המפלגה הלאומית של אוסטרליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המפלגה הלאומית של אוסטרליה
National Party of Australia
The National Party of Australia Logo.png
מדינה אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
מנהיגים מייקל מקורמאק עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 20 בינואר 1920 עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות שמרנות, אגרריאניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
רשימה פוליטית הקואליציית הליברלית-לאומית (אנ')
מטה קנברה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית מרכז-ימין
צבעים רשמיים
נציגויות בפרלמנטים
בית הנבחרים
16 / 151
הסנאט
6 / 76
www.nationals.org.au
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המפלגה הלאומית של אוסטרליהאנגלית: National Party of Australia; נקראת בקיצור הלאומנים) היא המפלגה השלישית בגודלה באוסטרליה. בגלגולה הראשון נקראה המפלגה כ"מפלגת הכפר" בשנת 1920 ולאחר מכן הפך שמה של המפלגה ל"מפלגת הכפר הלאומית" בשנת 1975. בשנת 1982 שם המפלגה הפך ל"המפלגה הלאומית של אוסטרליה".

המפלגה הלאומית מייצגת את האינטרסים של אנשים שחיים באזורים כפריים, כלומר, לא בערים גדולות. המפלגה בדרך כלל חוברת למפלגה הליברלית על מנת להקים ממשלה קואליציונית. כאשר המפלגה הלאומית היא בממשלה קואליציונית מנהיג שלה הוא בדרך כלל סגן ראש הממשלה.

המפלגה הייתה חזקה למדי בשנות הארבעים, החמישים ובשישים. מאחר שלמפלגה הייתה ברית פוליטית צמודה עם מפלגת אוסטרליה המאוחדת ומאחור יותר עם המפלגה הליברלית, שלושה ממנהיגיה של המפלגה - ארל פייג'[1], ארתור פאדן[2] וג'ון מקיואן[3] - כיהנו כראשי ממשלת אוסטרליה לזמן קצר. המפלגה היא החזקה ביותר בקווינסלנד, שם המפלגה שלחה כמה משורותיה לכהן כראשי ממשלת קווינסלנד. בשנת 2008, המפלגה הליברלית והמפלגה הלאומית התאחדו יחד בקווינסלנד ונקראים כיום "המפלגה הליברלית הלאומית של קווינסלנד".

כיום, (2017) יש לה פחות מושבים בפרלמנט האוסטרלי מאשר למפלגה הליברלית. מנהיגה הנוכחי של המפלגה הלאומית הוא מייקל מקורמאק המכהן כסגן ראש ממשלת אוסטרליה מאז ראשית 2018.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגת הכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הלאומית נוסדה תחילה בשם "מפלגת הכפר" בשנת 1913 באוסטרליה המערבית. המפלגה הייתה חלק מהתאחדות החקלאים והמתיישבים של ניו סאות' ויילס, אחת מקבוצות החקלאים שהכניסו נציגים מטעמם לפרלמנט בבחירות אלה. זמן קצר לפני פתיחת הפרלמנט ב-1920, התמזגה התאחדות החקלאים והמתיישבים עם כמה מפלגות נוספות שבסיס התמיכה שלהם היה המגזר החקלאי, כדי להקים את מפלגת הכפר (Country Party) בשנת 1920.

המפלגה הפכה ממפלגת הכפר למפלגה לאומית בראשותו של ויליאם מק'ויליאמס מטסמניה. בנאומו הראשון כמנהיג, הציג מק'ויליאמס את עקרונות המפלגה החדשה, וציין כי "איננו משתוקקים לברית, אין אנו תומכים בה, אך אנו מתכוונים לנקוט פעולה דרסטית כדי להבטיח תשומת לב רבה יותר לצורכי היצרנים הראשיים". מקוויליאמס הודח כמנהיג המפלגה לטובת ארל פייג' באפריל 1921 בעקבות מקרים שבהם מקוויליאמס הצביע נגד הקו המפלגתי. ויליאם מק'ויליאמס עזב מאוחר יותר את המפלגה והיה לפוליטיקאי עצמאי[4].

המפלגה בראשותו של פייג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הצעירה מצאה עצמה כלשון מאזניים בפרלמנט לאחר הבחירות של 1922. ממשלת המפלגה הלאומית בראשותו של בילי יוז איבדה את הרוב שלה ולא הייתה מסוגלת להישאר בשלטון ללא תמיכתה של מפלגת הכפר. עם זאת, מפלגת הכפר הוקמה בין השאר כתוצאה מחוסר שביעות רצון ממדיניותו החקלאית של יוז ואיבתו של פייג' כלפי יוז הייתה כזאת שהוא לא היה מסוגל אפילו להעלות על קצה דעתו את האפשרות שהוא יתמוך בו. כאשר היה ברור שהמפלגה הלאומית תפנה למפלגת הכפר כדי להמשיך להנהיג את הממשלה, התנה פייג' את תמיכת המפלגה בהתפטרותו של יוז.

לאחר מכן החל פייג' את המשא ומתן עם יורשו של יוז, סטנלי ברוס. התנאים שהוא הציג היו נוקשים. הוא דרש עבור מפלגתו חמישה מושבים מתוך 11 המושבים בממשלה, כולל משרת שר האוצר ואת המעמד של האיש מספר שניים בממשלה עבור עצמו. דרישות אלו היו חסרות תקדים עבור מפלגה חדשה. בכל אופן, מאחר שמפלגת הכפר הייתה השותפה הקואליציונית האפשרית היחידה עבור המפלגה הלאומית, קיבל ברוס את תנאיו של פייג'[5][6]. לכל עניין ודבר היה פייג' סגן ראש ממשלת אוסטרליה הראשון (תפקיד שלא היה קיים באופן רשמי עד ל-1968). מאז, היה מנהיג מפלגת הכפר או המפלגה הלאומית לחבר הממשלה השני בחשיבותו כמעט בכל הממשלות שהוקמו מאז מטעם קואליציית האנטי-לייבור.

פייג' נשאר דומיננטי במפלגה עד 1939, ושימש לזמן קצר כראש ממשלה זמני בין מותו של ג'וזף ליונס לבין בחירתו של רוברט מנזיס כיורשו, אך סירובו של פייג' לכהן בממשלתו את מנזיס הוביל להתפטרותו כמנהיג המפלגה ארצ'י קמרון נבחר למנהיגות המפלגה ב-13 בספטמבר 1939. הקואליציה הוקמה מחדש תחת הנהגתו של ארצ'י קמרון במפלגת הכפר בשנת 1940, וזה המשיך לכהן בתפקידו עד אוקטובר 1941 למרות בחירתו של ארתור פאדן כמנהיג המפלגה לאחר הבחירות 1940. פאדן נחשב לשמרן והוכיח את עצמו כסגן נאמן למנזיס.

המפלגה בראשותו של פאדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1941 התפטר רוברט מנזייס מתפקידיו כראש ממשלה וכמנהיג המפלגה הבכירה בקואליציה, מפלגת אוסטרליה המאוחדת[7]. למרות שקואליציית האנטי-לייבור הייתה בשלטון מזה כעשור, סבלה מפלגת אוסטרליה המאוחדת ממשבר מנהיגות עד שהיא נאלצה לבחור בראש הממשלה לשעבר, בילי יוז, כמנהיגה. עם זאת, יוז היה כבר בן 78 ונתפס כמנהיג לתקופת מעבר. מתוך נסיבות אלה, ב-28 באוגוסט, בחרה ועידה משותפת של מפלגת אוסטרליה המאוחדת ומפלגת הכפר בפאדן כמנהיג הקואליציה, למרות שמפלגת הכפר הייתה השותף הזוטר בקואליציה. למחרת היום הושבע פאדן כראש הממשלה.

בסופו של דבר, תקופת כהונתו של פאדן הייתה קצרת ימים. ב-3 באוקטובר אותה שנה, שני חברי הפרלמנט העצמאיים שהעניקו רשת תמיכה לקואליציה בשנה החולפת, ארתור קולס ואלכס וילסון, הצביעו נגד התקציב שהגיש פאדן. קולס ווילסון סלדו מהיחס לו זכה מנזייס עד שהחליטו ללא לתמוך יותר בקואליציה. עקב נפילת חוק התקציב, נאלץ פאדן להגיש את התפטרותו ואת התפטרות כל הממשלה למושל הכללי, הלורד גאורי. הייתה זו הפעם האחרונה בה אולצה ממשלה אוסטרלית להתפטר לאחר תבוסה בבית הנבחרים. פאדן התלוצץ על כך שהוא היה כמו המבול, "משל ארבעים יום וארבעים לילה".

הקואליציה בראשות פאדן התקשתה לבסס את מעמדה נגד ג'ון קרטין ממפלגת הלייבור האוסטרלית ומפלגת הלייבור ניצחה ב-1943. בחירות הכלליות של 1943 הנהיג קרטין את מפלגתו עם עמדה חזקה. קואליציית האנטי-לייבור הייתה כמעט במצב גסיסה באותה תקופה ופאדן ויוז לא היו מסוגלים להתחרות בקרטין. בבחירות הוביל קרטין את הלייבור לניצחון הגדול ביותר שלה אי פעם, כשהוא זוכה בשני שלישים ממושבי הפרלמנט וכשקואליציית האנטי-לייבור צמצמה כוחה ל-19 מושבים בלבד, כולל 7 מושבים למפלגת הכפר, מפלגתו של פאדן. כמו כן זכתה הלייבור לרוב של 22 מתוך 36 מושבי הסנאט.

לקראת הבחירות הפדרליות של 1949, פאדן מילא תפקיד מפתח בתבוסת ממשלתו של בן צ'יפלי, ולעיתים קרובות הועלו טענות בדבר אופיה ה"סוציאליסטי" של מפלגת הלייבור, שמנזיס יכול היה "להבהיר" או להתנער ממנה כפי שראה לנכון, ובכך נראה יותר "מתון". ב -1949 הפך פאדן לשר האוצר בממשלת מנזיס השנייה. למרות שהאינפלציה בראשית שנות החמישים הייתה גבוהה, והוא נאלץ להגיש כמה תקציבים קשים, רוב תקופת כהונתו כשר אוצר עמדה בסימן של פריחה כלכלית, בעיקר במגזר החקלאי. פאדן פרש מהפוליטיקה ערב הבחירות של 1958 וחי חיים שקטים עד למותו בבריזביין ב-1973.

שותפותו המוצלחת עם מנזיס הייתה אחד הגורמים שהמשיכו את קיומה הקואליציה, שכיהנה עד 1972 (מנזיס עצמו פרש בשנת 1966).

המפלגה בראשותו של מקיואן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורשו של פאדן, שר המסחר ג'ון מקיואן נקט בצעד יוצא דופן מתוך אמונה שיוכל להבטיח טוב יותר את האינטרסים של היצרנים העיקריים באוסטרליה. בהתאם לכך, מקיואן פיקח אישית על החתימה על הסכם הסחר הראשון עם יפן ועל הסכמי סחר חדשים עם ניו זילנד והממלכה המאוחדת ועל הסכם הסחר הראשון של אוסטרליה עם ברית המועצות (1965). הוא מיסד את הגישה שנקראה "מקיואניזם", מדיניות להגנת מחירים עבור המגזר היצרני, כך שהתעשייה לא נאלצה להתמודד מול תעריפים גבוהים של חומרי הגלם המיובאים, ובכך החקלאים יצאו נשכרים, אך תשומות הייצור התייקרו. מדיניות זו הייתה חלק ממה שכונה "ההסדר האוסטרלי" שקידם שכר גבוה, פיתוח תעשייתי, מעורבות ממשלתית בתעשייה וביזור. זו הייתה התקופה הפורייה ביותר של המפלגה.

התנגדותו של מקיואן אילצה את ויליאם מקמהון למשוך את מועמדותו לתפקיד מנהיג המפלגה ופתחה את הדרך למערכה מוצלחת לקידומו של שר החינוך והמדע, הסנאטור ג'ון גורטון, כמועמד לתפקיד ראש הממשלה בתמיכתם של קבוצת חברים בהנהגתו של שר ההגנה, מלקולם פרייזר. ב-10 בינואר 1968 החליף גורטון את מקיואן כראש הממשלה. הייתה זו הפעם השנייה שבה מפלגת הכפר הטילה וטו על זהותו של מנהיג המפלגה הבכירה בקואליציה. ב-1923 דרש ארל פייג' שהמפלגה הלאומית, קודמתה של המפלגה הליברלית, תדיח את בילי יוז מתפקידו כמנהיג כתנאי לכניסתה של מפלגת הכפר למשא ומתן קואליציני. גורטון יצר באופן רשמי עבור  מקיואן את התפקיד של סגן ראש הממשלה ובכך אישר את מעמדו כאיש מספר שתיים בממשלה.

ב-1971 פרש מקיואן מהחיים הפוליטיים. יורשו, דאג אנתוני, טען שהתנגדותה של מפלגת הכפר למקמהון כבר לא בתוקף, ובסופו של דבר התאפשר לליברלים להחליף את גורטון במקמהון תוך חודשיים. עם פרישתו, סיכם מקיואן 36 שנים וחמישה חודשים של שירות ציבורי, כולל 34 שנים שבהם היה שר בממשלה או איש הספסלים הקדמיים של האופוזיציה האוסטרלית.

המפלגה הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 שינתה מפלגת הכפר את שמה ל"מפלגת הכפר הלאומית" כחלק מאסטרטגיה להתרחב לשטחים עירוניים. אסטרטגיה זו הניבה פרי רק בקווינסלנד, אך לא בשאר מדינות אוסטרליה. באוסטרליה המערבית עזבה המפלגה בקצרה את ההסכם הקואליציוני בממשלת מערב אוסטרליה במאי 1975, וחזרה אליו בתוך חודש. בעקבות זאת, המפלגה התפצלה לשניים בסוף 1978 למפלגה לאומית ולמפלגה לאומית עצמאית. המפלגה הלאומית עצמאית החזיקה בשלושה מושבים בבית התחתון של אוסטרליה המערבית בעוד המפלגה הלאומית המפלגה נשארה בקואליציה והחזיקה גם כשלושה מושבים. שתי המפלגות התאחדו מחדש לאחר שמפלגת הלייבור בראשותו של בוב הוק עלתה לשלטון ב-1983.

בשנות השמונים נבחר ג'ון ביילקה-פטרסן להנהגת המפלגה הפדרלית. ביילקה-פטרסן ניצח בבחירות המקדימות להנהגת המפלגה הלאומית ב-1987, ואילץ את האזרחים לתמוך בהצעתו להיות ראש הממשלה. בסופו של דבר, מפלגת הלייבור זכתה בכהונה נוספת בשלטון תחת הנהגתו של בוב הוק. ביילקה-פטרסן אולץ לפרוש כמה חודשים אחרי הבחירות הפדרליות, ומפלגתו הובסה קשות ב-1989.

מנהיגי המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שם תמונה תחילת כהונה סוף כהונה
1 ויליאם מק'ויליאמס
Coat of Arms of Australia.svg
24 בפברואר 1920 5 באפריל 1921
2 ארל פייג'
EarlePage.jpg
5 באפריל 1921 13 בספטמבר 1939
3 ארצ'י קמרון
Archiecameron.jpg
13 בספטמבר 1939 16 באוקטובר 1940
4 ארתור פאדן
FaddenPEO.jpg
16 באוקטובר 1940 12 במרץ 1958
5 ג'ון מקיואן
Sir John McEwen.jpg
26 במרץ 1958 1 בפברואר 1971
6 דאג אנתוני Doug Anthony.jpg 2 בפברואר 1971 17 בפברואר 1984
7 איאן סינקלייר
Coat of Arms of Australia.svg
17 בפברואר 1984 9 במאי 1989
8 צ'ארלס בלאנט
Coat of Arms of Australia.svg
9 במאי 1989 6 באפריל 1990
9 טים פישר
Tim Fischer Portrait 2013.jpg
19 באפריל 1990 6 באפריל 1999
10 ג'ון אנדרסון
Coat of Arms of Australia.svg
1 ביולי 1999 23 ביוני 2005
11 מארק וייל
Mark Vaile (TM).jpg
23 ביוני 2005 3 בדצמבר 2007
12 וורן טראס
Warren Truss Portrait 2010.jpg
7 בדצמבר 2007 11 בפברואר 2016
13 ברנבי ג'ויס
Barnaby Joyce Portrait 2010.jpg
11 בפברואר 2016 26 בפברואר 2018
14 מייקל מקורמאק
Michael McCormack Portrait 2010.jpg
26 בפברואר 2018 מכהן

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]