המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה
The Curious Incident of the Dog in the Night-Time
The Curious Incident of the Dog in the Night-Time - play.jpeg
כרזת המחזה באנגלית
כתיבה סיימון סטיבנס
מבוסס על הספר המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה מאת מארק האדון
מקום ההתרחשות סווינדון ולונדון
מדינה הממלכה המאוחדת
סוגה דרמה
הצגת בכורה התיאטרון המלכותי הלאומי
2 באוגוסט 2012[1]
שפה אנגלית
פרסים פרס אוליבייה, פרס טוני

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילהאנגלית: The Curious Incident of the Dog in the Night-Time) הוא מחזה מאת סיימון סטיבנס משנת 2012 המבוסס על רומן מאת מארק האדון באותו השם. גיבור המחזה הוא כריסטופר בון, נער בן 15 שנראה שהוא נמצא על הספקטרום האוטיסטי, אשר יוצא לחקור את נסיבות מותו המסתוריות של כלב השכנים, ועקב כך חושף סודות משפחתיים שהוא מתקשה להתמודד איתם. המחזה מוצג כהצגה בתוך הצגה (שלא כמו הספר עליו הוא מבוסס).

המחזה הוצג לראשונה ב-2 באוגוסט 2012 ב-Cottesloe Theatre שבהתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון, משם הועבר ל-Apollo Theatre שבוסט אנד ב-12 במרץ 2013. ההפקה זכתה בשבעה פרסי אוליבייה ב-2013 (לרבות בקטגוריית המחזה החדש הטוב ביותר) ובכך השוותה את השיא של שבע זכיות שהיה קיים באותה העת, ואשר נקבע על ידי המחזמר "מטילדה" בשנת 2012, עד אשר את השיא של שתי הפקות אלו עקף המחזמר "הארי פוטר והילד המקולל" שגרף תשעה פרסי אוליבייה בשנת 2017. במהלך הופעה שנערכה ב-19 בדצמבר 2013, התקרה של אולם תיאטרון אפולו התמוטטה וכתוצאה מכך ההפקה נסגרה. היא נפתחה מחדש ב-9 ביולי 2014 ב-Gielgud Theatre, שם המשיכה לרוץ עד ל-3 ביוני 2017.

הפקה של המחזה הועלתה גם בברודוויי, שם הוצגה ב-Ethel Barrymore Theatre בין ה-5 באוקטובר 2014 ועד ל-4 בספטמבר 2016. הפקה זו זכתה בפרס Drama Desk לשנת 2015 עבור המחזה הטוב ביותר, בפרס Outer Critics Circle לשנת 2015 עבור המחזה החדש הטוב ביותר בברודוויי, בפרס Drama League לשנת 2015 עבור ההפקה הטובה ביותר בברודוויי או באוף ברודוויי ובפרס טוני לשנת 2015 עבור המחזה הטוב ביותר.

ההצגה זכתה לתגובות חיוביות במיוחד, כאשר רוב המבקרים התרשמו מיכולתה להעביר את נקודת המבט של הגיבור הצעיר והחמלה של מורתו. המבקרים גם ציינו בעיקר את האפקטים החזותיים המשולבים בהצגה.[2]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד הרומן המקורי עליו מבוסס המחזה מסופר בגוף ראשון על ידי הגיבור, כריסטופר בוּן, ההצגה מוצגת כקריאה בקול רם של ספר שכריסטופר כתב בעצמו על ידי מורתו.[3][4] התוצאה היא שהמחזה מוצג כהצגה בתוך הצגה.[5]

המחזה, שעלילתו מתרחשת בסווינדון ובלונדון[6] הוא על כריסטופר ג'ון פרנסיס בון, גאון מתמטי בן 15. נראה שהוא נמצא על הספקטרום האוטיסטי, והוא לוקה באוטיזם קלאסי[7] או בתסמונת אספרגר,[8] למרות שהדבר לא נאמר במפורש במחזה.[9] "המקרה המוזר" שבשם המחזה הוא תעלומת מסתורין סביב מותו של כלב השכנים וולינגטון.[9]

כריסטופר הופך לבלש חובב דמוי שרלוק הולמס, ובעודו מחפש את הרוצח, הוא נתקל בהתנגדות מצד שכנים רבים, אך בעיקר מאביו, אד בון. כאשר הוא מגלה שאביו שיקר לו במשך שנים על מות אמו והוא זה שהרג בעצמו את וולינגטון, כריסטופר מוטרד ופוחד לחייו שלו. בפעם הראשונה, הוא נוסע לבדו ללונדון כדי למצוא את אמו ולחיות איתה. הוא מוצא אותה, והיא מקבלת אותו בברכה; עם זאת, שאיפותיו בחיים מובילות אותו בחזרה לסווינדון, שם הוא רוצה לגשת לבחינת בגרות במתמטיקה. כריסטופר משיג את הציון הגבוה ביותר, ובהדרגה מתפייס עם אביו.

דמויות ושחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדב נייטס בכרזת המחזה בהפקת בית ליסין.
הדמות אודות הדמות שחקנים בולטים שגילמו דמות זו
כריסטופר בוּן נער בן 15 לוק טרדוויי, נדב נייטס
שֶבוֹן מורתו של כריסטופר ניב קיוזאק, שרה וודוורד, נעה בירון
אֶד בון אביו של כריסטופר פול ריטר, יורם טולדנו
ג'ודי בון אמו של כריסטופר ניקולה ווקר, הולי איירד, יעל שרוני
גב' שירס שכנתו של כריסטופר ליז רביאן
קול 1
גב' גסקוין מנהלת בית-הספר של כריסטופר
בעלת חנות
שוטר 1 ניק סידי, דניאל קייסי, דני גבע
קול 2
איש מאחורי דלפק
שיכור 2
רוג'ר שירס בעלתה לשעבר של גב' שירס
פקיד משטרה טל דנינו
קול 3
מר וייז שכנו של כריסטופר
שיכור 1
רודרי
הכומר פיטרס דרור טפליצקי
קול 4
שוטר בתחנת רכבת
דוד טרי דודו של כריסטופר
מס' 44 שכנתו של כריסטופר אביבה נגוסה
אישה ברחוב
מודיעין
פנקיסטית
קול 5
גב' אלכסנדר שכנתו של כריסטופר אונה סטאבס, ליאת גורן
קול 6

הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצגה, אשר עובדה על ידי המחזאי סיימון סטיבנס ובוימה על ידי מריאן אליוט,[10] הוצגה לראשונה בהפקת התיאטרון המלכותי הלאומי בתיאטרון קוטסלו ב-2 באוגוסט 2012.‏[1][11] בהפקה זו כיכבו לוק טרדוויי בתפקיד כריסטופר, ניב קיוזאק‎ בתפקיד מורתו שֶבוֹן, ניקולה ווקר בתפקיד אמו ג'ודי, פול ריטר בתפקיד אביו אד ואונה סטאבס בתפקיד גב' אלכסנדר.[12] ההפקה, שהציגה עד לסוף אוקטובר 2012, שודרה בשידור חי לבתי קולנוע ברחבי העולם ביום חמישי ה-6 בספטמבר 2012 באמצעות לווין.[13] בחודש מרץ ההצגה עברה לתיאטרון אפולו שבוסט אנד.[14] ב-1 במרץ חלו הצגות ההרצה שם, עם פתיחה רשמית ב-12 במרץ. סאן גליסון והולי איירד הצטרפו לצוות השחקנים בתפקיד הוריו של כריסטופר.[15]

ב-19 בדצמבר 2013, במהלך הופעה, חלק מהגג של תיאטרון אפולו התמוטט, ופצע כמעט 80 אנשים.[16] כתוצאה מכך, כל ההופעות הנוספות בוטלו,[17][18] והחל חיפוש אחר אולם תיאטרון חדש להופיע בו,[19] שכן נדרשו תיקונים נרחבים בתיאטרון אפולו.[20][21] בפברואר 2014 מפיקי המחזה ארגנו 8 מופעי צהריים חינם לקהל צופים מ-14 בתי ספר תיכוניים באולם העירייה הישן בסטרטפורד.[11] בסופו של דבר, ההפקה נפתחה מחדש בתיאטרון גילגוד הסמוך, החל מהצגות הרצה ב-24 ביוני 2014, עם ערב פתיחה רשמי ב-9 ביולי.[22]

הפקת הווסט אנד ירדה ב-3 ביוני 2017, לאחר שהוצגה למעלה מ-1,600 פעמים.[23]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגת הבכורה בברודוויי נערכה בתיאטרון אתל ברימור ב-5 באוקטובר 2014, לאחר מספר הצגות הרצה שהחלו ב-10 בספטמבר.[24] גם הצגה זו הופקה על ידי התיאטרון המלכותי הלאומי[25] בבימויה של אליוט.[26] צוות השחקנים המקורי של ברודוויי כלל את אלכס שארפ (בתפקידו המקצועי הראשון אי פעם) בתפקיד כריסטופר,[27] אניד גרהם בתפקיד אמו ג'ודי, איאן ברפורד בתפקיד אביו אד, ופרנצ'סקה פרידני בתפקיד שֶבוֹן.[28] על הכוריאוגרפיה היו אמונים סקוט גרהם וסטיבן הוגט.[29]

ההפקה בברודוויי ירדה ב-4 בספטמבר 2016 לאחר 800 הופעות.[30][31]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 עלה המחזה בישראל בתרגום לעברית בתיאטרון בית ליסין[32] עם נדב נייטס בתפקיד הראשי. על משחקו בתפקיד הראשי בהצגה זו זכה נייטס בפרס התיאטרון הישראלי לשנת 2014 בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר.

הפקות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה הוצג בהפקות מקומיות במדינות שונות ברחבי העולם, לרבות באוסטרליה, בלגיה, יפן,[33][34] מקסיקו, קוריאה הדרומית וקנדה.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמדויות לפרסי לורנס אוליבייה לשנת 2013, המוענקים להפקות מקצועיות שהועלו בלונדון, הוכרזו ב-26 במרץ 2013. ההפקה הייתה מועמדת בשמונה קטגוריות, עבור המחזה החדש הטוב ביותר, הבימוי הטוב ביותר (מריאני אליוט), השחקן הראשי הטוב ביותר (לוק טרדוויי), שחקנית המשנה הטובה ביותר (ניקולה ווקר), עיצוב במה הטוב ביותר, עיצוב תאורה הטוב ביותר, עיצוב קול הטוב ביותר והכוריאוגרפיה הטובה ביותר.[35] בסופו של דבר, ההפקה זכתה בשבעה פרסי אוליבייה,[36] ובכך השוותה את השיא במספר הזכיות להפקה אחת, שנקבע על ידי המחזמר "מטילדה" בשנת 2012.‏[37][38] עוד זכתה ההצגה בפרס המחזה הטוב ביותר בטקס חלוקת פרסי Whatsonstage שנערך ב-17 בפברואר 2013.‏[39]

הפקת לונדון המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה מועמד/ים תוצאה
2013 פרס אוליבייה[36] המחזה החדש הטוב ביותר זכייה
הבימוי הטוב ביותר מריאני אליוט זכייה
השחקן הטוב ביותר לוק טרדוויי זכייה
שחקנית המשנה הטובה ביותר ניקולה ווקר זכייה
עיצוב הקול הטוב ביותר איאן דיקסון, אדריאן סוטון זכייה
עיצוב התאורה הטוב ביותר פאולה קונסטיבל זכייה
עיצוב הבמה הטוב ביותר באני כריסטי, פין רוס זכייה
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר סקוט גראהם, סטיבן גוגט מועמדות

הפקת ברודוויי המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה מועמד/ים תוצאה
2015 פרס טוני[40] המחזה הטוב ביותר זכייה
הבימוי הטוב ביותר של מחזה מריאני אליוט זכייה
השחקן הטוב ביותר במחזה אלכס שארפ זכייה
עיצוב התאורה הטוב ביותר במחזה פאולה קונסטיבל זכייה
עיצוב הבמה הטוב ביותר במחזה באני כריסטי, פין רוס זכייה
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר סקוט גראהם, סטיבן גוגט מועמדות
Drama Desk Award[41] המחזה הטוב ביותר זכייה
השחקן הטוב ביותר במחזה אלכס שארפ זכייה
הבימוי הטוב ביותר של מחזה מריאני אליוט זכייה
עיצוב התאורה הטוב ביותר פאולה קונסטיבל זכייה
עיצוב הווידאו הטוב ביותר פין רוס זכייה
עיצוב הקול הטוב ביותר במחזה איאן דיקסון זכייה
Drama League Award[42] ההפקה הטובה ביותר בברודוויי או באוף-ברודוויי זכייה
המשחק הטוב ביותר אלכסנדר שארפ מועמדות
Outer Critics Circle Award[43] המחזה החדש הטוב ביותר בברודוויי זכייה
הבימוי הטוב ביותר של מחזה מריאני אליוט זכייה
עיצוב הבמה הטוב ביותר באני כריסטי זכייה
עיצוב התאורה הטוב ביותר פאולה קונסטיבל זכייה
השחקן הראשי הטוב ביותר במחזה אלכס שארפ זכייה
שחקנית המשנה הטובה ביותר במחזה פרנצ'סקה פארידני מועמדות

תגובות וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסט אנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לין גרדנר מהגרדיאן כתבה ביקורת נלהבת, וציינה כי "יש רגעים שבהם ההצגה מתקרבת בצורה מסוכנת לסנטימנטליות, אבל מבטיו של כריסטופר כל-כך נוקבעים, עד שלעיתים קרובות זה גורם לך להרגיש לא נוח, וההצגה מציגה באותה מידה את קשיי ההורות, את הבלגן של החיים, ואת ייסוריו של ילד שאינו יכול לשאת מגע ... בראש צוות השחקנים המשובח [נמצא] לוק טרידוויי המעולה בתפקיד כריסטופר, מושך וכואב לראות, כמו ההצגה עצמה".[10]

סוזנה קלאפ (האובזרבר) כתבה ב-2013: "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה היה אחד ההופעות המקוריות ביותר וההצלחות המדהימות בתיאטרון המלכותי הלאומי בשנה שעברה, קשה לזכור עוד הפתעה כזו ... על אף שבתחילה זה נראה לא סביר שהרומן של מארק האדון על ילד עם מתנה מתמטית ו-'בעיות התנהגותיות' יכול לעבוד בתיאטרון".[44] פול טיילור (אינדפנדנט) תיאר את המחזה כ-"עיבוד מעורר דמיון" ו-"הפקה מבריקה", ואמר כי הוא הוצג בצורה מרעננת, תוך איזון בין הומור וטרגדיה. טיילור שיבח את משחקו של לוק טרידוויי, בין השאר בשל הקצב, התנועות וההגשה של הופעתו.[45] מאט וולף (ניו יורק טיימס) הוסיף כי הופעת הבכורה של המחזה מתוזמנת היטב ביחס לאולימפיאדת לונדון 2012: "רוח הניצחון שלה משתלבת בדיוק עם מצב הרוח של השאיפות האתלטיות של הקיץ ".[9]

בן ברנטלי, מבקר התיאטרון הראשי של ה"ניו יורק טיימס", כתב: "תחת בימויה של מריאן אליוט, שעובדת עם מעצבים מעוררי השראה, מסע ההרפתקאות של כריסטופר למטרופולין זר הופך למחקר וירטואוזי בעומס החושי, שלטי רחוב, מפות דרכים, מילים אקראיות המופיעות על עצמן, ואה, כן, המדרגות המרגשות המתגשמות משום מקום: הכול ממשיך לבוא אליך". ברנטלי המשיך ואמר כי "ההישג יוצא הדופן" של המחזה "הוא שהוא מאלץ אותך להסתכל על העולם דרך עיניו של כריסטופר, המבקש סדר, ולכן אתה עלול לשקול מחדש את הקרב חסר הדאגה שהמוח שלך תמיד מנהל נגד הסתערות של גירויים שהם החיים [עצמם], מפחיד, לא? [זה] גם כן מלהיב". עם זאת, ברנטלי מצא פגם עם דמותה של "שֶבוֹן ... המדקלמת את הסיפור שכריסטופר כתב, המוצג כפרויקט של בית הספר. גב' קיוזאק עושה זאת עם תחושה מלאכותית ורגשנית, המקושרת לאופן [המתנשא] שבו מבוגרים מדברים עם ילדים קטנים ... איכס".[46]

צ'ארלס ספנסר מהדיילי טלגרף, לעומת זאת, חשב כי הפיכתה של שֶבוֹן את הספר שכתב כריסטופר למחזה "אולי נשמע מסורבל אבל זה עובד מצוין". כמו אחרים, שיבח ספנסר את טרידוויי (כריסטופר): "הוא נוקב באופן בלתי נסבל ברגעים של מצוקה כשהוא כורע עם פניו על האדמה ונאנח, אבל גם מגלם בצורה מרגשת את דמותו [של כריסטופר], את היותו מבריק במתמטיקה ואת נקודות המבט המדהימות שלו על העולם. הודות לכנותו הכואבת של טרדוויי, הן ברגעי המבוכה והן ברגעי השמחה, כריסטופר בון מרגיש גם כמו גיבור וגם כמו ידיד, שראוי לסוף המאושר שלו". ספנסר גם שיבח את גליסון (אד) וקיוזאק (שֶבוֹן).[47]

ברודוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד זוגלין מטיים מגזין תיאר את המחזה כ"הפגנת כוחו של התיאטרון להעברתנו למקומות אקזוטיים".[3] סטיבן סוסקין, מבקר הדרמה של הפינגטון פוסט, כתב כי ההצגה מבדרת, מאירה ומביאה אותנו למקום חדש נעלה.[48] אדם גרין מווג כתב שהמחזה הוא "עדות לכוח היחיד של התיאטרון".[5] בן ברנטלי, בביקורתו על ההפקה שפורסמה בניו יורק טיימס, כינה את היצירה "מניפולטיבית", וכתב שהיא "מכוונת מחדש את הדרך שבה אתה רואה ושומע" על ידי כך שהיא מכריחה אותך לאמץ תפיסה חושית מוגברת יחד עם הגיבור הראשי".[7] אליזה גרדנר (USA Today) תיארה את חוויית הצפייה במחזה כמסע "בתוך מוחו המחונן והמוחדר של כריסטופר באמצעות אפקטים חזותיים וקוליים יצירתיים".[49] היא שיבחה את "התנועות, ההבעות והקולות שגרמו לפחדיו של הנער ולאינטליגנציה הפראית שלו להיראות טבעיים באותה מידה".[49]

פיטר מארקס מוושינגטון פוסט שיבח את הגרפיקה החזותית של המופע אשר מוצגת טוב יותר מאשר ההיבטים של הטקסט והמשחק, וציין כי אופן הצגת מחשבותיו של כריסטופר האפילו על עלילת הסיפור הבלשי של מציאת הרוצח.[50] ג'ניפר פראר (Associated Press) חשבה כי ההצגה היא "חוויה תיאטרלית מקסימה, דינאמית ומורכבת", וכי האופן שבו אלכס שארפ גילם את כריסטופר מדגימה את יכולתם של החיים להתגבר על אתגרים אישיים.[51] באתר האינטרנט Deadline.com, ג'רמי ג'רארד כתב כי הרגיש שההפקה משלבת את האלמנטים של האובססיביות עם מתמטיקה של "נפלאות התבונה" עם החמלה והחניכה של "בילי אליוט".[52] ג'ו דז'יאמיאנוביץ' מהדיילי ניוז מצא את הופעתו של שארפ "מסנוורת" ו"אינטנסיבית מבחינה פיזית ורגשית", ושיבח את עיצוב הבמה, התאורה, המוזיקה והוידאו ארט.[53]

לעומתם, טרי טריגוט, מבקר הדרמה של הוול סטריט ג'ורנל תיאר את "הקרנות הווידאו המשוכללות להפליא" בזלזול, וטען כי הן חונקות. הוא הרגיש כי המחזה זכה לפופולריות בגלל טרנד אופנתי של תסמונת אספרגר ושהוא נשען יתר על המידה על "תכסיסים".[54] עמיתתו בוול סטריט ג'ורנל, סטפני כהן, סברה שהמחזה התקשה בעיבוד הספר לבמה.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time". NationalTheatre.org.uk. 
  2. ^ Spencer, Charles (8 ביוני 2015). "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time, Apollo Theatre, review". The Daily Telegraph. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2016. 
  3. ^ 3.0 3.1 Zoglin, Richard (6 באוקטובר 2014). "Broadway Mind Games: The Curious Incident of the Dog in the Night-Time". Time. בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2014. 
  4. ^ 4.0 4.1 Cohen, Stefanie (2 באוקטובר 2014). "'The Curious Incident of the Dog' Journeys to Broadway: The challenges of bringing the best-selling book to the stage". The Wall Street Journal. בדיקה אחרונה ב-16 באוקטובר 2014. 
  5. ^ 5.0 5.1 Green, Adam (8 באוקטובר 2014). "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time Makes Its Way to Broadway". Vogue. בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2014. 
  6. ^ Shilling, Jane (10 ביולי 2014). "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time, Gielgud Theatre, review: 'muted'". The Daily Telegraph. בדיקה אחרונה ב-4 בינואר 2015. 
  7. ^ 7.0 7.1 Brantley, Ben (5 באוקטובר 2014). "Plotting the Grid of Sensory Overload: The Curious Incident of the Dog in the Night-Time Opens on Broadway". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-15 באוקטובר 2014. 
  8. ^ Costa, Maddy (25 ביולי 2012). "A Curious Incident on stage". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2013. 
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Wolf, Matt (7 באוגוסט 2012). "The National Theatre Hits Its Mark". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2013. 
  10. ^ 10.0 10.1 Gardner, Lyn (13 במרץ 2013). "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time – review". The Guardian (London: Guardian News and Media). בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2013. 
  11. ^ 11.0 11.1 Usborne, Simon (5 בפברואר 2014). "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time: The show must go on". The Independent. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2014. 
  12. ^ Geoghegan, Kev (5 באוגוסט 2012). "National Theatre adapts Mark Haddon's Curious Incident". BBC News Online. בדיקה אחרונה ב-29 במרץ 2013. 
  13. ^ Hetrick, Adam (13 ביוני 2012). "National Theatre Live to Broadcast Curious Incident of the Dog in the Night-Time and Timon of Athens". Playbill. בדיקה אחרונה ב-15 באוקטובר 2014. 
  14. ^ "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time". Apollo Theatre. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2013. 
  15. ^ Shenton, Mark (1 בנובמבר 2012). "The Curious Incident of the Dog in the Night-time to Transfer to West End's Apollo Theatre". Playbill. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2014. 
  16. ^ Paul, Raven (8 בינואר 2014). "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time to move from the Apollo to Gielgud Theatre". WestEndTheatre.com. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2014. 
  17. ^ Ng, David (20 בדצמבר 2013). "Apollo Theatre: Curious Incident of the Dog cancels performances". latimes.com. Los Angeles Times. בדיקה אחרונה ב-20 בדצמבר 2013. 
  18. ^ Hetrick, Adam (30 בדצמבר 2013). "The Curious Incident Of The Dog In The Night-time Cancels Additional Performances at London's Apollo Theatre". playbill.com. Playbill. בדיקה אחרונה ב-31 בדצמבר 2013. 
  19. ^ "Curious Incident play changes venue after ceiling collapse". bbc.co.uk/news. BBC News. 8 בינואר 2014. בדיקה אחרונה ב-8 בינואר 2014. 
  20. ^ Brown, Mark and Matt Trueman (8 בינואר 2014). "Apollo dismayed as Curious Incident of the Dog in the Night-Time moves house". theguardian.com. The Guardian. בדיקה אחרונה ב-8 בינואר 2014. 
  21. ^ "‘The Curious Incident of the Dog in the Night-Time’ moves home". timeout.com. Time Out. 8 בינואר 2014. בדיקה אחרונה ב-8 בינואר 2014. 
  22. ^ Shenton, Mark. "The Curious Incident of the Dog in the Night-time Will Move to West End's Gielgud in June; Broadway to Follow", playbill.com, 8 January 2014
  23. ^ Lloyd Webber, Imogen (9 בדצמבר 2016). "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time Sets West End Closing Date". Broadway.com. בדיקה אחרונה ב-9 בדצמבר 2016. 
  24. ^ "The Verdict: Critics Review The Curious Incident of the Dog in the Night-Time on Broadway". Playbill. 4 באוקטובר 2014. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2014. 
  25. ^ Ng, David (8 בינואר 2014). "'The Curious Incident of the Dog' coming to Broadway in fall". latimes.com. Los Angeles Times. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2014. 
  26. ^ Healy, Patrick (8 בינואר 2014). "'The Curious Incident of the Dog in the Night-Time’ Coming to Broadway in the Fall". nytimes.com. New York Times. בדיקה אחרונה ב-8 בינואר 2014. 
  27. ^ Pogrebin, Robin (4 בספטמבר 2014). "Incident of the Actor for the First Time: Alex Sharp in The Curious Incident of the Dog in the Night-Time". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-15 באוקטובר 2014. 
  28. ^ Dziemianowicz, Joe (5 באוקטובר 2014). "‘The Curious Incident of the Dog in the Night-Time,’ theater review: A compelling blend of mystery and self-discovery propels fine adaptation of Mark Haddon's novel, starring Alex Sharp, Francesca Faridany and Enid Graham". Daily News. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2014. 
  29. ^ Brantley, Ben (5 באוקטובר 2015). "Plotting the Grid of Sensory Overload: 'The Curious Incident of the Dog in the Night-Time' Opens on Broadway". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2015. 
  30. ^ Chow, Andrew R. (22 במרץ 2016). "‘Curious Incident’ to Close in September". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2016. 
  31. ^ Clement, Olivia. "Broadway Welcomes a New Musical and Says Farewell to a Hamilton Favorite" Playbill, September 1, 2016
  32. ^ מרב יודילוביץ', "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה": לא דומה לשום דבר שראיתם, באתר ynet, 24 במרץ 2014
    מיכאל הנדלזלץ"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה": עולם מוזר ונפלא, באתר הארץ, 23 במרץ 2014
    לילך וולך‏, מוזר ומעניין: "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה": הצגה אנושית, חמה וחשובה, באתר וואלה! NEWS‏, 25 במרץ 2014
  33. ^ "『夜中に犬に起こった奇妙な事件』公演情報". Setagaya Public Theater. 3 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-14 בפברואר 2017. 
  34. ^ "森田剛主演、鈴木裕美演出『夜中に犬に起こった奇妙な事件』が上演中". Theater Guide. 9 באפריל 2014. בדיקה אחרונה ב-14 בפברואר 2017. 
  35. ^ Clark, Nick (26 במרץ 2013). "Olivier Awards 2013: Stars of the Silver Screen Helen Mirren, James McAvoy and Rupert Everett in Competition for top theatre gongs". The Independent (London). בדיקה אחרונה ב-29 במרץ 2013. 
  36. ^ 36.0 36.1 "Curious Night at the Oliviers". Olivier Awards. 28 באפריל 2013. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2013. 
  37. ^ "Curious Incident wins seven". BBC News. 28 באפריל 2013. בדיקה אחרונה ב-28 באפריל 2013. 
  38. ^ Pickford, James (28 באפריל 2013). "Curious Incident of the Dog in the Night-Time wins seven Oliviers". Financial Times. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2013. 
  39. ^ "Whatsonstage Awards winners announced". WestEndTheatre.com. 18 בפברואר 2013. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2014. 
  40. ^ Viagas, Robert (7 ביוני 2015). "Fun Home, Curious Incident, Kelli O'Hara, Helen Mirren, Michael Cerveris, Alex Sharp Top 69th Annual Tony Awards". Playbill. בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2015. 
  41. ^ Gans, Andrew and Michael Gioia (31 במאי 2015). "Drama Desk Award Winners Announced; Hamilton Wins Seven Awards". Playbill. בדיקה אחרונה ב-1 ביוני 2015. 
  42. ^ Gans, Andrew (15 במאי 2015). "An American in Paris, Curious Incident and Chita Rivera Win Drama League Awards". Playbill. בדיקה אחרונה ב-24 במאי 2015. 
  43. ^ Clement, Olivia. " 'Curious Incident' Top Winner at Outer Critics Circle Awards" playbill.com, 11 May 2015
  44. ^ Clapp, Susannah (16 במרץ 2013). "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time; A Midsummer Night's Dream; Untold Stories – review". The Observer. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2013. 
  45. ^ Taylor, Paul (15 במרץ 2013). "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time, Apollo Theatre, London". The Independent (London). בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2013. 
  46. ^ Brantley, Ben (13 במרץ 2013). "Unnerved, Like All of Us, by Life's Strangeness: Curious Incident of the Dog in the Night-Time in London". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2013. 
  47. ^ Spencer, Charles (13 במרץ 2013). "The Curious Incident of the Dog in the Night-Time, Apollo Theatre, review". The Daily Telegraph. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2013. 
  48. ^ Suskin, Steven (5 באוקטובר 2014). "Stage Alchemy, Brilliant as Stars". The Huffington Post. בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2014. 
  49. ^ 49.0 49.1 Gardner, Elysa (5 באוקטובר 2014). "A boy's life, fears transcended in 'Curious Incident'". USA Today. בדיקה אחרונה ב-15 באוקטובר 2014. 
  50. ^ Marks, Peter (5 באוקטובר 2014). "Broadway’s bountifully imaginative ‘Curious Incident’". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-15 באוקטובר 2014. 
  51. ^ Farrar, Jennifer (5 באוקטובר 2014). "Review: B'way's 'The Curious Incident' is dazzling". Associated Press. בדיקה אחרונה ב-15 באוקטובר 2014. 
  52. ^ Gerard, Jeremy (5 באוקטובר 2014). "Broadway: Curious Incident a Brilliant Mash-Up of Billy Elliot, Beautiful Mind". Deadline.com. בדיקה אחרונה ב-15 באוקטובר 2014. 
  53. ^ Dziemianowicz, Joe (5 באוקטובר 2014). "‘The Curious Incident of the Dog in the Night-Time,’ theater review". Daily News. בדיקה אחרונה ב-15 באוקטובר 2014. 
  54. ^ Teachout, Terry (9 באוקטובר 2014). "Lost in (Inner) Space". The Wall Street Journal. בדיקה אחרונה ב-16 באוקטובר 2014.