המרגלת שאהבה אותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המרגלת שאהבה אותי
The Spy Who Loved Me
007TSWLMposter.jpg
בימוי לואיס גילברט
הפקה אלברט ברוקולי
תסריט כריסטופר ווד
ריצ'רד מייבאום
עריכה ג'ון גלן עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים רוג'ר מור
ברברה באך
ריצ'רד קייל
גאופירי קין
וולטר גוטל
ברנרד לי
מוזיקה מרווין האמליש
מפיץ יונייטד ארטיסטס
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה

7 ביולי 1977 באירופה

13 ביולי 1977 בארצות הברית
משך הקרנה 126 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט מותחן, סרט ריגול, סרט הרפתקאות, עיבוד קולנועי, סרט פעולה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 14,000,000‏$
הכנסות 185,400,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו spywholovedme
סרט קודם האיש בעל אקדח הזהב (1974)
סרט הבא מונרייקר (1979)
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המרגלת שאהבה אותיאנגלית: The Spy Who Loved Me) הוא סרט קולנוע מסדרת ג'יימס בונד המבוסס על תסריט שנכתב על ידי כריסטופר ווד וריצ'רד מייבאום. הסרט הוא העשירי בסדרת סרטי ג'יימס בונד והשלישי בו מככב רוג'ר מור כסוכן MI6 האגדי. במאי הסרט הוא לואיס גילברט. שמו של הסרט מבוסס על ספר באותו שם של הסופר איאן פלמינג, אם כי תסריטם של ווד ומייבאום מקורי ולא נושא כל דמיון לספר. הסרט קצר שבחים רבים ואף היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר ולשני פרסי גלובוס הזהב.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוללות טילים בליסטיים בריטיות, וסובייטיות נעלמות בצורה מסתורית. ג'יימס בונד נקרא לחקור. בדרך למשימה הוא נתקל במארב של סוכנים סובייטים באוסטריה, במהלכו הורג בונד את אחד מהסוכנים ולבסוף מצליח להימלט בצורה נועזת באמצעות מצנח. בונד מבין שבשוק במצרים מוצעת למכירה תוכנית ניווט של צוללת מתקדמת באמצעותה ניתן לאתר צוללות והוא נוסע למצרים, שם הוא נתקל בסוכנת הק.ג.ב. אניה אמסובה (שם קוד triple X) (ברברה באך), המנסה גם היא להשיג את תוכנית הניווט. במהלך החיפושים נתקלים השניים במלתעות (ריצ'רד קייל), הרשע בעל הקומה שמסוגל בעזרת שיניו האימתניות לקרוע כל דבר (הוא מוצג בסרט זה לראשונה אך מופיע שוב בסדרת סרטי ג'יימס בונד). בונד ואמסובה מכריזים על הפסקת אש ומצטוותים ביניהם בהתאם להוראות הממונים עליהם. יחד הם מגלים שהאדם האחראי לגניבת תוכנית הצוללת הוא קארל סטרומברג. זוג הסוכנים נוסע לסרדיניה, שם ממוקם בסיסו של סטרומברג ובדרך מצליח בונד לחלץ את אמסובה מידי מלתעות ובכך היריבות ביניהם הופכת לחיבה. זוג הסוכנים מאתרים את מכלית הענק של סטרומברג – ה"ליפרוס".

מלתעות רודף אחדי הסוכנים פעם נוספת, יחד עם מתנקשים נוספים, אך בונד מצליח שוב לחלץ את עצמו ואת אמסובה בעזרת רכבו המיוחד המסוגל לשוט מתחת למים. בשלב כלשהו אמסובה מבינה שבונד הרג את אהובה באוסטריה ונשבעת להרוג את בונד בתום המשימה.

על סיפונה של צוללת אמריקאית גרעינית זוג הסוכנים מאתר את "אטלנטיס", בסיסו התת-מימי של סטרומברג ומגלים שהוא אכן משתמש בתוכנית הניווט אך הצוללת האמריקאית נלכדת אף היא על ידי ה"ליפרוס" וכך גם זוג הסוכנים. סטרומברג מחליט להוציא את מזימתו אל הפועל: שיגור של טילים גרעיניים אל הערים ניו יורק ומוסקבה וע"י כך להצית מלחמת עולם שלישית גרעינית אותה סטרומברג ישרוד באמצעות ה"אטלנטיס" ולאחריה יקים ציוויליזציה חדשה. סטרומברג אכן עוזב לאטלנטיס ולוקח איתו את אמסובה אך בונד מצליח לשחרר את הצוללנים הבריטיים, הרוסיים והאמריקאים שנשבו ויחד הם נלחמים בצוות ה"ליפרוס". בונד מתכנת מחדש את מסלולם של הטילים הבליסטיים ששוגרו כך שישמידו האחד את השני ובכך מציל את ניו יורק ומוסקבה. הצוללנים המנצחים בורחים מהליפרוס בעזרת הצוללת האמריקאית. בונד מתעקש לנסות להציל את אמסובה לפני שהצוללת מוציאה לפועל את הפקודה שניתנה לה בדבר השמדת ה"אטלנטיס" ובדרך הוא נתקל בסטרומברג והורג אותו ולאחר מכן נתקל שוב במלתעות אותו הוא מצליח להפיל למכל מים ענק ובו שוחה כריש. בונד ואמסובה מצליחים להיחלץ מה"אטלנטיס" הטובעת באמצעות תא מילוט מיוחד. בתא המילוט אמסובה מגלה לבונד שנשבעה להרוג אותו משום שהרג את אהובה ומכוונת אליו את אקדחו אך לבסוף היא מתחרטת ונשבית בקסמיו. הצי הבריטי המלכותי מוצא את תא המילוט, פותח אותו ומגלה את בונד ואמסובה לתדהמת הממונים עליהם.

גרסה עברית לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 תורגם הספר לעברית בידי אריה חשביה ויצא בהוצאת הספרים מ. מזרחי.

הסרט בגרסה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1977 הוציא הסופר כריסטופר ווד ספר בשם "המרגל שאהב אותי" המבוסס על הסרט באותו שם.

הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המרגלת שאהבה אותי" היווה נקודוה מרכזית בתולדות הסדרה. המפיק מהסרטים הקודמים, הארי סולצמן, נכנס לחובות כבדים ומכר מרבית מהזיכיונות בסרטים. משבר כלכלי זה השתלב עם משברים אישיים רבים שכללו סרטן סופני אצל אשתו של סולצמן ומאפיינים רבים של דיכאון.

קושי נוסף בהפקה היה מציאת במאי. ההפקה ניסתה לפנות אל סטיבן ספילברג, שהיה עוסק בתהליכי הפוסט-פרודקשן של סרטו מלתעות. ההפקה ניסתה לפנות גם אל גאי המילטון, שביים רבים מהסרטים בסדרה. המילטון ויתר על בימוי הסרט, לאחר שהוצע לו לביים את סופרמן (דבר שלבסוף לא קרה). לבסוף, הוחלט כי לואיס גילברט, הבמאי שביים את אתה חי רק פעמיים, יביים את הסרט. לאחר מציאת הבמאי, התרחש קושי עמוק למצוא תסריטאי. לבסוף הוחלט כי ריצ'רד מייבאום, שכתב מרבית מהסרטים הקודמים, יכתוב גם את סרט זה. מייבאום שילב רעיונות רבים מתסריטים אחרים בתוך התסריט, כך שלסרט לא היה קשר ממשי אל הספר של פלמינג. בזמן התהליך הוחלט כי כריסטופר ווד יחליף את מייבאום בכתיבת התסריט.

הסרט צולם במקומות רבים, שכללו את מצרים (כרנך, מסגד אבן טולון ומקדשי אבו סימבל), פורטו צ'רבו שבאיטליה, מלטה, סקוטלנד, אוקינאווה שביפן, צפון קנדה ואולפנים בלונדון. הצילומים החלו באוגוסט 1976 והסתיימו בדצמבר של אותה השנה.

שיר הנושא הולחן על ידי מרווין האמליש (שגם החליף את ג'ון בארי בהלחנת הסרט) ובוצע על ידי קארלי סימון. השיר היה מועמד אף לפרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר.

הפצת הסרט וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה התקיימה ב-7 ביולי 1977 בלונדון, בנוכחות אן, הנסיכה המלכותית. הסרט היה מועמד למספר פרסי אוסקר ולפרסי באפט"א לקולנוע. הסרט קיבל ציון של כ-79% באתר Rotten Tomatoes, על בסיס 47 ביקורות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המרגלת שאהבה אותי בוויקישיתוף