המעון בכף אידוקופאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המעון בכף אידוקופאס
Putin's Palace.jpg
מידע כללי
סוג ארמון, אחוזה עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Cape Idokopas עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום Gelendzhik District עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיהרוסיה  רוסיה
בעלים ארקדי רוטנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
עלות מיליארד דולר (הערכה)
מידע על ההקמה
אדריכל לנפרנקו צ'ירילו[1]
סגנון אדריכלי אדריכלות איטלקית
מידות
שטח 17,691 מ"ר
קומות 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 44°25′09″N 38°12′19″E / 44.419246°N 38.2052746°E / 44.419246; 38.2052746
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המעון בכף אידוקופאסרוסית: Резиденция на мысе Идокопас) הידוע גם בשם "הארמון בכף אידוקופאס"[2], המכונה לעיתים קרובות "הארמון של פוטין"[3][4] הוא קומפלקס ארמונות גדול הממוקם על חוף הים השחור ליד הכפר פראסקובייבקה בגלנדז'יק, מחוז קרסנודאר, בדרום רוסיה.

לאחר שרשמית בשנת 2010 דוברו של ולדימיר פוטין, דמיטרי פסקוב, דחה טענות שונות[5] לפיהן הדאצ'ה נבנתה לשימושו האישי של פוטין וכי בניית המעון החלה במהלך נשיאותו הראשונה, טענות מפורטות על הפרויקט, שלכאורה עשה שימוש לא נכון במשאבי המדינה, הושמעו על ידי סרגיי קולסניקוב, איש עסקים בעל קשרים עם פוטין עוד מתקופתו בסנקט פטרבורג לפני כניסת פוטין לפוליטיקה בקרמלין[6].

בדצמבר 2010 כתב קולסניקוב מכתב פתוח לנשיא דמיטרי מדבדב ובו פירוט מעורבותו ואחרים בפרויקט וקרא למדבדב לחקור ולנקוט באמצעים נגד השחיתות ברוסיה.[7][8] תצלומים באיכות גבוהה של הארמון והשטח הרחב שסביבו פורסמו לאחר מכן על ידי אתר הגרסה הרוסית של ויקיליקס בינואר 2011, שהראו את העיצוב הפנימי השופע לכאורה.[9] לאחר פרסום הצילומים האתר נחסם באופן זמני.[10]

דוברים מטעם פוטין וממשלת רוסיה ביטלו בעקביות כל אמת לקשריו של פוטין לרכוש והטענות הקשורות לשחיתות[11].[12] בפברואר 2011 דיווח העיתון הרוסי העצמאי "נובאיה גזטה" כי לכתביו הייתה גישה למסמכים שתומכים בקולסניקוב ובמעורבותו של ולדימיר קוז'ין, ראש המחלקה בקרמלין לניהול נכסי הנשיא, שהכחיש כל מעורבות.[13] דובר הקרמלין סירב להתייחס לכתבה של "נובאיה גזטה",[14] אך נוכחות כבדה של מאבטחי שירות האבטחה הפדרלי (FSO) באזור רק חיזקה את העדויות למעורבות המדינה.[15] בחודש אפריל 2011 ולדימיר קוז'ין הודה במעורבות הקרמלין בפרויקט כשאמר כי משרדו שכר את חברת Lirus (כאשר Rosinvest, חברת בת של Lirus, מימנה את הבנייה של הארמון) כדי לבצע את החוזה לבניית הארמון.[16]

במרץ 2011 דווח כי אלכסנדר פונומארנקו, איש עסקים ומיליארדר שהרוויח את כספיו מנמלים ימיים, בנקאות, נדל"ן מסחרי ובניית שדות תעופה, רכש את חברת "אידוקופאס" שהייתה בבעלות הארמון[17][18]. בעת הרכישה החזיקה "אידוקופאס" כ-67 דונם של אדמות בסמוך ליישוב פראסקובייקה, כולל מתחם "בית הארחה" בגודל 26,000 מ"ר. פונומארנקו אמר עוד כי קנה חברה שנייה, "לזורנאיה יאגודה" (Lazurnaya Yagoda), שהייתה בעלת 60 דונם של אדמה חקלאית ליד דיוונורסק, יישוב במרחק 13 ק"מ מפראסקובייבקה. פונומארנקו קנה את המתחם הבלתי גמור מידי ניקולאי שמאלוב, איש ממעגל קרוביו של פוטין ואיש עסקים שהיה במרכז טענותיו של קולסניקוב ושותפיו.[19] בעת הרכישה, פונומארנקו לא חשף את שווי העסקה, אך רמז כי הצליח לרכוש את הנכס במחיר טוב מאוד - הנכס היה עמוס בחובות כבדים ואזלו הכספים להשלמת המיזמים. כשנשאל על הערך המוערך של המתחם לאחר השלמתו, הודה כי טענות למחיר של 350 מיליון דולר "היו קרובות לאמת".[20][21] עם זאת, לפי ודומוסטי, מומחים העריכו את שווי הנכס בכ-20 מיליון דולר. ביולי 2011, "Lazurnaya Yagoda" נמכרה לקבוצת SVL, שבשליטת בוריס טיטוב, הבעלים של מפעל שמפניות בשם "אבראו דורסו"[22]. בינואר 2021 האוליגרך ארקדי רוטנברג הודיע כי הוא הבעלים של המקום שמיועד להפוך למלון יוקרה, לדבריו, שייפתח בשנת 2023[23][24].

טענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתבו של קולסניקוב למדבדב וראיונות תקשורתיים שערך לאחר מכן, כולל למערכת "נובאיה גזטה", דייוויד איגנאטיוס מ"וושינגטון פוסט" ומאשה גסן מאתר Snob.ru, נותנים את התיאור שלהלן על מה שנודע כ"פרויקט דרום".[25][26]

בתחילת 2000 פנה ניקולאי טרנטייביץ' שמאלוב, נציג סימנס הרב-לאומית בצפון מערב רוסיה ומישהו שהוא חשב שהיה קרוב לנשיא החדש של רוסיה ולדימיר פוטין, פנה לקולסניקוב בהצעה עסקית. השניים הכירו זה את זה דרך עסקים מאז 1993–1994, אז היה קולסניקוב המשנה למנכ"ל חברת פטרומד, חברה פטרבורגית שהתמחתה ברכש ואספקה רפואית. באמצעות פטרומד קולסניקוב התוודע לפוטין. פוטין היה ראש המועצה העירונית לעניינים כלכליים חיצוניים, שהחזיקה ב-51% ממניות חברת פטרומד טרם שהופרטה בשנת 1992[26].

התוכנית של פוטין, כפי שתואר על ידי שמאלוב לקולסניקוב, הייתה: כמה אנשי עסקים רוסים אמידים במיוחד היו אמורים לספק סכומי כסף גדולים שיושקעו בשיפור תשתית הבריאות של רוסיה. הם כללו את רומן אברמוביץ' (203 מיליון דולר) ואלכסיי מורדשוב (14.9 מיליון דולר). הוסעם כי בשלב הראשון האוליגרכים יתרמו כספים שיועדו לאקדמיה הרפואית הצבאית על שם סרגיי קירוב, יועברו לחברת פטרומד כקבלן ביצוע של תוכנית המודרניזציה. קולסניקוב אמר כי 15-20% מהחוזים עם הספקים הגיעו לסימנס, שיוצגה על ידי שמאלוב.

עם זאת, פוטין קבע שיש להחזיק 35% מהכספים בחשבונות מחוץ לארץ ולא לבזבז בפרויקטים שעבורם לכאורה נועדו. מקור הכספים הללו היה בלתי ידוע, מכיוון שפטרומד ניהלה משא ומתן על הנחות מספקיה (כולל סימנס) שהיא לא העבירה בטענה ששילמה יותר ממה שהייתה אמורה לשלם בפועל. כך, לפי קולסניקוב, פטרומד הייתה אמורה לקבל את 203 מיליון הדולרים של אברמוביץ', אבל למעשה קיבלה רק 130 מיליון דולר. 70 מיליון הדולר הנותרים הופקדו בשווייץ, על שמו של שמאלוב. קולסניקוב העריך כי עד שנת 2007 הצטברו בשווייץ 500 מיליון דולר. בשנת 2005, כאשר הושגו כ-200 מיליון דולר, הוקמה חברת רוסאינווסט (Rosinvest), חברת בת של החברה השווייצרית הרשומה Lirus, שנועדה להשקיע את הכסף ברוסיה.

על פי החשד, פוטין החזיק 94% מהמניות בחברת רוסאינווסט, כאשר קולסניקוב, שמאלוב ודמיטרי ולדימירוביץ' גורלוב (מנהל חברת פטרומד וחבר נוסף של פוטין מתקופתו בסנקט פטרבורג) החזיקו 2% כל אחד. האינטרסים של החברה כללו בניית ספינות, בנייה ועיבוד עצים לתעשיית הנייר. על פי הדיווחים, קולסניקוב אמר כי אברמוביץ' ויתר התורמים לפרויקטים בתחום הבריאות פעלו מתוך כוונה טובה ומשמע שהם לא היו מודעים לכך שחלק ניכר מתרומותיהם הועברו להשקעה לטובת הנשיא ושותפיו ברוסאינווסט. זאת למרות הסכומים האדירים שהיו מעורבים בכך וטענות שנויות במחלוקת כי היחסים בין פוטין לאברמוביץ' היו קרובים מאוד.[27]

'פרויקט הדרום', שנוהל על ידי שמאלוב, היה פחות ממוקד כ'פרויקט השקעה'. נחלק ראשון, שהחל בשנת 2005, היה בניית 'מרכז בריאות' קטן בפראסקובייבקה באזור בגודל 73.96 דונם של יער מוגן; החלק השני, שהחל בשנת 2007, היה בניית כרם באותו אזור. בעקבות המשבר הפיננסי העולמי של שנת 2008 הופנו לפרויקט דרום כספים משאר הפרויקטים של רוסאינווסט כדי להקל על התרחבות המיזם. זה כבר לא היה אמור להיות 'מרכז בריאות' קטן, כפי שמראים התצלומים שפרסמו ברשת RuLeaks.net. בשלב זה, הייתה פראסקובייבקה ארמון בסגנון איטלקי באורך עשרות אלפי מ"ר עם קזינו, תיאטרון, אמפיתיאטרון, כנסייה, בריכות שחייה, מגרשי ספורט, משטחי המראה למסוקים, פארקים מעוצבים, בתי תה, דירות ובניינים טכנולוגיים. קולסניקוב תיאר את המתחם כגרסה מודרנית של ארמון פטרהוף, שנבנה בהוראת פיוטר הגדול, ומאמין שעד אוקטובר 2009 עלויות הבנייה (על ידי חברת המדינה סטרסוי) הגיעו למיליארד דולר. בנוסף, נטען כי כסף מתקציב המדינה שימש כדי לספק למתחם תשתיות - צינור אספקת גז, קו חשמל ודרך הררית חדשה.

קולסניקוב טוען כי בשנת 2009 נאסר עליו ועל אחרים מהפרויקט לאחר שהתנגדו לצעדיו של שמאלוב שכללו עקיפת תקנות מכס על אספקת חומרים. קולסניקוב הביע את דעתו כי התוכנית כולה הייתה מלכתחילה איזון בין רעיון טוב לביצוע רע, אך בשנת 2009 סגירת פרויקטים של השקעה הגיוניים לטובת הארמון הייתה צעד רחוק מדי. לטענתו, צו זה הגיע מפוטין, אליו היה מוסר דו"חות התקדמות על רוסאינווסט. לטענתו שמאלוב פוטר על ידי סימנס על כך שלא ענה לטענות השוחד שהועלו, אך בשנת 2009 נרשם שמאלוב כבעלים של המתחם באמצעות חברות "אינדוקופאס" וחברת Rirus.

בסרטון שפרסם הבלוגר אלכסיי נבלני, בינואר 2021, הוא טען כי שווי הנכס הוא 1.35 מיליארד דולר וכי זהו הארמון היקר ביותר בעולם, המשתרע על פני שטח הגדול פי 39 משטחה של מונקו[28].

תוכנית תזרים מזומנים - מימון הבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרשים שלהלן מציג את תוכנית האינטראקציה בין חברות ותזרימי מזומנים שהיו כרוכים במימון הבנייה[29].

Chart: Scheme of interaction between companies and cash flows involved in financing of the construction of "Putin's Palace"
תוכנית אינטראקציה בין חברות ותזרימי מזומנים הכרוכים במימון הקמת "הארמון של פוטין"

פעילות פיננסית משמעותית המוצגת בתרשים זה:

  1. הקמת "הארמון של פוטין" - עלות בנייה של מיליארד דולר שנמכרה על ידי ניקולאי שמאלוב תמורת 350 מיליון דולר לאלכסנדר פונומארנקו בשנת 2011;
  2. רכישת מניות בבנק רוסיה על ידי ניקולאי שמאלוב ודמיטרי גורלוב. סך הנתח החל משנת 2006: דמיטרי גורלוב 12.6%, ניקולאי שמאלוב 12.6%. החל מ-1 באפריל 2015 היו נכסי הבנקים בשווי 508 מיליארד רובל (הבנק ה-17 בגודלו ברוסיה);
  3. רכישת מניות בחברת סוגאז, חברת ביטוח גדולה ברוסיה. 12.5% בבעלות חברת Accept Ltd (בבעלות נכדו של דודו של ולדימיר פוטין, מיכאל שלומוב) ו-51% בידי חברת ההשקעות ABRos בבעלות מלאה של בנק רוסיה;
  4. פרויקטים של השקעות שונות ברוסיה: מספנת ויבורג, ייצור מודולים רפואיים בצ'רפובץ וכרם יין בגלנדז'יק. קולסניקוב טוען שבשנת 2009 נסגר פיתוח פרויקטים חדשים להשקעה לטובת בניית הארמון;
  5. כסף מתקציב המדינה והחברות בבעלות המדינה שימש לספק למתחם תשתיות (צינור אספקת גז, קו חשמל, כביש הררי חדש) למרות העובדה שמדובר רשמית בנכס פרטי.

סרט התחקיר של אלכסיי נבלני[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ארמון לפוטין. סיפור השוחד הגדול ביותר"[30] הוא סרט תיעודי באורך שעה וחמישים דקות של הקרן למניעת שחיתות (FBK) של אלכסיי נבלני, המספר על מערכת השחיתות שבראשה, על פי מחברי הסרטון, עומד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. חלק גדול מהסרטון מתמקד במעון בכף אידוקופאס ובסביבתו, שנמצא לכאורה בבעלות ולדימיר פוטין באמצעות חברות פרוקסי. עלות הארמון עם הבניינים הסמוכים לו נאמדת בכ-100 מיליארד רובל, לטענת נבלני. התחקיר פורסם ביוטיוב ב-19 בינואר 2021, זמן קצר לאחר שובו לרוסיה ומעצרו של אלכסיי נבאלני, שטופל בהרעלה בגרמניה. חמישה לאחר פרסומו, הסרטון זכה ליותר מ-86 מיליון צפיות. היה לסרטון הנצפה ביותר ביוטיוב ב-21 בינואר והגיע לעשירייה הראשונה במגמות יוטיוב ב-23 מדינות.

הסרט מציג צילומי אוויר שנעשו באמצעות רחפן של מבנים שונים של המתחם, הכולים בין היתר יקב, כרם, אמפיתיאטרון, מנחת מסוקים, מספר מבני מגורים מפוארים ועמדות אבטחה. בנוסף, מציג הסרט צילומים וסימולציית מחשב של המבנה הפנימי של הארמון וטוען לכך שהמבנה כולל בין היתר אולם תיאטרון, קזינו, בר נרגילה עם עמוד לריקודים, סאונה, רחבת ריקודים, ורהיטי מעצבים בשווי של מילוני רובל[31] . נבלי, שמתפקד כקריין בסרט טוען שהפאר הרב מציג את שיגעונו של פוטין וניסיונו להידמות לצאר מודרני (לדוגמה אחד השערים מעוטר בעיט דו-ראשי, בדומה לשער בארמון החורף). לפי הסרט, המימון לבניית הארמון בא מכספי שוחד, אותם מקבל ולדימיר פוטין עצמו באוליגרכים רוסים, תוך כדי הלבנת הון.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבוא. "התחלה". פוטין בדרזדן. נשפי הק.ג.ב., ריקודים וחברים ראשונים
  • פרק 1. "פטרבורג". פוטין הצעיר, לנינגרד העבריינית והשוחד הגדול הראשון. איך ליושה מילר קיבל מעטפות כסף
  • פרק 2. "מוסקבה", מכתבה של לודמילה פוטינה. איך ולדימיר ולדימירוביץ' עם איגור איוואנוביץ' הסתכסכו. פוטין מציל את משפחת ילצין.
  • פרק 3. "הארמון". טיסה מעל לארמונו של פוטין. האחוזות הצאריסטיות של פוטין. מראה הפנים היקר ביותר ברוסיה
  • פרק 4. "כרמים". התחביב היקר ביותר של הנשיא. התחביב היקר יותר של הנשיא. חוות הצדפות "המוגנת"
  • פרק 5. "בעלים". המערך המורכב של גניבה פשוטה. הדוד האמיץ ברוסיה
  • פרק 6. "ספונסרים", נספר לשם מה כל היוקרה הזאת
  • פרק 7. "הנשים". המאהבת החשאית ביותר של הנשיא. המאהבת הלא כל כך חשאית של הנשיא
  • סיום. "מסקנות"

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 בדצמבר 2010, דמיטרי פסקוב, דובר ראש הממשלה, ביטל את טענותיו של קולסניקוב כנגד פוטין כלא נכונות וטען כי הדו"ח של וושינגטון פוסט "נוגע לקשרי בעלות של אנשים וגופים שונים, אך מעולם לא היה לפוטין שום קשר לארמון הזה."[32] בפברואר 2011 רשם ולדימיר קוז'ין את בתי המגורים הרשמיים שהופעלו על ידי המחלקה לניהול נכסים נשיאותיים וטען כי הממשלה אינה מקיימת מקום מגורים כפי שתואר בתקשורת[12]. באפריל הודה קוז'ין במעורבותו של הקרמלין בפרויקט כשאמר כי משרדו חתם על חוזה עם חברת Lirus לביצוע עבודות להקמת הארמון[16]. בינואר 2021, דוברו של פוטין, דמיטרי פסקוב, חזר על דבריו ואמר כי אין לפוטין ארמון בגלנדז'יק וכי זהו מבנה בבעלות פרטית ללא קשר לנשיא.

סרט התחקיר של נבלני עורר תגובה רחבה בתקשורת העולמית. כמעט כולם היו מזועזעים מגודלו העצום של ארמונו לכאורה של ולדימיר פוטין. מצוין שטחו הענק של הארמון: שהוא גדול פי 39 משטח נסיכות מונקו. לדברי מומחים שהתראיינו בדויטשה וול, התחקיר היה מכה קשה לעמדות הרשויות ולתדמיתו של הנשיא פוטין. זה גם הרחיב את הקהל של נבלני באופן משמעותי. לדברי עבאס גליאמוב, בניגוד לחקירות קודמות, שכוונו בעיקר למעמד הבינוני, קהל היעד של התחקיר הוא מה שמכונה "המעגל הפנימי", שנחשבו עד לאחרונה למעוז הרשויות. בנוסף, התחקיר הסירה טאבו נסתר ואם בעבר, רק סביבתו של הנשיא ספגה ביקורת והאשמות בשחיתות, כאשר פוטין עצמו לא הואשם ברצינות כה רבה לפני כן הפעם טאבו זה נשבר. בנוסף, נבלני דן בחייו האישיים של פוטין ומזכיר מספר נשים שייתכן וניהל רומן איתן. דויטשה וול מקביל בין תחקיר זה לבין השערוריה עם מקום מגוריו של נשיא אוקראינה לשעבר, ויקטור ינוקוביץ', מעון מז'יהוריה.

דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב התייחס לתחקיר באומרו כי זו "כריכה מאוד גרועה. כבר הסברנו לפני שנים רבות שלפוטין אין ארמונות". פסקוב גם פתח בהאשמות בהונאה נגד יוצרי הסרטון, אשר לכאורה, מוצגת בבקשה להעביר תרומות לקרן בסוף הסרטון. "בסוף אותו חומר נמצאים מספרי החשבונות. עם בקשה להעביר לשם כסף. נראה לי שזו המשימה העיקרית של חומרים כאלה. חקירות פסבדו-דומות. זו התרמית העיקרית. אנו מזהירים אזרחים בהתחשב במספר הצפיות בזה, חשבו לפני שאתם מעבירים כסף לנוכלים כאלה. תחשבו עשר פעמים.". בהמשך, דובר הקרמלין פרסם כי נבלני הוא "מגלומן עם שיגעון רדיפה"[33]

חקירת ארמונו המרוהט בפאר של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בגלנדז'יק עוררה סערה בקרב משתמשי האינטרנט. צילומי הסרטון הפכו לבסיס ליצירת ממים רבים, והעלות הגבוהה והמרשימה של אחוזת פוטין הייתה סיבה ללעג לבדיחות. בעקבות הסרטון יצאו המונים להפגנות המוניות במחאה לשחרור נבלני ונגד שחיתות המשטר.

ב־25 בינואר 2021, בשיחת וידאו של ולדימיר פוטין מעונו בזווידובו עם סטודנטים לקראת יום הסטודנט הרוסי, אחד מהם שאל בנוגע לחקירתו של אלכסיי נבלני אודות הארמון בגלנדז'יק. פוטין השיב שאף אחד מהנכסים שהוזכרו שם לא שייך לו או לקרוביו. "לא צפיתי בסרט הזה מחוסר זמן פנוי, אלא דפדפתי בסרטונים שהעוזרים שלי הביאו לי", אמר פוטין. "שום דבר שמצוין שם כרכוש שלי, לא שייך לי או לקרוביי, לא היה שייך אף פעם. אף פעם." פוטין היה גם ספקן בנוגע לגרסה שלחבריו קל להיות אנשי עסקים. "אף אחד לא רוצה להתקרב אליי. כי לא משנה מי מופיע, מוטלות עליו סנקציות," אמר פוטין. "מכל מה שראיתי שם, רק אחד מעניין אותי — ייצור יין. לא כעסק, אלא כסוג של פעילות, הייתי מתישהו אולי מתעסק בזה. יש לי יועץ, בוריס טיטוב, שהוא הבעלים של אבראו דורסו. כשאסיים את עבודתי, אולי אלך אליו כיועץ. אך לא כאיש עסקים, אלא כמומחה, לפחות בתחום המשפט. אבל עסקים מעולם לא עניינו אותי. לא בגלל שזה רע, אלא שזה בכלל לא מעניין אותי."[34]

דיווחים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2011 ביקרו במקום פעילי איכות הסביבה ועיתונאית כדי לחקור חששות כי הבנייה הפרה חוקים המגנים על האקולוגיה של האזור. הם דווחו כי הוטרדו ועוכבו על ידי אנשי שירות האבטחה הפדרלי (FSO), הסוכנות האחראית לשמירה על רכוש המדינה ובעלי תפקידים בכירים[15]. למרות החרמת ציודם הם הצליחו לפרסם תמונות מהאתר.[35] הפעילים ביצעו גיחה נוספת לנכס ביוני 2011, אז טענו שמצאו מרינה שנבנתה באופן לא חוקי.[36]

ארמונות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החשד, פוטין מחזיק בבעלותו 20 ארמונות בסך הכל[37][38], הגם שחלקם בבעלות המדינה ולא בבעלותו האישית. אחת מהן היא אחוזה גדולה הנקראת Villa Sellgren.‏[39]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Meet The 'Poor Italian Architect' Who Designed 'Putin's Palace'
  2. ^ Statement of the Steering Committee of the EU-Russia Civil Society Forum"On the Goldman Environmental Prize for Suren Gazaryan" (אורכב 03.04.2015 בארכיון Wayback Machine)
  3. ^ Перевести на русский Перевести на русскийOligarch Buys ‘Putin’s Palace’ (אורכב 29.03.2012 בארכיון Wayback Machine) sptimes.ru, 9 March 2011
  4. ^ Statement by the Yabloko Party, yabloko.ru,19 December 2012
  5. ^ "Putin's spokesman dismisses report of palace on Black Sea". RIA Novosti. 23 בדצמבר 2010. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2011. 
  6. ^ Osborn, Andrew (14 בפברואר 2011). "Vladimir Putin 'has £600 million Italianate palace'". The Telegraph. בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2011. 
  7. ^ Kolesnikov, Sergey (12 בדצמבר 2010). "An Open Letter to President Medvedev from Dr. Sergey Kolesnikov". Corruption Free Russia. בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2011. 
  8. ^ Reuters Investigates, retrieved 16 October 2014
  9. ^ Фотографии "дворца Путина" в Прасковеевке на Черном море [Photographs of "Putin's Palace" in Praskoveevka on the Black Sea]. RuLeaks − Russian Wikileaks (ברוסית). 18 בינואר 2011. אורכב מ-המקור ב-24 July 2011. בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2011. 
  10. ^ "WikiLeaks Russia website blocked over Putin palace pix". RIA Novosti. 19 בינואר 2011. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2011. 
  11. ^ "Putin's spokesman dismisses report of palace on Black Sea". RIA Novosti. 23 בדצמבר 2010. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2011. 
  12. ^ 1 2 Управделами президента РФ не строит дворцов ни для Медведева, ни для Путина [Business manager of the Russian president did not build palaces for either Medvedev or Putin]. Interfax (ברוסית). 7 בפברואר 2011. אורכב מ-המקור ב-16 August 2011. בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2011. 
  13. ^ Anin, Roman (14 בפברואר 2011). "740 square metre palace". Novayagazeta. אורכב מ-המקור ב-2011-09-07. בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2011. 
  14. ^ Хреков не комментирует публикации о дворце, строящемся на Черном море [Khrekov has no comment on report of the palace under construction on the Black Sea]. RIA Novosti (ברוסית). 14 בפברואר 2011. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2011. 
  15. ^ 1 2 АКТИВИСТЫ ЭКОЛОГИЧЕСКОЙ ВАХТЫ И ЖУРНАЛИСТ ЗАБЛОКИРОВАНЫ СОТРУДНИКАМИ ФСО, ПОГРАНСЛУЖБЫ И МИЛИЦИИ ВОЗЛЕ ПРЕДПОЛАГАЕМОЙ ДАЧИ ПУТИНА НА МЫСЕ ИДОКОПАС [Environmental activists and Watch staff reporter detained by FSO, and border policemen nearby imply Putin's dacha at Cape Idokopas]. Environmental Watch on North Caucasus (ברוסית). 11 בפברואר 2011. בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2011. 
  16. ^ 1 2 Korobov, Pavel (אפריל 2011). Kashin, Oleg, ed. "'Vot chego-chego, a kontrolyorov u nas khvataet'" [Interview with Vladimir Kozhin: 'We have enough inspectors there'] (ברוסית). בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2015. 
  17. ^ Friendly Oligarch Buys 'Putin' Palace, themoscowtimes.com, 4 March 2011
  18. ^ Alexander Ponomarenko, forbes.com, 18 March 2015
  19. ^ Staff, Our Foreign (3 במרץ 2011). "'Putin palace' sells for $350 million". The Telegraph. בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2011. 
  20. ^ "'Putin's Palace,' $350 Million Mansion Reportedly Owned By Russian Prime Minister, Sold To Tycoon". The Huffington Post. 4 במרץ 2011. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2011. 
  21. ^ Oliphant, Roland (9 במרץ 2011). "Oligarch Buys 'Putin's Palace'". The St. Petersburg Times. אורכב מ-המקור ב-2012-03-29. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2011. 
  22. ^ "Абрау-Дюрсо" пришлось ко дворцу Борис Титов купил виноградники санатория, считавшегося дачей премьер-министра kommersant.ru, 6 July 2011
  23. ^ אוליגרך מקורב לפוטין: הארמון בים השחור שלי
  24. ^ Истинный владелец "дворца" в Геленджике "вышел из сумрака"
  25. ^ Ignatius, David (23 בדצמבר 2010). "Sergey Kolesnikov's tale of palatial corruption, Russian style". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-23 ביולי 2011. 
  26. ^ 1 2 Сергей Колесников: Почему я рассказал про Дворец Путина. "Мы перешли границу между добром и злом в 2009 году" [Sergey Kolesnikov: Why I told her about Putin's Palace. "We crossed the border between good and evil in 2009"]. Snob.ru (ברוסית). 23 ביוני 2011. בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2011. 
  27. ^ Harding, Luke (1 בדצמבר 2010). "WikiLeaks cables: Roman Abramovich denies links with Vladimir Putin". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-23 ביולי 2011. 
  28. ^ מהכלא: נבלני פרסם תחקיר על "הארמון של פוטין"
  29. ^ Kolesnikov, Sergei. "Scheme of interaction between companies and cash flows (English, picture)". Kolesnikov Palace Documents. hosted by Havighurst Center for Russian and Post-Soviet Studies. Oxford. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2015. 
  30. ^ האתר הרשמי של הסרטון
  31. ^ Резонанс: «Дворец Путина» с казино, кальянной, складом грязи, игровыми автоматами и шестом для стриптиза, אתר tjournal.ru
  32. ^ "Putin's spokesman dismisses report of palace on Black Sea". RIA Novosti. 23 בדצמבר 2010. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2011. 
  33. ^ Kremlin Calls Navalny ‘Megalomaniac With Persecution Complex’, אתר themoscowtimes
  34. ^ Путин - о «дворце в Геленджике»: Ничего из этого мне не принадлежит и не принадлежало. Ни-ког-да!
  35. ^ Активисты ЭкоВахты посетили дворец Путина на мысе Идокопас [EcoWatch Activists visited Putin's palace at Cape Idokopas]. Environmental Watch on North Caucasus (ברוסית). 11 בפברואר 2011. אורכב מ-המקור ב-2011-08-10. בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2011. 
  36. ^ "Environmentalists crash 'Putin's seaside palace'". France 24. 7 במאי 2011. אורכב מ-המקור ב-2011-07-09. בדיקה אחרונה ב-23 ביולי 2011. 
  37. ^ http://time.com/money/4641093/vladimir-putin-net-worth/
  38. ^ "Playboy lifestyle of a president: Putin's perks include 'palaces, planes, yachts, white gold watches, and a £47,000 toilet'". 29 באוגוסט 2012. 
  39. ^ https://www.theguardian.com/world/2017/aug/31/putin-holiday-mansion-revealed-russian-opposition-leader-alexei-navalny