המעפיל האלמוני (אוניית מעפילים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המעפיל האלמוני
אוניית המעפילים המעפיל האלמוני.jpg
אונית המעפילים "המעפיל האלמוני"
ארגון המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
נמל המוצא סט
מספר מעפילים 794
רב החובל ריקרדו
מפקד האונייה יוסף דרור
גדעוני ראובן אורן (אורנשטיין)
נתוני האונייה
הושקה 1875
שם קודם San Miguel
תאריך רכישה (נחכרה)
הדחק 450 טון
הנעה פחם
מהירות 8 קשר
מסלול ההפלגה של "המעפיל האלמוני"

המעפיל האלמוני הייתה אוניית מעפילים. בתחילה חשבו לקרוא לה בשם: "הגנה-חירות", אולם הנהגת "ההגנה" ציוותה לשנותו ביום האחרון להפלגה. ארגוני "הפורשים" השתמשו בשם "חירות", ותוספת המילה "הגנה" (המזכירה את ארגון "ההגנה"), הייתה מתפרשת כפעולה משותפת איתם. בעימות בהעברת מעפילי "לנגב" אל אוניות הגירוש לקפריסין נהרג המעפיל הרברט לזר, אך שמו עדיין לא היה ידוע בעת שפורסמה המודעה על נפילתו ועל הלוויתו. לזכרו ועל שם מפעל ההעפלה נקראה לבסוף האונייה.

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סן מיגל" – ספינת חופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה הראשון היה "סן מיגל" ("San Miguel"); שנת בנייה 1875; סוג כלי שיט: ספינת חופים להובלת נוסעים; שוקע 12 רגל.

"המעפיל האלמוני" – אונית מעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכש והכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נרכשה על ידי המוסד לעליה ב' בשוודיה באמצעות איש עסקים שוודי בשם גיליאזיס. הפליגה דרך הים הצפוני לצרפת בפיקודו של יוסלה דרור איש הפלי"ם. צוות ההכנה כלל את יהושע בהרב, יוסלה דרור וראובן אורן. בצרפת הוכשרו בספינה 870 מקומות לינה, ההכנות נמשכו מאוגוסט ועד לנובמבר 1946. רב החובל היה ספרדי בשם ריקרדו ולצדו 12 מלחים, כולם אזרחי ספרד. לקראת הפלגה הוקם צוות המלווים אנשי הפלי"ם: שאול ביבר היה מפקד האוניה ולצדו יוסלה דרור, המכונאים עופר ויועלי, ואיש הקשר "הגדעוני" ראובן אורן (אורנשטיין). לרשותם עמד מכשיר קשר RCA מתוצרת בלגיה.

המעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על סיפונה הפליגו 794 מעפילים; חניכי תנועות הנוער "השומר הצעיר" ו"בני עקיבא" מהונגריה, והתנועות "דרור", "נוחם" ו"בית"ר", וכן קבוצה ממרוקו, כולם בני נוער בלוויית מדריכים. הם נאספו בשני מחנות בשאטו-דה-לה-רו שליד ליון, וכן מחנה במרסיי, שם הוקם ב-2 בפברואר 1947 מחנה למעפילים לקראת העלייה לאונייה.

ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה הפליגה מנמל סט בצרפת ב-3 בפברואר 1947. על גשר הסיפון הציבו המעפילים שלט באנגלית ובו המילים: "נלסון! ראה את יורשיך!", בהתכוונם לאדמירל הבריטי עטור התהילה הוריישו נלסון. האונייה הפליגה מסט בדרום צרפת, למפרץ מול איי אייר (Îles d'Hyères) מזרחית לטולון, ונתיבה כלל בהמשך את מצר מסינה, כרתים, דרומית לקפריסין בנתיב לימסולפורט סעיד, עד חופי הארץ. למחרת ההפלגה נתגלה קלקול במנוע, ונאלצו לעגון במפרץ אייר, 15 מייל מזרחית לטולון. בדרך לכרתים הים סער. הגיעה הוראה לשוט מדרום לקפריסין ולהגיע לחופי הארץ מכיוון דרום.

עימות עם הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעפילים קבלו הנחיות והתכוננו לקראת עימות עם הבריטים; ההוראות היו רגילות והמעפילים תודרכו להתנגד פסיבית. הם התארגנו בקבוצות על פי ההשתייכות הארגונית ותודרכו להגן על ההגה, הגשר וחדר המכונות של האונייה מפני השתלטות בריטית צפויה. הוחלט לשוט בשעות הלילה לכיוון תל אביב, כדי להגיע אל חוף תל אביב לפני שהבריטים יופיעו. כמו כן כיבו את האורות. ב-14 בפברואר התגלתה הספינה על ידי מטוס בריטי. המעפילים התארגנו להתנגדות בקבוצות על פי ההשתייכות הארגונית ותודרכו להגן על ההגה, הגשר וחדר המכונות מפני השתלטות בריטית. הוחלט לשוט בשעות הלילה לכיוון תל אביב כדי להגיע לפני שהבריטים יופיעו. כמו כן כיבו את האורות. ההוראות היו רגילות, להתנגד פסיבית. ב-15 בפברואר החלו ללוותה שתי משחתות בריטיות אשר תקפו את האונייה. הבריטים תקפו בעזרת שתי משחתות, ומשחתת שלישית המתינה במרחק. הם השליכו פצצות גז והעלו חיילים על הסיפון. ההתנגדות ערכה כמחצית השעה. על הסיפון התחוללו התכתשויות וכן הותזו סילוני מים. המשחתות נגחו בספינה שניסתה להתחמק. הבריטים השליכו רימוני גז והעלו חיילים על הסיפון. התחוללו תגרות וכן הותזו סילוני מים. ההתנגדות לבריטים ארכה כמחצית השעה. כל העת התנהלה תקשורת באמצעות מכשירי קשר עם מפקדת "ההגנה" בארץ ישראל. בסיומה של ההתכתשות האלימה נכנעו המעפילים. הבריטים הודיעו שעל הספינה לשוט לנמל חיפה. והאנייה נגררה לנמל חיפה. מפקד הספינה, שאול ביבר, הכין ביוזמתו האישית מקום מחבוא בטנק מים ל-10 אנשים בספינה. כאשר עלו הבריטים על הסיפון פנו המלווים אנשי הפלי"ם להסתתר במחבוא שהוכן מראש בטנק המים. הסתתרו בו הגדעוני ושבעה איש. המלווים במחבוא חולצו לאחר שהמעפילים הורדו, על ידי עובדי "סולל בונה" שעבדו בנמל. המעפילים הועברו לספינות גירוש בריטיות בנמל חיפה, והובלו למחנה חורף 64-65 בקפריסין.

כנס של עולי אנית המעפיל האלמוני ובני המשפחה, בית העדות בניר גלים, מרץ 2017. דובר: "הגדעוני" ראובן אורן (משמאל לעומד)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]