המקשר

המקשר
לוגו הקואופרטיב עם ראשי התיבות - שרותי מכוניות עירוניים ירושלים
לוגו הקואופרטיב עם ראשי התיבות - שרותי מכוניות עירוניים ירושלים
נתונים כלליים
סוג אגודה שיתופית
תקופת הפעילות 1931–1967 (כ־36 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה ירושלים
ענפי תעשייה תחבורה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תחנה של "המקשר" ברחוב יפו, 1950
מוסך המקשר, ברקע ניתן לראות את בתי הכפר הערבי שייח באדר במקום הבניין הימני נבנה בניין הביטוח הלאומי ובמקום שבו עמד הבניין השמאלי בתמונה נבנו בניני האומה, התמונה צולמה מכיוון שדרות הרצל

"המקשר" הייתה אגודה שיתופית (קואופרטיב) שהפעילה תחבורה ציבורית בירושלים, באמצעות אוטובוסים ופעלה בין השנים 1931–1967. בשנת 1967, התמזגה עם קואופרטיב אגד.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חניון אוטובוסים ומוסך של חברת המקשר בשכונת אבו בסל בסמוך לבניין שערי צדק הישן ברחוב יפו, שנות ה-30

״המקשר״ הוקם ב-22 ביוני 1931 ביוזמת אברהם דוד ליכטמן, בתמיכת ההסתדרות וגופים נוספים.[2] ליכטמן ארגן ואיחד את רוב הנהגים ובעלי המכוניות בירושלים במגמה להקים אגודה שיתופית של נהגים יהודים בירושלים, שיפעלו תחת קורת גג אחת במקום שיתחרו זה בזה. רובם היו בעלי רישיונות להפעלת קווים מטעם שלטונות המנדט.[2] בנוסף, הצטרפו לקואופרטיב נהגים שכירים ונהגים בודדים שרובם עבדו בקואופרטיב ״אחדות״,[3][4][5] נהגי קואופרטיב ״מרץ״ של הבוכרים אשר הפעילו קווי שירות משכונת הבוכרים דרך מאה שערים לעיר העתיקה וקו לשכונת רחביה, שכונת שערי חסד ולמרכז העיר.[4] בשנת 1934 נוסף קו השירות של ״שוורץ״[4] אשר כלי הרכב שברשותו נסעו מבית הכרם, תלפיות ומקור חיים להר הצופים. באותה שנה (1934) מנה הקואופרטיב 72 חברים.[2]

תחנת המוצא של "המקשר" הייתה שער יפו, משם נסעו האוטובוסים לבית וגן, למחנה יהודה, למשכנות שאננים ולתלפיות.

הסופר חיים סבתו מתאר בספרו "בואי הרוח" נסיעה באוטובוס של "המקשר":

"והאוטובוס, או הגיע או לא הגיע. אם הגיע היה עמוס ודחוק, או עצר או לא עצר. התחנה הייתה מלאה... הנוסעים שבאוטובוס היו עומדים צפופים, נתלים ברצועות עור שהשתלשלו מן הגג, מתנודדים מצד אל צד. והנהג היה מניף את ידיו כמי שמשתתף בצערם של העומדים בתחנה וצועק: מלא, מלא. אם רק פתח דלת להוריד נוסע, מיד נדחפו הכול לפתחו כגוש אחד."

עמ' 9

״המקשר״ בתקופת מתח ביטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירושלים, עיר מעורבת שמתגוררים בה יהודים, ערבים ונוצרים בשכנות מהתקופה שלפני קום המדינה. נתון זה הביא לכך שמסלולי קווי האוטובוס עברו בתוך השכונות הערביות. כאשר המצב הביטחוני היה רגוע, השתמשו התושבים הערבים בקווים של ״המקשר״. אולם, בתקופה של אירועים נהגו התושבים הערבים להתנכל לתחבורה היהודית.[6][7] הואיל וכך, הוחלט לנקוט במספר פעולות כדי למנוע את הפגיעה בנהגים ובאוטובוסים:

  • פיזור צי האוטובוסים של הקואופרטיב ברחבי שכונת קריית משה, כדי למנוע את החבלה בהם.[8]
  • אגירת דלק. בשנת 1947, כאשר החל גל פיגועים בעיר, החליטו ראשי הקואפרטיבים לתחבורה בארץ לאגור דלק במוסכים, בשל חוסר הוודאות בדבר אספקת הדלק שהגיע מחברת הדלק ״של״ (״Shell״) הבריטית ומבארות הנפט בעיראק.[4] הוחלט לקנות מכל דלק גדול להעבירו לירושלים ולהטמין אותו בחצר מוסך הקואופרטיב - בקרית משה.[4]
  • התקנת רשתות נגד אבנים. ״המקשר״ נערך למצב שייעשה ניסיון לפגוע בצי הרכב, ובכדי למנוע את הפגיעה ברכבים, הורכבו רשתות על האוטובוסים במיוחד במסלולי הקווים שהובילו להר הצופים, תלפיות ומקור חיים.
  • הנהגים שנסעו במסלולים העוברים בשכונות הערביות צוידו בנשק להגנה עצמית.
  • מיגון האוטובוסים בלוחות פלדה. במלחמת השחרור (1948), כאשר החמיר המצב הביטחוני, מוגנו מספר אוטובוסים בלוחות פלדה. התקנתם נעשתה במוסך בקרית משה ובבית הספר המקצועי ״עמל״ בשכונת הבוכרים.[4]
  • הפעלת קווים ממרכז העיר לכיוון מערב וקווים לתל אביב. בעת המצור על העיר הפעיל ״המקשר״ קווים ממרכז העיר לכיוון מערב, ובשנת 1949הפעיל קווים לתל אביב למשך תקופה קצרה בשל מחסור בנהגים בקואופרטיב ״אגד״.[4]

למרות כל הפעולות שננקטו, היו מקרים שבהם הושלכו לעבר האוטובוסים בקבוקי תבערה, אבנים ורימוני יד ולא פעם נהרגו או נפצעו נוסעים ונהגים. במקרים אחרים הוטמנו מוקשים במסלול נסיעת האוטובוסים, אשר גרמו להשבתתם. אמנם, הוקצה לאוטובוסים ליווי צבאי בריטי, אך לא תמיד אפשר היה לסמוך עליו הואיל והוא שירת את האינטרס הבריטי.[1]

החניון והמוסך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומם של החניון והמוסך היה בצד המזרחי של שדרות הרצל מול שיכון ״המקשר״ והם נחנכו בשנת 1939.[9] בשנת 1952 הופקע שטחם לטובת הקמת קריית הממשלה,[10] אך בפועל ההפקעה לא בוצעה. והם המשיכו לשמש את "המקשר" ואחר כך גם את "אגד" במשך שנים רבות.[11]

במוסך היו מספר מחלקות שהגדולה והחשובה בהן הייתה מחלקת המכונאות, אשר נוהלה על ידי משה שווילי ועוזרו היה דוד רוסו. בנוסף עבדו איתם שני מכונאים נוספים: בנימין גילקרוב וניסים ברוך. לאלה צורפו חניכים ומכונאים שבמשך הזמן נקלטו באגודה כחברים. שיפוץ המנוע שהיה מורכב ודרש מיומנות נעשה באופן ידני. המומחים לכך היו יוסף אשכנזי, יצחק שושני ואברהם פרירה.[12] מחלקות נוספות במוסך היו מחלקת שיפוץ החלקים, מחלקת נפחות וקפיצים, מחלקת רדיאטורים, מחלקת רפדות, מחלקת צמיגים וגלגלים, ומחסן חלקים. למוסך הייתה מסונפת צרכניה[12] ותושבי השיכון והקואופרטיב נהגו לקנות בה מצרכים אשר חלקם נקנה בתלושים.[13]

שיכון ״המקשר״[עריכת קוד מקור | עריכה]

חניון "אגד" בשדרות הרצל (לשעבר: מוסך וחניון "המקשר"); מאחוריו: בתי שכונת קריית משה (במבט ממלון קראון פלזה), 2009

שיכון ״המקשר״ ששימש דיור בר השגה לחברי הקואופרטיב,[14] נבנה בשכונת קריית משה בשנת 1937 בתכנונו של האדריכל ריכרד קאופמן.[15] השיכון נבנה על שטח משולש בן כ-7 דונם, התחום בין שדרות הרצל, רחוב פיק ורחוב קריית משה, על חלקות בגודל של כ-500 מ״ר,[16] וכלל 10 בתים משותפים. הבתים היו בני שתי קומות ולהם כניסה אחת לחדר מדרגות משותף. הגגות היו שטוחים והקירות מצופים בטיח. המבנים נבנו באופן שכל דירה כללה חלונות שפנו למזרח ולמערב.[17][18]

בסמוך למוסך הקואופרטיב הוקם בשנת 1945, שיכון נוסף של ה״מקשר״ - "שיכון המקשר ב'"[19] ומאוחר יותר נוסף גם שיכון ג׳ של חברי הקואופרטיב.[1]

ביוני 2018 נהרס שיכון ״המקשר״ א׳ במסגרת פרויקט פינוי בינוי.[20] התוכנית להקים שכונה חדשה בשם ״נאות המקשר״, ועל שטח השיכון שנהרס יוקמו שני מגדלים בני 25 קומות כל אחד, שיהיו בהם 260 דירות.[1] שני שיכוני ״המקשר״ - ב׳ וג׳ נהרסו ותושביהם נאלצו להתפנות לצורך סלילת תוואי כביש בגין ובשל הרחבת התשתיות בירושלים.[1]

המיזוג עם ״אגד״[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 נעשה ניסיון לאחד את שני הקואופרטיבים - ״המקשר״ ו״אגד״, אך הניסיון לא צלח מהחשש שלא יצליחו להגיע להבנות לגבי שווי הנכסים וחלוקת הקווים.[4] מספר שנים מאוחר יותר היה ניסיון נוסף להגיע למיזוג, בזכותו של אברהם דוד ליכטמן, אשר לחץ לקיים את האיחוד עם ״אגד״. ליכטמן העריך שהמיזוג יפתח בפני ״המקשר״ את האפשרות לעבוד עם המגזר החרדי בעיר וכן לבצע הסעות מיוחדות שהיו נתונות בידי ״אגד״.[4] בנוסף, בשנת 1960 פרץ סכסוך בין "המקשר" ל״אגד״ על קידום הקמת תחנה מרכזית חדשה בירושלים. ״אגד״ באותה תקופה הפעיל קווים בין-עירוניים לירושלים ולא פעל בתוכה.[21][22] בשנת 1966 החלו הדיונים על מיזוג שני הקואופרטיבים[23] ובדצמבר אותה שנה, אישרו חברי "המקשר" את המיזוג.[24][25] בעקבות החיבור, הועברו נכנסי אגד ברחבי הארץ לחברת נצב״א, במגמה להשוות בין ״אגד״ ל״המקשר״, הואיל ומספר הנכסים שהיו ל״אגד״ היה גדול יותר מהנכסים שהיו ל״המקשר״. החניון בבנייני האומה בירושלים, עבר לנצב״א כחלק מזכויות חברי ״המקשר״.[26] בינואר 1967, הושלם המיזוג. מספר הנהגים היה 7,000 איש ומלאי האוטובוסים כלל 2,200 אוטובוסים.[27]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הליכטמנים – סיפורם של חלוץ וחלוצה, ירושלים: הוצאה פרטית-משפחתית, תשרי תשנ"ט – אוקטובר 1998 (ספר).
  • וינשטוק צבי, המקשר ירושלים 1931–1966: חצי יובל לאיחוד המקשר-אגד, ירושלים: דפוס "אגד", [1991] (חוברת).
  • וינשטוק צבי, גולדשמידט דני (ליקוט החומר, כתיבה ועריכה), 50 למדינת ישראל בראי "אגד", תל אביב: דפוס אגד, תל אביב, תשנ"ח-1998 (חוברת).
  • מ. הורביץ (עורך), המקשר ליובלו: ל"ה שנות תחבורה ציבורית בירושלים, ירושלים: תשכ"ו-1966.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המקשר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 צביקה וינשטוק (סייע בהכנת הכתבה - אילון אוהב עמי), נהרס שיכון המקשר שהיה השריד האחרון של "המקשר" - אגד, באתר www.egged.co.il
  2. ^ 1 2 3 יהושע בן-אריה, ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט, כרך ראשון, עריכה: נורית וולק, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשע״ב (2011), עמ' 182. (בעברית)
  3. ^ הוקם לאחר מאורעות 1929, אך פורק מאחר שנקלע להפסדים.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 צבי וינשטוק, 50 שנה לאיחוד "המקשר" ו"אגד", באתר אגד, היו זמנים
  5. ^ יעקב קורן, תולדות התחבורה הציבורית בארץ ישראל, באתר קולקט אספנות
  6. ^ בתקופת המרד הערבי בשנים 1936–1939, בעת החלטת האו״ם על חלוקת הארץ בנובמבר 1947 ואף בשנות ה-50 של המאה ה-20.
  7. ^ צבי וינשטוק, 50 שנה לאיחוד "המקשר" ו"אגד", באתר אגד - היו זמנים
  8. ^ אורה אחימאיר ויעקב בר סימן-טוב, 40 שנה בירושלים, 2007-1967, עריכה: שלמה ארד, ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 2008, עמ' 226
  9. ^ מוסר מרכזי ל"המקשר" בירושלים, דבר, 8 במאי 1939
  10. ^ העבודה להקמת הקריה בירושלים, הארץ, 23 ביולי 1952
  11. ^ י לימור, הנהלת "המקשר"' בירושלים רוצה: מוסך תמורת מוסך, מעריב, 11 בנובמבר 1963
  12. ^ 1 2 משה אשכנזי, כשמוסך המקשר בירושלים שימש כמפעל לבניית אוטובוסים, באתר אגד, היו זמנים
  13. ^ יהושע בן ארויה, דיירי שכונת המקשר בספטמבר 1939, הערה 642 (עמ' 183), באתר כותר
  14. ^ ירושלים, דבר, 30 בנובמבר 1937
  15. ^ נפטר האדריכל ר. קאופמן ז"ל, הארץ, 4 בפברואר 1958
  16. ^ אדריכל תיעוד: סלמה מילסון ארד - אבנר סימון אדריכלים, קריית משה, תיק תיעוד שכונתי (עמ' 92), באתר שימור ירושלים, ‏ינואר 2012
  17. ^ מפת ירושלים, קנה מידה 1:12,500, אגף המדידות, ישראל, 1987
  18. ^ סלמה מילסון, שכונת קרית משה (עמ' 115), באתר שימור ירושלים, ‏ינואר 2012
  19. ^ אושרו תוכניות שיכון וביוב בירושלים, משמר, 8 במרץ 1945
  20. ^ יפעת ראובן, צפו: פרויקט הפינוי-בינוי הראשון בירושלים יצא לדרך, באתר כל העיר, 10 ביוני 2018
  21. ^ סכסוך "המקשר"-"אגד" מעכב הקמת תחנה מרכזית בירושלים, הצופה, 27 במרץ 1960
  22. ^ התחנה המרכזית בירושלים בשותפות "אגד"-"המקשר", דבר, 12 במאי 1960
  23. ^ מיזוג אגד המקשר - תוך שנה, למרחב, 28 בפברואר 1966
  24. ^ מזכירות חברת העובדים אישרה את מיזוג "אגד" ו"המקשר", דבר, 7 בדצמבר 1966
  25. ^ "המקשר" אישר המיזוג עם "אגד", דבר, 18 בדצמבר 1966
  26. ^ השופטת הדס עובדיה, בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 66843-11-16, באתר פסקי דין, החלטות ופרוטוקולים, ‏21 ינואר 2020
  27. ^ "אגד" ו"המקשר" היו לאחד, על המשמר, 2 בינואר 1967