המעניק

המעניק
The Giver
	כריכת הספר בעברית
מידע כללי
מאת	לויס לאורי
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן
נושא	אוטופיה
תקופת התרחשות	עתיד
הוצאה
תאריך הוצאה	1993
הוצאה בעברית
הוצאה	כתר ספרים
תרגום	1998
פרסים
	מדליית ניוברי (1994)
סדרה
סדרת ספרים	המעניק
הספר הבא	הכחול האבוד
קישורים חיצוניים
מסת"ב	מסת"ב 0-553-57133-8
הספרייה הלאומית	001775865, 003749980

המעניק (מאנגלית: The Giver) הוא רומן מדע בדיוני חברתי משנת 1993 שנכתב על ידי הסופרת לויס לאורי.

העלילה מתרחשת בחברה הנראית בהתחלה כחברה אוטופית אך מתבררת להיות דיסטופית. הסיפור עוקב אחרי ג'ונס (Jonas) במהלך השנה ה-12 של חייו. החברה בה חי ג'ונס ביטלה את הכאב ואת כל הבעיות החברתיות על ידי הפיכת כל בני האדם החיים באותה קהילה לחד גוניים, אך יחד עם זאת הכחידה את העומק הרגשי מחייהם. בכל סוף שנה מתקיים בקהילה טקס מיוחד בו כל שכבת גיל עד גיל 12 עוברת שלב בחיי הקהילה, ובטקס ה-12 מקבל כל נער תפקיד בו הוא עובר הכשרה ובו הוא משרת את הקהילה עד ליום שחרורו מהקהילה. ג'ונס מקבל את תפקיד "מקבל הזיכרונות" - תפקיד בו מחזיק רק אדם אחד בקהילה. התפקיד הוא לקבל את כל הזכרונות מהזמנים שלפני הפיכת החברה לחד-גונית ממקבל הזיכרון הקודם שהפך להיות המעניק. מטרת התפקיד היא שמקבל הזיכרון יכול להעניק סיוע לקהילה בנושאים בהם אין לה ניסיון. חלק מחוקי הקהילה, כמו האיסור לשקר והאיסור לכבות את המיקרופונים המצויים ברחבי הקהילה, אינם חלים על מקבל הזיכרונות. כשג'ונס מתחיל לקבל את הזכרונות מלאי האושר והכאב מהמעניק, הוא מבין את היתרונות הרבים הקיימים בידע. האנשים בקהילתו של ג'ונס שמחים מחייהם כי הם אינם מכירים חיים אחרים, אך הידע אודות מה הם יכולים להשיג עלול ליצור כאוס. בפני ג'ונס עומדת דילמה: האם עליו להישאר בקהילה בה גדל לצד משפחתו החיה חיים רדודים ללא אהבה, צבע, בחירה וידע? או האם עליו לברוח מהקהילה ובכך להעניק לקהילה את הידע המאפשר להם לחיות חיים מלאים אך ללא השלווה נטולת הידע?

הספר הוא החלק הראשון מתוך סדרת ספרי "המעניק", סדרה רופפת הכוללת גם את הספרים הכחול האבוד (2000), שליח, (2004) ובן (2012), שלושה ספרים של לויס לאורי העוסקים באותה תקופה עתידית.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה בה חי ג'ונס נשארת הרמונית על ידי הענקת מקצוע לאנשים לפי תחביביהם וכישוריהם (כמו בקומוניזם: "כל אחד כפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו"), על ידי זיווג בעל ואישה לפי נתונים אישיים שיאזנו אחד את השני ועל ידי הענקת עד לשני ילדים לכל "יחידה משפחתית" - זכר ונקבה. הילדים נולדים לנשים שקיבלו את המקצוע "אם-יולדת" והענקתם ליחידות משפחתיות נעשית לפי הגשת מועמדות והתאמה של המשפחה. כל משפחה יכולה לקבל זכר אחד ונקבה אחת כדי לשמור על האיזון בין שני המינים. אחרי שהיחידה המשפחתית סיימה לגדל את שני הילדים היא מתפרקת: ההורים עוברים למתקן לבוגרים חסרי ילדים והילדים מקימים יחידות משפחתיות משל עצמם מבלי לשמור על קשר עם היחידה המשפחתית בה גדלו. כל נער ונערה המתחילים לחוש רגש ותחושות של אהבה מתחילים לקבל גלולות המדכאים הרגשות אלו, המכונות "התעוררות".

השטח בו חיה הקהילה וכל השטח שסביבה וסביב קהילות זהות לה עברו שיטוח על מנת להקל על הבנייה ועל התחבורה בתוך ובין הקהילות. למרות שיש בקהילה מדגרת דגי סלמון, אין עוד אף בעל חיים ברחבי הקהילה. אזרחי הקהילה מכירים את המילה "חיות" רק כמילת גנאי לאנשים המתנהגים בצורה מוזרה. לילדי הקהילה בגילאים מסוימים יש בובות בצורות של בעלי חיים כמו דובים ופילים אך אזרחי הקהילה חושבים כי הם יצורים מומצאים, וקוראים להם 'חפץ -מנחם'. מערכת "בקרת אקלים" שומרת על מזג האוויר בשטחי הקהילה קבוע. מרומז בסיפור כי נעשה שימוש בהנדסה גנטית על מנת ליצור עיוורון צבעים בבני האדם כך שהם חיים בעולם חסר צבע. לרוב מוחלט של אזרחי הקהילה יש עיניים כהות ורק לחריגים (כמו ג'ונס, גבריאל התינוק והמעניק) יש עיניים בהירות.

הקהילה מנוהלת על ידי "ועדת הקשישים" המחליטה (בין השאר) איזה תפקיד יקבל כל אזרח בגיל 12. האזרח מקבל את התפקיד לפי תחביביו וכישרונותיו והוא יישאר בתפקיד זה במשך כל ימי חייו הפרודוקטיביים. אנשי הקהילה כפופים לחוקים הנוגעים בכל הבטי החיים. רוב החוקים, במידה והופרו, מחייבים התנצלות פשוטה אך עם זאת טקסית של המפר. ישנם חוקים, כמו למשל חוק האוסר על ילדים מתחת לגיל תשע לרכוב על אופניים, המופרים בסתר ולא מתייחסים להפרתם ברצינות. אם אזרח מפר חוקים משמעותיים שלוש פעמים הוא משוחרר. תהליך השחרור נראה בתחילת הסיפור כתהליך טקסי בו המשוחרר עובר לגור ב"מקום אחר" - מקום טוב אך מחוץ לקהילה. בסופו של דבר מתברר כי השחרור הוא המתה באמצעות זריקת רעל המשמשת לא רק לענישה אלא גם לבקרת המוות בזקני הקהילה ובפעוטות חלשים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונס - הדמות המרכזית בסיפור, הוא ילד בשנתו ה-11 המחכה בציפייה לטקס הפיכתו ל"שתים עשרה". ג'ונס חי ב"יחידה משפחתית" סטנדרטית עם אימו (שופטת), אביו (מטפח) ואחותו הצעירה (7) לילי. בעודו מחכה לטקס ה-12, שהוא הטקס האחרון בתהליך התבגרותו של אזרח בקהילה, חווה ג'ונס "התעוררות" והוא מתחיל לקבל גלולות המדכאות את האהבה (אהבה ככל הנראה אסורה בקהילה וכנראה שאפילו "הנשים היולדות" נכנסות להריון בהזרעה מלאכותית). במהלך טקס ה-12 כל נער נקרא לבימה לפי מספרו הסידורי (שמסמל את הסדר בו הם נולדו, ג'ונס הוא מספר 19) ומקבל תפקיד בו הוא יעבור הכשרה ובו הוא ישרת את הקהילה. כאשר מגיע תורו של ג'ונס לעלות לבימה, מספרו מדולג והנער ה-20 נקרא לבימה. בסוף הקראת כל השמות והענקת התפקידים קוראת הקשישה הבכירה לג'ונס לעלות לבימה, מתנצלת בפניו על אי הנעימות, ומודיעה לו ולקהילה כי הוא מקבל את תפקיד "מקבל הזיכרונות". הקשישה הבכירה מבשרת לג'ונס כי התפקיד כולל כאב פיזי שאינו ידוע לאזרחי הקהילה וכי לפני 10 שנים נעשתה בחירה ל"מקבל זיכרונות" - בחירה שהתבררה כטעות. הזקנה הבכירה מספרת לג'ונס ולקהילה כי ג'ונס נבחר לתפקיד בגלל יכולתו "לראות מעבר" - היכולת לראות צבעים (או במקרים מיוחדים לשמוע מוזיקה המכונה היכולת "לשמוע מעבר"), שאנשי הקהילה האחרים אינם יכולים לראות.

אחרי שג'ונס מקבל את התפקיד הוא מתחיל לקבל הכשרה מ"המעניק" שהוא בעצם מקבל הזיכרון הקודם, ההופך להיות מורהו. ג'ונס מקבל זיכרונות מהמעניק בצורה טלפתית, זכרונות הכוללים חוויות שאינם מוכרות בעולם הקהילה: אלימות, עצבות ואובדן יחד עם אהבת אמת, יופי, שמחה, הרפתקאות, בעלי חיים, ריקוד, שירה, בית ומשפחה. הידע שצובר ג'ונס גורם להיתרחקותו מחבריו ומשפחתו, והופך אותו לציני יותר ויותר ביחס לחייו הקודמים והמוגנים. הגילויים שמגלה ג'ונס גורמים לו לרצות להחזיר לקהילה את הזכרונות שהם אינם מודעים להם כדי שתהיה משמעות לחייהם. ג'ונס והמעניק מתכננים להוציא תוכנית זו לפועל על ידי הברחת ג'ונס אל מחוץ לקהילה, דבר שיגרום לזכרונות לעזוב את ג'ונס ולהגיע אל כל אנשי הקהילה, שיחושו את הרגשות העמוקים אותם יכולים לחוש רק ג'ונס והמעניק. בסופו של דבר שואל ג'ונס את המעניק אם הוא חושב על יום שחרורו. השיחה המתפתחת מובילה את ג'ונס והמעניק לצפות בווידאו המתעד את שחרורו של תינוק (הילד הפחות מפותח מבין תאומים) על ידי אביו של ג'ונס. ג'ונס צופה באימה כיצד אביו מזריק לתינוק זריקת רעל וזורק את גופת התינוק. המעניק מציין כי מקבל הזיכרונות הקודם שהייתה למעשה ביתו (רוזמרי) של המעניק, ביקשה להשתחרר והזריקה את זריקת הרעל לעצמה וגרמה לזכרונות רבים להגיע להכרתם של אנשים הקהילה (ולכן אחד מהחוקים החלים על ג'ונס הוא שאסור לו לבקש שחרור).

במהלך תקופת ההכשרה של ג'ונס כמקבל הזיכרון משפחתו מארחת תינוק בשם גבריאל, משום שהוא אינו מצליח לישון בלילות ומפריע לשאר התינוקות ב"מרכז הטיפוח". ג'ונס מגלה שהוא מסוגל להעניק לגבריאל זכרונות, וכך ג'ונס מצליח להרגיע את התינוק בלילות. כשעוברת שנה (אותה קיבל גבריאל כתוספת זמן לפיתוח) וגבריאל עדיין בוכה בלילות (כאשר הוא מועבר מביתו של ג'ונס ל"מרכז הטיפוח" שם אין באפשרותו של ג'ונס להעביר לו זכרונות), גבריאל נהיה מועמד לשחרור. נואש, בורח ג'ונס מהקהילה יחד עם גבריאל התינוק לפי ההוראות והתכנונים של המעניק. בהתחלה נראה כי ניסיון הבריחה צלח, כאשר מטוסי החיפוש שנשלחו אחריהם מתמעטים עם הזמן, אך כעבור זמן מה נגמר האוכל אותו אסף ג'ונס לפני הבריחה והוא וגבריאל הולכים ונחלשים. בקור וברעב ג'ונס מתחיל לאבד תקווה אך הוא וגבריאל עדיין שורדים הודות לשימוש בזכרונות חמים וטובים. ג'ונס מתחיל לחשוב ולהיזכר במשפחתו, חבריו והמעניק שנשארו בקהילה. בסופו של דבר ג'ונס וגבריאל מגיעים לראש פסגה מכוסה שלג בה הוא רואה מזחלת זהה לזאת בו הוא ראה בזיכרון הראשון שקיבל. ג'ונס וגבריאל עולים על המזחלת ומתגלשים במורד הגבעה ולפתע הם שומעים מוזיקה הבוקעת ככל הנראה מבתים שהיו בסביבה.

סיום הספר יכול להיות דו משמעי, כי ג'ונס נראה בסוף הסיפור כסובל מהיפותרמיה, ולכן גורלו וגורל גבריאל אינם ידועים. עם זאת, בספר "שליח", ספר המשך בטרילוגיית המעניק, מתברר כי ג'ונס וגבריאל אכן שרדו את המסע.

דמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונס (Jonas) - ג'ונס הוא 11 ההופך ל-12. ג'ונס מקבל את תפקיד "מקבל הזיכרונות" של הקהילה. יש לו אחות קטנה - לילי אבא ואמא.
המעניק - האדם החשוב ביותר בקהילה. יש לו היכולת לחוות כאב ואהבה ולראות צבעים בעוד אחרים אינם יכולים. ביתו - רוזמרי (Rosemary) נבחרה להיות מקבלת הזיכרונות 10 שנים לפני ג'ונס.
לילי (Lily) - אחותו הצעירה של ג'ונס. לילי היא 7 שהופכת ל-8.
גבריאל (Gabriel) - תינוק. ביום בו הוא נהפך ל-1 הוא מקבל שנה נוספת בה הוא יטופח. משפחתו של ג'ונס מקבלת (בצורה חריגה) חלק מהאחריות לטיפוחו של גבריאל (המכונה בקיצור גייב). לגבריאל יש עיניים בהירות כמו שיש לג'ונס. בגלל התפתחות איטית של גבריאל הוחלט לשחררו אך ג'ונס בורח איתו.
אשר (Asher) - חברו הטוב ביותר של ג'ונס. בגילו של ג'ונס.
אביו של ג'ונס - מטפח האחראי על טיפוחו של גייב, ומצליח להרוויח לגייב שנת התפתחות נוספת.
אימו של ג'ונס - שופטת העובדת במחלקת השפיטה של הקהילה.
פיונה (Fiona) - ילדה בשכבת גילו של ג'ונס. חברה של ג'ונס שמקבלת את תפקיד "מטפלת זקנים". פיונה מופיעה בחלום ה"התעוררות" של ג'ונס.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לויס לאורי זכתה במספר פרסים ומועמדויות על סיפרה "המעניק":

מדליית ניוברי לשנת 1994.
פרס William Allen White Children's Book לשנת 1996.
כניסה לרשימות "הספר הטוב ביותר לילדים מתבגרים", "ספרי ALA ראויים לציון" ו-"100 הספרים המאותגרים ביותר בין 1990-2000" של איגוד הספריות האמריקאי.
תואר ספר הכבוד מהבוסטון גלוב-הורן (Boston Globe-Horn Book Honor Book).
מדליית רג'ינה (Regina Medal).
Booklist Editors' Choice.
ספר השנה ב"סקול לייבררי ג'ורנל" (School Library Journal).