המפלגה האדומה של נורווגיה
.svg){kind=logo} | |
| מדינה | נורווגיה |
|---|---|
| מנהיגים |
|
| תקופת הפעילות | 11 במרץ 2007 – הווה (17 שנים) |
| אידאולוגיות | |
| נוצרה מתוך |
|
| מטה | דרונינגנס גייט 22, אוסלו |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל רדיקלי |
| צבעים רשמיים | אדום |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| סטורטינג |
8 / 169 |
| https://roedt.no | |
המפלגה האדומה (בנורווגית ספרותית: Rødt, נורווגית חדשה: Raudt) היא מפלגה בנורווגיה.[1] המפלגה נוסדה במרץ 2007 על ידי איחוד של "מפלגת העובדים הקומוניסטית" ו"הברית האלקטורלית האדומה".
אידאולוגית, המפלגה תוארה כמפלגה השייכת לשמאל הפוליטי,[2][3][4][5] וספציפית לאגף הרדיקלי[6][6] בספקטרום הפוליטי. במצע הפוליטי של המפלגה, האדומים מציבים את הקמתה של "חברה ללא מעמדות" כיעדה האולטימטיבי, כאשר המפלגה אומרת "לזה קרל מרקס קרא קומוניזם".[7] יעדיה האחרים של המפלגה הם להחליף את הקפיטליזם בסוציאליזם, מגזר ציבורי רחב, והלאמה של תעשיות גדולות. למפלגה אידאולגיה סוציאליסטית מהפכנית, אשר מכוונת לכך שהרשות המחוקקת תישלט על ידי מעמד העובדים.[8] עם זאת, המפלגה לא תומכת ב"מהפכה מזוינת" ואלימה, בניגוד למנהיגי המפלגה בשנות השבעים והשמונים.[9] המפלגה מתנגדת בתקיפות להצטרפות נורווגיה לאיחוד האירופי.[5]
למפלגה האדומה יש בסך הכל 10 נציגים במועצות המחוזיות בכל נורווגיה ו-80 נציגים במועצות המוניציפליות. בבחירות הכלליות בנורווגיה ב-2013, היא הייתה מפלגה הגדולה ביותר אשר כשלה בהשגת מושב בבחירות. המפלגה נכנסה לפרלמנט הנורווגי בבחירות הכלליות של 2017, בהן זכתה ב-2.4% מהקולות ובמושב הראשון שלה אי פעם בסטורטינג. הפעם האחרונה בה מפלגת שמאל רדיקלי זכתה בייצוג בסטורטינג הייתה "הברית האלקטורלית האדומה" שזכתה בכיסא בבחירות הכלליות של 1993. בבחירות הכלליות של 2021 המפלגה הגיעה לתוצאת הבחירות הטובה ביותר שלה אי פעם, 4.69% מהקולות, אשר זיכו אותה בשמונה מושבים בפרלמנט.
אידאולוגיה ועמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפלגה מצדדת במנגנון מדינת רווחה ובמיסוי גבוה של בעלי ההון והעשירים כאמצעי לחימה באי השיויון המתמשך בנורווגיה.[10] מאז הקמתה, התמזגו קבוצות מסוימות במפלגה. הדוגמה הבולטת ביותר היא "הסוציאליסטים הבין-לאומיים" הטרוצקיסטים.[11] במפלגה כמה מחנות פנימיים, בין היתר הטרוצקיסטים, המרקסיסטים-לניניסטים והדמו-סוציאליסטים.[12]
אחד היעדים החשובים של המפלגה האדומה הוא הגנה על מדינת הרווחה הנורווגית. היא קראה לממשלה להוציא 30–40 מיליארד כתרים נורווגים על המגזר הציבורי כדי להילחם בהשלכות המשבר הכלכלי של 2008.[13] הפוליטיקאי האדום מימיר קריסטיאנסון טען ש"מפלגות הימין הוכיחו את נכונותן לפרק את הבסיס של מדינת הרווחה שלנו". לפי קריסטיאנסון, המפלגות הסוציאליסטיות, יחד עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הנורווגית, צריכות לאמץ מדיניות אשר מגנה בחוזקה על המודל הנורדי עבור העניים.[14]
תוצאות הבחירות הכלליות של 2009, אשר היו מאכזבות עבור המפלגה, גרמו למהומות במפלגה ולכך שכמה חברי מפלגה רצו להזיז את האידאולוגיה של המפלגה קרוב יותר לזו של מפלגת השמאל הסוציאליסטי.[15]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיבוש המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפלגה האדומה נוסדה ב-7 במרץ 2007 על ידי מיזוג של "האיחוד האלקטורלי האדום" ו"מפלגת העובדים הקומוניסטית". שתי המפלגות חלקו את אותה ההיסטוריה עשרות שנים, מפני שמפלגת העובדים הקומוניסטית יסדה את האיחוד האלקטורלי האדום כמפלגה שתקדם ערכים סוציאליסטים וקומוניסטים.
האגף הצעיר של המפלגה הוא "הנוער האדום", אשר נוסד ב-1963, לפני הקמתם של האיחוד האלקטורלי האדום ומפלגת העובדים הקומוניסטית. הנוער האדום תמך במיזוג של שתי המפלגות.
היסטוריה אלקטורלית וסקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות המחוזיות של 2007, המפלגה האדומה זכתה ב-2.1% מהקולות.[16] לאחר הבחירות, קנוט הנינג ט'ייגסן נהיה ראש העיר הראשון והיחיד של המפלגה אשר נבחר בבחירות ישירות לראשות המחוז ריסור.[17] בבחירות המחוזיות של 2011, המפלגה זכתה ב-1.7% מהקולות. בבחירות הכלליות של 2009, המפלגה זכתה ב-1.3% מהקולות, מה שלא זיכה את המפלגה במושבים בפרלמנט. המפלגה הייתה הכי קרובה לזכות במושב באוסלו, שם היא זכתה בכמעט 4% מהקולות. בבחירות שהתקיימו בשנת 2021 זכתה המפלגה ב-8 מקומות בסטורטינג.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המפלגה האדומה של נורווגיה (בנורווגית)
המפלגה האדומה של נורווגיה, ברשת החברתית פייסבוק
המפלגה האדומה של נורווגיה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
המפלגה האדומה של נורווגיה, ברשת החברתית אינסטגרם
המפלגה האדומה של נורווגיה, באתר פליקר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Nordsieck, Wolfram (2017). "Norway". Parties and Elections in Europe. נבדק ב-13 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Björk, Tord (12 בינואר 2019). "How Integrity Initiative and Atlantic Council is exposed in Norway". Steigan.no. נבדק ב-24 ביוני 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Youth Quotas and other Efficient Forms of Youth Participation in Ageing Societies.
- ^ "Norway - Political parties". Norsk Senter For Forskningsdata. נבדק ב-24 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Fossum, John (4 בפברואר 2009). "Norway's European Conundrum" (PDF). נבדק ב-24 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Moxnes ny partileder i Rødt". NRK/NTB (בנורווגית). 6 במאי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Rødt - Fordi fellesskap fungerer". xn--rdt-0na.no (בנורווגית ספרותית). נבדק ב-4 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jan-Arve Overland, Inga Berntsen Rudi, Ragnhild Tønnessen. "Hva står de politiske partiene for?". Nasjonal digital læringsarena (בנורווגית).
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ "Dropper væpnet revolusjon".
- ^ Hellesnes, Pål (12 בספטמבר 2009). "Dette står det om". Klassekampen (בנורווגית). p. 6.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Aspevoll, Tone Foss (25 בספטמבר 2007). "IS in i Rødt". Klassekampen (בנורווגית).
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sjøli, Hans Petter; Bratlie, Tom Henning (4 באפריל 2009). "Vil ha et liberalt Rødt". Klassekampen (בנורווגית). p. 11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Horn, Anders; Larsen, Christiane Jordheim (9 באוקטובר 2009). "Noen må kreve mindre". Klassekampen (בנורווגית). p. 4.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Larsen, Christiane Jordheim (23 בספטמבר 2009). "Krever endring i Rødt". Klassekampen (בנורווגית). p. 4.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brox, Johan; Bratlie, Tom Henning (12 באוגוסט 2009). "Rødt på vippen?". Klassekampen (בנורווגית). p. 8.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Valgresultat 2007". NRK (בנורווגית). 10 באוקטובר 2007. נבדק ב-13 בפברואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Norges første RV-ordfører". Aftenposten (בנורווגית). 7 במרץ 2007. אורכב מ-המקור ב-19 בספטמבר 2008. נבדק ב-12 בפברואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה)