המרגל האבוד והשמלה הירוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"המרגל האבוד והשמלה הירוקה" הוא ספר בלשים מסוג סיפורת, שנכתב על ידי אלכס פז-גולדמן, סופר לילדים ונוער. הוא יצא לאור על ידי הוצאת כנרת זמורה-ביתן בשנת 2011, הכריכה אויירה ועוצבה על ידי מישל קישקה ואמרי זרטל. הספר הוא ספר נוער על חברות בין בלשים בני 12 המנסים לפענח תעלומה הקשורה במרגל מסתורי.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בשכונת רמת עמידר ברמת-גן לאחר מלחמת העולם השנייה. מרדכי בן ה-12 וחברו הטוב ביותר ראובן מדברים והוא מסביר לו על הסבירות הגבוהה של הימצאות מרגלים בשכונתם. ראובן ומרדכי עוקבים אחר איש חשוד במחשבה שהוא מרגל נאצי וככל שהסיפור מתקדם כך גם חשדותיהם לגבי האיש המסתורי עולים.

מרדכי וראובן פורצים לדירה של האדם שהם בטוחים שהוא מרגל, אך לא מוצאים דבר. גם אחותו של ראובן מצטרפת לחבורתם, ומטרתם היא לחשוף את זהותו.

מרדכי חושב שאמו עובדת עם המרגל ומרגלת בשביל הנאצים. חשדותיו מתגברים כאשר המרגל הנאצי מגיע לפתח דלת ביתו של מרדכי כשהוא מחופש לאישה זקנה. ראובן תוקף את הזקנה ומגלה איש קשיש בתוך התחפושת. לבסוף התברר שה"מרגל" הוא לא יותר מניצול שואה קשיש ועני המתחפש לזקנה כדי לבקש אוכל וכסף וכדי לקבל אמפתיה. משפחתו של מרדכי מאמצת אותו לחיקם.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי - תלמיד, בן להורים ניצולי שואה. צנום במראהו. אשכנזי.

מרדכי מתואר כאמיץ, חבר טוב ובלש מצוין. בעזרתו ובעזרת חברו ראובן הם הצליחו לפצח את התעלומה של האיש המסתורי.

ראובן - תלמיד, בעל שיער מקורזל שחור ועיניים שחורות, הוריו עלו מעיראק. חכם, טוב במתמטיקה, חבר טוב, בעל עמוד שדרה, לקח לו זמן לסלוח למרדכי כשסיפר על רגשותיו של ראובן לילדה מכיתתו.

אביבה - אחותו הגדולה של ראובן, מתוארת כיפה מאוד. במהלך העלילה מצטרפת ל"חבורה" של מרדכי וראובן ועוזרת להם לפתור את התעלומה על המרגל. חכמה, חדת חושים, לא מתוארת הרבה בספר.

אמו של ראובן - ניצולת שואה, הייתה שנתיים באושוויץ, חוץ ממנה כל משפחתה נספתה בשואה, סגורה מאוד, מדברת יידיש. לא נפתחת לבנה על זמנה בשואה, באופן כללי מדברת רק כשצריך.

אביו של ראובן - ניצול שואה, הוא ואחיו התאום היחידים ששרדו. צנום וחלוש, היה בבית חולים פסיכיאטרי לשישה חודשים. חלש אופי, כפוף מאוד לרצון האמא, לא מסופר עליו הרבה בספר.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורות לספר זה חיוביות ומדגישות את הכתיבה המצוינת של אלכס פז-גולדמן, יש המשבחים את הספר ומציינים שהוא אחד מהטובים בז'אנר. הביקורות מאירות באור חיובי את תשומת הלב לפרטים ואת העברת המסרים על השואה ועל התקופה אחריה באופן "סמוי" לקורא הצעיר, אך באופן לא כל-כך סמוי לקורא הבוגר יותר.[1][2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]