המרכז לאמנות עכשווית רמלה CACR

המרכז לאמנות עכשווית רמלה CACR
אנרגיית תנועה ומרחק בלימה.jpg
מידע כללי
סוג מרכז אמנות
כתובת שדרות הרצל 112 רמלה
מדינה ישראלישראל ישראל
מייסדים סמדר שפי עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהל רון פלד
אוצר ראשי ד"ר סמדר שפי
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – 2019
תאריך פתיחה רשמי ספטמבר 2019
סגנון אדריכלי בניין מנדטורי משנת 1922
קואורדינטות 31°55′35″N 34°52′32″E / 31.926332120134°N 34.87560423333°E / 31.926332120134; 34.87560423333
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המרכז לאמנות עכשווית רמלה (CACR) הוא מרכז לאמנות אשר החל לפעול ב-2019 ומציג אמנות עכשווית. את המרכז יזמה וייסדה ד"ר סמדר שפי המכהנת כאוצרת הראשית. הוא הוקם על ידי עיריית רמלה וקרן רמלה. מאז 2021 הוא נתמך גם על ידי משרד התרבות והספורט, וקיבל מענקים לתערוכות ממספר קרנות.

המרכז ממוקם במתחם מוזיאון רמלה בבניין מנדטורי שנבנה בשנת 1922 כמבנה משרדים מוניציפלי. הוא כולל מספר חללי תצוגה וכן סדנה לפעילות אמנותית קהילתית, בשיתוף התושבים. מנהל המתחם הוא רון פלד.[1]

תערוכות במרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "דברים שאנחנו זוכרים" - התערוכה שחנכה את פעילות המרכז בספטמבר 2019, בהשתתפות דגנית בן אדמון ומתי אלמליח. התערוכה עסקה באופן בו זיכרון נטוע בהווה ובונה את אופן ההתבוננות שלנו בעולם.[2] המיצב של בן אדמון עסק ברעידת האדמה שפקדה את אגאדיר שבמרוקו ב-1960. גוף העבודות של אלמליח צמח מהמחקר החזותי שלו על שכפול ועריכה, וכלל דימויים חדשים מצילומי אלבום משפחתי.[3]
  • "מאחורי העיר" - נובמבר 2019 בהשתתפות שלומית פוגל ויהודה ארמוני. "ההצבה הסמוכה של הרישומים של ארמוני והאנימציה של פוגל יוצרת אפשרות להרהר על העבודה עם קו וכתם, תנועה ועצירה. העיר והשכונה מקבלות ממד נוסף. צעיף דקיק של אפשרויות נוספות, פואטיות שקטה, מבצבץ מהיומיום, משיכון אנונימי, מסמטה או משלולית בוץ".[4]
  • "חוֹמַת מַחֲמַדֵּינו" - תערוכה בהשתתפות מאיה סמירה ואליהו אריק בוקובזה בדצמבר 2019. עבודת הווידאו־אנימציה של בוקובזה הציגה להקת גברים המנגנת את ההמנון "התקווה" בעיבוד שונה מהמוכר, ובשלב מסוים מצטרפת ללהקה גם רקדנית בטן.[5][6] סמירה יצרה חלל בו הוקרן דימוי של בטן נשית בתנועות ריקוד מזרחי החוזרות על עצמן. "חמדה וגעגוע הם אלמנטים משותפים בעבודות של סמירה ובוקובזה. בשניהם נבחנת תפיסת 'המזרח' שהשתרשה במערב, ובהגמוניה הישראלית נתפסה כ'ערביות'. מדובר בדיון על ההגדרה של תרבות במראה הישראלית והמערבית בכללה. החשיבה על הגוף, במיוחד, אך לא רק, הגוף הנשי, מרכזית בעבודות שניהם".[7]
  • "מאות פעמים" - יולי 2020. האלה אבו קישק, נעמה ערד, דיאנה קוגן ונרדין סרוג'י הציגו עבודות רישום, ניאון, מיצבים ועוד, המעוררות תהיות בהקשר של נשיות.[8] התערוכה התייחסה להצגת נשיות, החל במיתולוגיה וכלה בבובות - מבובות חלון ראווה עד בובות מין.[9] אוצרת התערוכה סמדר שפי: "קווי מתח שונים עוברים ב'מאות פעמים', טורדים, אבסורדיים, עיקשים. ארבע האמניות מציגות עבודות שמגוללות קרעי סיפורים, רסיסי זיכרונות ושברי עלבונות. זהו הרהור מורכב, לעיתים הומוריסטי-אירוני אך לאו דווקא אופטימי, על נשיות בהקשריה החברתיים והפרטיים. השיח בעבודות מרובד ונע בין העכשווי והקונקרטי למיתי, בין התת-מודע הקולקטיבי, לפואטי". [10]
  • "מציאות, אולי מדומה" - טל שוחט, קרן גלר ויובל שאול הציגו במרץ 2021 תערוכה העוסקת בשאלות על ייצוג והכרת המציאות.[11] "קרן גלר, יובל שאול וטל שוחט מתבוננים ויוצרים שאלות סביב הממשי והמדומיין ... מה שנדמה כמוחלט מתגלה כנזיל, כבר החלפה. שכבות של סיפור ואשליה ממסכות זו את זו ומתוכן עולים רגעים, לעיתים מצמיתים, ומתגבשים לצלילות נדירה".[12]
  • "'נודדים בחברה" - אוצר אורח אלי אטיאס, ו"שמלה שחורה" - אוצר אורח ישראל רבינוביץ, ספטמבר 2021. 'נודדים בחברה' מציגה קטעי מציאות של החברה הבדואית והשמלה השחורה מתייחסת ללבוש הנשים בחברה הערבית.[13]
  • "אנרגיית תנועה ומרחק בלימה" - ינואר 2022. תערוכה משולשת של נועם בר, עוז מלול וליטל רובינשטיין.[14] "העבודות של בר, מלול ורובינשטיין ... מערערות את הדיכוטומיה תנועה/בלימה ומציבות שאלות על תפיסות בנוגע להתקדמות ולקדמה".[15]
  • "גלגול, חוט, בית" - ינואר 2022. תערוכה זוגית של מאיה דיקשטיין ואניעם לאה דרעי. "החוט המוקרן של דיקשטיין הוא דימוי נע קונקרטי אך גם כמעט אבסטרקטי ... האשה של דרעי היא שרת הטקס, הקוסמת אך גם כלואה בשדה פעולה קטן".[16]
  • "כנף אדומה" - יוני 2022. תערוכה של מידד אליהו המספרת את סיפורה של הקהילה ההודית ברמלה ובישראל.
  • "בבואה" - יוני 2022. מיצב וידאו וסאונד של דור זליכה לוי בבריכת הקשתות, רמלה

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המרכז לאומנות עכשווית, קרן רמלה לחינוך תרבות ופיתוח
  2. ^ תערוכה במרכז לאמנות עכשווית, רמלה - עיר עולם
  3. ^ סמדר שפי, דברים שאנו זוכרים - דגנית בן אדמון ומתי אלמליח, קטלוג התערוכה
  4. ^ סמדר שפי, מאחורי העיר - שלומית פוגל | יהודה ארמוני, קטלוג התערוכה
  5. ^ סרטון האנימציה "תקווה", אתר הבית של האמן אליהו אריק בוקובזה, ‏2022-07-03
  6. ^ רעות ברנע, התקווה, כפיים: על התערוכה "חומת מחמדינו", כלכליסט, ‏2020-02-05
  7. ^ סמדר שפי, חומת מחמדינו - אליהו אריק בוקובזה מאיה סמירה, קטלוג התערוכה
  8. ^ `מאות פעמים` - תערוכה חדשה במרכז לאמנות עכשווית במוזיאון רמלה, רשויות
  9. ^ אבי בר, מאות פעמים! תערוכה חדשה במרכז לאמנות עכשווית "CACR", כל ישראל בעסקים, ‏2020-06-24
  10. ^ סמדר שפי, מאות פעמים, קטלוג התערוכה
  11. ^ "מציאות, אולי מדומה": סיפור ואשליה, מגפון ניוז, ‏2021-04-22
  12. ^ סמדר שפי, מציאות, אולי מדומה, קטלוג התערוכה
  13. ^ יום כייף ברמלה: בריכת הקשתות, השוק ומוזיאון המשאיות, צ'יק ליסט, ‏2021-09-18
  14. ^ שני ורנר, ארכיון המרכז לאמנות עכשווית ברמלה, Talking Art
  15. ^ סמדר שפי, אנרגיית תנועה ומרחק בלימה, קטלוג התערוכה
  16. ^ סמדר שפי, גלגול, חוט בית, קטלוג התערוכה