לדלג לתוכן

המפקח בא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המפקח בא
An Inspector Calls
כתיבה ג'ון בוינטון פריסטלי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס אוליבייה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המפקח בא (באנגלית: An Inspector Calls) הוא מחזה מוסר מודרני מאת המחזאי האנגלי ג'יי.בי. פריסטלי. הוא עלה לראשונה בברית המועצות במאי 1945, ושנה לאחר מכן בלונדון.[1] זו אחת מיצירותיו הידועות ביותר של פריסטלי לבמה, ונחשבת לאחת הקלאסיקות של התיאטרון האנגלי של אמצע המאה ה-20, שזכתה להצלחה מחודשת בהפקה של הבמאי האנגלי סטיבן דלדרי עבור התיאטרון המלכותי הלאומי בשנת 1992 וסיבוב הופעות בבריטניה בשנים 2011–2012.

עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מתרחש בשנת 1912 באחוזת משפחת בירלינג בעיירה התעשייתית הבדיונית בראמלי. ארתור בירלינג, בעל מפעל עשיר, שופט ופוליטיקאי מקומי, חוגג את אירוסיה של בתו שילה לג'רלד קרופט, בנו של יריבו לעסקים. באירוע נוכחים אשתו של בירלינג, סיביל, ובנם אריק, אלכוהוליסט שמשפחתו מתעלמת מבעיית השתייה שלו בדיסקרטיות. לאחר ארוחת הערב, שילה וסיביל עוזבות את חדר האוכל לחדר האורחים, בעוד בירלינג מרצה בפני הצעירים על חשיבות ההסתמכות העצמאית והדאגה לעצמם, ומדבר על העתיד המזהיר שמחכה להם, ובכלל זה תואר האבירות שהוא מאמין שהוא עתיד לקבל.

הערב נקטע כאשר המשרתת עדנה מודיעה על בואו של אדם המכנה את עצמו המפקח גול, שמספר להם כי מוקדם יותר ראה את גופתה של אישה צעירה בשם אווה סמית', שמתה משתיית חומר חיטוי, והוטלה עליו החובה לחקור את נסיבות מותה ואת מעורבותם של בני הזוג בירלינג, שכן היא הזכירה את שם המשפחה ביומנה.

גול מראה לבירלינג תצלום של סמית', שמאשר שהיא עבדה באחד ממפעליו, ופוטרה לאחר שיזמה שביתה בדרישה להעלאת שכר. בירלינג מכחיש כל אחריות למותה, למרות שהוא מודה כי הותיר אותה מחוסרת עבודה.

התמונה של סמית' מוצגת גם לשילה, שנשלחה על ידי אמה להביא את יתר הנוכחים לחדר האורחים. היא מספרת שנתקלה בסמית' כעוזרת בחנות כלבו, כשהייתה בקניות עם אמה ומדדה שמלה, אך השמלה לא התאימה לה. סמית' מדדה את השמלה על עצמה, ונראתה בה טוב יותר, ושילה התעצבנה והורתה בכעס למנהל חנות הכלבו לפטר אותה, ומודה שחשה קנאה כלפיה.

סיביל נכנסת לחדר האוכל ואריק עוזב אותו, והמפקח מציין שסמית' השתמשה בשם דייזי רנטון.

מערכה שנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רלד נבהל ומודה שפגש אישה בשם דייזי רנטון בבר, ומתברר כי סמית' פנתה לזנות כדי להתפרנס. ג'רלד נתן לה כסף ודאג שתעבור זמנית לדירה ריקה השייכת לאחד מחבריו, והתחיל לנהל איתה מערכת יחסים במשך כמה חודשים במהלך הקיץ. שילה שבורת הלב מחזירה לו את טבעת האירוסין, וג'רלד עוזב את הבית אך אומר כי ישוב.

המפקח מפנה את תשומת ליבו לסיביל, פטרונית של ארגון צדקה המסייע לנשים במצבים קשים. סמית', כשהייתה חסרת כל ובהריון, פנתה לארגון בבקשת עזרה, והשתמשה בשם "גברת בירלינג". סיביל ראתה בכך לעג כלפיה ושכנעה את הוועדה לסרב להעניק לה סיוע. היא טענה שסמית' הייתה חסר אחריות, והציעה לה למצוא את האב ולגרום לו להתמודד עם אחריותו. גול גורם לסיביל לטעון כי האשם במותה של סמית' הוא "הצעיר השיכור" שהכניס אותה להריון. יתר בני המשפחה מבינים כי הצעיר המדובר הוא אריק, וכי סמית' השתמשה בשם "גברת בירלינג" משום שהוא האבא.

מערכה שלישית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריק נכנס, ולאחר חקירה קצרה מצד גול, נשבר ומודה באחריות להריון: הוא אנס את סמית' לאחר מסע שתייה בבר. לאחר שגילה שהיא בהריון, הוא גנב £50 (שווה ערך ל-5,000 ליש"ט של שנת 2026) מהעסק של אביו כדי לפרנס אותה ואת ילדם, אך היא סירבה לקבל את הכסף הגנוב וניתקה עימו קשר. בירלינג וסיביל זועמים על התנהגותו של אריק, ומתחילים בחילופי האשמות זועמים. המפקח מזכיר למשפחה שלמעשים יש השלכות וכי כל האנשים שזורים בחברה אחת, וקובע: "אם אנשים לא ילמדו את הלקח הזה, אז הם ילמדו אותו באש, בדם ובייסורים". הוא עוזב.

הדאגה הגדולה ביותר של בירלינג היא השערורייה שתתעורר אם הגניבה של כספי החברה על ידי אריק תתגלה בחקירה. המשפחה מתחילה לפקפק האם "גול" היה מפקח משטרה אמיתי. ג'רלד חוזר ומספר שפגש סמל משטרה שהכיר, שלא ידע על מפקח משטרה בשם גול. בירלינג מטלפן לחברו, מפקד המשטרה, שמאשר שאין במשטרה מפקח בשם זה. ג'רלד מציין כי הם לא יכולים להיות בטוחים שגול הראה להם את אותה תמונה, וייתכן כי אלו היו תמונות של נשים צעירות שונות, ובכלל לא בטוח שמי מהן מתה. הוא מתקשר למרפאה ונאמר לו כי לא היה אף מקרה מוות באותו יום, ומזה כמה חודשים שלא היה מקרה התאבדות. המשפחה מסיקה שהפקח היה נוכל וכי הם נפלו קורבן למתיחה.

ג'רלד ובירלינגס האב חוגגים בהקלה, אך אריק ושילה ממשיכים להתחרט על מעשיהם ועל מעשיהם של האחרים. המחזה מסתיים כשבירלינג מקבל שיחת טלפון מהמשטרה, שמודיעה לו כי אישה צעירה נפטרה זה עתה בדרכה לבית החולים בחשד להתאבדות, וכי שוטר בדרכו לחקור את המשפחה.

דמויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אווה סמית'/דייזי רנטון - האישה הצעירה המתה, המייצגת את מעמד הפועלים בחברה קפיטליסטית. היא מתוארת כצעירה ויפה, בעלת עיניים כהות. הוריה מתו, ולא היה לה למי לפנות כשלא יכלה לפרנס את עצמה באמצעות עבודה הוגנת.
  • המפקח גול - מפקח משטרה, לכאורה, שנשלח לחקור את התאבדותה של סמית'. נראה שהוא כבר בקיא בפרטי התיק, וחוקר את המשפחה אך ורק כדי לחלץ מהם הודאה ולא כדי לחשוף מידע חדש. בסצנה האחרונה נרמז כי מטרתו הייתה להזהיר את המשפחה מראש, ולעודד אותם לקחת אחריות על מעשיהם עוד לפני החקירה הרשמית. המפקח הוא הכוח מניע מאחורי השקפותיו הסוציאליסטיות של פריסטלי בתוך המחזה.
  • ארתור בירלינג - גבר בשנות החמישים לחייו, המייצג את המעמד הקפיטליסטי השליט, והמושא המרכזי של הביקורת החברתית של פריסטלי. דומיננטי, יהיר, אנוכי, ומסרב לקחת אחריות על מותה של אווה. ההתאבדות שלה אינה משפיעה עליו, והוא מוטרד רק מהשערורייה הציבורית, השבת הכסף שאריק גנב מהחברה, וחידוש האירוסים של שילה וג'רלד, כצעד בדרך למיזוג בינו לבין עסקיו המתחרים של קרופט.
  • סיביל בירלינג - אשתו של ארתור, אישה קרירה כבת חמישים, ממעמד חברתי גבוה משלו. עומדת בראש ארגון צדקה, וסבורה כי הדבר מעניק לה עליונות חברתית ומוסרית. כמו בעלה, היא מסרבת לקבל אחריות על מותה של סמית' ומוטרדת יותר מהשמירה על מוניטין המשפחה. היא בזה לנשים כמו סמית' ורואה בהן חסרות מוסר, חסרות ישר ותאוות בצע.
  • שילה בירלינג - בתם של ארתור וסיביל בירלינג, ואחותו הגדולה של אריק. בתחילת המחזה היא מוצגת כצעירה נאיבית ואגואיסטית, מגיבה לאביה בחוסר בגרות, ממהרת להתנצל, ולהוטה לרצות. לאורך המחזה דמותה מתפתחת ומתגלה כבעלת אמפתיה, היא חושפת חוסר ביטחון לגבי הופעתה, מביעה חרטה על חלקה בגורלה של אווה, ומעודדת את משפחתה לעשות כמוה. בסוף המחזה, המצפון החברתי שלה מתעורר ויש לה מודעות חדשה לאחריותה כלפי האחר. היא מייצגת את ההתנתקות של הדור הצעיר מהאגואיזם וההשקפות הקפיטליסטיות של מבוגרים ממנו.
  • אריק בירלינג - בנם של ארתור וסיביל בירלינג ואחיה הצעיר של שילה. אריק מוצג כצעיר נהנתן עם בעיית שתייה, שאנס את אווה והכניס אותה להריון. הוא מרוחק משאר המשפחה ומרגיש שאינו יכול לשתף אותם בבעיותיו. כמו שילה, גם הוא מגיע לידי חרטה על האופן שבו התייחס לאווה ומקבל אחריות על כך.
  • ג'רלד קרופט - בנם של סר ג'ורג' וליידי קרופט מחברת קרופטס בע"מ, מתחרה של בירלינג ושות', וארוסה של שילה. חשיפת הרומן של ג'רלד עם אווה שמה קץ לאירוסין, על אף ששילה משבחת אותו על כנותו ועל חמלתו כלפי סמית'.
  • עדנה - המשרתת של משפחת בירלינג, שמציגה את המפקח לנוכחים בחדר האוכל במערכה הראשונה.

הפקות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה הוצג לראשונה בשנת 1945 בתיאטרון קמרני במוסקבה ובתיאטרון הקומדיה בלנינגרד, מכיוון שפריסטלי, שכתב את המחזה בשבוע אחד, לא הצליח למצוא תיאטרון בריטי[2][3] שלא היה תפוס לעונה.[4][5] המחזה הוצג לראשונה בבריטניה בשנת 1946 בתיאטרון החדש בלונדון, עם רלף ריצ'רדסון בתפקיד המפקח גול, הארי אנדרוז בתפקיד ג'רלד קרופט, מרגרט לייטון בתפקיד שילה בירלינג, ג'וליאן מיטשל בתפקיד ארתור בירלינג, מריאן ספנסר בתפקיד סיביל בירלינג ואלק גינס בתפקיד אריק בירלינג.[6]

ההפקה הראשונה בברודוויי עלתה בתיאטרון בות' ב-21 באוקטובר 1947 ורצה 95 פעמים עד 10 בינואר 1948. הבמאי היה סדריק הרדוויק וצוות השחקנים כלל את מלוויל קופר בתפקיד ארתור בירלינג, ג'ון באקמאסטר בתפקיד ג'רלד קרופט, רנה ריי בתפקיד שילה בירלינג, דוריס לויד בתפקיד סיביל בירלינג, פטרישיה מרמונט בתפקיד עדנה, ג'ון מריווייל בתפקיד אריק בירלינג ותומאס מיטשל בתפקיד המפקח גול.[7][8]

בסוף שנות ה-40 עלתה הפקה של המחזה בתיאטרון פרדושי באיראן, בתרגומו של בזרג עלוי, ובשנת 1953 עלה המחזה באדינבורו. בשנת 1986 ביים ריצ'רד וילסון את המחזה ברויאל אקסצ'יינג' במנצ'סטר, עם ג'רלדין אלכסנדר בתפקיד שילה בירלינג, יו גרנט בתפקיד אריק בירלינג וגרהאם גארדן בתפקיד המפקח גול.[9] טום בייקר גילם את המפקח גול בהפקה משנת 1987 בבימויו של פיטר דיוס, לצדפאולין ג'יימסון בתפקיד סיביל בירלינג, פיטר בולדווין בתפקיד ארתור בירלינג, שרלוט אטנבורו בתפקיד שילה בירלינג, סיימון שפרד בתפקיד ג'רלד קרופט ואדם גודלי בתפקיד אריק בירלינג.[10]

חידוש למחזה של הבמאי סטיבן דלדרי עלה לראשונה בתיאטרון המלכותי הלאומי בספטמבר 1992.[11][12] דלדרי שילב בין תקופת ההתרחשות של המחזה ב-1912 לתקופת כתיבת המחזה בשנת 1945,[13][14] וזכה בפרס "דרמה דסק" ובשבחים על הפיכת המחזה לרלוונטית פוליטית עבור קהל מודרני. ב-1994 הוצגה גרסה של המחזה המחודש גם בברודוויי ורצה 454 פעמים.[15]

הפקות בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שילה מזהה תמונה של אווה שמציג לה המפקח, בעוד ג'רלד מביט בה. הפקה משנת 2012 של להקת התיאטרון OVO, סנט אלבנס

עיבודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה עובד לקולנוע או לטלוויזיה לפחות אחת עשרה פעמים, כולל:

  • מחזה טלוויזיה בריטי משנת 1948, בהפקתו של הרולד קלייטון[21]
  • סרט בריטי משנת 1954, בבימויו של גיא המילטון
  • סרט בנגלדשי משנת 1965, Thana Theke Aschi, בבימויו של הירן נאג
  • סרט סובייטי משנת 1973, "הוא בא", בבימויים של א. פרושקין ול. אישימבאייבה
  • סרט סובייטי משנת 1979, "המפקח גול", בבימויו של א. פרושקין
  • סרט שווייצרי משנת 1983, E Inspäkter chunnt, בבימויו של ברונו קספר
  • סדרת טלוויזיה בריטית משנת 1982, בבימויו של מייקל סימפסון
  • תסכית רדיו של ה-BBC משנת 1998, בכיכובו של בוב פק
  • מחזה רדיו של BBC Radio 4 משנת 2010, בכיכובו של טובי ג'ונס
  • סרט בנגלדשי משנת 2010, Thana Theke Aschi, בבימויו של שרון דוטה
  • סרט הונג קונגי משנת 2015, בבימויים של ריימונד וונג והרמן יאו
  • סרט טלוויזיה בריטי משנת 2015, בבימויה של אשלינג וולש
  • סרט בריטי משנת 2018, בבימויו של ג'ייסון פאריס

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פרס לורנס אוליבייה להפקה המחודשת הטוב ביותר (1993) – ההפקה זכתה גם בפרס הבמאי הטוב ביותר עבור סטיבן דאלדרי, מעצב התפאורה הטוב ביותר עבור איאן מקניל ושחקנית המשנה הטובה ביותר עבור ברברה לי-האנט בתפקיד סיביל בירלינג.
  • פרס דרמה דסק להפקה מחודשת יוצאת דופן של מחזה (1994) – ההפקה זכתה גם בפרס הבמאי המצטיין של מחזה, המוזיקה המצטיינת במחזה, עיצוב תפאורה מצטיין, עיצוב תאורה מצטיין, אפקטים מיוחדים מצטיינים ושחקנית משנה מצטיינת במחזה לג'יין אדמס בתפקיד שילה בירלינג.[22]
  • פרס טוני להפקה מחודשת של מחזה (1994) – וכן פרס הבמאי הטוב ביותר של מחזה, התאורה הטובה ביותר והשחקנית הטובה ביותר במחזה לג'יין אדמס.[23]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המפקח בא בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ ד"ר ר. וואלטש, מתוך יומן לונדוני, באתר הארץ, ‏25 באוקטובר 1946
  2. ↑ Priestley, J. B. (1950). Introduction to the Plays of J.B.Priestley. Vol. III. London: Heinemann. pp. xii–xiii.
  3. ↑ "Remember Eva Smith: The Inspector's Russian Journey". 100 Objects from Special Collections at the University of Bradford. Yorkshire, England: University of Bradford. 15 ביוני 2011. ארכיון מ-7 באוקטובר 2015.
  4. ↑ "J. B. Priestley's scrapbook containing programmes and reviews for An Inspector Calls". The British Library. ארכיון מ-21 ביוני 2021.
  5. ↑ "For Students and Teachers | jbpriestleysociety.com". www.jbpriestleysociety.com. ארכיון מ-18 במאי 2017.
  6. ↑ "An Inspector Calls at New Theatre 1946". www.abouttheartists.com.
  7. ↑ Nathan, George Jean (1948). "An Inspector Calls". The Theatre Book of the Year: A Record and an Interpretation. New York: Alfred A. Knopf. pp. 113–115.
  8. ↑ "An Inspector Calls at Booth Theatre 1947–1948". www.abouttheartists.com.
  9. ↑ "An Inspector Calls at The Royal Exchange 1986". www.abouttheartists.com.
  10. ↑ "An Inspector Calls at Theatr Clwyd and others 1987". www.abouttheartists.com.
  11. ↑ Stringer, Jenny (1996). The Oxford companion to twentieth-century literature in English. Oxford, England: Oxford University Press. p. 330. ISBN 978-0-19-212271-1.
  12. ↑ "An Inspector Calls at Lyttelton Theatre 1992–1993". www.abouttheartists.com.
  13. ↑ Woodeson, Nicholas (23 בספטמבר 2009). "Revisiting Inspector Calls". WhatsOnStage.com. ארכיון מ-8 בפברואר 2018.
  14. ↑ Gardner, Lyn (13 בנובמבר 2016). "An Inspector Calls review – Stephen Daldry helps make the case for justice". The Guardian. ארכיון מ-7 בפברואר 2018.
  15. ↑ "An Inspector Calls". Internet Broadway Database. ארכיון מ-26 באוקטובר 2016.
  16. ↑ קובי פינקלר, הצגה חדשה: המפקח בא, באתר ערוץ 7, 26 בנובמבר 2023
  17. ↑ המפקח בא 1, סרטון בערוץ "אלון גלעין", באתר יוטיוב, 12 ביולי 2012
  18. ↑ המפקח בא, באתר archive.habima.co.il
  19. ↑ שידורי הרדיו, באתר דבר, ‏25 במרץ 1977
  20. ↑ המפקח בא (התיאטרון הקאמרי : 1948) תיק הצגה, באתר ספריית אוניברסיטת חיפה (באנגלית)
  21. ↑ "An Inspector Calls (lost television adaptation of play; 1948) – The Lost Media Wiki". lostmediawiki.com.
  22. ↑ 1994 Drama Desk Awards Winners & Nominees, BroadwayWorld (באנגלית)
  23. ↑ Winners / 1994, www.tonyawards.com (באנגלית אמריקאית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המפקח_בא&oldid=43858661"