המרכזים הארמוניים המינואיים

המרכזים הארמוניים המינואיים
Μινωικά ανάκτορα
אתר מורשת עולמית

קנוסוס – הפורטיקו הצפוני.
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2025, לפי קריטריונים 2, 3, 4 ו-6
מדינה
כולל	קנוסוס • פאיסטוס • מליה • זקרוס • זומינתוס • קידוניה
שטח האתר	1,586.923 הקטאר
שטח אזור החיץ	29.512 הקטאר
קואורדינטות	35°14′53″N 24°53′13″E
(למפת יוון מוגדלת)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון הארמונות המינואיים (למפת יוון רגילה)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון הארמונות המינואיים (למפת כרתים רגילה)   הרקליון חאניה רת'ימנו הארמונות המינואיים (למפת כרתים מוגדלת)   הרקליון חאניה רת'ימנו הארמונות המינואיים

המרכזים הארמוניים המינואיים (ביוונית: Μινωικά ανάκτορα, באנגלית: Minoan Palatial Centres) הם אתר מורשת עולמית סדרתי של אונסק"ו ביוון, שהוכרז ב-2025, והכולל שישה אתרים ארכאולוגיים בכרתים המתוארכים בין השנים 1900 ל-1100 לפני הספירה. הארמונות המינואיים היו מתחמי בנייה גדולים שנבנו בכרתים במהלך תקופת הברונזה. הם נחשבים לסמל של התרבות המינואית ומהווים כיום אתרי תיירות. הארכאולוגים ואונסק"ו מזהים בדרך כלל שישה מבנים כארמונות: קנוסוס, פאיסטוס, מליה, זקרוס, זומינתוס, וקידוניה. הארמונות המינואיים הורכבו מאגפים מרובי קומות, שהקיפו חצר מרכזית מלבנית ופתוחה. הם חלקו אדריכלות וארגון משותף, שכלל סוגי חדרים ייחודיים כמו אגן היטהרות וקריפטת עמודים. עם זאת, כל ארמון היה ייחודי, ומראם השתנה באופן דרמטי ככל שעברו שיפוצים תכופים לאורך תקופת קיומם.

תפקיד הארמונות הוא נושא לוויכוח מתמשך בארכאולוגיה המינואית. למרות המונח המודרני "ארמון", מקובל להסכים שהם לא שימשו בראש ובראשונה כמעונות מלכותיים. ידוע שהם הכילו מקדשים, שטחים פתוחים לפסטיבלים קהילתיים, סדנאות תעשייתיות, וכן מחסנים לאחסון עודפים חקלאיים גדולים. ארכיונים של לוחות כתב ליניארי א' וכתב ליניארי ב' מצביעים על כך שהם שימשו בחלקם כמרכזים מנהליים מקומיים.

הארמונות הראשונים נבנו בסביבות 1900 לפנה"ס, כשיאם של תהליכים חברתיים ואדריכליים ארוכי טווח. ארמונות ראשוניים אלו נהרסו על ידי רעידות אדמה בסביבות 1700 לפנה"ס, אך נבנו מחדש בקנה מידה מפואר יותר, וארמונות חדשים הופיעו באתרים נוספים. בסביבות 1450 לפנה"ס, גל של הרס אלים השמיד את כל הארמונות למעט קנוסוס, שנהרס כמאה שנה לאחר מכן.

הגדרה וטרמינולוגיה

המונח ארמון נטבע על ידי ארתור אוונס, שפירש את קנוסוס כמעונו של "מלך-כוהן". המונח נשמר באופן כללי, אף על פי שחוקרים מאוחרים יותר דחו ברובם את פרשנותו של אוונס. עם זאת, הוצעו מונחים חלופיים כמו "מבנה חצר" או "מבנה ממורכז חצר", אשר מתארים את המבנים על בסיס צורתם, מבלי להתייחס לייעודם. למונחים רבים אחרים בארכאולוגיה המינואית קיימות הסתייגויות דומות. לדוגמה, המונח "אגן היטהרות" משמש לעיתים קרובות להתייחסות למאפיין אדריכלי מסוים, גם על ידי חוקרים שאינם רואים בו מקום ששימש לטקסי היטהרות.

ארכיטקטורה

כמו שאר הארמונות, הארמון בקנוסוס היה מאורגן סביב חצר מרכזית פתוחה, המסומנת (1) במפה זו.

המאפיין המרכזי של ארמון מינואי הוא סידור אגפיו רבי הקומות סביב חצר מרכזית מלבנית. מעבר לכך, הארמונות חלקו שפה אדריכלית משותפת של סוגי חדרים, סגנונות קישוט ומגמות דומות בסידורם. תוכניות הקומה שלהם תוארו כ"מבוכיות", כאשר מסדרונות לעיתים קרובות עוברים בנתיבים מפותלים, גם בין חדרים שחלקו קיר משותף. הם חלקו מגמות ארגוניות דומות, למשל, ממקדים את מחסני האחסון הראשיים והאזורים התעשייתיים שלהם באגפים הצפוניים ובאגפים הצפון-מערביים. הארמונות היו ממוקמים בדרך כלל במרכזו של יישוב גדול יותר, ולא תמיד היו מובחנים בבירור משאר חלקי העיר.

למרות השפה האדריכלית המשותפת שלהם, כל ארמון היה שונה. לדוגמה, בעוד שהארמונות חולקים ארגון כללי משותף, תוכניות הקומה הספציפיות שלהם ייחודיות. באופן דומה, בעוד שהם חולקים את אותן פרופורציות, הם השתנו במידה ניכרת בגודלם. בתקופת ההתחדשות הארמונית, קנוסוס היה גדול פי שניים ממליה ופאיסטוס, ופי שלושה מגלאטאס וזקרוס. גם הארמונות השתנו באופן דרמטי במהלך חייהם, כאשר רבים מהמאפיינים המוכרים ביותר שלהם הופיעו רק בתקופת ההתחדשות הארמונית.

החצרות המרכזיות

נראה כי "פרסקו היציע" מראה טקס המתקיים בחצר המרכזית בקנוסוס.

ארמונות מינואיים אורגנו סביב חצר מרכזית מלבנית. בכל ארמון, לחצר היו פרופורציות ביחס של 2:1, כאשר הצד הארוך יותר נמתח מצפון לדרום. כיוון זה נועד למקסם את אור השמש, ולכוון חדרים חשובים בחזית הפנימית של האגף המערבי לכיוון השמש העולה. החצרות המרכזיות היו בדרך כלל מיושרות עם הטופוגרפיה שמסביב, ובמיוחד עם ההרים הקדושים הסמוכים. לדוגמה, הארמון בפאיסטוס מיושר עם הר אידה, וקנוסוס מיושר עם הר יוחטס . החצרות המרכזיות בקנוסוס, בפאיסטוס ובמליה היו כמעט זהות בשטחן, בגודל של כ-24 על 52 מטרים. לזקרוס הייתה חצר מרכזית קטנה יותר, בגודל של כ-12 על 29 מטרים.

החצרות המרכזיות שימשו לטקסי פולחן ולפסטיבלים. ההשערה היא שאחד מהפסטיבלים הללו מתואר ב"פרסקו היציע" שנמצא בקנוסוס. מזבחות שהתגלו בחצרות של חלק מהארמונות מרמזים על סוגי פעילות פולחנית נוספים. ישנם חוקרים המציעים כי קפיצה מעל שוורים נערכה בחצרות, אם כי אחרים טוענים כי הריצוף לא היה אופטימלי עבור החיות או האנשים, ושנקודות הגישה המוגבלות היו מונעות מהקהל לצפות במופע ממרחק מתאים.

החצרות המערביות

החצר המערבית בארמון קנוסוס, ומאחוריה החזית המערבית.

החצר המערבית הייתה אזור ציבורי מרווח שנמצא מחוץ לכניסה הראשית של הארמון. בניגוד לחצר המרכזית, החצר המערבית הייתה ממוקמת מחוץ לאזור הסגור של הארמון, ולכן הייתה נגישה בקלות מהעיר התחתונה. ב"תקופה הארמונית הישנה" היו החצרות מרוצפות בדרכי אבן משולשות מוגבהות ובבורות עגולים מרופדים באבן, שחוקרים כינו אותם "קולורס" על שם מאפה כרתי עגול. ה"קולורס" פורשו באופן שונה כמחסני תבואה, בורות מים, או עציצים לעצים מקודשים. הם הוסרו כאשר החצר המערבית הורחבה ב"תקופת ההתחדשות הארמונית".

החצרות המערביות היו צמודות לחזיתות המערביות המונומנטליות של הארמונות, שהתנשאו מעליהן. בדומה לקודמיהן מהמזרח הקרוב, החזיתות המערביות היו מחורצות בגומחות שנועדו להעצים את הדרמטיות של אירועים ציבוריים, ויצרו את מה שלעיתים מכונה "חלון הופעות". ההשערה היא שהחצרות המערביות שימשו לפסטיבלים ציבוריים, בניגוד לחצרות המרכזיות שבהן האירועים נועדו לקהל מצומצם יותר של בני האליטה. "פרסקו החורשה הקדושה" כנראה מתאר טקס כזה בקנוסוס, כאשר החצר המערבית ניתנת לזיהוי באמצעות שבילי האבן המוגבהים.

האולם המינואי

האולם המינואי כונה "עצם מהותה של האדריכלות המינואית". אולמות אלו, שנמצאים בדרך כלל באגפים הצפוניים של הארמונות, הורכבו מחדר ראשי, פרוזדור, ובאר אור. באר האור הופרדה מהחדר הראשי באמצעות סדרת דלתות עץ שהורכבו על עמודים, וכונו "מחיצות עמוד-ודלת". על ידי פתיחה או סגירה של הדלתות, דיירי הארמון יכלו לשלוט באור ובזרימת האוויר, ולהפוך את האולם לחלל פנים או חוץ, לפי הצורך.

מעט ממצאים התגלו באולמות עצמם, מה שמותיר עדויות מועטות לפעילות שהתנהלה בהם. עם זאת, כמה דוגמאות ממוקמות בסמוך לארכיוני לוחות, מה שמעלה את האפשרות שהם שימשו כמקומות מפגש עבור בירוקרטים.

אגן היטהרות

אגן היטהרות בארמון פאיסטוס

אגני היטהרות הם חדרים מלבניים קטנים השקועים ברצפת החדר שסביבם. הגישה אליהם היא באמצעות גרם מדרגות יורד בצורת האות L, והם פתוחים מלמעלה, מה שמאפשר לצפות במי שבפנים מלמעלה. בכל ארמון היה לפחות אגן היטהרות אחד, ובפאיסטוס היו ארבעה.

ההשערה היא ששימשו לטקסים, במיוחד בהתחשב בכך שלפחות חלקם עוטרו בציורי קיר בנושאים דתיים. עם זאת, ייעודם המדויק אינו ידוע. את המונח "אגן היטהרות" (lustral basin) טבע ארתור אוונס, שמצא באחד מהם בקנוסוס צלוחיות משחה, והסיק שנעשה בו שימוש לטקסי משיחה. חוקרים מאוחרים יותר פירשו אותם כמבשריהם המוקדמים של ה"אדיטון" (קודש הקודשים) מתקופה יוון הקלאסית או כמוקד של טקס חניכה. השערה חלופית רואה בהם מרחצאות, אך הם חסרים מערכות ניקוז ואינם מראים סימני בלאי ממים.

אגני היטהרות נוספו לארמונות במהלך השיפוצים שסימנו את תחילת תקופת ההתחדשות הארמונית (1750–1700 לפנה"ס לערך). קיימות דוגמאות מוקדמות יותר לתופעה זו מהתקופה הארמונית הישנה, אך הם הפכו לנפוצים וקיבלו את צורתם הקנונית רק בתקופת ההתחדשות הארמונית. השימוש בהם פסק והם נסתמו בתקופת LM IB (1625–1470 לפנה"ס לערך), במקביל לשינוי כללי באי שהתחולל במנהגים הדתיים וגרם גם לנטישתם של מקדשי הפסגה המינואיים .

קריפטות עמודים

קריפטת עמודים בארמון מליה

קריפטות העמודים היו חדרים קטנים וחשוכים עם עמוד מרובע אחד או יותר במרכזם. עמודים אלו סומנו לעיתים קרובות בסמל הגרזן הכפול, ולצידם נמצאו לעיתים תעלות או אגנים שאולי שימשו לנסך. קריפטות אלו מוקמו בדרך כלל בקומות התחתונות בסמוך למחסני אחסון, ולעיתים קרובות ישירות מתחת לחדר פולחן. יש המפרשים אותן כאנלוגיות מעשה ידי אדם של מערות מקודשות, שבהן הפולחן התמקד לעיתים קרובות בנטיפים ובזקיפים שנחרטו בגרזן כפול.

בדומה לאגני היטהרות, קריפטות עמודים מופיעות גם בווילות, אך נמצאו גם בקברים, מה שמעלה את האפשרות שהשימוש הפולחני בהם היה קשור למתים. כמו אגני ההיטהרות גם חדרים אלו יצאו משימוש בתקופת LM IB (1625–1470 לפנה"ס לערך).

ייעוד הארמונות המינואיים

לוח כתב ליניארי א' מהאגף המערבי של הארמון בזקרוס

מקובל לראות בארמונות כמקום מושבה של סמכות פוליטית, כלכלית ודתית משולבת, אשר עמדה בראש כלכלת חלוקה מחדש . לכן, התפתחותם נתפסת לעיתים קרובות כסימן לריבוד חברתי ולהיווצרותן של חברות ברמת מדינה בכרתים. אף שדעה זו עדיין נפוצה בקרב חוקרים, היא גם מוטלת בספק. נראה כי תפקידם של הארמונות השתנה לאורך זמן וממקום למקום, ופונקציות שנחשבו שייכות לארמונות התקיימו גם בסוגי מבנים אחרים. לפיכך, תפקידם של הארמונות בחברה המינואית נותר נושא לוויכוח אקדמי.

כתב וחותמות נתפסים לעיתים קרובות כהוכחה לכך שהארמונות שימשו כמרכזים מנהליים אזוריים. לדוגמה, מסמכים מקנוסוס מעידים על ניהול עדרים גדולים של כבשים בתקופה הארמונית הישנה, ונראה שהם גם תיעדו עסקאות שכללו תאנים, זיתים, דגנים ומוצרים אחרים. מאוחר יותר, מסמכי כתב ליניארי ב' מתעדים עודפים חקלאיים שהיו מעבר לצורכי הקיום המקומיים, כולל 960,000 ליטר של דגן ממקום בשם דה-וו. עם זאת, גם הכתב וגם החותמות קדמו לבניית הארמונות ומעולם לא היו נחלתם הבלעדית. לדוגמה, יש פחות עדויות לבירוקרטיה מנהלית בארמון פאיסטוס מאשר במבנים לא-ארמוניים באיה טריאדה הסמוכה. באופן דומה, גם בתקופות שבהן יש עדויות ברורות לכלכלת חלוקה מחדש מבוססת-ארמונות, עדיין התקיימה פעילות כלכלית מחוץ לשליטתם.

בניגוד למבנים במזרח הקרוב שהשפיעו עליהם, ארמונות מינואיים לא היו מבצרים מאובטחים, והיו לפחות נגישים חלקית לתושבי הערים הסמוכות. באופן דומה, בעוד שבחברות המזרח הקרוב היו מבנים נפרדים ששימשו כארמונות וכמקדשים, אדריכלות מינואית אינה מבחינה בבירור בין הייעודים הללו. ישנם חוקרים המפקפקים בשאלה האם פונקציות אלו באמת קובצו תחת קורת גג אחת, או שמא הבנתנו את הארמונות שגויה מיסודה.

כמו כן, נראה שהם לא שימשו כמקום מושבם של מלכים או של שלטון מרכזי. עדויות חדשות מצביעות על כך שהארמונות היו בעיקר צרכנים ולא יצרנים של מוצרים רבים המזוהים עמם, כמו כלי חרס מסוג כלי קמארס , אם כי ישנן עדויות מוגבלות לייצור באתר הארמונות. יוצא דופן עיקרי הוא משקולות נול שנמצאו בקנוסוס ובפאיסטוס.

נהוג לחשוב כי חצרות הארמונות שימשו לטקסים ציבוריים, אם כי אופי הטקסים הללו אינו ידוע. השערה אחת מציעה שהחצרות המערביות שימשו לפסטיבל הקציר. השקפה זו מבוססת בעיקר על הפרשנות של ה"קולורס" כמתקני אחסון תבואה. עם זאת, פרשנות זו מוטלת בספק על בסיס העובדה שה"קולורס" חסרו את הציפוי שהיה נחוץ כדי לשמור על הדגן יבש.

בארמונות היו מתקני אחסון נרחבים ששימשו לסחורות חקלאיות וכן לכלי שולחן. כמויות אדירות של כלי שולחן איכותיים אוחסנו בארמונות, ולרוב יוצרו במקומות אחרים. לדוגמה, כלי קמארס שנמצאו בקנוסוס יוצרו כנראה במישור מסרה.

התפתחות היסטורית

הארמונות הראשונים מתוארכים בדרך כלל לתקופת MM IB, בין השנים 1925–1875 לפנה"ס. הופעתם הייתה שיא פתאומי של מגמות חברתיות ואדריכליות ארוכות טווח, והיא מסמנת את תחילתה של התקופה הארמונית הישנה. ארמונות אלו נהרסו בסוף MM IIB (1700 לפנה"ס לערך), ככל הנראה עקב רעידות אדמה. ארמונות חדשים נבנו בתקופת MM III (1750–1700 לפנה"ס לערך), וסימנו את תחילתה של תקופת ההתחדשות הארמונית, הנחשבת לעיתים קרובות לשלב הבוגר של התרבות המינואית.

הארמונות של תקופת ההתחדשות הארמונית נהרסו כחלק מגל של הרס אלים שפקד את האי בסוף LM IB, בסביבות 1470 לפנה"ס. לאחר מכן, רק קנוסוס המשיך לשמש בתקופה המכונה "החד-ארמונית", שבה שלטה באי אליטה מיקנית, שיצרה תרבות היברידית "מיקנו-מינואית". הארמון בקנוסוס נהרס בנקודה לא ידועה, כמאה שנה מאוחר יותר, ובכך סימן את סופם של הארמונות המינואיים.

התקופה הקדם-ארמונית

מקדשי פסגה, כמו המקדש בפטסופאס, נבנו בסביבות התקופה שבה הוקמו אתרי הארמונות. ממצא זה מרמז על כך שצורות פולחן קדומות יותר עברו תהליך של פורמליזציה ומיסוד.

הארמונות נבנו באתרים ששימשו כמרחבים קהילתיים חשובים במשך תקופה ארוכה מאוד. במיוחד, מתועדים סעודות קהילתיות באזורים של החצרות המרכזיות והחצרות המערביות העתידיות, כבר החל מהתקופה הנאוליתית.

בתקופה המינואית הקדומה, אזורים אלה עברו תהליך של בניית טרסות ונבנו סביבם מבנים מונומנטליים. מבנים קדומים אלו אינם מובנים היטב מכיוון שרוב שרידיהם נמחקו על ידי בנייה מאוחרת יותר. עם זאת, עקבות של בנייה קדומה נמצאו בקנוסוס בכל האזור של הארמון המאוחר יותר, כולל קטע של חומה ארוכה המתוארכת ל-EM III (2200–2100 לפנה"ס לערך), מה שעשוי להעיד על התפתחות האתר כולו. במליה, השרידים המוקדמים משמעותיים מספיק עד כדי כך שחלק מהארכאולוגים טוענים כי כבר בתקופת EM III (2200–2100 לפנה"ס לערך) היה קיים ארמון שלם, ואולי אפילו מבשר בתקופת EM II (2650–2200 לפנה"ס לערך).

התפתחויות מוקדמות אלו באתרי הארמונות התרחשו במקביל לבנייה דומה במקדשי הפסגה המינואיים ובמערות קדושות . התפתחויות אלו מרמזות כי הארמונות נבנו כחלק מדפוס רחב יותר של מיסוד מסורות קדומות, כאשר קבוצות מסוימות בתוך החברה המינואית ביססו את שליטתן על מרחבים ופעילויות חשובים שהתרחשו בהם. הצעה אחת של סטוארט מנינג מייחסת התפתחויות חברתיות אלו להתרחבות ולאחריה התכווצות בסחר הבין-לאומי. בתקופת EM II (2650–2200 לפנה"ס לערך), המינואים יצרו קשרים כלכליים ברחבי מזרח הים התיכון, ויצרו תרבות מקומית של תחרות בין בני האליטה באמצעות יבוא של מוצרי יוקרה. כאשר הסחר הבין-לאומי קרס בתקופת EM III (2200–2100 לפנה"ס לערך), מוצרים אלו הפכו נדירים, מה שהגביר את מעמדם של אלה ששמרו ושלטו בגישה אליהם.

התקופה הארמונית הישנה

ארמון פאיסטוס מספק את העדויות הברורות ביותר על התקופה הארמונית הישנה.

הארמונות הראשונים מתוארכים לרוב לתקופת MM IB (1925–1875 לפנה"ס לערך). בתקופה זו היו ידועים רק שלושה ארמונות: בקנוסוס, בפאיסטוס ובמליה. מביניהם, פאיסטוס מספק את העדויות הברורות ביותר לתקופה זו, מכיוון ששיפוצים מאוחרים יותר טשטשו חלק ניכר מהעדויות בשני האתרים האחרים. נראה שהם הושפעו מהמסורת של מקדשים וארמונות מונומנטליים במזרח הקרוב, שעשו שימוש באבני גזית כדי לסמן את מעמד המבנה. עם זאת, המינואים התאימו את הסגנון לצרכיהם שלהם.

הארמונות של התקופה הארמונית הישנה היוו הישג אדריכלי גדול, שהתקיים במקביל לפרויקטים של בנייה גדולה בעיירות שסביבם. עם זאת, הם היו קטנים ופחות מורכבים מארמונות תקופת ההתחדשות הארמונית שקמו אחריהם. הם נבנו בפריסה של "ריבוע בתוך ריבוע", עם פחות חלוקות פנימיות מאשר מאוחר יותר, ואולי חסרו מאפיינים מאוחרים יותר כמו אורתוסטטים וחזיתות גזית. הארמונות היו גם מובחנים יותר זה מזה בתקופה זו.

ארמונות התקופה הארמונית הישנה בקנוסוס ובפאיסטוס נהרסו בסוף MM IIB (1700 לפנה"ס לערך), ככל הנראה עקב רעידות אדמה או אירועים אלימים.

ארמונות תקופת ההתחדשות הארמונית

במהלך תקופת ההתחדשות הארמונית, הארמונות בקנוסוס, בפאיסטוס ובמליה נבנו מחדש, וארמונות חדשים הוקמו בזקרוס ובגלאטס. בקנוסוס החלה הבנייה מחדש בתקופת MM III (1750–1700 לפנה"ס לערך), זמן קצר לאחר הרס הארמון הקודם. עם זאת, פרויקטי הבנייה הגדולים מתקופה זו התרחשו במהלך LM IA (1700–1625 לפנה"ס לערך), וייתכן שפאיסטוס בפרט ננטש עד אז.

ארמונות תקופת ההתחדשות הארמונית היו מרשימים יותר מקודמיהם, והפנים שלהם היה מורכב יותר. השיפוצים כללו יותר חלוקות פנימיות ומסדרונות, שהחליפו את המבנה המגושם הקדום בפריסה מפורטת יותר. הפנים היה גם מרווח יותר והחלוקות הפנימיות היו גמישות יותר, כאשר עמודים ומחיצות עמוד-ודלת החליפו קירות מוצקים קדומים. רבים מהמאפיינים הארמוניים הטיפוסיים מתוארכים לתקופה זו, ובהם אגני היטהרות וציורי קיר. הארמונות היו אחידים הרבה יותר בסגנונם מקודמיהם, מה שגורם לחוקרים לחשוד שהם נבנו על ידי אותו צוות אדריכלים.

ארמונות תקופת ההתחדשות הארמונית נהרסו בסוף LM IB, למעט קנוסוס. בקנוסוס, העיר התחתונה נשרפה, אך הארמון עצמו לא נהרס. הרס זה יוחס ללוחמה, בין אם למרידות פנימיות או למתקפה חיצונית מצד יוונים מיקנים.

התקופה הפוסט-ארמונית

במהלך התקופה הפוסט-ארמונית (LM II-IIIA, 1470–1330 לפנה"ס לערך), הארמון בקנוסוס נבנה מחדש בעוד שאר הארמונות נותרו בחורבותיהם. בתקופה זו, שלטה בקנוסוס אליטה של יוונים מיקנים, שאימצה שילוב של מסורות תרבותיות מינואיות מקומיות עם מסורות מהיבשת. רבים מהחדרים המפורסמים ביותר בארמון קיבלו בתקופה זו את צורתם הסופית, כולל "חדר הכס" ורוב אגף המגורים באגף המזרחי. הארמון עוטר מחדש בציורי קיר חדשים שאימצו אלמנטים של איקונוגרפיה מיקנית מהיבשת. ציורי קיר אלו נטשו את הנושאים המינואיים הקדומים יותר, כמו סצנות טבע פנטסטיות וטקסי סגפנות, והחליפו אותם בציורי מגנים בצורת הספרה שמונה ובתהלוכות של נושאי מנחות. עם זאת, השליטים החדשים המשיכו להשתמש בשוורים כסמל של כוח, כמקובל בקנוסוס. שוורים מופיעים בשליש מציורי הקיר ששרדו מתקופה זו, ובמיוחד בכניסות ובחדרים המפוארים יותר.

בתקופה זו, רשומות מנהליות נשמרו בכתב ליניארי ב' אשר מספקות תמונת מצב של כלכלת הארמון. בניגוד לכתב ליניארי א', שהיה מפוזר באופן נרחב, רוב כתובות כתב ליניארי ב' נמצאו בקנוסוס, מה שמרמז על ריכוז של כוח פוליטי וכלכלי. הלוחות מזכירים 100 שמות של מקומות, שנראה כי היו קשורים כלכלית לקנוסוס. הלוחות מתעדים כמויות אדירות של סחורות, במיוחד כבשים וטקסטיל, אך גם דגנים ותוצרת אחרת. הכמויות חורגות במידה רבה ממה שנדרש לקיום מקומי, מה שמרמז כי הארמון ניהל כלכלת יצוא תוססת.

תאריך חורבנו הסופי של קנוסוס אינו ברור. נראה כי הארמון נשרף בסוף LM IIIA1 (1370 לפנה"ס לערך) ואולי שוב בסוף LM IIIA2 (1330 לפנה"ס לערך). בשנותיו האחרונות, ככל הנראה במהלך LM IIIB (1330–1200 לפנה"ס לערך), הארמון שוקם באופן חלקי כמבנה תועלתני גרידא. לא צוירו בו ציורי קיר חדשים, ועמודים שקרסו ומחיצות עמוד-ודלת הוחלפו בקירות אבן פשוטים. מסדרונות נחסמו, חדרים אלגנטיים הוסבו למחסנים, ואף חדרי הפולחן שנוספו הוקמו באזורים שלא היו ממוקמים בהם בתקופות קודמות.

התקופה שלאחר הארמונות

חורבות הארמונות נותרו גלויות זמן רב לאחר סיום התקופה המינואית. במהלך תקופת הברזל הקדומה הן הפכו למקומות פולחן תחת כיפת השמיים, כפי שמעידות מנחות שהתגלו באזורים אלו. מאוחר יותר, נבנו מקדשים קטנים בתוך החורבות, חלקם אף התקיימו עד התקופה הרומית. בעוד שבתי מגורים פרטיים נבנו ככל הנראה בחלק מאתרי הארמונות, כמו בפאיסטוס, העיר הקלאסית קנוסוס מעולם לא פלשה לשטח הארמון, גם כשהתרחבה באופן דרמטי על פני האזור שמסביב. אף על פי שנראה כי אתרי הארמונות נחשבו למקודשים, החורבות עצמן שימשו לעיתים קרובות כמקור לשימוש משני - חומרי בנייה שנלקחו ממבנים עתיקים.

אדריכלות דמוית ארמון

אולם מינואי בבית בטיליסוס מדגים את אימוצם של מאפיינים ארמוניים באדריכלות הבתים.

באופן כללי, ארכאולוגים מינואיים מייחדים את המונח "ארמון" לשישה מבנים. עם זאת, מבנים מינואיים רבים מציגים מאפיינים מסוימים של ארמונות בעוד שמאפיינים אחרים חסרים. במחקר על אדריכלות מינואית, ג'ון מק'אנרו מעיר כי "ההבחנה בין 'ארמוני' ל'לא-ארמוני' היא לרוב עניין של מידה".

בניינים דמויי ארמון

מבנים מונומנטליים בפטראס, זומינתוס, מקריגיאלוס, קוממוס, מונסטיראקי וארכאנס כללו מאפיינים ארמוניים כמו חצרות מרכזיות, אך לא תאמו את הארמונות המרכזיים מבחינת צורה או ייעוד.

בגורניה, מבנה מונומנטלי דמוי תקופת ההתחדשות הארמונית אימץ מאפיינים ארמוניים, כולל חצר ציבורית וחזית אבני גזית, וייתכן ששימש בתפקיד מנהלי דומה לזה של הארמונות. עם זאת, פריסתו ואיכות הבנייה שלו שונות מהארמונות הקנוניים.

שיקולים דומים חלים על מבנה בפטראס, המשלב מאפיינים ארמוניים קלאסיים עם מאפיינים שאומצו ממסורות אדריכליות אזוריות קדומות יותר. המבנה מרובה הקומות שימש כמרכז מנהלי עם חצר מרכזית וארכיונים. הוא גם היה מבוצר, וכלל מגדלי שמירה. הייתה לו חצר מרכזית, אם כי קטנה מאוד, בגודל של 6 על 13 מטרים, שהצטמקה בשלבים מאוחרים יותר ל-4.9 על 12 מטרים.

בקוממוס, מבנה מפואר המכונה "בניין T" כלל חצר מלבנית מרוצפת שהייתה מוקפת באגפים מונומנטליים, בדומה לארמונות. המבנה, שגודלו דומה לארמון פאיסטוס, נבנה מחזית אבני גזית הגדולות ביותר שבהן השתמשו המינואים. מכיוון שקוממוס נחשבה תלויה מבחינה פוליטית בפאיסטוס ובאיה טריאדה, נוכחותה של אדריכלות ארמונית באתר מהווה תעלומה.
בלשונו של הארכאולוג ג'וזף שו:

"האם ייתכן שעיר קטנה ולא יומרנית מבחינה אדריכלית כמו קוממוס קידמה ותחזקה מבנה כה עצום, או שמא הבנו באופן שגוי את הארמונות? אולי הם לא היו כה נדירים, ואף לא שימשו אזורים גדולים כפי שנהוג לחשוב. לחלופין, אולי בבניין T אנו רואים התאמה של צורת הארמון לצרכים מסחריים."

האִרְמוּן

במהלך תקופת ההתחדשות הארמונית, בתי מגורים רגילים החלו לאמץ מאפיינים של אדריכלות ארמונית, כולל אולמות מינואיים, אגני היטהרות וסימני סתתים. מגמה זו כונתה "אִרְמוּן" (palatialization). הוצעו גם מונחים חלופיים כמו "קנוסוסיפיקציה" (Knossosification) ו"אפקט ורסאי", אם כי לא ברור שהבונים חיקו דווקא את קנוסוס עצמו. אף על פי שהיו נפוצים, בתים שאורמנו לא היו הנורמה. ביישובים גדולים היו בדרך כלל לפחות בית מגורים אחד שאורמן, אך רוב הבתים לא עברו תהליך זה.

אתר המורשת העולמית

ביולי 2025 הכירה ועדת המורשת העולמית בכנס שנערך בפריז בשישה אתרים ארכאולוגיים בכרתים המתוארכים בין השנים 1900 ל-1100 לפני הספירה כאתר מורשת עולמית סדרתי של אונסק"ו ביוון בשם "המרכזים הארמוניים המינואיים". בדברי ההסבר להכרזה נאמר: ”המרכזים הארמוניים שימשו כמרכזים מנהליים, כלכליים ודתיים, והפגינו אדריכלות מתקדמת, תכנון עירוני וציורי קיר עשירים. הם חושפים מערכות כתב קדומות, רשתות ימיות וחילופי תרבות. האתר מדגיש את המורכבות של המבנה החברתי של המינואים ואת השפעתם המתמשכת על ההיסטוריה של הים התיכון.”

רשימת הארמונות באתר המורשת

המרכזים הארמוניים המינואיים

מס'	שם	שם במקור	קואורדינטות	שטח בהקטאר	אזור החיץ בהקטאר	תיאור	תמונה
001	קנוסוס	Κνωσός	35°17′53″N 25°09′47″E	8.821	647.69	האתר הארכאולוגי הגדול ביותר מתקופת הברונזה בכרתים. קנוסוס שימשה כנראה, כמרכז המסחרי והפוליטי של התרבות המינואית. האתר שוכן על גבעה במרחק של 6 ק"מ מהחוף הצפוני של כרתים ליד הרקליון. הארמון נראה כמו מבוך של חדרי עבודה, מקומות המגורים, מחסנים קרוב לכיכר המרכזית. קירות הארמון מכוסים בציורים המתארים את החיים בכרתים בתקופת הברונזה המאוחרת. ציורים אלה שוחזרו על ידי הארכאולוג ארתור אוונס.
002	פאיסטוס	Φαιστός	35°03′05″N 24°48′49″E	2.147	91.970	שוכן על גבעה המשקיפה על מישור מסרה. מתחם הארמון הראשון, ששטחו כ-8,000 מטרים רבועים, התפתח במהלך התקופה הארמונית הישנה תקופת ההתחדשות הארמונית (בין 1900 ל-1450 לפנה"ס לערך). מאפיינים בולטים שלו כוללים חצרות מרכזיות, חזיתות מונומנטליות, "פוליטירה" (מחיצות עמוד-ודלת) ואזורי אחסון גדולים. האתר שימש כמרכז מנהלי ודתי חשוב במערב כרתים.
003	מליה	Μάλια	35°17′35″N 25°29′34″E	6.736	226.165	מתחם הארמון המינואי השלישי בגודלו, משתרע על שטח של כ-7,500 מטרים רבועים וממוקם בעמק פורה בחוף הצפוני של כרתים. הארמון נבנה בסביבות 1650 לפנה"ס על גבי מבנים קדומים יותר. העיצוב השמור היטב שלו כולל מחסנים, ארכיונים וכן מערכות מים מתוחכמות.
004	זקרוס	Ζάκρος	35°05′53″N 26°15′41″E	5.519	296.696	ממוקם על החוף המזרחי של כרתים, שימש כמרכז סחר מפתח שקישר את כרתים עם שאר אזורי מזרח הים התיכון. האתר הוקם בסביבות 1500 לפנה"ס. הארמון, ששטחו כ-3,500 מטרים רבועים, כלל חצר מרכזית שהייתה מוקפת באזורים דתיים, מנהליים ומגורים.
005	זומינתוס	Ζόμινθος	35°14′55″N 24°53′13″E	1.019	260.400	מתחם הארמון הוקם בסביבות 1700 לפנה"ס. הוא שוכן בגובה של כ-1,200 מטרים למרגלות הר פסילוריטיס ושימש תפקיד מרכזי בפעילויות פולחניות וכלכליות הקשורות לניהול משאבי ההר. האתר, המשתרע על שטח של כ-2,150 מטרים רבועים, כולל מסדרונות מורכבים, מחסנים וסדנאות שנבנו מאבן מקומית ועץ.
006	קידוניה	Κυδωνία	35°31′02″N 24°01′11″E	5.270	46.002	שוכנת על גבעת קאסטלי בחאניה של ימינו. אף על פי שרוב האתר עדיין לא נחפר, הממצאים כוללים מבנים מונומנטליים המעוטרים בפרסקאות, "בארות אור" ומערכות ניקוז מתקדמות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המרכזים הארמוניים המינואיים בוויקישיתוף