המפרשית הדה
המפרשית הדה (Heda) הייתה ספינה רוסית, שנבנתה ב-1855 בכפר היפני הדה (אנ') כדי לחלץ את תת-האדמירל הרוסי אפימיי פוטייטין (אנ') וצוותו, לאחר שספינתם טבעה סמוך לחופי יפן במהלך המשא ומתן על חוזה שימודה. המפרשית נבנתה עלי ידי מלחים רוסים בשיתוף 300 חרשי עץ יפנים.[1][2]
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
.png)
האירועים סביב בניית המפרשית הדה כרוכים בהתפתחות קשרי החוץ של יפן עם מעצמות המערב במחצית השנייה של המאה ה-19. עד אותה עת הנהיגו שליטי יפן מדיניות בדלנית (סאקוקו)[3] קפדנית ודחו ניסיונות מצד מעצמות המערב לפתח קשרים מדיניים ומסחריים. קשרי החוץ והסחר של יפן באותה עת הצטמצמו לקשרים עם סין והולנד. הבדלנות היפנית נבעה בין היתר מחשש לפלישת מעצמות המערב אל שטחים ביפן, וכן מחששם מפני המיסיונריות הנוצרית. לקראת סוף המאה ה-18 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19 רבו המקרים בהם דחו היפנים בקשות של סוחרים רוסים אנגלים אמריקאים ואחרים לפתוח את נמלי יפן למסחר. בשנת 1804 הגיע ליפן איש העסקים והמדינאי הרוסי ניקולאי פטרוביץ רזאנוב בשליחות הצאר אלכסנדר הראשון.[4][5] רזאנוב הגיע לחופי נגאסאקי על אחת מהספינות שנטלו חלק במשלחת הרוסית הראשונה שהפליגה סביב העולם, ובידיו מכתב בקשה מאת הצאר, הקורא לשלטונות לפתוח את נמלי יפן בפני סוחרים רוסים. לאחר המתנה של מספר חודשים בקרבת נגאסאקי דחו היפנים את הבקשה הרוסית, כפי שדחו עד אז בקשות דומות ממדינות אחרות.
התפתחויות במצב הפוליטי העולמי בתחילת המאה ה-19 החלו להשפיע בהדרגה על מדיניותה הבדלנית של הנהגת יפן. הצי ההולנדי איבד את מעמד הבכורה שלו בעולם בעוד ציי אנגליה וארצות הברית מתחזקים. כתוצאה מניצחונות הצי האנגלי בסין במלחמת האופיום הראשונה (1839–1842) נכבשה הונג-קונג והסינים נאלצו לפתוח חמישה מנמליהם לסחר בינלאומי. בשנת 1844 שלח המלך ההולנדי, ויליאם השני, מכתב מלכותי אל הרשויות בנאגאסקי, בו הוא מודיע להם על תוצאות המלחמה ומפציר בהם לפתוח ביוזמתם את שערי יפן למסחר. היפנים קיבלו את המסר בטקס ידידותי, אך בחרו להתעלם מבקשת הכס ההולנדי. ב-1852 חוזרים ההולנדים ופונים אל היפנים בנושא זה, והפעם תוך אזהרה מפורשת כי הצי האמריקאי מתכנן פעולה שמטרתה לפתוח בכוח את נמלי יפן למסחר בינלאומי. גם הפעם לא נענו היפנים לבקשה, ולמעשה לא השיבו כלל לפנייה ההולנדית.[6][7] מכך ניתן להניח שהופעת השייטת האמריקאית - "הספינות השחורות" - של קומודור מתיו פרי מול חופי אדו (טוקיו כיום) ביולי 1853 לא הפתיעה את שלטונות יפן. קומודור פרי, שנשלח על ידי הנשיא מילרד פילמור, ניהל במשך מספר חודשים משא ומתן שהביא לחתימת הסכם קנגאווה במרץ 1854, המתיר לספינות אמריקאיות לעגון במספר נמלים ביפן והתחיל בכך תהליך לקידום היחסים בין המדינות. פריצת דרך זו אותתה למעצמות נוספות לחדש את מאמציהן לשאת ולתת עם היפנים על חתימת הסכמי שיתוף פעולה. כבר באוגוסט 1853 הגיעה לחופי יפן משלחתו הרוסית של תת-האדמירל אפמיי פוטיאטין במטרה להגיע להבנות עם יפן, בדומה לאלה שהשיג הקומודור פרי.
ראש המשלחת הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפימיי וסילביץ 'פוטיאטין נולד ב-8 בנובמבר 1804. בשנת 1819 התקבל כצוער לחיל הים שם סיים בהצטיינות את הכשרתו וקודם לדרגת קצונה בשנת 1822. בתוך זמן קצר הוא הוצב לשירות על הפריגטה "קרייזר" שנשלחה להפלגה סביב העולם. הוא זכה לעיטור כבוד הודות לתפקודו בצוות ה"קרייזר". בשנת 1827 השתתף בקרב נאווארינו (במערב חצי האי הפלופונסוס ביוון) נגד הצי הטורקי במהלך מלחמת השחרור ביוון.
בשנת 1837 מונה פוטיאטין, בהמלצת מפקדו הקודם האדמירל לאזרב, למפקד הפריגטה "אגאטופול" שהשתייכה לצי הים השחור שפעל לחופי צפון הקווקז. פוטיאטין לקח חלק במבצעים רבים, גילה יכולות גבוהות, אומץ רב, ואף נפצע. בשנת 1839 הוא קודם לדרגת קולונל. בשנת 1842 נשלח פוטיאטין על ידי משרד חוץ הרוסי למשימה דיפלומטית באיראן. הוא שט עם כוח ספינות בים הכספי עד לאסטרבאד שבצפון אירן (בחוף הדרומי של הים הכספי) למשא ומתן עם השאח במטרה ליישב מחלוקות בסוגיות הנוגעות לגבול. משימתו זו בוצעה בהצלחה ואף הוענק לו עיטור כבוד גבוה על ידי ממשלתו של השאח. בשנת 1843 נשלח מספר פעמים, במסגרת משלחות שונות, לבריטניה בפריגטה "אורורה", בין השאר, לשם הזמנת ספינת קיטור. כמו כן ביקר בטורקיה ובמצרים וסקר את הכוחות הימיים שם. ב-1846 נשלח למשימות בים השחור והכספי ובקווקז ובשנת 1849 מונה לשלישו של הצאר. במהלך שירותו זכה לעיטורים רבים ובאפריל 1851 הועלה לדרגת תת-אדמירל. בשנת 1852, בהוראת הצאר ניקולאי הראשון, יצא פוטיאטין בראש משלחת רוסית חדשה שנועדה לכונן יחסי מסחר עם יפן. באוקטובר 1852 הפליגה המשלחת לדרכה מבסיס הצי הרוסי בקרונשטד (מערבית לסנט פטרסבורג) על סיפון הפריגטה "פאלאדה". במאי 1853 הגיעה המשלחת לסינגפור וביוני להונג-קונג. לאחר מכן הצטרפו למשלחת מספר ספינות רוסיות נוספות ובאוגוסט 1853 הופיעו הספינות הרוסיות בקרבת נמל נאגאסקי.[8]
ראשית המשא ומתן[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשא ומתן בניהול פוטיאטין החל מיד עם הגעתו לחופי יפן. פוטיאטין שלח מסר של שלום לשלטונות היפנים, ואף נפגש עם מושל נגאסאקי בתחילת ספטמבר ומסר לו מכתב בקשה רשמי בנושא הסחר והיחסים בין המדינות. מותו של השוגון ה-12, אייאושי (Ieyoshi) ותהליך בחירת מחליפו עיכבו את מתן התשובה היפנית בשלושה חודשים. לאחר שהמתין כשלושה חודשים לתשובה היפנית החליט פוטיאטין להפליג לשאנגחאי וחזר ליפן בדצמבר 1853 והצליח לקיים פגישה ראשונה עם משלחת יפנית. בראשית ינואר 1854 החל משא ומתן שמטרתו הייתה לפתוח את נמלי יפן בפני צי הסוחר הרוסי ולהגיע להסכם ידידות ומסחר בין המדינות. המגעים בין הצדדים לא הביאו לתוצאה הרצויה לרוסים, ובעקבות כך עזב ופוטיאטין את יפן והפליג לעבר מנילה (בשמה הקודם Hamilton), משם שיגר דיווח למשרד החוץ הרוסי על הבטחה שקיבל משלטונות יפן, כי בעתיד, אם תחליט יפן לפתוח את נמליה לסחר בינלאומי, רוסיה תהיה המדינה הראשונה לקבל מעמד זה. לנוכח המצב הבינלאומי והמלחמה בקרים, החליט פוטיאטין לחזור לרוסיה.
בעקבות הצלחת המשלחת האמריקאית, בראשותו של הקומודור פרי, להשיג הסכם סחר, נצטווה פוטיאטין באוקטובר אותה שנה לשוב ליפן על מנת להמשיך במשא ומתן. לצורך הפלגה זו העביר פוטיאטין את מפקדתו לספינת הדגל החדשה - הפריגטה החדשה "דיאנה" – ספינת תותחים באורך 52 מטרים ובמשקל 2000 טונות. הדיאנה, ועליה כחמש מאות אנשי צוותו והפמלייה של פוטיאטין הגיעה לחופי שימודה, שבחצי האי איזו דרומית לטוקיו בדצמבר 1854. ב-22 בדצמבר החל המשא ומתן עם הנציגות היפנית במקדש הופוקוג'י (Hofukuji) בשימודה. בראש הצוות היפני עמד קאוואג'י טושיאקירה (Kawaji Toshiakira), אותו פגש כבר פוטיאטין במשא ומתן שנכשל שנה קודם לכן.
הצונאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 בדצמבר 1854, בשעת בוקר, הכתה רעידת אדמה חזקה בעוצמה של 8.4 את אזור החוף המרכזי של מזרח יפן (כונתה בשם אנסי-טוקאי). רעידת האדמה גרמה לצונאמי הרסני והביאה למותם של אלפים ולהרס של עשרות אלפי בתים. ה"דיאנה", ספינת הדגל של פוטיאטין, שעגנה לחופי שימודה, נקלעה למערבולות הענק של הצונאמי, ולפי עדויות הסתחררה למעלה מארבעים פעם תוך שהיא סופגת פגיעות קשות כשהוטחה לעבר סלעים במפרץ אשא גרמו לה נזקים רבים. תוך כדי המאבק בצונאמי ביצע צוות הספינה מעשי גבורה כשנחלץ לעזרת דייגים יפנים שסירותיהם טבעו בסמוך לדיאנה. ימים ספורים לאחר רעידת האדמה, בדרכה לעבר חוף מבטחים במערב חצי האי איזו לצורך תיקונים, טבעה הדיאנה ואבדה כשנקלעה לסערה חזקה בקרבת העיר פוג'י. דייגים יפנים מהעיר חילצו את מאות אנשי הדיאנה. אחד מהעוגנים הענקיים של הדיאנה מוצב כיום בעיר פוג'י.[8]
בניית מפרשית החילוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות אובדן ספינתו המשיך פוטיאטין במשא ומתן המדיני, ואף הצליח לקשור קשרי ידידות קרובים עם ראש המשלחת היפנית קוואג'י טושיאקירה. בעקבות טביעת הדיאנה ביקש פוטיאטין אישור ממארחיו לבנות על אדמת יפן ספינה חלופית, על מנת לאפשר לו ולצוותו לשוב לרוסיה. כשהועלה הנושא בממשל היפני הביעו גורמים רבים התנגדות לכך, ואף היה מי שחשב שיש להוציא להורג את כל אנשי המשלחת הרוסית. אך ראש צוות המשא-ומתן היפני, טושיאקירה, חשב אחרת והחליט בעצמו לאשר לפוטיאטין את מיזם בניית הספינה. הוא נימק זאת בפני הממונים עליו בכך שהספינה שתיבנה לא תהיה ספינת מלחמה אלא כלי שיט אזרחי לחילוץ הצוות הרוסי. חשוב היה לדעתו לסייע לספנים שנקלעו לאסון טבע, מה עוד שהרוסים נחלצו להצלת דייגים יפנים בזמן האסון. הוא סבר שיש לנצל את המצב אליו נקלעו הרוסים לטובת הצד היפני. אישור בניית ספינת החילוץ עשוי להיחשב כמחווה יפנית שתשפר את עמדת יפן במשא ומתן הנמשך. בנוסף לכך, טושיאקירה היה ער לטכנולוגיה הנחותה של המספנות היפניות באותה עת, והבין שתהיה זו הזדמנות טובה ללמוד מקרוב מהרוסים פרטים אודות תכנון ושיטות בנייה של ספינות מערביות.[1]
בעוד רוסיה נמצאת במלחמה עם צרפת ואנגליה (מלחמת קרים), ומחשש להתקפה על אנשיו, ביקש פוטיאטין לבנות את ספינת החילוץ באתר מוסתר היטב, ובחר לשם כך בכפר "הדה" בצד המערבי של חצי האי איזו. המפרץ הצר של הדה, המוקף הרים משלושה עברים, סיפק מחסה מצוין מעיני הספינות של אנגליה וצרפת ששייטו בקביעות סמוך לחופי יפן. פוטיאטין ומאות אנשיו הגיעו להדה בדרך היבשה והתמקמו בכפר הקטן שמנה כ-3000 תושבים בלבד. הצוות הרוסי השתכן בבתי משפחות בכפר ופוטיאטין קבע את מושבו באחד המקדשים במקום.[9] הוא בחר שטח מצומצם, של כ-900 מטר מרובע בלבד, סמוך למי המפרץ, שהוכשר לשמש כמזח לבניית הספינה. לצורך תכנון הספינה נעשה שימוש במסמכים ושרטוטים שחולצו מהדיאנה, טרם טביעתה, על ידי קצין ההנדסה של המשלחת הרוסית - אלכסנדר מוז'ייבסקי. בתוך מספר שבועות תוכננה מפרשית דו-תרנית חדשה באורך 25 מטרים, ברוחב 7 מטרים ובמשקל של 80 טונות המתאימה לשאת כ-50 איש. שני התרנים היו בגובה 21 מטרים ועל הסיפון לא היו תותחים. היא עוצבה כדי לאפשר שייט מהיר הודות לחרטום מחודד ומבנה גוף צר. גודלה הצנוע איפשר בנייה מהירה יחסית על מנת להקדים ככל הניתן את ההפלגה חזרה לרוסיה. השרטוטים הראשונים כללו טקסטים ברוסית והיה בהם שימוש במידות מערביות. בעזרת צוות מקומי תורגמו ההוראות להולנדית, ומהולנדית ליפנית. שר הימייה היפני גייס למשימה את מיטב נגרי הספינות, ובראשם אואדה טוראקיצ'י (Ueda Torakichi), שהועבר להדה מטוקיו. לרשות צוות הנגרים עמדו כשלוש מאות חרשי עץ מנוסים. מרגע שהתוכניות היו מוכנות, הבטיחה מיומנותם של הנגרים היפנים התקדמות מהירה. הם השתמשו במסורים דקים כדי לעצב בדייקנות את ההתאמה בין לוחות העץ של גוף הספינה ובכך השיגו הידוק ואטימה מרבית. זאת בשונה משיטת הבניה המערבית, בה נאטם מבנה הספינה באמצעות חומרי אטימה שנמרחו במרווחים בין לוחות העץ. ספינת החילוץ נבנתה על פי תכנון רוסי ובשיטות עבודה יפניות.[8]
במקביל לעבודה על ספינת החילוץ, המשיך פוטיאטין לנהל את המשא ומתן המדיני מול הצוות היפני בשימודה. בתחילת פברואר 1855 הגיעו הצדדים להסכמות וב-7 לחודש נחתם הסכם "שימודה" במקדש צ'ורקוג'י (Chorakuji)[10] בעיר. בהסכם מכריזות שתי המדינות על כינון שלום ביניהן, יחסי ידידות בין שני העמים, והוא מפרט שורה של הבנות בנושאים פוליטיים, כלכליים, מסחריים וקונסולריים. ההסכם כלל הסכמה יפנית לפתיחת מספר נמלים בפני ספינות רוסיות לצורכי אספקה ותחזוקה, וכן להצבת קונסוליות רוסיות בנמלים אלה.
גם בניית ספינת החילוץ התקדמה בקצב מהיר וכעבור כשלושה חודשי עבודה, במרץ 1855, גוף הספינה היה מוכן לטבילה בים. בהתאם לשיטות הנהוגות במספנות מערביות, נבנתה הספינה כשהיא נחה על מסילה מקורות עץ שנבנתה על יסודות מאבן בשיפוע לכיוון המים. בתום הבנייה שימשה המסילה לשיגור הספינה אל המים. מבנה מסילת ההשקה היה בבחינת חידוש גדול ליפנים והם למדו אותו מקרוב. בשיטה היפנית הספינות נבנו על החול בחוף הים, ונגררו במאמצים רבים אל המים, תהליך שגזל זמן רב ולעיתים נמשך מספר ימים. כשהייתה הספינה החדשה מוכנה על מתקן ההשקה, שומנו היטב קורות המסילה ובהינתן האות היא החליקה במהירות, תוך דקות, אל המים. ציור יפני רשמי מתאר אירוע ייחודי זה, שבסופו, כאשר הספינה צפה במי המפרץ מיהרו רבים מהצופים לברך את פוטיאטין.
פוטיאטין קרא לספינה "הדה" כהוקרה על התמיכה והעזרה שקיבלו הרוסים מאנשי הכפר. ב-8 במאי 1855 הפליגה ה"הדה" לרוסיה.[1][8]
אחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניית ה"הדה" סייעה רבות להתפתחות שיטות העבודה במספנות היפניות, ובעקבות הניסיון שנרכש בהדה, הצטייד הצי היפני במספר ספינות שתוכננו כדוגמתה.[11]
פוטיאטין נשלח פעמיים נוספות ליפן, בשנים 1857–1858, על מנת להשלים ולהרחיב את הסכמי הסחר בין המדינות. עם שובו לרוסיה הוא קודם לדרגת אדמירל בשנת 1858. בשנת 1861 מונה לשר החינוך ברוסיה, אך שימש בתפקיד שנה אחת בלבד. בעקבות פועלו לקשירת היחסים עם יפן זכה להערכה רבה ובשנת 1869, בהגיעו לגיל 65, הוענק לו תואר רוזן. פוטיאטין נפטר בפריס ב-16 באוקטובר 1883.
ביפן מצוינים מספר אתרים הקשורים לבניית ה"הדה". אתר בניית הספינה מונצח באנדרטה ובה שמות הנגרים המומחים שעמדו בראש קבוצות העבודה.[12] במקדש הונזנג'י (Honznji)[13] בהדה מצויים עד היום החדר ושולחן העבודה ששימשו את פוטיאטין במהלך בניית המפרשית. במוזיאון הימי הקטן בהדה[14] מצוי דגם של המפרשית, תצוגה המתארת את סיפור בנייתה וכן עוגן של הדיאנה.[15] טביעת ה"דיאנה" מונצחת במספר אתרים בעיר פוג'י ובהם דגם גדול של הדיאנה הנמצא בפרק הסמוך לים,[16] אנדרטה עם פסלו של פוטיאטין המחולץ מהמים על ידי דייגים יפנים, וכן אנדרטה ובה מוצג עוגן של הספינה שנמשה ב-1976 ממקום הטביעה.
מדי שנה, בחודש יולי, נערך בהדה מצעד ססגוני בשיתוף מקומיים ואורחים מרוסיה לזכרו של פוטיאטין ולציון שיתוף הפעולה בין העמים בבניית ספינת החילוץ.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 ראו גם סרט של הטלביזיה היפנית - NHK- בשם:Vessel of friendship. אורך 49 דקות., שודר לרשונה במרץ 2019 (ארכיון)
- ^ Mitsuo Yesaki, Suebusuton: A Japanese village on the British Columbia coast, Peninsula Publishing Company, 2003, עמ' 6
- ^ Arano Yasunori, Foreign Relations in Early Modern Japan: Exploding the Myth of National Seclusion, Nippon.com
- ^ Nikolay Petrovich Rezanov, Encyclopaedia Britannica
- ^ Hector Chevigny, Nikolai Petrovich Rezanov, Dartmouth Library
- ^ Edgar Franz, Philipp Franz Von Siebold and Russian Policy and Action on Opening Japan to the west, IUDICIUM Verlag, 2005, עמ' 42-43
- ^ Dutch-Japanese relations, netherlandsandyou.nl
- ^ 1 2 3 4 A.V. Ilyishev, V.I. Saplin, The Mission of E.V. Putyatin., Russian journal of Japanese studies
- ^ מאמצים רבים נעשו לספק מזון למאות אנשי הצוות הרוסי. במקדש בהדה נשתמרו רשימות של אספקת מצרכים לאורחים כמו 210 שקי אורז, 260 שקי קמח, 25 שקי שעועית, 782 ק"ג סוכר וכדומה.
- ^ מקדש צ'ורקוג'י
- ^ ראה התייחסות לקידום הצי היפני בעקבות בניית ההדה באתר, באתר Admiral Nevelskoy Maritime State University
- ^ אתר בניית הספינה הדה והאנדרטה להנצחת האירוע, באתר google maps
- ^ המקדש בהדה בו מוקם משרדו של פוטיאטין, באתר google maps
- ^ המוזיאון הימי בהדה, באתר google maps
- ^ עוגן של הדיאנה במוזיאון בהדה, באתר picnano.com (ארכיון)
- ^ דגם של הדיאנה בעיר פוג'י, באתר google maps