המפלגה הקומוניסטית של ספרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המפלגה הקומוניסטית של ספרד
Pce 2014.svg
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד Jules Humbert-Droz עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 14 בנובמבר 1921 עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות קומוניזם, מרקסיזם-לניניזם, אירו-קומוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה מדריד עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית שמאל עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגונים בינלאומיים מפלגת השמאל האירופי עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים אדום עריכת הנתון בוויקינתונים
www.pce.es
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המפלגה הקומוניסטית של ספרדספרדית: Partido Comunista de España; PCE) היא מפלגה קומוניסטית מרקסיסטית-לניניסטית בספרד. מאז 1986 חברה בקואליציית השמאל המאוחד (Izquierda Unida), גוש מפלגות שמאל המתמודדות יחדיו בבחירות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה נוסדה ב-1921, כתוצאה מפיצול מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE) לאגף סוציאל-דמוקרטי, שהמשיך להתקיים במסגרת PSOE ולאגף שהתקבל לקומינטרן כמפלגה קומוניסטית. באפריל 1931 הפכה המפלגה לחוקית במסגרת כינון הרפובליקה הספרדית השנייה. ב-1932 התפלגה ממנה המפלגה הקומוניסטית של קטלוניה (Partit Comunista de Catalunya) שפעלה בנפרד והתמזגה ב-1936 עם המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של קטלוניה.

המפלגה הקומוניסטית, שרצה לקראת הבחירות של 1936 במסגרת החזית העממית, צברה תמיכה רבה לקראת מלחמת האזרחים בספרד, שפרצה באותה שנה והיוותה צינור אספקת מימון, ציוק וכוח אדם מברית המועצות לשם המלחמה בפשיסטים, בכללם ריכוז הבריגדות הבינלאומיות. ראשת המפלגה באותה עת הייתה דולורס איברורי (La Pasionaria) שניצבה בראשה עד 1960. עם זאת, המפלגה לא פעלה היטב יחד עם כוחות סוציאליסטים, דמוקרטים ואנרכיסטים אחרים כגון CNT, FAI ,UGT, PSUC ו-POUM וחיכוכים פנימיים אלה בין מפלגות השמאל תרמו לכישלון המערכה נגד פרנקו.

לאחר ניצחון פרנקו וכינון משטרו, ב-1938, הוצאה המפלגה הקומוניסטית מחוץ לחוק. עם זאת, הייתה המפלגה הן בתוך ספרד, והן בגלות בצרפת, הכוח העיקרי שריכז את ההתנגדות העממית למשטר. כך הצטרפו למפלגה רבים שלא זיהו את עצמם כקומוניסטים, אך ביקשו לפעול נגד משטרו של פרנקו. חלק מחברי המפלגה לעלו בחוליות גרילה (El maquis) והוציאו לפועל התקפות טרור. מאידך, המפלגה שיתפה פעולה עם סינדיקט העובדים הממשלתי (Organización Sindical Española) כארגון עובדים חוקי. גם במקרה זה, התארגנו במסגרת איגוד העובדים של המפלגה עובדים שלא ראו בעצמם קומוניסטים, אך התנגדו למשטר פרנקו.

ב-9 באפריל 1977, לאחר מות פרנקו וחזרת הדמוקרטיה, הכריז ראש ממשלת ספרד אדולפו סוארס על המפלגה כחוקית. המפלגה, מצידה, הגדירה עצמה כשייכת לזרם האירו-קומוניזם.

מאז חזרתה ללגיטימיות עורכת המפלגה הפנינג המוני במדריד בחודש ספטמבר, בהשתתפות זמרים ולהקות מוזיקה, הנקרא Fiesta del PCE‎. בפסטיבל הראשון, שנערך ביוני 1977, לציון שובה של הדמוקרטיה, השתתפו 300,000 איש. בפסטיבל השני השתתפו כמיליון.[1]

מצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצע המפלגה מדבר על קידום החברה והמערכת הפוליטית הספרדית למהפכה בדרכים דמוקרטיות, לשם הגשמת יעדים סוציאליסטיים ומיטוט הקפיטליזם יחד עם תרומה לקידום הסויאליזם בעולם. המפלגה מגדירה עצמה כמהפכנית, אינטרציונליסטית, סולידרית, רפובליקנית, פמיניסטית וחילונית.

הישגים בבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירוע תמיכה במפלגה עם החזרתה ללגיטימיות, 1977

הרפובליקה הספרדית השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות כמות בוחרים אחוז גודל יחסי מושבים
1931 0.8 #21
0 / 470
1933 1.9 #14
1 / 472
1936 2.5 #13
17 / 473

קורטס חנרלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות כמות בוחרים אחוז גודל יחסי מושבים בקונגרס מושבים בסנאט
1977 1,709,890 9.3 #3
20 / 350
5 / 207
1979 1,938,487 10.8 #3
23 / 350
1 / 208
1982 865,272 4.1 #4
4 / 350
0 / 208

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]