המפלגה האדומה של נורווגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המפלגה האדומה
Rødt
Rødt logo (bokmål).svg
מדינה נורווגיה
מנהיגים
  • ביורנר מוקסנס (2012–)
  • טוריד תומאסן (2010–2012)
  • טורסטין דאלה (2007–2010)
תאריך ייסוד 11 במרץ 2007
אידאולוגיות
נוצרה מתוך
  • הברית האלקטורלית האדומה
  • מפלגת העובדים הקומוניסטית
מטה דרונינגנס גייט 22, אוסלו
מיקום במפה הפוליטית שמאל רדיקלי
צבעים רשמיים אדום
נציגויות בפרלמנטים
סטורטינג
8 / 169
https://roedt.no

המפלגה האדומהנורווגית ספרותית: Rødt, נורווגית חדשה: Raudt) היא מפלגה בנורווגיה.[1] המפלגה נוסדה במרץ 2007 על ידי איחוד של "מפלגת העובדים הקומוניסטית" ו"הברית האלקטורלית האדומה".

אידאולוגית, המפלגה תוארה כמפלגה השייכת לשמאל הפוליטי,[2][3][4][5] וספציפית לאגף הרדיקלי[6][6] בספקטרום הפוליטי. במצע הפוליטי של המפלגה, האדומים מציבים את הקמתה של "חברה ללא מעמדות" כיעדה האולטימטיבי, אשר המפלגה אומרת אשר "לזה קרל מרקס קרא קומוניזם".[7] יעדיה האחרים של המפלגה הם להחליף את הקפיטליזם בסוציאליזם, מגזר ציבורי רחב, והלאמה של תעשיות גדולות. למפלגה אידאולגיה סוציאליסטית מהפכנית, אשר מכוונת לכך שהרשות המחוקקת תושלט על ידי מעמד העובדים.[8] עם זאת, המפלגה לא תומכת ב"מהפכה מזוינת" ואלימה. בניגוד למנהיגי המפלגה בשנות השבעים והשמונים.[9] המפלגה מתנגדת בתקיפות להצטרפות נורווגיה לאיחוד האירופי.[5]

למפלגה האדומה יש בסך הכל 10 נציגים במועצות המחוזיות בכל נורווגיה ו-80 נציגים במועצות המוניציפליות. בבחירות הכלליות בנורווגיה ב-2013, היא הייתה מפלגה הגדולה ביותר אשר כשלה בהשגת מושב בבחירות. המפלגה נכנסה לפרלמנט הנורווגי בבחירות הכלליות של 2017, בהם זכתה ב-2.4% מהקולות ובמושב הראשון שלה אי פעם בסטורטינג. בפעם האחרונה בה מפלגת שמאל רדיקלי זכתה בייצוג בסטורטינג הייתה "הברית האלקטורלית האדומה" שזכתה בכיסא בבחירות הכלליות של 1993. בבחירות הכלליות של 2021 המפלגה הגיעה לתוצאת הבחירות הטובה ביותר שלה אי פעם, 4.69% מהקולות, אשר זיכו אותה בשמונה מושבים בפרלמנט.

אידאולוגיה ועמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה מצדדת במנגנון מדינת רווחה ובמיסוי גבוה של בעלי ההון והעשירים כאמצעי לחימה באי השיויון המתמשך בנורווגיה.[10] מאז הקמתה, קבוצות מסוימות התמזגו במפלגה, הדוגמה הידועה ביותר מהם היא "הסוציאליסטים הבין-לאומיים" הטרוצקיסטים.[11] במפלגה כמה מחנות פנימיים, בין היתר הטרוצקיסטים, המרקסיסטים-לניניסטים והדמו-סוציאליסטים.[12]

אחד מהמיזמים הכי חשובים של המפלגה האדומה הוא הגנה על מדינת הרווחה הנורווגית, והיא קוראת לממשלה להוציא 30–40 מיליארד כתרים נורווגים על המגזר הציבורי כדי להילחם בהשלכות המשבר הכלכלי של 2008.[13] הפוליטיקאי האדום מימיר קריסטיאנסון טען ש"מפלגות הימין הוכיחו את נכונותן לפרק את הבסיס של מדינת הרווחה שלנו". לפי קריסטיאנסון, המפלגות הסוציאליסטיות יחד עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הנורווגית, צריכות לאמץ מדיניות אשר מגנה בחוזקה עלהמודל הנורדי עבור העניים.[14]

תוצאות הבחירות הכלליות של 2009, אשר היו מאכזבות עבור המפלגה, גרמו למהומות במפלגה. בכך שכמה חברי מפלגה רצו להזיז את האידאולוגיה של המפלגה קרוב יותר לזו של מפלגת השמאל הסוציאליסטי.[15]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבוש המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה האדומה נוסדה ב-7 במרץ 2007 על ידי מיזוג של "האיחוד האלקטורלי האדום" ו"מפלגת העובדים הקומוניסטית". שתי המפלגות חלקו את אותה היסטוריה עשרות שנים, מפני שמפלגת העובדים הקומוניסטית יסדה את האיחוד האלקטורלי האדם כמפלגה שתקדם ערכים סוציאליסטים וקומוניסטים.

האגף הצעיר של המפלגה הוא "הנוער האדום", אשר נוסד ב-1963, לפני הקמתם של האיחוד האלקטורלי האדום ומפלגת העובדים הקומוניסטית. המנהיג הנוכחי של הנוער האדום הוא אלברטה בקהוס. הנוער האדום תמך מאוד במיזוג של שתי המפלגות.

היסטוריה אלקטורלית וסקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות המחוזיות של 2007, המפלגה האדומה זכתה ב-2.1% מהקולות.[16] לאחר הבחירות, קנוט הנינג ט'ייגסן נהיה ראש העיר הראשון והיחיד של המפלגה אשר נבחר בבחירות ישירות לראשות המחוז ריסור.[17] בבחירות המחוזיות של 2011, המפלגה זכתה ב-1.7% מהקולות. בבחירות הכלליות של 2009, המפלגה זכתה ב-1.3% מהקולות, מה שלא זיכה את המפלגה במושבים בפרלמנט. המפלגה הייתה הכי קרובה לזכות במושב באוסלו, שם היא זכתה בכמעט 4% מהקולות. לאחר בחירות שהתקיימו בשנת 2021 המפלגה זכתה ב-8 מקומות בסטורטינג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nordsieck, Wolfram (2017). "Norway". Parties and Elections in Europe. בדיקה אחרונה ב-13 באוגוסט 2018. 
  2. ^ Björk, Tord (12 בינואר 2019). "How Integrity Initiative and Atlantic Council is exposed in Norway". Steigan.no. בדיקה אחרונה ב-24 ביוני 2019. 
  3. ^ Youth Quotas and other Efficient Forms of Youth Participation in Ageing Societies.
  4. ^ "Norway - Political parties". Norsk Senter For Forskningsdata. בדיקה אחרונה ב-24 ביוני 2019. 
  5. ^ 1 2 Fossum, John (4 בפברואר 2009). "Norway's European Conundrum". בדיקה אחרונה ב-24 ביוני 2019. 
  6. ^ 1 2 "Moxnes ny partileder i Rødt". NRK/NTB (בנורווגית). 6 במאי 2012. 
  7. ^ "Rødt - Fordi fellesskap fungerer". xn--rdt-0na.no (בנורווגית ספרותית). בדיקה אחרונה ב-4 בינואר 2018. 
  8. ^ Jan-Arve Overland, Inga Berntsen Rudi, Ragnhild Tønnessen. "Hva står de politiske partiene for?". Nasjonal digital læringsarena (בנורווגית). 
  9. ^ "Dropper væpnet revolusjon".
  10. ^ Hellesnes, Pål (12 בספטמבר 2009). "Dette står det om". Klassekampen (בנורווגית). עמ' 6. 
  11. ^ Aspevoll, Tone Foss (25 בספטמבר 2007). "IS in i Rødt". Klassekampen (בנורווגית). 
  12. ^ Sjøli, Hans Petter; Bratlie, Tom Henning (4 באפריל 2009). "Vil ha et liberalt Rødt". Klassekampen (בנורווגית). עמ' 11. 
  13. ^ Horn, Anders; Larsen, Christiane Jordheim (9 באוקטובר 2009). "Noen må kreve mindre". Klassekampen (בנורווגית). עמ' 4. 
  14. ^ Larsen, Christiane Jordheim (23 בספטמבר 2009). "Krever endring i Rødt". Klassekampen (בנורווגית). עמ' 4. 
  15. ^ Brox, Johan; Bratlie, Tom Henning (12 באוגוסט 2009). "Rødt på vippen?". Klassekampen (בנורווגית). עמ' 8. 
  16. ^ "Valgresultat 2007". NRK (בנורווגית). 10 באוקטובר 2007. בדיקה אחרונה ב-13 בפברואר 2009. 
  17. ^ "Norges første RV-ordfører". Aftenposten (בנורווגית). 7 במרץ 2007. אורכב מ-המקור ב-19 September 2008. בדיקה אחרונה ב-12 בפברואר 2009.