המפלגה הפרוגרסיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המפלגה הפרוגרסיבית
אפיון מפלגת מרכז ליברלית
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1, 2, 3, 4
ממשלות הממשלה הזמנית, 1, 2, 4, 5, 6, 7, 8, 9
אותיות פ
מנהיגים פנחס רוזן
שיא כוחה 6 מנדטים (הכנסת הרביעית)
שפל כוחה 4 מנדטים (הכנסת השנייה)
נוצרה מתוך עלייה חדשה, העובד הציוני
התמזגה לתוך המפלגה הליברלית הישראלית

המפלגה הפרוגרסיבית היא מפלגת מרכז ליברלית, אשר פעלה בישראל בשנות ה-50.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיבורים על הקמת המפלגה הפרוגרסיבית כאיחוד של מפלגות המרכז ביישוב היהודי, החלו בתחילת 1948. אולם הניסיון לכלול את כל הציונים הכלליים באיחוד לא צלחו, לאחר שהציונים הכלליים צירפו אליהם את אנשי הימין של האיחוד האזרחי, שאנשי העובד הציוני ראו בהם אנשי ימין ולא מרכז[1].

המפלגה נוסדה באוקטובר 1948, מאנשי הרוב הלא-פועלי בעלייה חדשה, בראשות פנחס רוזן, אנשי תנועת העובד הציוני, שהייתה מפלגת עובדים לא-סוציאליסטית, שהשתייכה להסתדרות ומסיעת הציונים הכלליים א', אשר פרשה מהציונים הכלליים באוגוסט 1948 בעקבות מה שכינו: "המגמה להפוך את הציונות הכללית למפלגה של המעמד הבינוני"[2][3]. הניסיונות לצרף את יצחק גרינבוים למפלגה לא צלחו, על רקע חילוקי דעות בנושא דת ומדינה, גבולות המדינה והיחס לפורשים[4].

המפלגה התמודדה בבחירות לכנסות הראשונה עד הרביעית. התוצאות בבחירות לכנסת הראשונה, נחשבו על ידי ראשי המפלגה למאכזבות. התוצאות בבחירות לכנסת השנייה, ירידה לארבעה מנדטים, היו מאכזבות אף יותר[5].

המפלגה הפרוגרסיבית הייתה חברה בכל הקואליציות שבתקופת קיומה, פרט לתקופה של כשנה ורבע (8 באוקטובר 1951 - 24 בדצמבר 1952). בכל שנותיה המפלגה החזיקה בתיק אחד - משרד המשפטים, אשר נשמר באופן קבוע לפנחס רוזן.

בשנים 19531955 הוציאה המפלגה יומון בשם "זמנים".

בשלהי כהונתה של הכנסת הרביעית התאחדה עם הציונים הכלליים לתוך המפלגה הליברלית.

לקראת סוף כהונתה של הכנסת החמישית, לאחר שהמפלגה הליברלית חברה ל"חירות" להקמת גח"ל, פרשו ממנה רוב חברי המפלגה הפרוגרסיבית לשעבר והקימו את "המפלגה הליברלית העצמאית לישראל" ובקיצור ל"ע (ליברלים עצמאיים). יוצאים מן הכלל היו מרדכי-חיים שטרן וברוך עוזיאל שנותרו במפלגה הליברלית ובגח"ל.

דרכה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הקמתה הייתה המפלגה הפרוגרסיבית מפלגה יונית שהאמינה בחתירה להבנה עם הערבים ולנייטרליות בין מזרח למערב. המפלגה התנגדה בתחילה לסיפוח ירושלים בניגוד לתוכנית החלוקה[6][7].

מבחינה כלכלית, הייתה המפלגה במרכז בין ימין ושמאל[8]. המפלגה קבעה כי תגן על חירות הפרט ורכושו וכי היא מתנגדת למלחמת מעמדות[9]. מנגד, המפלגה התנגדה ל"משטר הרכושנות הרעבתנית", פרוטקציוניזם וקרטלים.

מבחינה חברתית תמכה המפלגה בחופש דת[10][11].

המפלגה הייתה ידועה כמפלגה ליברלית ישראלית[5] והייתה חברה באינטרנציונל הליברלי.

מוסדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הקמתה נקבע למפלגה הנהלה של 12 חברים, ועד פועל ארצי של מעל 50 חברים ומועצה כללית של 120 חברים[12]. התפקידים חולקו בין המפלגות המרכיבות את האיחוד לפי מפתח של 45% לעלייה חדשה, 30% לעובד הציוני ו-25% לציונים הכלליים א'[13]. בשנת 1954 היו בהנהלה 9 חברים, ובועד הפועל 38 חברים. העובד הציוני הפך לגורם המשמעותי ביותר במפלגה. למפלגה היו כ-22,000 חברים, כמספר מצביעה בבחירות לכנסת השנייה[5].

חברים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש המפלגה ברב שנות קיומה היה פנחס רוזן. חברים בולטים נוספים במפלגה היו יזהר הררי, אברהם גרנות (יו"ר קרן קיימת לישראל), משה קול (חבר הנהלת הסוכנות היהודית ויו"ר עליית הנוער), גרשום שוקן (העורך והבעלים של עיתון הארץ), שמעון כנוביץ' (יוזם "חוק כנוביץ'" למניעת מִפגעים אקולוגיים), אידוב כהן (מראשוני המתריעים ביישוב היהודי אודות שואת יהודי אירופה), יהודה שערי (יו"ר המדור לפנסיה בהסתדרות ולאחר מכן ח"כ וסגן שר מטעם הליברלים העצמאיים) והלל זיידל.

נציגי המפלגה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
פנחס רוזן
כנסת ח"כים הערות
מועצת המדינה הזמנית (1948) 3 נציגים: אברהם גרנות, משה קול, פינחס רוזן
הכנסת ה-1 (1949) 5 מנדטים: אברהם גרנות, יזהר הררי, אידוב כהן, ישעיהו פורדר, פנחס רוזן
  1. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת השנייה (1951) 4 מנדטים: אברהם גרנות, יזהר הררי, אידוב כהן, ישעיהו פורדר, משה קול, פנחס רוזן
  1. ב-10 בספטמבר 1951 פרש מהכנסת משה קול. החליף אותו אידוב כהן.
  2. ב-10 בספטמבר 1951 פרש מהכנסת אברהם גרנות. החליף אותו ישעיהו פורדר.
  3. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת השלישית (1955) 5 מנדטים: יזהר הררי, אידוב כהן, יוחנן כהן, ישעיהו פורדר, פנחס רוזן, גרשום שוקן ב-28 באוקטובר 1957 פרש מהכנסת ישעיהו פורדר. החליף אותו יוחנן כהן.
  1. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת הרביעית (1959) 6 מנדטים: יצחק גולן, יזהר הררי, אידוב כהן, שמעון כנוביץ', משה קול, פנחס רוזן ב-8 במאי 1961 התאחדה המפלגה הפרוגרסיבית עם הציונים הכלליים בהקמת המפלגה הליברלית הישראלית.
  • לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]