המרכז היהודי באושוויינצ'ים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המרכז היהודי באושוויינצ'ים
פעילות ארגון לא-ממשלתי
מדינה פולין
מטה הארגון Plac Ks. Jana Skarbka 5, 32-600 Oświęcim
מנכ"ל Tomasz Kuncewicz
תקופת הפעילות 2000–הווה (כ־24 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
http://ajcf.pl,%20https://ajcf.pl/en/
קואורדינטות 50°02′24″N 19°13′14″E / 50.040047222222°N 19.220502777778°E / 50.040047222222; 19.220502777778
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המרכז היהודי באושוויינצ'ים (בפולנית: Centrum Żydowskie w Oświęcimiu, אנגליתב: Auschwitz Jewish Center, ביידיש: אָשפּיצין, מבוטא: אוֹשְׁפִּיצִין,[1] בגרמנית: Auschwitz)[2] נמצא בעיירה אושוויינצ'ים, השוכנת קילומטרים ספורים ממחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. המרכז נפתח ב-18 במאי 2014 בביתו של שמעון קלוגר, וזהו המרכז היהודי היחיד שהוקם בסמוך למחנה ההשמדה.[3] המרכז פועל תחת חסותו של המוזיאון למורשת יהודית בניו יורק,[4] מאויש על ידי פולנים, ומנהלו הוא תומאש קונצביץ' (Tomasz Kuncewicz). מטרתו ליצור אתר מורשת היסטורי שיהיה משמעותי עבור תושבי העיר ועבור מספר המבקרים הרבים המגיעים לאושוויינצ'ים במקביל לביקורם במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו,[4] ולמעשה לשמר וללמד את זיכרון הקהילה וההיסטוריה היהודית העשירה שהייתה בעיירה לפני מלחמת העולם השנייה. העיירה עוברת תהליך של שינוי בעקבות שימור האתרים הקשורים לעברה היהודי, חלקם שוחזרו והועלו בצורה דיגיטלית לאפליקציית "אושפיצין".[5]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה אושוויינצ'ים היא עיירה פולנית ששמה הפך מאוחר יותר כשם נרדף לשואה. לפני המלחמה היא מנתה כ-10,000 תושבים, והיהודים שהתיישבו בה לפני כ-400 שנה היוו כמחצית מהם. בעיירה התפתחה תרבות יהודית משגשגת והיא כונתה בשם "עיר ישראל".[2] התושבים היהודים קיימו חיי דת, חינוך, תרבות וחברה ערים, הקימו מפעלי סעד ומפעל לייצור וודקה שהיה ראשון המפעלים שקמו בפולין.

דת: כ-20 בתי כנסת[2] נבנו בעיירה ו-3 מתוכם היו שייכים לחסידות בובוב.[6] בשנת 1588 הוקם בית הכנסת הראשון עשוי כולו עץ, אך שריפה שהתחוללה בשנת 1711 כילתה אותו יחד עם כיכר העיר והרחובות הסמוכים. ברפרודוקציה של מסמך שהוצג בתערוכה במוזיאון למורשת יהודית בניו - יורק, נרשם כי האציל הפולני יאן פיוטרשבסקי תרם לקהילה היהודית אדמות לבניית בית כנסת ובית קברות.[6]

חינוך: פעלו בה תלמודי תורה וישיבה גדולה שתלמידיה הגיעו מהעיר והעיירות הסמוכות[7] וכן 2 גני ילדים שהוקמו על ידי ויצו.

תרבות וחברה: במועדון התרבות היהודי "אולם הקריאה" התקיימו בכל שבת הרצאות בנושאים שונים: מדע, תרבות, חברה ופוליטיקה; חוגים שונים כמו עברית, אנגלית ודרמה שבני נוער רבים השתתפו בהם; הוועד המקומי של ההסתדרות הציונית הקים בה אוניברסיטה עממית; הוקם בעיר סניף שוחרי האוניברסיטה העברית בירושלים; מועדון ספורט - "קדימה" שנוסד בשנת 1922 והיו חברים בו כ-200 בני נוער,[7] וכן קבוצת כדורגל יהודית.[8] כמו כן פעלו בעיר תנועות נוער בהן "המזרחי", "החלוץ", "עקיבא", "השומר הצעיר" ו"גורדוניה".[8]

תעשייה: אחד המפעלים הראשונים שקמו בפולין בשנת 1804, על יד הגשר החוצה את נהר הסולה (Sola River), היה מפעל לוודקה ומשקאות אלכוהוליים של יעקב הברפלד (Jakob Haberfeld).[2] שנים לפני פרוץ המלחמה, סללה משפחת הברפלד מסילת ברזל שהובילה לאזור הביצות מחוץ לעיר. פסי רכבת אלה שימשו מאוחר יותר את הגרמנים כדי להביא את משלוחי היהודים שהגיעו ברכבות מכל רחבי אירופה לסוף מסעם - "הרמפה היהודית הישנה" מחוץ לבירקנאו, שם ערכו רופאי ה-SS את ה"סלקציות" לתאי הגזים.[2] מפעל נוסף בעיירה היה מפעל אגרוכימיה של משפחת שונקר.[9]

בתקופה שבין המלחמות, שררה בעיר אווירה אנטישמית וכרזות רחוב הכריזו על החרמת חנויות ובתי מלאכה של יהודים, פעמים רבות תפסו יהודים ברחוב והכו אותם.[7] עם כל זאת, נבחרו בשנים הללו למשרות ציבוריות בעיר אנשי ציבור שעמדו בראש הקהילה היהודית ולפי ההסכם במועצת העיר, סגן ראש העיר היה יהודי (סגן ראש העיר האחרון היה ד"ר אמיל רייך).[10][11]

בשנת 1939, לאחר פלישת גרמניה לפולין, ברחו רבים מהתושבים היהודים למזרח, לשטחים שהיו בידי ברית המועצות. על היהודים שנשארו הוטלו הגבלות וגזרות: בתיהם נלקחו, חנויותיהם הוחרמו, הם נאלצו להעביר כסף, רכוש ומזון לגרמנים,[11] הושתו עליהם הגבלות תנועה כמו האיסור לנסוע ברכבת במחוזות קטוביץ ואופולה וכן הוראה מוחלטת לענוד על הזרוע השמאלית סרט לבן עם מגן דוד כחול.[9] בעיר הוקם יודנראט שהיה אחראי למימוש כל דרישות הגרמנים ובראשו הועמד יוסף גרוס.[11] היודנראט היה חייב לספק לגרמנים עובדים לעבודות כפייה ובפברואר 1940, הורו לו הגרמנים לספק להם בעלי מקצוע לענף הבניין (בנאים, נגרים, זגגים, צבעים), אשר יצאו לעבוד ולהכין מבנים מחוץ לעיר, שהיו שייכים לצבא הפולני, על מנת שאפשר יהיה לקלוט בהם אסירים. מאוחר יותר הפכו מבנים אלה למחנה הריכוז אושוויץ 1.[7]

באפריל 1941, פורסם צו על ידי הגרמנים, שבו נאמר כי כל יהודי אושוויינצ'ים חייבים לפנות את בתיהם ולעבור לערים אחרות בשלזיה, בעיקר לסוסנוביץ ולבנדין.[11] גירוש 5,000 יהודי אושוויינצ'ים בוצע בשבוע אחד, במהלך

"אקציה" מצולמת במיוחד.[2] תושביה הנוצרים העיירה צפו בגירוש מחלונות בתיהם, כאשר אנשי ה-SS הצעידו את היהודים אל הלא נודע[2] - קהילת אושוויינצ'ים חדלה להתקיים. בגל השילוחים בקיץ ובסתיו 1942 גורשו יהודי העיירה למחנה ההשמדה אושוויץ.[7]

90% מיהודי העיירה נרצחו במלחמה ורק 77 איש חזרו עם סיומה.[6] בין החוזרים היו: מוריסי בודנר, חיים וולנרמן, סמואל נטוביץ, פאוול גליקסמן, ליאון שונקר, אפרים אוירבך. בשנת 1946 היו 10 משפחות בעיירה אך בשל קשיים מרובים נאלצו לעזוב,[9] ובעשור שנות ה-60–70 עזבו כולם, פרט לשמעון קלוגר תושב העיירה אשר עזב את העיירה אך חזר אליה וגר בבית בו נולד עד יום פטירתו בשנת 2000.[6]

הרקע להקמת המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995, הוקמה בניו יורק קרן המרכז היהודי באושוויינצ’ים, במגמה ליצור מרכז לתרבות יהודית ולחינוך בעיירה. שנה לאחר מכן, הוקמה קרן מקבילה בשם Fundacja Edukacyjne Centrum Żydowskie in Oświęcim, במטרה למלא את המשימה. בספטמבר 2000 נפתח המרכז היהודי באופן רשמי והחל מספטמבר 2006, מקושר המוזיאון במרכז ל"מוזיאון למורשת יהודית בניו יורק".

מבנה, פעילות ומטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז כולל שלושה מבנים סמוכים: בית הכנסת "חברת לומדי משניות"; לצידו בית משפחת קורנרייך (Kornreich) המשמש היום כמרכז חינוכי וכמוזיאון, ומאחוריו ביתו של שמעון קלוגר (Szymon Kluger),[4] ששופץ והפך לבית קפה - קפה ברגסון.

פעילות המרכז בתחום התרבות נועדה לעורר את המודעות לשואה, להכיר את התרבות והמסורת הפולנית המקומית והאזורית, ללמוד על ההיסטוריה והמורשת היהודית ולקדם סובלנות והבנה בין קהילות.[12] המבקרים והלומדים בקורסים ובסדנאות המתקיימים במקום מתוודעים למחקרים שנעשו על השואה, לחיים היהודיים בעיירה ובפולין לפני מלחמת העולם השנייה וליחסי יהודים-פולנים לאורך ההיסטוריה.[3] צוות המרכז מפעיל מדריכים המחנכים ומקיימים הדרכות, סדנאות וקורסים בנושא השנאה על כל צורותיה (אנטישמיות, שנאת זרים, דברי שטנה ועוד), על השפעתה ההרסנית ומעניק כלים ללומדים את הדרך והצורה לקחת אחריות קולקטיבית ולהילחם בה.[13] אחד הקורסים הוא פיתוח קורס חדשני למורים המצייד אותם בידע ובמיומנויות, ללמד מהו כבוד וכיצד להתמודד עם שנאה.[12] בין המשתתפים בתוכניות ובקורסים השונים ניתן למצוא קבוצות בני נוער, אנשי המשטרה המקומית, סטודנטים מרחבי העולם, קציני צבא בכירים, לרבות הצבא האמריקאי.[3] בנוסף, מוצעות תוכניות המותאמות אישית לאורך כל השנה לקבוצות אקדמיות וקבוצות פרטיות לכל הגילאים, כך שהן תַּתְאֵמְנָה לצרכים ולמטרות הקבוצה.[12]

המרכז אף מוציא לאור אחת לשנה עלון אקדמי - "Reflections", הכולל בתוכו מאמרים ויצירות נבחרות של בוגרי תוכניות המרכז. מטרת כתב העת היא להאיר נקודות מבט, לתאר חוויות ותחומי עניין של המשתתפים באותה שנה. כמו כן מפיץ המרכז 3 פעמים בשנה ניוזלטר, המספק תמונות מצב על עבודת המרכז.[14]

פעילות נוספת של המרכז היא יישום תוכנית שיקום למחללים ולפוגעים באתרים הקדושים ליהודים בעיירה.[15]

המרכז מקיים שיתופי פעולה עם השלטון המקומי והקהילה[16] - שיתופי פעולה בתוכניות חינוך שונות עם מוזיאון פולין, עם נציבות תלונות הציבור בפולין, המוזיאון למורשת יהודית בניו - יורק,[17] ארגון יוצאי אושוויינצ'ים בישראל.

בנוסף, לקח על עצמו המרכז לשפץ ולתחזק את בית הכנסת "חברת לומדי משניות", להקים ולתחזק את פארק הזיכרון שהוקם על יסודות בית הכנסת הגדול, לבצע את החפירה למציאת תשמישי קדושה שהתקיימה בשנת 2004, לשפץ ולתחזק את בית הקברות, להפעיל את המוזיאון היהודי ובית הקפה - קפה ברגסון הממוקם בבית משפחת קלוגר, לאסוף מסמכים, תעודות וחפצים שהיו קשורים לקהילה היהודית שהתקיימה במקום, להשיק את האפליקציה "אושפיצין" ופעולות נוספות.[15]

בית הכנסת "חברת לומדי משניות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת היחיד ששרד ונותר שלם מתוך עשרות בתי הכנסת שהיו לפני המלחמה בעיר.[4] בתקופת הכיבוש הנאצי שימש המקום כמחסן תחמושת לצבא הגרמני.[2] בשנת 1945, לאחר המלחמה, חזרו מספר יהודים לעיירה והשתמשו מחדש בבית הכנסת לתפילה, אך בעשור שנות ה-60–70 עזבו ובית הכנסת הולאם על ידי המשטר הקומוניסטי והפך למחסן שטיחים.[18] בשנת 1998 הוחזר בית הכנסת לידי הקהילה היהודית ביילסקו-ביאלה, על פי חוק השבת רכוש הקהילה היהודית בפולין,[19] והפך לנכס הקהילתי הראשון שהוחזר על ידי הממשלה הפולנית. קהילת ביילסקו-ביאלה תרמה את הנכס למרכז היהודי באושוויינצ'ים, אשר דאג לשחזר את הריהוט המקורי. במסגרת השחזור נתלתה על תקרתו נברשת שהתגלתה במהלך החפירה הארכאולוגית שהתקיימה בשטח בית הכנסת הגדול, שנהרס על ידי הגרמנים.[20] לאחר השחזור, חזר בית הכנסת לקדמותו - היותו בית תפילה המשמש בנוסף למבקרים הבאים למרכז היהודי בעיר גם את המתפללים המגיעים לביקור במחנה ההשמדה, למרות שאין רב שגר במקום.[21][20]

"פתיחתו של בית הכנסת משקפת את כוח החיים במקום בו היו יותר מדי מתים", אמר דניאל אייזנשטאדט, מנכ"ל קרן המרכז היהודי באושוויינצ'ים, שעמד בראש המאמץ לשחזור הבניין, בעלות של מיליון דולר.[18] מבנה בית הכנסת מכיל בתוכו מרכז תרבות, שעשויים לבקר בו כ-500,000 בני אדם, כולל 50,000 המבקרים הפוקדים את אתר מחנה ההשמדה אושוויץ מדי שנה.[18]

המוזיאון היהודי - בית משפחת קורנרייך ודטנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם השנייה גרו שתי משפחות בבית זה - משפחת קורנרייך ומשפחת דטנר. בשנת 1945, חזר לעיירה הירש קורנרייך, אז הסתבר לו שמתוך 100 בני משפחתו הקרובים נשאר רק הוא. מבני משפחת דטנר נשארו 2 - מוזס ולולה, כל השלושה הגרו בשנת 1949 לארצות הברית, ובשנת 1998, נקנה הבית על ידי המרכז היהודי באושוויינצ'ים. בבית זה הצמוד לבית הכנסת "חברת לומדי משניות", נפתח המוזיאון היהודי בטקס על ידי היזם והנדבן המנוח פרד שוורץ (נפטר ב-2016) מניו יורק,[21] אשר בנאומו אמר, כי המטרה היא להציג את החיים היהודיים לפני השואה ולא את המוות.[21] ואכן המוזיאון מנציח את ההיסטוריה היהודית העשירה שהייתה במקום.[21] במוזיאון תערוכת ליבה - "אושפיצין", המציגה את 400 שנות ההיסטוריה היהודית בעיר באמצעות תמונות, מסמכי ארכיון, תצוגות היסטוריות ומולטימדיה, עדויות של ניצולים, תצלומים של יחידים ומשפחות שנתרמו על ידי חלק מהיהודים שהיו להם שורשים באושוויינצ'ים למרכז היהודי.[21] נוסף על כך, הגיעו למוזיאון מסמכים וחפצים מארגונים ועסקים יהודיים מקומיים.[22] במוזיאון קיים אוסף חפצי יודאיקה שנמצאו בחפירה שהתקיימה בשנת 2004 מתחת לאתר בית הכנסת הגדול של העיירה,[22] וכן אוסף מבחר בקבוקי אלכוהול ממזקקת הברפלד.[2]

קפה ברגסון - בית שמעון קלוגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת קלוגר גרה לפני מלחמת העולם השנייה, בבית הנמצא מאחורי בית הכנסת "חברת לומדי משניות". הבית נקנה בשנת 1928 על ידי ברנרד טייכמן, סוחר טקסטיל, סבו של שמעון קלוגר.[23] עם תום המלחמה חזר בן המשפחה שמעון קלוגר (היה מכונאי וחשמלאי[6]) לגור בבית עד ליום מותו בשנת 2000, הוא נקבר בבית הקברות היהודי במקום והיה היהודי האחרון באושווייצ'ים.[4]

לאחר מותו בשנת 2002, נתרם הבניין בן 100 השנים למרכז היהודי באושוויינצ'ים. על ידי ברוניה רוזנבלט (אחותו של שמעון קלוגר) ומשה קלוגר. בשנת 2013 פתח המרכז בגיוס כספים, כדי לשפץ את הבית ולהפכו למסעדה צמחונית בשם קפה ברגסון (Cafe Bergson).[4] בית הקפה משלב את עיצוב הפנים המקורי של הבית יחד עם עיצוב מינימליסטי ובצורה זו מצליח לשמר את רוח בית המשפחה עם מאפיינים מודרניים. דלת הכניסה המקורית, ושרידי המזוזה שומרו, יחד עם אלמנטים היסטוריים אחרים של הבניין. במסגרת בית הקפה מאורגנים אירועים חינוכיים ותרבותיים.

פארק "בית הכנסת הגדול"[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט פארק "בית הכנסת הגדול" (The Great Synagogue Memorial Park) הוא אחד ממספר פרויקטים של המרכז היהודי באושוויינצ'ים, הבא להנציח את הקהילה היהודית העניפה שהייתה בעיירה,[5] ולהפוך אותו לאנדרטת זיכרון ומקום חינוכי למידע על העבר.[24]

היסטוריה: בית הכנסת הגדול נבנה בשנת 1863 (סוף המאה ה-19) על ראש גבעה, והכיל בתוכו כ-2,000 מתפללים.[5] במשך שנות קיומו שימש כמרכז החיים היהודיים. לאחר כיבוש העיר על ידי הגרמנים, הועלה באש ונהרס בליל ה-29 בנובמבר 1939.[24][25] לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה נשרף בית הכנסת זה קרה כבר קודם לכן, כאשר הוצתה אש בזמן הדלקת נרות. במקומו נבנה בית כנסת מודרני חדש, גדול ויפה יותר מהקודם.[10] המראה הסופי של שחזור בית הכנסת באבן היה בין השנים 1890–1900, ניתן לראות את מבנהו על פי מספר תצלומים וגלויות מצוירות שנשמרו.[26] ישנה השערה, שסיום בנייתו היה בידי גוסטב בלייכרט (Gustaw Bleichert) וויקטור בורדה (Wiktor Bürda) לפי תכנונו של אדריכל קהילת ביילסקו, קרול קורן (Karol Korn).

תיאור המבנה: חזית בית הכנסת הייתה תערובת של סגנונות: נאו-רומנסקי, נאו-גותי, מורי, שנקרא Rundbogenstil סוג של סגנון תחייה גרמני אקלקטי שהתפתח במאה ה-19 בבוואריה.[27] בית הכנסת דמה לבתי הכנסת בבייאלו, קרקוב ועוד.

פנים בית הכנסת היה מקושט בציורים מרהיבים: תקרת הכיפה נצבעה כחול כצבע השמים הכחולים שבהם פוזרו כוכבים זהובים, מסביב לשמים הוצגו סימני גלגל המזלות וכלי נגינה תנ"כיים. במרכז בית הכנסת הייתה בימה צבועה ירוק, ארון הקודש והדוכן עשויים היו שיש לבן מהודר. הגלריה וחלק מקומת הקרקע המיועדים לנשים כוסו בווילון.

בימי החורף התקיימו התפילות באולם המבואה, כי אי אפשר היה לחמם בית כנסת כה גדול.[10]

מיקום הפארק: זמן רב לאחר הריסתו היה השטח מגרש ריק, ורק בשנים האחרונות הוצב שילוט המציין את מיקומו - בית כנסת.[24][25] 80 שנה אחרי שנשרף, נבנה הפארק על המגרש הריק - על החורבות, מספר מיילים מהמקום שבו היה מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו.[5] הסכום לבנייתו נאסף הודות לתמיכת עיריית אושוויינצ'ים, תרומות מארגונים שונים ומתורמים פרטיים.[24] לדברי תומאש קונצ'ביץ, מנהל המרכז היהודי באושוויינצ'ים, הרעיון להקמת פארק זיכרון על חורבות בית הכנסת היה מצד אחד ליצור מקום הנצחה ומצד שני ליצור מרחב ירוק חדש.[28]

הפארק ממוקם ברחוב Berka Joselewicza 5, קרוב לכיכר השוק ולנהר הסולה בעיר אושוויינצ'ים. הוא תוכנן ועוצב על ידי האדריכל ברטוש האדוך[29] מסטודיו NArchitekTURA/BARTOSZ HADUCH בשיתוף עם סטודיו Imaginga.[30]

ב-28 בנובמבר 2019 נחנך פארק הזיכרון של "בית הכנסת הגדול". בטקס חגיגי שהתקיים לאור נרות ובקונצרט. השתתפו בו ראש העיר של אושוויינצ’ים, תושבים מקומיים וכ-50 בני התושבים היהודים בעיר.[24] יסודותיו הפכו אנדרטה המסמלת את עברו, בתוכה קופסת מתכת עם תמונת המבנה בין עשרות לוחות אבן אופקיים, המסמנים מצבות יהודיות שהופלו.[21]

תיאור הפארק: הפארק בנוי מחומר פסולת תעשייתית - פסיפס בלתי סדיר של 40 לוחות אבן חול אפורה בגודל 120x220 ס"מ עם חתכים לא סדירים עליהם. הלוחות שימשו כבסיס לחיתוך פורמטים קטנים יותר ואף אחד לא העלה את הרעיון להשתמש בהם בבנייה. פסיפס הלוחות הללו יוצר מעין "תבליט" המשנה את צורתו בהתאם לזווית אור השמש ועוצמתה. הלוחות מסמלים את ההתייחסות לבית הכנסת שנהרס ואת שרידיו (בעיקר הרצפה, שהייתה עשויה מחומר אבן דומה), ומהווים את המרכיב העיקרי בסידור ומבנה הפארק. קווי המתאר של בית הכנסת מסומנים בעזרת אבני שפה המפרידות בין פנים הפארק לצמחייה הירוקה והצפופה המקיפה אותו.

הכניסות לפארק מותאמות לשבילי הפארק הקיימים, ומחוץ לפארק קיימים שני מבנים המשמשים ציוני דרך עירוניים נוצריים לכניסה אליו. מבנים אלה הם כנסיית "עליית מריה הבתולה לשמים" (Church of the Assumption of the Blessed Virgin Mary) ו"מקדשה של מריה הקדושה" (Sanctuary of the Blessed Virgin Mary, Helper of Christians) עוזרת הנוצרים.

הכיכר החדשה בפארק נפתחת לנוף סוללות נהר הסולה. לוחות בודדים, יוצרים שבילים המובילים לאלמנטים אחרים בפארק: מודול תערוכות חיצוני המציג את ההיסטוריה של בית הכנסת, "באר" עם קומה היסטורית (מתוכנן בשלב מאוחר יותר של הפיתוח), בריכת מים רדודים, ספסלי קורטן ונברשת (שהיא העתק של חפץ שנמצא במקום במהלך עבודות ארכאולוגיות). הממדים, הצורות והצבעים של הצורות החדשות הללו קשורים כולם לא רק למסורת היהודית, אלא גם לסמליות אוניברסלית ולתרבויות שונות. למרחב הפארק החדש יש אופי פתוח המאפשר דרכים שונות לשימוש, הנצחה ופרשנות.[31]

פרסים: עיצוב הפארק ויישומו במרחב העירוני זכו במספר מועמדויות ופרסי אדריכלות:

  • עיצוב הפארק זיכה את האדריכל שבנה אותו בפרס בתחרות סטניסלב ויטקביץ’ “החיים באדריכלות”, “המרחב הציבורי הטוב ביותר בפולין בשנים 2019-”.[32]
  • פרס מחוז "פולין הקטנה".
  • פרס ראשון בקטגוריית “מרחב טבעי ציבורי”, תחרות של אגודת מתכנני ערים פולנית.

אוצר אושוויינצ'ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוצר אושוויינצ’ים מתייחס לתגלית ארכאולוגית של פריטים רבים שהתגלו בחפירה ארכאולוגית שהתבצעה מ-28 במאי עד 29 ביוני 2004 באתר ההריסות של בית הכנסת הגדול בעיירה שנהרס על ידי הגרמנים. העבודות בוצעו על ידי ארכאולוגים מאוניברסיטת ניקולאס קופרניקוס מהעיר טורון (Nicholas Copernicus University in Toruń), בפיקוחה של ד”ר מלגורז’טה גרופה (Dr. Małgorzata Grupa).[19]

המידע שהגיע: החפירה אורגנה הודות לקבלת מידע מאושר לפיו, הוסתרו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בבית הכנסת פריטי יודאיקה. הידיעות אומתו גם על סמך סיפורו של ישעיהו יארוד (Yishayahu Yarod) בן ה-90, יליד אושוויינצ’ים ששרד את המלחמה, עלה לישראל, התיישב ברמת השרון ופתח בה חנות. כשהגיע אליו אחד מלקוחותיו - יריב נורנברג (Yariv Nornberg), התפתחה ביניהם שיחה בנושא יציאתו של נורנברג לסיור במחנות המוות בפולין. בהמשך השיחה, גילה יארוד לנורנברג סוד שהחזיק בבִּטְנוֹ מאז פרוץ המלחמה,[33] וכך סיפר: "בזמן המלחמה, את התאריך אני לא זוכר, הזדמן לי להיות על יד בית הכנסת הגדול, לפני ששרפו אותו, עמדו שם שלושה אנשים, אני הכרתי את הגבאי יאכצל. ראיתי בור מרובע, איזה 80 סנטימטר, חלק ממנו בחצר וחלק היה עד מתחת לפוליש (המבואה לאולם הגדול). מה שהם הכניסו לשם אני לא יודע, אבל היות שהם היו הגבאים וזה היה בית כנסת, לדעתי הם שמו ספרי תורה וגם כל מיני תשמישי קודש".[34] יארוד אף שרטט לנורנברג מפה ובה ציין את מיקום 2 תיבות המתכת שהוסתרו.[33] החפצים הוסתרו כנראה ביוזמתו של רב בית הכנסת הגדול דאז, אליהו בומבך (Elyahu Bombach).

לדברי ארכאולוגים והיסטוריונים פולנים שהיו מעורבים בפרויקט, המפה ששרטט יארוד, הייתה מפה מדויקת של אתר בית הכנסת הגדול ששטחו היה 600 מ"ר. יארוד סימן נקודה סמוך לקצה הדרום-מזרחי של האתר, כמקום המטמון, אך החפצים לא נמצאו במיקום זה.[26]

אין כל מידע אם אכן הוטמנו ספרי התורה במסתור בבית הכנסת, גם אף לא אחד מהארכאולוגים שהיו מעורבים בחפירה לא שמע על הסתרת ספרי התורה. אולם אם יתגלו אזי תהיה עדות נוספת על חיי הקהילה העשירים בעיירה.[26]

יוזמה, מימון ומטרה: היוזמה לביצוע החפירה שהפכה לסרט "אוצר אושוויץ'" ("A Treasure in Auschwitz"), הייתה של יריב נורנברג והבמאי יהלי גת (Yahaly Gat). המימון הגיע מ"הוועידה על תביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה" (ועידת התביעות) ותורמים פרטיים, והזמן שהוקצב לכך היה 4 שבועות.[33] היא זכתה לתמיכת המרכז היהודי באושוויינצ'ים והקהילה היהודית ביילסקו-ביאלה שקיבלה מהמשרד העירוני באושוויינצ’ים את החלקה, על פי חוק השבת הרכוש היהודי משנת 1997. העבודות החלו זמן קצר לאחר מכן. מטרת המחקר והחפירה לבדוק ביסודיות את השטח ולהגיע ליסודות בית הכנסת הראשון, שהיה בנוי עץ.[26] מהלך החפירה: לאחר שבוע של חפירות, על גבעת דשא המשקיפה על עמק המוביל לשני מחנות הריכוז הנוראים והאיומים ביותר של השואה, נחשפו יסודות בית הכנסת. צוות החופרים חשף את רצפת אריחי בית הכנסת, את מקום ארון הקודש ולבנים רבות בנוסף לכיור טקסי, מספר ספרי תפילה חרוכים, כמה הקדשות מתפוררות ולוחות זיכרון. בתגלית המפתיעה הראשונה, הגיעו החופרים לבונקרים נאציים שקועים בפינות יסודות בית הכנסת ההרוס, באחד מהם היו קסדה ומסיכת גז, באותה עת המשיך הצוות לחפש גם את ספרי התורה.[26] מספר ימים לפני תום המועד שהוקצה לחופרים, נמצאו חפצי יודאיקה שהוטמנו מתחת לרצפת בית הכנסת ומתחת למדרגות שהובילו לעזרת הנשים.[33] החפצים הועברו בחלקם למוזיאון שבבית הכנסת, והשאר נשלחו לשחזור.[35] לדברי מנהל המרכז, הפריטים שנמצאו היו במצב טוב אך מכוסים קורוזיה ירוקה, לפיכך היה עליהם לעבור תהליך שיפוץ. הם מוצגים במוזיאון ומשמשים כעדות לחיים היהודים העשירים שהיו בעיירה.[33]

יהלי גת, הבמאי שצילם את מהלך החיפוש, הביע בדבריו את ההתרגשות שחש בעת שכתב עיתון מעריב ראיין אותו: "כשאתה מוצא שרידים של חיים יהודיים כל כך קרוב למקום שבו ביצעו הנאצים את זוועותיהם, זה מרגש ביותר".[33]

האוצר שהתגלה: הפריטים שנמצאו כוללים 3 מנורות ברונזה, חנוכייה עשויה ברונזה, 10 נברשות ונר תמיד שנתלה בעבר לפני ארון הקודש של בית הכנסת.[19] בדרך כלל, נר התמיד הוא הנר המערבי, שהוא הנר השני לצד מערב, או הנר האמצעי, הנמצא במנורת בית המקדש, שלהבדיל משאר הנרות שכובו עם שחר נשאר דלוק עד שעות בין הערביים, וממנו מדליקים את שאר הנרות.[36] הנר היה דלוק באופן תמידי, בין אם בית הכנסת היה פתוח או סגור. מסורת הדלקת נר התמיד מיועדת להזכיר את המנורה העתיקה של בית המקדש בירושלים, שהייתה דולקת תמיד.[37] כמו כן נחשפו אריחים, לוחות שיש[19] שבר שיש הנושא את המזלות,[37] ושבר נברשת המראה את הנשר הפולני המוכתר.[37] אחת הנברשות שהתגלתה עברה עבודת שיקום בפרויקט שנמשך מספר חודשים, ולאחר מכן נתלתה על תקרת בית הכנסת "חברת לומדי משניות" ששופץ.[20]

יתרה מכך, נמצאו עצים חרוכים וחומר נוסף מבית הכנסת, שנשרף עד היסוד, חלקי ספסלי ישיבה, ספרים שניזוקו בשריפה ושברי כתובות בעברית,[19] הממצאים הללו היו חלק מהריהוט הפנימי שהיה בבית הכנסת.[33] מלבד זאת נמצאו שברי עיטור השיש של ארון הקודש.[19]

בית העלמין היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בית הקברות היהודי באושוויינצ'ים

בית הקברות היהודי הראשון של אושוויינצ'ים נבנה בשנה 1588 אך מקומו אינו ידוע. בית הקברות הנוכחי נבנה בשנת 1784. הוא נהרס על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. בית הקברות, שוחזר בחלקו על ידי ניצולי שואה יהודים שחזרו לפולין לאחר מלחמת העולם השנייה. בפולין הקומוניסטית הוא הנהרס בחלקו פעם נוספת ושוחזר במלואו בשנות ה-90 של המאה העשרים. משנת 2014 בית הקברות הוכנס לרשימת האנדרטאות הרשמיות, במכון הלאומי למורשת התרבותית של פולין ומרשם האנדרטאות של העיר.

בספר ההדרכה החדש שפורסם בשנת 2018, מוצעים הסברים על בית העלמין, המצבות ושמות האנשים הקבורים בו.[38]

אפליקציית "אושפיצין"[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט נוסף שלקח על עצמו המרכז היהודי באושוויינצ'ים, הוא בניית אפליקציה ייחודית למקום, הנקראת "אושפיצין" (Oshpitzin) - שם העיירה ביידיש. מטרת האפליקציה המובילה ומקדמת את השימוש בטכנולוגיה מתקדמת ביותר להנציח את הקהילה היהודית בעיירה שנהרסה. האפליקציה מהווה את החלק האחרון של מיזם שכלל שלושה חלקים: אתר אינטרנט וספר שיצאו בשנת 2011 והאפליקציה שהושקה בשנת 2012. לדברי תומאש קונצ'ביץ', מנכ"ל המרכז: "זה פותח דרך חדשה לגמרי לחינוך על ההיסטוריה היהודית וההרס שנגרם על ידי השואה". "זו דרך שהיום היא הכי מושכת את הדורות החדשים".[39]

האפליקציה מכילה מפה אינטראקטיבית המדריכה ומובילה את המבקרים במרחבי העיר הקיימת בעבר ובהווה. היא כוללת סרטונים, עדויות של ניצולים, תיאור קולי ודגמים תלת־ממדיים של בית הכנסת הגדול שנהרס, וכן מדריך אודיו של אתרי המורשת היהודית בעיירה.[39]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המרכז היהודי באושוויינצ'ים בוויקישיתוף
  • אתר האינטרנט הרשמי של המרכז היהודי באושוויינצ'ים
  • אושוויינצ'ים - העיר שנודעה כאושוויץ, תערוכה מקוונת.https://artsandculture.google.com/u/0/story/TgVRImdgJOFkKg
  • REFLECTIONS - עלון אקדמי המפורסם אחת לשנה על ידי המרכז היהודי באושוויינצ'ים.
  • ספר אושפיצין: אשווינצ'ים-אושוויץ", חיים וולנרמן, אביעזר בורשטין, מאיר שמעון גשורי (עורכים), 1977.
  • קבוצת פייסבוק בשם "יוצאי העיר אושווינצ'ים ובני משפחותיהם - My Jewish roots are from Oswiecim" על ידי שלומי שקד שהתנדב תקופה במרכז.[40] קבוצה זו עוזרת לחבר את צאצאיהם של יהודים שחיו באושוויינצ'ים מרחבי העולם, והביאה לכך שהגיעו למוזיאון פריטים שונים וחומר ארכיוני.[21]
  • A TREASURE IN AUSCHWITZ, סרטון בערוץ "DragomanFilms", באתר יוטיוב (אורך: 04:33)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור השם ביידיש הוא מהשפה הארמית, שפירושה הוא "אורחים".
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 MATT LEBOVIC, In the shadow of Auschwitz, Jewish life once flowed with spirits, The Time of Israel, ‏3 דצמבר 2017 (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 ניסן צור, מרכז יהודי חדש באושוויצ'ים, באתר ערוץ 7, 1 במאי 2014
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 STEPHANIE BUTNICK, Commemorating the Great Synagogue of Oswiecim, Poland, Tablet, ‏22 מאי 2018 (באנגלית)
  5. ^ 1 2 3 4 MATT LEBOVIC, Memorial for 400-year-old Jewish community to be built in town next to Auschwitz, The Times of Israel, ‏4 יולי 2019 (באנגלית)
  6. ^ 1 2 3 4 5 Anna Goldenberg, When Auschwitz Was a Jewish Town, FORWARD, JEWISH INDEPENDENT NONFROFIT, ‏21 מאי 2014 (באנגלית)
  7. ^ 1 2 3 4 5 גירוש יהודי העיר אושוויינצ'ים, 1941, באתר יד ושם
  8. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד עופר אדרת, צעיר ישראלי מנסה להנציח את הקהילה היהודית שחיה ליד אושוויץ, באתר הארץ, 27 בינואר 2021
  9. ^ 1 2 3 Artur Szyndler (Auschwitz Jewish Center), I POWOJENNE POWROTY OCALONYCH Zagłada Żydów oświęcimskich, .Muzea Malopolska, ‏4 פברואר 2021 (בפולנית, אנגלית)
  10. ^ 1 2 3 Ch. Wolnerman, A. Burstin, M. S. Geshuri, (Oświęcim, Poland) Oswiecim; Auschwitz Memorial Book, ירושלים: Oshpitsin Society, 1977. (באנגלית)
  11. ^ 1 2 3 4 אושוויינצ'ים OSWIECIM, באתר מרכז מורשת יהדות פולין, ‏2012
  12. ^ 1 2 3 Akademia Edukacji Antydyskryminacyjnej, המרכז היהודי באושוויינצ'ים (באנגלית)
  13. ^ Mission, Museum of Jewish Heritage - A Living Memorial to the Holocaust (באנגלית)
  14. ^ ABOUT THE AUSCHWITZ JEWISH CENTER, REFLECTIONS (באנגלית)
  15. ^ 1 2 Combating Hate Through Education in the Town Known as Auschwitz, Museum of Jewish Heritage | A Living Memorial to the Holocaust, ‏22 יוני 2021 (באנגלית)
  16. ^ The Impact of the Auschwitz Jewish Center, Museum of Jewish Heritage, ‏23 פברואר 2023 (באנגלית)
  17. ^ Akademia Edukacji Antydyskryminacyjnej, המרכז היהודי באושוויינצ'ים (באנגלית)
  18. ^ 1 2 3 סי"צ, ‏נפתח מחדש בית הכנסת בעיירה אושוויינצ'ים, באתר גלובס, 12 בספטמבר 2000
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 A Major Discovery at the Great Synagogue, MEMORIAL AND MUSEUM AUSCHWITZ-BIRKENAU, News, ‏21 יוני 2004 (באנגלית)
  20. ^ 1 2 3 MATT FAHRENHOLZ, Chandelier from Oświęcim’s Great Synagogue razed during WWII lovingly restored and placed in town’s Jewish centre ART & CULTURE HISTORY, THE FIRST NEWS, ‏5 יוני 2019 (באנגלית)
  21. ^ 1 2 3 4 5 6 7 CNAAN LIPHSHIZ, A mile from Auschwitz, a restored synagogue recalls thriving Jewish life in Oswiecim, JTA.org - Jewish Telegraphic Agency, ‏17 נובמבר 2021 (באנגלית)
  22. ^ 1 2 Jewish Museum in Oświęcim, המרכז היהודי באושוויינצ'ים (באנגלית)
  23. ^ Katarzyna Kobylarczyk, Ostatni Żyd Oświęcimia (היהודי האחרון מאושוויץ), באתר MAŁOPOLSKA TO GO (בפולנית)
  24. ^ 1 2 3 4 5 Posted in News by Auschwitz Jewish Center, Memorial park at site of destroyed Great Synagogue dedicated in Oświęcim, the town where the Nazis built Auschwitz, AEJM, ‏21 ינואר 2020 (באנגלית)
  25. ^ 1 2 בית הכנסת הגדול, באתר מתוך האפליקציה "אושפיצין"
  26. ^ 1 2 3 4 5 Joshua Cohen, Following an Unlikely Tip, Auschwitz Dig Unearths a Trove of Lost Judaica, The Forward, ‏25 יוני 2004 (באנגלית)
  27. ^ Rundbogenstil, https://www.encyclopedia.com/ (באנגלית)
  28. ^ NISSAN TZUR, Fundraising campaign launched to create memorial site commemorating the Great Synagogue of Oświęcim, The First News, ‏20 מאי 2018 (באנגלית)
  29. ^ גל פרייליך, על שטח בית הכנסת הישן: אנדרטת השואה החדשה באושוויץ, באתר ynet, 8 באפריל 2021
  30. ^ Out & About: The Great Synagogue Memorial Park, https://www.guiding-architects.net/ (באנגלית)
  31. ^ The Great Synagogue Memorial Park, EUmiesaward, ‏2022 (באנגלית)
  32. ^ Nagroda Województwa Małopolskiego im. Stanisława Witkiewicza za najlepsze, współczesne realizacje architektoniczne sprzyjające ochronie i kształtowaniu krajobrazu kulturowego Małopolski, ,Urząd Marszałkowski Województwa Małopolskiego Departament Kultury, Dziedzictwa Narodowego i Promocji, ‏2020 (בפולנית)
  33. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Ruth Ellen Gruber, ‘Auschwitz treasure’ found, JTA, ‏20 יולי 2004 (באנגלית)
  34. ^ אביחי בקר, בעקבות אוצר אושוויץ, באתר הארץ, 3 באפריל 2002
  35. ^ אביבה לורי, תושבי אושווינצ'ים נזכרים: "כמובן שהרחנו עשן. כשהיתה רוח, הקאנו", באתר הארץ, 28 בינואר 2005
  36. ^ נר תמיד - הסבר המושג, באתר אנציקלופדיה יהודית, מכללת הרצוג, דעת, לימודי יהדות ורוח
  37. ^ 1 2 3 נר התמיד, באתר מתוך אפליקצית אושפיצין
  38. ^ YAEL FRIEDMAN, Preserving Cemeteries as Sites of Jewish Memory: The Role of JewishGen and the Auschwitz Jewish Center (עמ' 51-45), REFLECTIONS, AUSCHWITZ JEWISH CENTER, ‏2018 (באנגלית)
  39. ^ 1 2 THE JC, Auschwitz town gets app to remember Jewish past, The JC - The Jewish Chronicle, ‏4 יולי 2012 (באנגלית)
  40. ^ שיחה בין עופר אדרת ושלומי שקד, העיר ששמה אושוויץ, באתר פייסבוק, קבוצת יוצאי אושווינצ'ים ובני משפחותיהם, ‏28 ינואר 2021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המרכז_היהודי_באושוויינצ%27ים&oldid=36669707"