטהיטי. ההוראות היו אופייניות - תמציתיות, מדויקות, אך בו בזמן לא מגבילות יתר על המידה. ניסוחן נעשה במחשבה תחילה:

אתה נדרש להתקדם דרומה במטרה לגלות את היבשת שנזכרה לעיל, עד שתגיע לקו רוחב 40°, אלא אם תגלה אותה קודם לכן. אם לא תגלה אותה או כל ראיות ניכרות לקיומה בהפלגה זו, עליך להמשיך בחיפוש אחריה בכיוון מערב בין קו הרוחב שנזכר לעיל לקו הרוחב 35° עד לגילויה, או עד שתגיע לצד המזרחי של הארץ שגילה טסמן, הקרויה כיום ניו זילנד.

המקור באנגלית

You are to proceed to the Southward in order to make discovery of the Continent abovementioned until’ you arrive in the Latitude of 40°, unless you sooner fall in with it. But not having discover’d it or any Evident sign of it in that Run you are to proceed in search of it to the Westward between the Latitude beforementioned and the Latitude of 35° until’ you discover it, or fall.in with the Eastern side of the Land discover’d by Tasman and now called New Zeland.

— קטע מתוך הוראות סודיות לקפטן קוק, 30 ביולי 1768

תיעוד המסע

רשומה מיומנו של ג'יימס קוק, מיום רביעי ה-13 ביוני 1770

קוק הקפיד בהפלגותיו לתעד את מיקומו, את מזג האוויר ואת ההתרחשויות שקרו, כך גם במסע זה. יומן הספינה עובד באמצעות התאריך הימי, שציין, במאה ה-18, את אותו התאריך לכל אירועי הספינה מ-12 בצהריים עד 12 בצהריים ביום שלמחרת. התאריך הימי מתחיל 12 שעות לפני חצות הלילה של התאריך האזרחי המקביל. יתרה מזאת, קוק לא התאים את התאריך היומי שלו עד שהשלים מסע מלא של 360° יחסית לקו האורך של נמל הבית הבריטי שלו, אם מזרחה ואם מערבה (במסעו זה - הפליג מערבה). לשם המחשה לעניין זה, במסעו קוק מציין ברשומת יומן מה-19 באפריל 1770 כי יבשה (החוף המזרחי של אוסטרליה) נצפתה בשעה 6:00 בבוקר. האנדוור נמצאה אז בקו אורך שנמצא בהפרש 14 שעות מנמל הבית שלו, משמע בבריטניה השעה הייתה 20:00. משום שכיום קו התאריך הבינלאומי נמצא באוקיינוס השקט מזרחית לאוסטרליה, אזי אוסטרליה מקדימה את בריטניה ב-10 שעות, ולא נמצאת אחריה ב-14 שעות. לכן, הזמן בו נצפתה היבשת בשיטת ימינו הוא ה-20 באפריל 1770 בשעה 6:00 בבוקר (זמן מקומי).

כחלק מהיותו מסע מחקר, לא קוק לבדו אלא גם אחרים על סיפון האנדוור תיעדו את חוויותיהם ותגליותיהם ביומנים ובאיורים. כיום מידע רב זמין באופן חופשי באינטרנט, כך לדוגמה יומן הספינה זמין בפרויקט גוטנברג.

המסע

מאנגליה לטהיטי

אוניית "הרוזן מפמברוק", שנודעה בהמשך כאנדוור, מפליגה מנמל וויטבי ב-1768. ציור של תומאס לוני מ-1790

האנדוור הפליגה מנמל פלימות' ב-26 באוגוסט 1768 כשעל סיפונה 94 איש, צידה ל-18 חודשים ומעלה, ציוד נדרש ומיטב המכשירים לעריכת תצפיות אסטרונומיות במהלך ההפלגה. האנדוור הפליגה אל פנים האוקיינוס האטלנטי, ב-12 בספטמבר הגיעה למדיירה וכחודשיים לאחר מכן, ב-13 בנובמבר עגנה בריו דה ז'ניירו, אז תחת שלטון פורטוגל, שם נשארה עד ה-7 בדצמבר. במהלך העגינה חודש המלאי בספינה ובוצעו תיקונים דרושים.

הספינה לאחר מכן פנתה דרומה, הקיפה את כף הורן והמשיכה לכיוון מערב לרוחב האוקיינוס השקט, עד שהגיעה למפרץ מאטאוי שבטהיטי ב-13 באפריל 1769, מה שהותיר די והותר זמן להתכונן לעריכת התצפית שהייתה עתידה להיערך ב-3 ביוני.

טהיטי

במהלך הזמן בטהיטי הקימו קוק ואנשיו מבצר קטן ומצפה כוכבים לצורך התצפית, במקום שכיום נקרא "פוינט ונוס". כמו-כן, ניצלו את הזמן ליצירת קשרי ידידות ומסחר אל מול הילידים הפולינזים המקומיים, דבר שהיה חשוב לקוק, כפי שעולה מיומן הספינה:

יש לפעול בכל אמצעי על מנת לפתח ידידות עם הילידים ויש להתייחס אליהם באופן האנושי ביותר שיעלה על הדעת.

המקור באנגלית

To endeavour by every fair means to cultivate a friendship with the Natives and to treat them with all imaginable humanity.

— ג'יימס קוק

תצלום של טהיטי, בחלק הצפוני מסומן פוינט ונוס

מעבר נוגה על פני השמש התרחש כאמור ב-3 ביוני. מעברי נגה מתרחשים בזוגות, כאשר בין כל מעבר בזוג חולפים כ-8 שנים. בין זוגות מעברים מפרידה תקופת זמן ארוכה של למעלה מ-100 שנים. המעבר הקודם התרחש ב-1761, לכן המעבר הבא היה צפוי לקרות רק בעתיד הרחוק, בשנת 1874. חשיבותו המדעית הייתה נעוצה בכך שהוא מאפשר מדידת המרחק בין נוגה לשמש (באמצעות תופעת ההיסט). בעזרת שימוש ביחסים המכתיבים חוקי קפלר, ניתן בעזרת מרחק זה לחשב את המרחקים גם בין כוכבי לכת אחרים לשמש (ובין היתר את חישוב אורכו של המרחק בין כדור הארץ והשמש). מדידות דומות נערכו גם במעבר של שנת 1761.

רישום תוצאות מדידת מעבר נוגה על פני השמש שערכו חברי המסע, 3 ביוני 1769. ברישום ניתן להבחין באפקט הטיפה השחורה.

המעבר של שנת 1769 נמדד ממקומות שונים ברחבי כדור הארץ. כך קוק וצוותו מדדו מטהיטי, אך מדענים אחרים מדדו ממגוון מקומות אחרים ברחבי הגלובוס, לרבות נורווגיה ואתרים שונים באמריקה הצפונית ובאימפריה הרוסית. זכור גם מסעו הכושל של גיום לה ז'נטיל למדוד את שני המעברים (של 1761 ושל 1769) מהודו. כששב לאחר 11 שנים למולדתו צרפת, גילה לה ז'נטיל כי בזמן שחלף הוכרז כמת והוא איבד את עבודתו, רכושו ואף את רעייתו.

בטהיטי, ערכו החוקרים שלוש מדידות נפרדות - האחת של גרין, השנייה של קוק והשלישית של זולנדר. למרבה האכזבה השוני בין המדידות היה גדול משולי השגיאה הצפויים. מכשיריהם היו מספקים לפי אמות המידה של התקופה, אך הרזולוציה לא הייתה מספקת לביטול הטעויות. כשהשוו מדענים לאחר זמן את התוצאות של אנשי האנדוור עם אלו של תצפיות של אותו אירוע שנעשו ממקומות אחרים, התוצאה הסופית לא הייתה מכרעת או מדויקת במידה לה קיוו. הם ראו בכך הוכחה כי לכוכב הלכת נוגה אטמוספירה עבה, אך חוקרים בני ימינו סבורים כי הקשיים נבעו דווקא מאפקט הטיפה השחורה, תופעה אופטית המונעת מדידה מדויקת, בייחוד במכשירים ששימשו את השלושה בתצפיותיהם.

לאחר תצפית המעבר, כתב קוק ברישומיו:

שבת, ה-3. יום זה נמצא מתאים למטרתנו ככל שיכולנו לקוות, אף לא ענן נראה במשך כל היום והאוויר היה צלול לחלוטין, כך שנהנינו מכל יתרון שיכולנו לייחל לו בצפייה בכל מהלך המעבר של כוכב הלכת נוגה על פני עיגול השמש: בבהירות רבה ראינו אטמוספרה או צל אפלולי סביב גוף כוכב הלכת, ששיבש במידה רבה את זמני המגעים, בעיקר בשניים הפנימיים. זולאנדר ביצע את הצפייה כמוני וכמו גרין, ודעותינו היו שונות זו מזו בצפיית זמני המגעים הרבה מעבר למה שאפשר היה לצפות.

המקור באנגלית

Saturday 3rd This day prov'd as favourable to our purpose as we could wish, not a Clowd was to be seen the Whole day and the Air was perfectly clear, so that we had every advantage we could desire in Observing the whole of the passage of the Planet Venus over the Suns disk: we very distinctly saw an Atmosphere or dusky shade round the body of the Planet which very much disturbed the times of the contacts particularly the two internal ones. D r Solander observed as well as Mr Green and my self, and we differ'd from one another in observeing the times of the Contacts much more than could be expected.

— ג'יימס קוק

איי החברה

תצלום אווירי של האי בורה בורה, אחד מאיי החברה. ביולי 1769, היו אנשי האנדוור לאירופאים הראשונים שהבחינו באי.

לאחר השלמת התצפיות, פתח קוק את ההוראות החתומות לחלקו השני של המסע: לתור את דרום האוקיינוס השקט במטרה לאתר סימנים לקיומה המשוער של היבשת הדרומית, טרה אוסטרליס. אף על פי כן, החליט קוק קודם לכן לחקור את האיים הסמוכים לטהיטי, זאת בעזרת נווט פולינזי בן המקום העונה לשם טופאיה שהתלווה אליהם למסע יחד עם משרתו והיה בקיא בגאוגרפיה של האיים הסמוכים. ב-13 ביולי הפליגה האנדוור מטהיטי וב-16 ביולי עגנה באי הסמוך הואהינה . משם הפליגה האנדוור לאי ראיטיאה . באי זה הונף ב-20 ביולי דגל והוכרז כי האיים ראיטיאה וטאהאא כמו גם האיים הסמוכים - הואהינה, בורה בורה, טופאי ומוריאה (מאופיטי ) - שייכים כולם לכתר הבריטי. קוק כינה את האיים איי החברה על שום היותם סמוכים האחד למשנהו.

ב-9 באוגוסט קוק הרים עוגן ועל פי הוראות האדמירליות הפליג לכיוון דרום על מנת לחפש יבשת דרומית. בראשית ספטמבר, לאחר מסע של כ-2400 קילומטרים, הגיעה האנדוור לקו רוחב 40 דרום וזאת מבלי למצוא את היבשת. בהתאם לפקודות, קוק המשיך משם מערבה לכיוון ניו זילנד, כשהוא שומר על מסלול בין קווי האורך 40 דרום ו-29 דרום.

האי הצפוני של ניו זילנד

המפה של קוק לניו זילנד

ב-6 באוקטובר 1769 הצליחה האנדוור להגיע אל ניו זילנד. בכך היו חברי המשלחת לקבוצה השנייה של אירופאים שהצליחה בכך (אחרי אבל טסמן ההולנדי ואנשי צוותו שעשו זאת למעלה ממאה שנה קודם לכן, בשנת 1642).

קוק ומספר אנשי צוות ירדו לחוף ב-7 באוקטובר, בנקודה בצפון-מזרח האי הצפוני הקרויה מפרץ פוברטי (מפרץ הדלות). במהלך היומיים הראשונים, המפגשים הראשונים מול המאורים הילידים הובילו לאירועי אלימות שבמהלכם נהרגו בין ארבעה לחמישה מקומיים. שלושה מאורים נוספים נהרגו בהתנגשות נוספת ב-15 באוקטובר. ביומנו קוק מבטא צער על כך שנכשל בקיום תוכניותיו להימנע מנפגעים בקרב המקומיים שיגלה במהלך מסעו. מפגשים מאוחרים יותר עם המאורים הסתיימו באופן שלו יותר כאשר טופאיה, שהבין את שפתם של בני המאורי, משמש בתפקיד חשוב כמתווך בין הצדדים. המאורי סחרו עם האירופאים ואפשרו להם לאסוף מים ומזון.

האנדוור הפליגה צפונה ובהמשך עגנה על מנת לערוך תצפית אסטרונומית למעבר כוכב חמה על פני השמש שנערך ב-9 בנובמבר. מקום העגינה נקרא על ידיהם פורט מרקורי (Port Mercury, נמל כוכב חמה). היחסים עם המאורים באזור זה היו שלווים בדרך כלל, אך מאורי אחד נהרג במחלוקת על עסקה. מאורי זה היה האחרון שנהרג בידי צוותו של קוק במסע. אחרי שהעלו את דגל הממלכה על ראש תורן והכריזו באופן רשמי על פורט מרקורי כשטח האימפריה, הפליגו מן המפרץ ב-15 בנובמבר.

מאורי סוחר עם בריטי בסרטן הנהרות, ציור צבע מאת טופאיה, אוקטובר 1769.

האנדוור המשיכה צפונה ועגנה בברים הד ואזי בביי אוף איילנדס (מפרץ האיים). לאחר מכן הקיפה את הקצה הצפוני של האי. צוות האנדוור החמיץ בימים אחדים את האונייה "סן ז'אן בטיסט" של הקפטן הצרפתי ז'אן-פרנסואה-מארי דה סורוויל שהקיפה את הקצה בכיוון השני. ב-6 בינואר 1770 פחת גובה הגלים והדבר אפשר לאנדוור לבצע התקדמות נאה דרומה בחוף המערבי של האי הצפוני, ללא צורך לעגון. באמצע ינואר קוק הגיע לקווין שרלוט סאונד (מפרץ המלכה שרלוט), שנמצאת בקצה הצפוני של האי הדרומי, נקודה שישוב אליה במסעותיו הבאים באוקיינוס השקט.

ב-22 בינואר הוביל קוק טיול רגלי לפסגת גבעה סמוכה. מן הפסגה צפה קוק בבירור במצר בין שני האיים, לו קרא על שמו - מצר קוק. בכך הוכיח קוק כי האי הצפוני הוא אכן אי ולא מחובר ליבשת הדרומית ההיפותטית.

ב-31 בינואר קוק הכריז על בעלותו של הכתר הבריטי על קווין שרלוט סאונד ועל האיים הסמוכים. זו הפעם האחרונה שבה קוק הכריז על בעלות בריטית על חלק כלשהו של ניו זילנד. האנדוור הפליגה משם ב-5 בפברואר, עברה דרך מצר קוק והמשיכה צפונה במטרה למפות את קטע החוף הנותר בצד המזרחי של האי. בכך הושלם המסע סביב האי הצפוני של ניו זילנד (נגד כיוון השעון).

• 
  מפה של האי הצפוני שהוכנה במהלך המסע
• 
  תצלום אווירי בן ימינו של האי הצפוני

האי הדרומי של ניו זילנד

איור של קאנו מלחמה מאורי עם מפרש משולש. ציור של הפיני הרמן שפרינג שעל סיפון האונייה, 1769.

בשלב זה פנה קוק דרומה והחל למפות את החוף המזרחי של האי הדרומי, תוך חיפוש מתמד של טרה אוסטרליס. האנדוור הקיפה את דרום האי סטיוארט ב-10 במרץ ובכך הוכח אף לבנקס הבוטניקאי, שהיה תומך נלהב של תאוריית היבשת הדרומית, כי האי הדרומי איננו חלק מיבשת שישית. משם קוק המשיך במסעו צפונה אל עבר החוף המערבי של ניו זילנד, ללא עגינה, ונכנס למצר קוק. ב-27 במרץ הגיע בחזרה לצפון האי. בכך הושלם המסע סביב האי הדרומי (עם כיוון השעון).

המיפוי של האי הדרומי היה מדויק למדי, בדומה למיפוי של האי הצפוני, אך עם זאת היו בו טעויות משניות אחדות. כך ההיסטוריון ג'פרי בלייני מצביע על כך שחצי האי בנקס (במזרח המפה) הוגדר כאי ובאופן הפוך האי סטיוארט (בדרום) הוגדר כחצי אי. לטענתו, הדבר נבע מתוך מחסור בזמן. ההיסטוריונית מרגרט קמרון-אש (Margaret Cameron-Ash) חלוקה על טענתו זו וסבורה כי קוק מצא כי מצר ים מפריד בין האי סטיוארט לאי הדרומי, אך בחר להסתיר תגליתו זו מטעמים צבאיים וקולוניאליסטיים. ההיסטוריון הימי גרנוויל אלן מאוור (Granville Allen Mawer) דווקא מצדד בדעתו של בלייני וטוען כי מדובר בשגיאה ותו לו. עיקר מאמציו של קוק היו בגילוי הקצה הדרומי ביותר של ניו זילנד. לדידו, התנאים לא היו מיטביים לשם חקר מעמיק בעניין הימצאותם או היעדרם של מצרי ים.

• 
  מפה של האי הדרומי שהוכנה במהלך המסע
• 
  תצלום אווירי בן ימינו של האי הדרומי

מניו זילנד לאוסטרליה

ב-31 במרץ 1770 כתב קוק ביומנו:

תנאי הכרחי למסע האנדוור הוא, האפשרות להתעלם מרוב, אם לא כל, הטיעונים וההוכחות שכותבים שונים הציגו להוכחת קיומה של יבשת דרומית; אני מתכוון לצפונית ל-40 מעלות דרום, משום שמה שנמצא דרומית לקו רוחב זה אינני יודע.

המקור באנגלית

But to return to our own Voyage, which must be allowed to have set aside the most, if not all, the Arguments and proofs that have been advanced by different Authors to prove that there must be a Southern Continent; I mean to the Northward of 40 degrees South, for what may lie to the Southward of that Latitude I know not.

— ג'יימס קוק

באותו יום תיעד רב החובל את החלטתו לקבוע נתיב לשיבה הביתה דרך החוף המזרחי, הלא נודע אז, של ניו הולנד (כפי שאוסטרליה נקראה אז):

כיון שהוחלט עכשיו לעזוב את הארץ הזאת מכל וכל, ולכוון את מחשבתי לקראת חזרה הביתה בנתיב כזה, שעשוי להגשים כמה שיותר לטובת השירות ששלח אותי, התייעצתי עם הקצינים בשאלת הדרך המתאימה ביותר להוצאת תכנית זו אל הפועל. חזרה דרך כף הורן הייתה הרצויה לי ביותר, כיון שבדרך זו נוכל להוכיח את קיומה או את אי-קיומה של יבשת דרומית, שעודו מוטל בספק; אבל כדי לוודא זאת, היינו חייבים להישאר בקו רוחב גבוה יותר בעיצומו של החורף, אבל מצב הספינה, בכל מובן, לא נחשב מספק למעלל כזה. מאותה סיבה, גם המחשבות להתקדם היישר אל כף התקווה הטובה הונחו הצידה, בייחוד משום שלא היינו יכולים לצפות לשום תגלית בעלת חשיבות סבירה בנתיב זה. על כן הוחלט לחזור דרך איי הודו המזרחית בנתיב הבא: עם עזיבת החוף הזה ננווט מערבה עד שנגיע אל החוף המזרחי של ניו הולנד, ואז נמשיך לאורך החוף הזה צפונה, או בכל כיוון אחר שיוביל אותנו, עד שנגיע אל קצהו הצפוני; ואם נתיב זה יימצא בלתי מעשי, אז נחתור להגיע אל היבשה או האיים שגילה קווירוס.

המקור באנגלית

being now resolv'd to quit this Country altogether, and to bend my thought towards returning home by such a rout as might Conduce most to the Advantage of the Service I am upon, I consulted with the Officers upon the most Eligible way of putting this in Execution. To return by the way of Cape Horn was what I most wished, because by this rout we should have been able to prove the Existance or Non-Existance of a Southern Continent, which yet remains Doubtfull; but in order to Ascertain this we must have kept in a higher Latitude in the very Depth of Winter, but the Condition of the Ship, in every respect, was not thought sufficient for such an undertaking. For the same reason the thoughts of proceeding directly to the Cape of Good Hope was laid aside, especially as no discovery of any Moment could be hoped for in that rout. It was therefore resolved to return by way of the East Indies by the following rout: upon Leaving this Coast to steer to the Westward until we fall in with the East Coast of New Holland, and then to follow the direction of that Coast to the Northward, or what other direction it might take us, until we arrive at its Northern extremity; and if this should be found impracticable, then to Endeavour to fall in with the Land or Islands discovered by Quiros

— ג'יימס קוק

הנתיב המתוכנן מערבה נועד למצוא את ארץ ואן דימן שנצפתה על ידי טסמן (האי טסמניה), כדי לקבוע אם היא מהווה חלק מן היבשת הדרומית האגדתית. ואולם, קוק ואנשיו נאלצו להפליג בנתיב צפוני יותר, מחמת הסופות שהשתוללו באזור. באחד מן הימים, בשעות אחר הצהריים, נצפתה יבשה, שקוק כינה בשם פוינט היקס . לפי חישוביו של קוק, ארץ ואן דימן הייתה אמורה להימצא דרומית למיקומם, אבל כיוון שמצא שקו החוף נוטה דווקא לדרום-מערב, היה קוק מסופק כי היבשה שנתגלתה מתחברת אליה. נקודה זו הייתה על החוף הדרום-מזרחי של יבשת אוסטרליה, ומציאתה הגדירה את משלחתו של קוק כבני אירופה הראשונים שהגיעו אל קו החוף המזרחי שלה. ביומנו, תיעד קוק את האירוע במילים הללו:

הנקודה הדרומית ביותר של יבשה שצפינו מערבית לנו נמצאת, לפי שיפוטי, בקו הרוחב '0 38° דרום ובקו אורך '07 211° מערב מן המרידיאן של גריניץ'. כיניתי אותה פוינט היקס משום שלויט היקס היה הראשון שגילה את היבשה הזאת.

המקור באנגלית

The Southermost Point of land we had in sight which bore from us W1/4S I judged to lay in the Latitude of 38°..0' S° and in the Longitude of 211°..07' Wt from the Meridion of Greenwich. I have named it Point Hicks, because Leuitt Hicks was the first who discover'd this land.

מקובל להניח כי הנקודה אותה צפו חברי האנדוור נמצאת היום בין אורבוסט (Orbost) ומאלאקוטה , עיירות חוף בדרום-מזרח מדינת ויקטוריה שבאוסטרליה. סקר קרטוגרפי שנערך בשנת 1843 לא התייחס לשם זה וכינה את האזור בשם כף אוורארד (Cape Everard). במלוא 200 שנים לצפייה, הוחזר על כנו באופן רשמי השם המקורי פוינט היקס.

אוסטרליה

"קפטן קוק מגיע למפרץ בוטאני, 1770", עמנואל פיליפס פוקס, 1902

איור של הקנגורו שנצפה ב-23 ביוני 1770, מאת הצייר סידני פרקינסון שהיה על האנדוור.

האנדוור המשיכה צפונה לאורך קו החוף, כשהיא מקפידה לשמור על החוף בטווח ראייה. קוק מיפה את השטח ונתן שמות לתוואי נוף תוך כדי שיוט. לאחר מעט יותר משבוע, הגיעו אל לשון-ים רחבה אך רדודה, ועם כניסתם אליה עגנו סמוך לשונית נמוכה, שדיונות בקדמתה. ג'יימס קוק ואנשיו הציבו את רגלם לראשונה על היבשת, על חצי האי קורנל , ויצרו קשר עם אבוריג'ינים משבט גווגאל . ב-29 באפריל קבע קוק למקום את השם "נמל סטינג-ריי" (Sting-Ray), שנהיה בהמשך למפרץ הבוטניקאי (Botanist) ולבסוף למפרץ בוטאני, זאת בשל כמה ממצאים ייחודיים שאספו במקום הבוטניקאים ג'וזף בנקס, דניאל זולאנדר והרמן שפרינג. מדעני המשלחת החלו למעשה בתיעוד המדעי האירופאי הראשון של הפאונה והפלורה של יבשת אוסטרליה.

אתר עגינה ראשוני זה קודם בהמשך השנים כמקום מתאים להקמת קולוניה ומוצב קדמי למושבה בריטית, במיוחד על ידי ג'וזף בנקס. ואולם, כשקפטן ארתור פיליפ והצי הראשון הגיעו לשם כעבור 18 שנים, בראשית 1788, במטרה להקים מוצב קדמי כמו גם מושבת עונשין, מצאו שהמפרץ וסביבותיו אינם עומדים בציפיות אותן הציגה התחזית הראשונית. פיליפ הורה אפוא לשנות מיקום אל מעגן הנמצא קילומטרים אחדים צפונה, מקום אותו קוק כינה בשם פורט ג'קסון, אך לא העמיק לחקור אותו מעבר לכך. במעגן זה, הוקם היישוב, ולימים העיר, סידני.

בעגינה ראשונה זו של קוק, נוצר קשר ראשיתי עם ילידי אוסטרליה, תושבי המקום. כאשר הספינות הפליגו אל תוך המפרץ, הבחינו אנשיהן בילידים על השוניות אשר משני עברי המפרץ. בסביבות השעה 14:00 בצהריים, הטילו עוגן סמוך לקבוצה של שש או שמונה סוכות. שני ילידים, האחד צעיר והשני מבוגר יותר, ירדו אל הסירה. הם התעלמו מן המתנות שקוק הציע וניסו לפגוע ביורדי הים. יריית רובה שנורתה מעל ראשיהם פצעה קלות את המבוגר מבין השניים, והוא רץ אל הסוכות. הוא שב עם עוד כמה אנשים, שהטילו חניתות לעבר אנשי קוק, אך לא פגעו בהם. הם הונסו משם אחרי עוד צמד מטחי ירי. המבוגרים נמלטו, אולם קוק מצא כמה ילדים אבוריג'ינים בסוכות והעניק להם מספר חרוזים כמחוות ידידות.

קוק המשיך בדרכו צפונה, תוך מיפוי קו החוף שלאורכו שייט. ב-23 במאי 1770 עצר במפרץ באסטארד (Bustard Bay). קוק, בנקס ועוד מספר אנשים ירדו אל החוף ותרו את האזור.

ב-11 ביוני 1770 אירעה תקלה חמורה כאשר האנדוור עלתה על שרטון בשונית המחסום הגדולה. הספינה ניזוקה קשות והמסע התעכב בכמעט שבעה שבועות עד תום התיקונים, שנעשו על החוף בשפך נהר אנדוור . בתקופת שהותם שם, יצאו ג'וזף בנקס, הרמן שפרינג ודניאל זולאנדר למסעות איסוף של צמחיית אוסטרליה. מפגשי הצוות עם הילידים המקומיים הסתיימו ברובם בשלום. קבוצה שפגשו במקום זה היא המקור לשם קנגורו, שמקורו במילה בשפת המקומיים לקנגורו אפור מזרחי, המבוטאת ɡ̊aŋuru.

לאחר השלמת התיקונים התחדשה ההפלגה. הספינה הפליגה ליד הקצה הצפוני של חצי האי כף יורק ומשם שייטה דרך מצר טורס, בין אוסטרליה לגינאה החדשה, שבו ניווט ב-1606 לואיס ואס דה טורס. ב-22 באוגוסט, קוק עגן לחופי האי פוזשן ותבע את חזקתו של הכתר הבריטי על כל אורכו של קו החוף שלאורכו סייר זה עתה ואשר ייקרא לימים ניו סאות' ויילס.

בשיוטו דרך מצר טורס ומעבר לכף יורק, שם קוק קץ להשערה, שהולנד החדשה וגינאה החדשה הן חלק מאותה חלקת יבשת.

בחזרה לאנגליה

נתיב השייט של האנדוור במהלך אוגוסט וספטמבר 1770 - ממצר טורס אל ג'אווה, איור מסוף המאה ה-19

האנדוור ביקרה באי סאבו (כיום באינדונזיה) ולאחר שלושה ימים המשיכה בדרכה אל בטאוויה, בירת איי הודו המזרחיים ההולנדיים, בכוונה לשהות שם לצורך תיקונים. בטאוויה הייתה ידועה בהתפרצויות מלריה, ולפני שובם הביתה ב-1771, חלו רבים מאנשיו של קוק במחלה זו ובאחרות, דוגמת דיזנטריה. בין אלו שהלכו לעולמם בעקבות מחלות אלו היו טופאיה בן טהיטי, האסטרונום צ'ארלס גרין, המדען הפיני הרמן שפרינג והמאייר סידני פרקינסון.

לאחר השהייה בבטאוויה, שם קוק פעמיו דרום-מערבה, אל עבר כף התקווה הטובה. לאחר שהקיף אותה, עצר באי סנט הלנה שבאוקיינוס האטלנטי. ב-10 ביולי 1771 הבחין ניקולס "ניק" יאנג, הנער שהבחין ראשון בחופי ניו זילנד, בחצי האי ליזארד הנקודה הדרומית ביותר בקורנוול ובאי הבריטי כולו. האנדוור הפליגה אל תוך התעלה האנגלית ובשעה 6 בבוקר ב-12 ביולי עברה על פני מצוקי אבן הגיר ביצ'י הד . אחר הצהריים של אותו היום עגנה האנדוור בדאונס הסמוכה לעיירה דיל שבמחוז קנט. חזרתה הייתה בלתי צפויה, שכן עיתונים וכתבי עת דיווחו זה מכבר על חששותיהם שהאנדוור אבדה בים או שמא הושמדה בקרב כנגד הצרפתים.

נתיב המסע המלא עם תאריכים ונקודות מרכזיות

בעקבות המסע

מניעת צפדינה

עד לסיום ההפלגה בחופי ניו סאות' ויילס, לא איבד קוק ולו אדם אחד למחלת הצפדינה, הישג ראשון מסוגו בהפלגות למרחקים גדולים. צפדינה מתפתחת בגלל פגיעה בייצור הקולגן. ויטמין C, אשר מצוי בשפע בפירות ובירקות, אך לא בבשר או בדגים, הוא מרכיב חשוב בייצור תקין של הקולגן. בתקופה ההיא היה ידוע, שתזונה דלה בפירות ובירקות גורמת לצפדינה, אבל לא שחסך בוויטמין C הוא האחראי למחלה. נאמן למדיניות הצי המלכותי שראתה אור בשנת 1747, שכנע קוק את אנשיו לאכול מזונות כגון פירות הדר וכרוב כבוש.

יורדי הים נודעו לשמצה בימים ההם בהתנגדותם לחידושים, ובראשית הדברים סירבו לאכול את הכרוב הכבוש. קוק נקט ב"שיטה שמעולם לא נכשלתי בה עם ימאים", לדבריו. הוא פקד להגיש את הכרוב הכבוש לו ולקצינים, והותיר לצוות את אפשרות הבחירה, כרצונם. בתוך שבוע, המלחים, שראו את החשיבות שהבכירים מייחסים למזון זה, החלו לדרוש אותו לעצמם במידה כזו שהיה הכרח לקבוע מנות קצובות. במקרים אחרים, מכל מקום, נאלץ קוק להסתייע גם בהטלת משמעת כמסורת הצי. "הענשתי את הנרי סטיבנס, ימאי, ואת תומאס דאנסטר, מלח בצי, בשתים-עשרה הצלפות האחד עקב סירוב לאכול את מנת בשר הבקר הטרי שהוקצבה להם."

במהלך המסע קוק עודד דיאטה רחבה ככל שהתירו הנסיבות והורה לאסוף כל ירק שניתן היה למצוא על החופים. כל אנשי הספינה אכלו את אותו מזון וקוק הקפיד לחלק באופן שוויוני כל מה שניתן לחלוקה (ואף המליץ על נוהל זה לכל מפקד ספינה - ראו רשומת יומן מה-4 באוגוסט 1770).

שני מקרי צפדינה אירעו בכל זאת על הסיפון, שטופלו ולא הובילו לאובדן חיי אדם - האסטרונום צ'ארלס גרין והנווט בן טהיטי טופאיה לקו בה. קוק יכול היה לרשום בגאווה ביומנו עם הגיעם אל בטאוויה, ש"אין ולו אדם אחד ברשימת החולים" (רשומת יומן מה-15 באוקטובר 1770). זאת בניגוד למסעות ימיים רבים אחרים, שהגיעו אל נמל זה ורבים מאנשי הצוות על סיפונם חולים.

הצלחתו של קוק במניעת צפדינה המשיכה גם במסעו השני. כששב לבריטניה לאחריו הוענקה לו על פועלו בתחום זה מדליית קופלי לשנת 1776.

פרסום היומנים

ג'ון הוקסוורת'

יומניו של קוק, יחד עם אלה של בנקס, נמסרו לאדמירליות לשם פרסום עם חזרתו. ג'ון מונטגיו, הרוזן הרביעי מסנדוויץ' שכר תמורת 6,000 ליש"ט^{[דרושה הבהרה]} את שירותיו של ג'ון הוקסוורת' , מבקר ספרות, מסאי ועורך כתב העת לגברים The Gentleman's Magazine למטרת הוצאה לאור של דין וחשבון מקיף של חקר האוקיינוס השקט: לא רק מסעותיו של קוק אלא גם אלה של סמיואל ווליס , ג'ון ביירון ופיליפ קרטרט . בכרך הראשון הציג הוקסוורת' את דיווחיהם של שלושת מגלי ארצות אלו ובכרך השני והשלישי מיזג בין יומניהם של רב החובל קוק ושל ג'וזף בנקס והוסיף כמה מהגיגיו הוא. לבסוף הוציא תחת ידיו סיפור בגוף ראשון, שהוצג כדבריו של קוק. לספר ניתנה הכותרת הארוכה:

"תיאור המסעות שיצאו בפקודת הוד מלכותו הנוכחי לשם תגליות בחצי הכדור הדרומי ובוצעו בזה אחר זה על ידי קומודור ביירון, קפטן ווליס, קפטן קרטרט וקפטן קוק, בדולפין, בסוולואו ובאנדוור: מסתמך על היומנים שניהלו כמה מפקדים, ועל המסמכים של ג'וזף בנקס; מאת ד"ר ג'ון הוקסוורת'. בשלושה כרכים. מאויר בתחריטים ובמבחר גדול של תרשימים ומפות המתייחסים לארצות שאך זה נתגלו, או שנודעו קודם אך לא בשלמותן"

או בגרסת המקור באנגלית:

AN ACCOUNT OF THE VOYAGES undertaken by Order of His Present Majesty for making Discoveries in the Southern Hemisphere, and successively performed by Commodore Byron, Captain Wallis, Captain Carteret and Captain Cook, in the Dolphin, the Swallow and the Endeavour: Drawn up from the Journals which were kept by the several Commanders, and from the Papers of Joseph Banks, Esq.; by John Hawkesworth, LL.D. In three volumes. Illustrated with Cuts, and a great Variety of Charts and Maps relative to Countries now first discovered, or hitherto but imperfectly known

הספר הוצא למכירה ב-9 ביוני 1773. הביקורות כלפי הספר בעיתונות היו צוננות מאוד. המבקרים קבלו, שאין לקורא כל דרך לדעת איזה חלק מן הטקסט הוא של קוק, איזה של בנקס ואיזה של הוקסוורת'. מבקרים אחרים ראו את התיאורים של המפגשים המיניים של הימאים עם בנות טהיטי כפוגעניים.

קוק חזר לים עוד לפני פרסום הספר, אך לאחר מכן היה מוטרד מכמה מן ההגיגים שהוקסוורת' ייחס לו. הוא גמר אומר להוציא בעצמו את יומניו בעתיד.

שחזורים מודרניים של המסע

העתק מודרני של אה"מ אנדוור מפליגה מנמל וויטבי שבאנגליה

בשנת 1970 צילם הביולוג והצוללן האוסטרי הנס האס תוכנית טלוויזיה תיעודית בשם "המסע שלנו עם ג'יימס קוק" (המקור בגרמנית: Unsere Reise mit James Cook), בו הוא משחזר את צעדיו של קוק בשונית המחסום הגדולה בעזרת יומנו. כחלק מהמסע האס ביצע צלילות במספר מוקדים.

בראשית העשור הראשון של המאה ה-21, יצרו ה-BBC סדרה תיעודית בשם The Ship ("הספינה"), בה שיחזרו מקטע מן המסע. אחד ההיסטוריונים שהשתתף בצילומים, אלכסנדר קוק (Alexander Cook, איננו צאצא של רב החובל), פרסם מאמר בשנת 2004 על חוויותיו מהמסע.

ראו גם

• אה"מ אנדוור
• אבל טסמן
• המרד על הבאונטי
• מעבורת החלל אנדוור - קרויה על שם האנדוור

לקריאה נוספת

• Beaglehole, J.C., ed. (1968). The Journals of Captain James Cook on His Voyages of Discovery, vol. I:The Voyage of the Endeavour 1768–1771. Cambridge University Press. OCLC 223185477.
• Blainey, Geoffrey (2008). Sea of Dangers: Captain Cook and his rivals. Penguin Group (Australia). ISBN 978-0-670-07223-1.
• Hawkesworth, John; Byron, John; Wallis, Samuel; Carteret, Philip; Cook, James; Banks, Joseph (1773), An account of the voyages undertaken by the order of His present Majesty for making discoveries in the Southern Hemisphere, and successively performed by Commodore Byron, Captain Wallis, Captain Carteret, and Captain Cook, in the Dolphin, the Swallow, and the Endeavour drawn up from the journals which were kept by the several commanders, and from the papers of Joseph Banks, esq, London Printed for W. Strahan and T. Cadell, Volume I, Volume II-III
• Hosty, Kieran; Hundley, Paul (ביוני 2003). "Preliminary Report on the Australian National Maritime Museum's participation in the Rhode Island Marine Archaeology Project's search for HMB Endeavour" (PDF). Australian National Maritime Museum. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2009-07-06. נבדק ב-22 ביולי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
• Hough, Richard (1995). Captain James Cook. Hodder and Stoughton. ISBN 0-340-82556-1.
• Marquardt, K H (1995). Captain Cook's Endeavour. Naval Institute Press. ISBN 1-55750-118-1.
• Parkin, Ray (2003). H. M. Bark Endeavour. Miegunyah Press. ISBN 0-522-85093-6.
• Rigby, Nigel; van der Merwe, Pieter (2002). Captain Cook in the Pacific. National Maritime Museum (UK). ISBN 0-948065-43-5.
• Robson, John (2004). The Captain Cook Encyclopædia. Milsons Point, NSW: Random House Australia. ISBN 0-7593-1011-4.
• Villiers, Alan (1967). Captain Cook. The Seamans Seaman. London: Penguin Books. ISBN 0-14-139062-X.

• טוני הורוביץ, "קווי רוחב כחולים", הוצאת אריה ניר, 2003

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המסע הראשון של ג'יימס קוק בוויקישיתוף

• יומני קפטן קוק בפרויקט גוטנברג
• אתר המוקדש לפועלו של ג'יימס קוק

• The Endeavour journal (1) and The Endeavour journal (2), as kept by James Cook – digitised and held by the National Library of Australia
• The South Seas Project: maps and online editions of the Journals of James Cook's First Pacific Voyage. 1768–1771, Includes full text of journals kept by Cook, Joseph Banks and Sydney Parkinson, as well as the complete text of John Hawkesworth's 1773 Account of Cook's first voyage.
• The Endeavour Replica A replica of Captain Cook's vessel.
• Cook's First Voyage Website of illustrations and maps about Cook's first voyage.