לדלג לתוכן

המשבר בגבול אזרבייג'ן–ארמניה (2021)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המשבר בגבול אזרבייג'ן–ארמניה (2021–הווה)
מפה המראה את שטחי ארמניה המוחזקים על ידי אזרבייג'ן (2023)
מפה המראה את שטחי ארמניה המוחזקים על ידי אזרבייג'ן (2023)
מלחמה: מלחמת נגורנו קרבאך השנייה
סוג העימות מלחמה
תאריכים 12 במאי 2021 – הווה (5 שנים וחודשיים)
מקום גבול אזרבייג'ן–ארמניה, בעיקר מחוזות סיוניק, גגארקוניק וטבוש בארמניה, ומחוזות סמוכים באזרבייג'ן
קואורדינטות
39°15′N 46°15′E / 39.25°N 46.25°E / 39.25; 46.25 
עילה מחלוקת על תיחום הגבול לאחר מלחמת 2020, דרישות אזרבייג'ן להחזרת מובלעות, האשמות הדדיות בהפרות הסכם הפסקת האש
תוצאה מתמשכת • כיבוש דה-פקטו של שטחים ארמניים (כ-41–215 קמ"ר) על ידי אזרבייג'ן • התקדמות בתהליך תיחום הגבול • המשך מתיחות ביטחונית ללא הסכם שלום סופי
שינויים בטריטוריות אזרבייג'ן כבשה חלקים משטח ארמניה הריבוני (בעיקר בסיוניק וגגארקוניק)
הצדדים הלוחמים

ארמניה ארמניה

אזרבייג'ן אזרבייג'ן

מנהיגים
ניקול פשיניאן  אילהם אלייב 
כוחות

כוחות מזוינים של ארמניה

כוחות מזוינים של אזרבייג'ן

אבדות

לפי ארמניה: עשרות חיילים הרוגים (כולל 15+ בנובמבר 2021); לפי מקורות כלליים: חלק מ-436+ הרוגים ארמנים בכל המשבר

לפי אזרבייג'ן: 7+ הרוגים בנובמבר 2021; לפי מקורות כלליים: חלק מ-283+ הרוגים אזרבייג'נים בכל המשבר

המשבר החל עם חדירה אזרבייג'נית לשטח ארמניה במאי 2021. הוא כולל מספר גלי עימותים (מאי, יולי, נובמבר 2021) והמשיך גם ב-2022 ואילך. כולל סוגיית המובלעות.

המשבר בגבול ארמניה–אזרבייג'ן החל ב-12 במאי 2021, כאשר כוחות מהכוחות המזוינים של אזרבייג'ן חצו את הגבול הבין-לאומי לתוך שטח ארמניה במחוזות סיוניק וגגארקוניק. חרף קריאות לנסיגה מצד הפרלמנט האירופי, צרפת, איראן וארצות הברית, כוחות אזרבייג'ן ממשיכים להחזיק בשטח של לפחות 215 קמ"ר בשטח ארמניה המוכר בין-לאומית.[1][2][3][4][5]

הסלמות חוזרות התרחשו במהלך העימות, ובהן חילופי אש לאורך גבול ארמניה–נחצ'יבאן ביולי 2021, ובאזור גגארקוניק–קלבג'אר בנובמבר 2021.[6] באוגוסט 2021 חסמו כוחות אזרבייג'ן את הגישה לדרום ארמניה לאחר שסגרו את הכביש הראשי המקשר בין צפון המדינה לדרומה. כתוצאה מכך הוגבלה התנועה בין ארמניה לאיראן ונוצר צורך בנתיבי תחבורה חלופיים.[7][8][9][10] בספטמבר 2022 התרחש עימות חמור, אשר נחשב להתקפה הנרחבת ביותר של אזרבייג'ן על מטרות בתוך שטח ארמניה מאז תחילת הסכסוך, וגרם לאבדות בשני הצדדים.[11][12][13][14]

בעקבות האירועים במאי 2021 ובספטמבר 2022 פנתה ארמניה לארגון האמנה לביטחון משותף (CSTO) ולרוסיה בבקשת סיוע, אך לא התקבל סיוע מעשי בשטח.[15][16] גורמים מהפרלמנט האירופי, ארצות הברית ורוסיה ציינו כי פעולות אזרבייג'ן מהוות הפרה של הסכמי הפסקת האש.[17][18][6][19][20][21][22][23] במקביל, נשיא אזרבייג'ן השתמש בנאומיו במונח "אזרבייג'ן המערבית" והעלה דרישות טריטוריאליות כלפי ארמניה.[24][25][26]

בתגובה להסלמה, הקצתה ארמניה שטחי הגנה נוספים עבור שומרי הגבול של שירות הביטחון הפדרלי הרוסי.[27][28] האיחוד האירופי שלח משלחת ניטור אזרחית (CSDP) במטרה לסייע בייצוב הגבול, צעד שספג ביקורת מצד גורמים רשמיים באזרבייג'ן וברוסיה.[29][30][31][2] הסכסוך הוביל למיליטריזציה של הגבול והשפיע על חייהם של התושבים המקומיים, שנאלצו להתמודד עם הגבלות בגישה למשאבים, לאדמות חקלאיות ולתשתיות, וכן עם עקירת אוכלוסין.[32][33][34][35][36][37][38]

באפריל 2024 הודיעו ארמניה ואזרבייג'ן על הסכמה ראשונית לתיחום הגבול ביניהן, בהתאם לעקרונות פרוטוקולי אלמה-אטה.[39][40]

במרץ 2025 השלימו ארמניה ואזרבייג'ן את נוסח הסכם השלום. ב-8 באוגוסט 2025 חתמו שני הצדדים, בנוכחות נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, על הצהרה משותפת בוושינגטון ואישרו את טיוטת ההסכם.[41] נכון לאפריל 2026 ההסכם טרם נחתם סופית, אך נמשכת התקדמות בתיחום הגבול (כ-12 ק"מ) ובשיחות. הרטוריקה של "אזרבייג'ן המערבית" ממשיכה מצד אזרבייג'ן, אך הסיכוי להסלמה צבאית משמעותית נחשב נמוך.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פירוק ברית המועצות בשנת 1991 והפיכתן של ארמניה ואזרבייג'ן למדינות עצמאיות, לא חתמו שתי המדינות על הסכם רשמי לתיחום גבולותיהן המשותפים.[42][43] לאורך השנים התרחשו מספר סבבי לחימה ועימותים בגבול, הבולטים שבהם בשנים 2012, 2014, 2018 ו־2020.

סוגיית תיחום הגבול הפכה דחופה לאחר סיום מלחמת נגורנו קרבאך השנייה ב-2020, שבעקבותיה עברו שטחים שהיו תחת שליטה ארמנית לידי אזרבייג'ן. טרם המלחמה לא היה גבול מוסכם, ותושבים מקומיים חצו לעיתים את קו הגבול הבלתי-מסומן לצורכי חקלאות, נוהג שהיה מקובל עוד בתקופה הסובייטית.[44][45][46]

מחלוקת נוספת נוגעת למובלעות טריטוריאליות משני צדי הגבול: המובלעת ארצוואשן שייכת רשמית לארמניה אך נמצאת בשליטה אזרבייג'נית, ואילו ארבע מובלעות שהיו שייכות לאזרבייג'ן בתקופה הסובייטית – קארקי, יוכארי אסקיפארה, בארכודארלי וסופולו – נמצאות בשליטה ארמנית.[42]

בתום מלחמת נגורנו-קרבאך השנייה, החל תהליך של תיחום פיזי של הגבולות באזורים מסוימים.[43] אזרבייג'ן פעלה לקביעת הגבול בדרום המדינה בהתבסס על מפות גוגל ועל תוואי הכביש הראשי המקשר בין צפון ארמניה לדרומה.[44][43][47] תהליך זה הוביל לפינוי תושבים ארמנים שהתגוררו ממזרח לתוואי שנקבע,[44][48] ולהקמת עמדות צבאיות אזרבייג'ניות חדשות, לעיתים בליווי כוחות רוסיים.[44] שתי המדינות מסכימות עקרונית כי גבולות התקופה הסובייטית, כפי שעוגנו בפרוטוקולי אלמה-אטה, יהוו בסיס לתיחום,[49][50] אולם קיימת מחלוקת לגבי השימוש במפות סובייטיות משנות ה-70 של המאה ה-20, שאותן אזרבייג'ן דוחה.[51][52]

במקביל לתיחום הגבול, הועלו מצד אזרבייג'ן תביעות לריבונות בשטחים בתוך ארמניה, המכונים בהקשר זה "אזרבייג'ן המערבית".[53][54] פרשנים קישרו דרישות אלו לניסיון להפעיל לחץ על ארמניה בסוגיית הריבונות בנגורנו קרבאך ולקידום הקמתו של "מסדרון זנגזור".[55] באפריל 2021 התייחס נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, לאזורי ירוואן, סיוניק וגגארקוניק כאל "שטחים היסטוריים" של ארצו, והצהיר כי אם לא יוסכם על מעבר חופשי מנחצ'יבאן לאזרבייג'ן דרך מחוז סיוניק, הדבר יבוצע באמצעים אחרים.[56][57] עמדה זו נתמכת על ידי טורקיה.[58]

נציגים בהפרלמנט האירופי הביעו ביקורת על הצהרות אלו, וטענו כי התייחסות לשטחי ארמניה כאל אדמה אזרבייג'נית היסטורית עלולה לערער את היציבות האזורית.[59] ב-12 במאי 2021, במקביל לתחילת תנועת כוחות באזור הגבול, פתחה אזרבייג'ן בתרגיל צבאי רחב היקף בהשתתפות כ-15,000 חיילים ומערכות נשק מתקדמות.[60]

נוכחות צבאית אזרבייג'נית בשטחי ארמניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז מאי 2021, כוחות אזרבייג'נים מחזיקים בשטחים הנמצאים תחת ריבונות ארמנית המוכרת באופן בין-לאומי, ומבצעים בהם עבודות הנדסה וביצור עמדות.[61][62][4][5][63] על פי דיווחים, כוחות אזרבייג'ן השתלטו על לפחות 215 קמ"ר משטח המדינה, לרבות באזורים במחוזות סיוניק וגגארקוניק.[1][2] שינויי השליטה בשטח התרחשו במספר שלבים, כאשר קידום הכוחות התבצע ביולי ובנובמבר 2021, ובספטמבר 2022. האירועים בספטמבר 2022 תוארו כעימות הנרחב ביותר בשטח ארמניה מאז תחילת הסכסוך.[12][64]

התפתחויות עיקריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 במאי 2021: כוחות אזרבייג'ן חצו את הגבול הבין-לאומי לעבר מחוזות סיוניק וגגארקוניק, תפסו עמדות וחסמו צירי תנועה מרכזיים. המהלך גרר גינויים מצד הפרלמנט האירופי, צרפת וארצות הברית, שקראו לנסיגת הכוחות.[5][18] בעוד אזרבייג'ן נימקה את פעולותיה כמענה לפעולות ארמניות, טענה זו נדחתה על ידי מרבית המשקיפים הבין-לאומיים.[3]

ביולי 2021: חלה הסלמה לאורך הגבול עם מובלעת נחצ'יבאן. כוחות אזרבייג'ן חסמו את הכביש הראשי המחבר בין צפון לדרום ארמניה, פעולה שהביאה לשיבושים באספקה ובקשר היבשתי עם איראן.[7][8]

בנובמבר 2021: התרחשו חילופי אש באזור גגארקוניק–קלבג'אר, שגרמו לאבדות בנפש בשני הצדדים ונחשבו לאחד העימותים הקשים מאז סיום מלחמת נגורנו קרבאך השנייה.[6]

בספטמבר 2022: החל מבצע צבאי נרחב בשטחי ארמניה, שכלל תקיפות בקרבת יישובים אזרחיים. הלחימה הובילה לעקירת תושבים מבתיהם ולנזק לתשתיות. האירוע הוגדר על ידי גורמים בקהילה הבין-לאומית כהפרה של הסכמי הפסקת האש.[20][12]

השפעות על האוכלוסייה המקומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוכחותם של כוחות צבאיים לאורך קו הגבול והתקריות המזוינות השפיעו על מרקם החיים של האוכלוסייה הארמנית באזורי העימות:

גישה למשאבים ולפרנסה: חקלאים מקומיים דיווחו על קושי בגישה לשטחי עיבוד ומרעה עקב חילופי אש באזור. מצב זה הוביל לירידה בתפוקה החקלאית ולפגיעה במקורות ההכנסה של התושבים.[33][36]

הגירה פנימית: תושבים ביישובים הסמוכים לקו הגבול, בהם הכפרים שורנוח וורישן, עזבו את בתיהם בעקבות המצב הביטחוני. חלק מהתושבים נאלצו למכור או לשחוט את מקנה הבהמות שברשותם.[37]

שיבושים בתשתיות ובחופש התנועה: חסימת צירים, ובהם הכביש המקשר בין גוריס לקפאן, הצריכה את רשויות ארמניה לסלול נתיבים חלופיים. שינויים אלו הגבירו את בידודן של קהילות מקומיות מסוימות.[8][9]

תגובות בין-לאומיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון האמנה לביטחון משותף (CSTO) ורוסיה: על אף פניותיה של ארמניה לקבלת סיוע צבאי מכוח חברותה בארגון, ה-CSTO ורוסיה נמנעו מהתערבות ישירה בעימות.[65]

האיחוד האירופי: בינואר 2023 פרס האיחוד האירופי משלחת ניטור אזרחית (EUMA) לאורך הגבול, במטרה לתרום ליציבות באזור. המהלך ספג ביקורת מצד גורמים רשמיים באזרבייג'ן וברוסיה, שטענו כי מדובר בהתערבות חיצונית המערערת את הריבונות האזורית.[66]

גינויים רשמיים: נציגים מהפרלמנט האירופי, ארצות הברית ורוסיה הביעו הסתייגות מפעולותיה של אזרבייג'ן, וכינו אותן הפרה של הסכמי הפסקת האש ופגיעה ביציבות האזורית.[19][18]

תביעות טריטוריאליות ואירדנטיזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, התייחס בנאומיו לשטחים הנמצאים בריבונות ארמניה, ובהם ירוואן, מחוז סיוניק ומחוז גגארקוניק, תוך שימוש במונח "אזרבייג'ן המערבית".[67] הצהרות אלו תוארו על ידי חוקרים כחלק ממהלך שנועד להפעיל לחץ על הממשל בארמניה בסוגיית הריבונות בנגורנו קרבאך, וכן כקידום הדרישה להקמת "מסדרון זנגזור" – נתיב תחבורה שיחבר בין מובלעת נחצ'יבאן לשאר שטחי אזרבייג'ן דרך שטח ארמניה.[68] טורקיה הביעה תמיכה בעמדות אלו, המקנות לה דריסת רגל והשפעה במחוז סיוניק.[69]

הסכם תיחום הגבול (אפריל 2024)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באפריל 2024, הגיעו ארמניה ואזרבייג'ן להסכם ראשוני על תיחום קטעים מהגבול המשותף ביניהן, בהתבסס על פרוטוקולי אלמה-אטה משנת 1991, המכיר בשלמותן הטריטוריאלית של המדינות על בסיס הגבולות המנהליים של ברית המועצות לשעבר.[39][40]

במסגרת ההסכם, נקבע כי השליטה בארבעה כפרים באזור מחוז טבוש (באגניס איירום, אשע'י אסקיפארה, ח'יירימלי וקיזילהאג'ילי), שהיו בשליטת ארמניה אך שויכו מנהלית לאזרבייג'ן בתקופה הסובייטית, תועבר לידי אזרבייג'ן.[40] ההסכם עורר מחאות בקרב תושבים מקומיים בארמניה, שהביעו חשש מפני השלכות ביטחוניות ושיבוש הגישה לתשתיות באזור הגבול.[39]

סוגיית המובלעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיית המובלעות (או אנקלבות) היא אחת הסוגיות המורכבות והשנויות במחלוקת בתהליך הסדרת הגבול בין ארמניה לאזרבייג'ן. המובלעות נוצרו בעיקר בתקופה הסובייטית, כאשר הגבולות בין הרפובליקות נקבעו על בסיס שיקולים מנהליים, אתניים וכלכליים, ולעיתים תוך יצירת "אי" טריטוריאלי בתוך שטחה של הרפובליקה השכנה. לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991 ומלחמת נגורנו קרבאך הראשונה (1988–1994), רוב המובלעות עברו לשליטה דה-פקטו של המדינה "המארחת", אך מעמדן דה-יורה נותר שנוי במחלוקת.

ארמניה שולטת בדה-פקטו בארבע מובלעות שהוכרו רשמית כשטח אזרבייג'ני בתקופה הסובייטית, ואילו אזרבייג'ן שולטת בדה-פקטו במובלעת אחת שהוכרה כשטח ארמני. היעדר הסכמה על מנגנון חילופי שטחים, הסדרת גישה או החזרת המובלעות מהווה גורם מעכב מרכזי בתהליך התיחום והדמוקציה של הגבול, וממשיך להוות מקור למתיחות ביטחונית ופוליטית בין שתי המדינות.

המובלעות האזרבייג'ניות בשליטה ארמנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמניה מחזיקה בשליטה דה-פקטו על ארבע מובלעות אזרבייג'ניות לשעבר, כולן באזור הגבול הצפוני (מחוז טבוש הארמני ומחוזות סמוכים באזרבייג'ן):

קארקי מובלעת קטנה (כ-19 קמ"ר) צפונית לגבול, ליד נחצ'יבאן. נמצאת בשליטה ארמנית מאז מאי 1992, כחלק ממחוז אררט. היא חוסמת חלקית את הגישה בין אזרבייג'ן לנחצ'יבאן.

יוכארי אסקיפארה מובלעת כפרית באזור הגבול.

בארכודארלי (Barxudarlı / ברחודארלי) מובלעת נוספת באזור הצפוני.

סופולו (Sofulu) מובלעת רביעית, קטנה יחסית, הגובלת לעיתים עם בארכודארלי.

מובלעות אלו נמצאות בתוך שטח ארמניה, אך הן היו חלק אינטגרלי מהרפובליקה הסובייטית של אזרבייג'ן. מאז סיום מלחמת נגורנו קרבאך השנייה (2020), אזרבייג'ן דורשת את החזרתן כחלק מתהליך התיחום, ורואה בהן סמל לפגיעה בריבונותה.

המובלעת הארמנית בשליטה אזרבייג'נית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצוואשן מובלעת ארמנית שנמצאת בתוך שטח אזרבייג'ן, באזור הגבול הצפוני-מזרחי (מחוז גדאבאי). היא נכבשה על ידי כוחות אזרבייג'ן במהלך מלחמת נגורנו-קרבאך הראשונה, ונשארה בשליטתה מאז. ארמניה רואה בה חלק משטחה הריבוני ודורשת את החזרתה או הסדרה מיוחדת.

רקע היסטורי ומשמעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הסובייטית, המובלעות אפשרו קשרים חוצי-גבולות בין קהילות אתניות, אך עם פרוץ הסכסוך האתני-טריטוריאלי בשנות ה-80 וה-90, הן הפכו לנקודות חיכוך. לאחר 1994, רובן נשארו בשליטה דה-פקטו של הצד השולט בשטח הסובב, אך ללא הסכם רשמי.

המלחמה השנייה (2020) וההסכם המשולש (שנחתם בתיווך רוסיה) שינו את הסטטוס קוו באזור נגורנו קרבאך, אך לא פתרו את סוגיית המובלעות בגבול הבין-לאומי. מאז מאי 2021, עם פרוץ המשבר בגבול, אזרבייג'ן העלתה את הנושא כתנאי מרכזי להסכם שלום, כולל דרישה להחזרת ארבע המובלעות. ארמניה, מצדה, מתעקשת על דיון מקביל גם בסוגיית ארצוואשן ועל החזרת שטחים שנכבשו על ידי אזרבייג'ן ב-2021–2023.[70]

השלכות על תהליך השלום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיית המובלעות מקשה על התקדמות בוועדות התיחום המשותפות (שפועלות בתיווך רוסי, אירופי ואמריקאי).

אזרבייג'ן רואה בהחזרת המובלעות צעד הכרחי לשיקום ריבונותה המלאה ומתנגדת לחילופי שטחים רחבים. ארמניה חוששת שהחזרת המובלעות ללא פיצויים או הבנות תחליש את ביטחונה, במיוחד באזור טבוש, ודורשת שהדיון יתקיים רק לאחר תיחום כללי של הגבול.

בשיחות שנערכו ב-2024–2025 (כולל בבריסל ובאבו דאבי), הוזכרה האפשרות לדון במובלעות רק לאחר שלב ראשוני של תיחום, אך אין הסכמה על סדר העדיפויות. חלק מהמומחים רואים בחילופי מובלעות פתרון אפשרי, אך אחרים מזהירים כי הנושא עלול להסלים למתיחות צבאית חדשה.

באפריל 2024 הסכימה ארמניה להחזיר לאזרבייג'ן ארבעה כפרים גבוליים נוספים באזור טבוש-גזאך, כחלק מתהליך תיחום ראשוני של כ-12.7 ק"מ. עם זאת, הדיון על המובלעות "הקלאסיות" (האנקלבות הסובייטיות) נדחה והוא נותר פתוח, תוך שימוש במנוף לחץ מצד שני הצדדים.

מאז 2024 ועד תחילת 2026 התקדם תהליך התיחום של הגבול, אך סוגיית המובלעות נותרה ללא פתרון סופי. באפריל 2024 ביצעה ארמניה את החזרת ארבעת הכפרים הגבוליים בטבוש, מה שהיווה פריצת דרך ראשונית. במהלך 2025 נערכו פגישות נוספות של ועדות התיחום,[71] והצדדים הסכימו להתחיל את התיחום מהחלק הצפוני של הגבול ולהמשיך דרומה. ביולי-אוגוסט 2025 הושגה התקדמות משמעותית עם אישור טיוטת הסכם שלום (באמצעות תיווך אמריקאי), אך החתימה הסופית נדחתה.[72][41] שר החוץ האזרבייג'ני הצהיר בסוף 2025 כי סוגיית המובלעות והאנקלבות תידון ותיפתר כחלק מתהליך התיחום ב-2026. ארמניה, מצדה, מדגישה כי התהליך חייב לכלול גם את החזרת ארצוואשן ואת שטחים נוספים הנמצאים בשליטה אזרבייג'נית.[71]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 DePencier, Fin (13 באוקטובר 2023). "Fears linger in Armenia of Azerbaijani invasion". Eurasianet. ארכיון מ-15 באוקטובר 2023.
  2. 1 2 3 "Will Armenia and Azerbaijan reach a peace deal?". openDemocracy (באנגלית). ארכיון מ-20 באפריל 2023. Azerbaijan has now occupied roughly 50 square kilometres of Armenian territory since the 2020 conflict.
  3. 1 2 Kucera, Joshua (2021-11-17). "As Azerbaijan pushes advantage against Armenia, Russia's role again under scrutiny". eurasianet.org. ארכיון מ-17 בנובמבר 2021. While Azerbaijan has claimed that this new round of fighting was set off by Armenian "provocations" along the border, it is a pretext that few take seriously.
  4. 1 2 Joshua Kucera (14 במאי 2021). "Armenia and Azerbaijan in new border crisis". Eurasianet. ארכיון מ-14 במאי 2021.
  5. 1 2 3 "European Parliament resolution on prisoners of war in the aftermath of the most recent conflict between Armenia and Azerbaijan (2021/2693(RSP))" (הודעה לעיתונות). European Parliament. 19 במאי 2021. אורכב מ-המקור ב-26 במאי 2021. On 12 May 2021, troops from Azerbaijan temporarily entered the territory of Armenia, which amounts to a violation of the territorial integrity of Armenia and of international law
  6. 1 2 3 "Joint statement on the escalation on the border between Armenia and Azerbaijan and the Nagorno-Karabakh conflict". www.europarl.europa.eu. ארכיון מ-17 בנובמבר 2021.
  7. 1 2 Ghazaryan, Karine (26 באוגוסט 2021). "Azerbaijani forces block key road through southern Armenia". Eurasianet. ארכיון מ-2 בפברואר 2022.
  8. 1 2 3 Kucera, Joshua (27 באוגוסט 2021). "Azerbaijan's blockade of southern Armenia continues". Eurasianet. ארכיון מ-17 במאי 2023.
  9. 1 2 Kucera, Joshua (15 בנובמבר 2021). "Tension again spikes between Armenia and Azerbaijan". Eurasianet. ארכיון מ-19 במאי 2023.
  10. ↑ "Armenia's new road projects: no simple endeavour". intellinews.com (באנגלית). 2021-12-22. ארכיון מ-19 במאי 2023.
  11. ↑ Sukiasyan, Narek (2022-09-15). "Armenia is under attack". www.ips-journal.eu (באנגלית בריטית). ארכיון מ-25 באפריל 2023. At midnight on Tuesday Azerbaijan launched the largest attack on the Republic of Armenia (unrelated to the line of contact of Nagorno Karabakh) in the entire history of the conflict between these two countries.
  12. 1 2 3 Reichardt, Adam (2022-09-20). "What's behind the new round of clashes between Armenia and Azerbaijan". New Eastern Europe (באנגלית בריטית). ארכיון מ-25 באפריל 2023. The September clashes were the most serious armed incident between Armenia and Azerbaijan since the 2020 Karabakh war...however, this time the clashes took place along their shared southern border (not the contested region).
  13. ↑ Kucera, Joshua (2022-09-14). "Fighting continues on Armenia-Azerbaijan border". Eurasianet. ארכיון מ-25 במאי 2023. It is the first time that Azerbaijan has struck targets in large numbers inside Armenian territory; most fighting between the two sides has previously taken place in and around Nagorno-Karabakh, internationally recognized as Azerbaijani territory.
  14. ↑ Mgdesyan, Arshaluis (2022-09-14). "Attacks on Armenia highlight ongoing disputes over "corridor" for Azerbaijan". Eurasianet. ארכיון מ-27 ביולי 2023. ...Azerbaijan launched a series of unprecedented attacks against targets inside southern Armenia this week...
  15. ↑ Khylko, Maksym; Shelest, Hanna; Grigoryan, Armen; Valiyev, Anar; Alili, Ahmad; Namazova, Fidan; Kandelaki, Salome; Lebanidze, Bidzina (בנובמבר 2022). "Impact of the Russia-Ukraine War on Black Sea Geopolitics". Caucasus Analytical Digest (באנגלית). 130. doi:10.3929/ethz-b-000579582. ISSN 1867-9323. ארכיון מ-9 במאי 2023.
  16. ↑ "Worst fighting since end of Second Nagorno-Karabakh War". OC Media (באנגלית אמריקאית). 2021-11-16. ארכיון מ-6 ביוני 2023.
  17. ↑ "Department Press Briefing – May 14, 2021". ארכיון מ-25 במאי 2021.
  18. 1 2 3 "Macron: Azerbaijani armed forces have crossed into Armenian territory. They must withdraw immediately. I say again to the Armenian people: France stands with you in solidarity and will continue to do so". ארכיון מ-24 במאי 2021.
  19. 1 2 Kaljurand, Marina; Kovatchev, Andrey; Zovko, Željana (17 בנובמבר 2021). "Statement on the escalation on the border between Armenia and Azerbaijan and the Nagorno- Karabakh conflict" (PDF). europarl.europa.eu. ארכיון (PDF) מ-17 בנובמבר 2021.
  20. 1 2 Avetisyan, Ani; Aghayev, Ismi (13 בספטמבר 2022). "Live updates: Azerbaijan launches strikes along Armenian border". OC Media. ארכיון מ-26 במרץ 2023.
  21. ↑ "Russia blames Azerbaijan for violating ceasefire". Global Voices (באנגלית). 2021-08-19. ארכיון מ-2 ביוני 2023.
  22. ↑ "Russia accuses Azerbaijan of violating ceasefire in Nagorno-Karabakh". OC Media (באנגלית אמריקאית). 2021-08-13. ארכיון מ-31 במרץ 2023.
  23. ↑ "Russia once again alleges ceasefire violation by Azerbaijan". KarabakhSpace.eu (באנגלית). ארכיון מ-2 ביוני 2023. This is now the second time ever that Moscow has accused Azerbaijan of violating the ceasefire, after it called out Baku for its actions on 26 March.
  24. ↑ Korsten, Thijs (2023-04-25). "Treading a Tightrope on the Armenian Border: Reviewing the First Two Months of the EU's New Mission in the South Caucasus". Caucasus Watch (באנגלית). ארכיון מ-5 באוגוסט 2023. On 18 March, Azerbaijan's President Ilham Aliyev declared that 'Armenia must accept our conditions' if Armenians wish to 'live comfortably on an area of 29,000 square kilometers.'
  25. ↑ "Azerbaijan president uses rare interview to threaten Armenia". www.intellinews.com (באנגלית). 2022-01-13. ארכיון מ-20 ביוני 2023.
  26. ↑ "Aliyev, a Challenge to Armenian Sovereignty and the Rules-Based World Order". Journal on World Affairs, UCLA (באנגלית). 2022-09-21. ארכיון מ-20 ביוני 2023. It is enough to look at the continuous pattern of diverse threats, ranging from military to economic, made by the Aliyev regime to understand who the aggressor is and what the goals are. For example, Aliyev recently threatened full-scale war with Armenia if the country tries to pursue any international discussions or negotiations about the status of Nagorno-Karabakh and the thousands of Armenians who still live in their indigenous lands under the protection of the Russian peacekeeping force.
  27. ↑ "Armenia Hands Over Lands to Russian Border Guards in Syunik". Civilnet (באנגלית אמריקאית). 2021-05-27. ארכיון מ-18 ביוני 2021.
  28. ↑ "Russian troops deployed to Armenia's Tavush Province". OC Media (באנגלית אמריקאית). 2021-08-06. ארכיון מ-6 ביוני 2023.
  29. ↑ "EU approves 2-year monitoring mission to Armenia–Azerbaijan border". OC Media (באנגלית אמריקאית). 2023-01-23. ארכיון מ-31 במאי 2023.
  30. ↑ "Aliyev offers 'amnesty' to Stepanakert authorities if they dissolve government and parliament". OC Media (באנגלית אמריקאית). 2023-05-29. ארכיון מ-2 ביוני 2023. 'Whatever will happen there, the border will be where we say it should be. They [the Armenians] know that we can do it. No one will help them, not the retired French policemen from Europe, not others, not anyone else', said Aliyev, apparently referring to the EU Monitoring Mission in Armenia.
  31. ↑ Bedevian, Astghik (2023-03-29). "Baku Slams Head Of EU Monitoring Mission In Armenia". «Ազատ Եվרոպա/Ազատություն» ռադיוקאיան (בארמנית). ארכיון מ-20 ביוני 2023. 'Many Armenians believe there will be a spring offensive by Azerbaijan. If this doesn't happen, our mission is already a success,' Markus Ritter, the German head of the monitoring mission, told Germany's Deutsche Welle broadcaster this week.
  32. ↑ Korsten, Thijs (2023-04-25). "Treading a Tightrope on the Armenian Border: Reviewing the First Two Months of the EU's New Mission in the South Caucasus". Caucasus Watch (באנגלית). ארכיון מ-5 באוגוסט 2023. Unrecognised, undemarcated or otherwise contested borderlines are used as instruments by Russian and Azerbaijani forces, respectively, to destabilise, create 'new realities', and enforce concessions. Everyday livelihoods in the conflict zones are violently disrupted as a result: villagers can no longer safely access farmlands, schools, water resources, relatives or religious sites.
  33. 1 2 Von Joeden-Forgey, Elisa; Victoria Massimino, Irene (6 במאי 2023). "Country Visit". Lemkin Institute for Genocide Prevention. ארכיון מ-18 במאי 2023. Azeri soldiers routinely fire on Armenian farmers as they tend to their crops, disrupting their daily lives.
  34. ↑ Toal, Gerard; Seferian, Nareg (25 בנובמבר 2022). "Suddenly a borderland: The new borderization between Armenia and Azerbaijan". Eurasianet. ארכיון מ-23 באפריל 2023. All along Armenia's newly militarized eastern border, fearful villagers have stopped using some land that they had previously employed for cultivation or pasture. Incidents of shooting and cattle rustling have become common over the past two years, some resolved through Russian mediation, some not.
  35. ↑ Poston, Alexis (2023-06-07). "State Fragility and the Shadow of Genocide in Nagorno Karabakh and Armenia (the South Caucasus) | The Fund for Peace". fundforpeace.org. ארכיון מ-20 ביולי 2023. Armenian civilians of Nagorno Karabakh and surrounding regions along the Armenian-Azerbaijani border are threatened by Azerbaijan's military and face violence if they try to leave Armenian territory within disputed areas.
  36. 1 2 "Residents of Verishen and Akner villages can no longer use pastures and raise livestock due to the presence of Azerbaijani armed servicemen". panorama.am. 14 במאי 2021. ארכיון מ-14 במאי 2021.
  37. 1 2 Kucera, Joshua (2 ביולי 2021). "In southern Armenia, warily sizing up the new neighbors". Eurasianet. ארכיון מ-2 בפברואר 2022. For the Armenians who live in the border regions, the effects have been manifold. They have lost access to farmland or pastures they used to use; many have sold, slaughtered, or relocated livestock as a result. Some human residents have moved away, as well, fearing for the future here.
  38. ↑ Forestier-Walker, Robin (19 בנובמבר 2021). "Armenia and Azerbaijan's new-old border war". Al-Jazeera (באנגלית). ארכיון מ-24 במאי 2023. ...the border areas between Armenia's Syunik and Gegharkunik provinces, and Azerbaijan's newly established East Zangezur region have become militarised front lines.
  39. 1 2 3 Badalian, Susan; Simonian, Karine (20 באפריל 2024). "Residents Of Border Villages Protest As Armenia, Azerbaijan Agree On Delimitation". «Ազատ Եվրոפա/Ազատություն» ռադիոկայան. ארכיון מ-21 באפריל 2024.
  40. 1 2 3 "Azerbaijan takes control of four villages on border with Armenia as part of deal". Reuters. 25 במאי 2024.
  41. 1 2 "דרך השלום" של טראמפ: ההסכם ההיסטורי בקווקז - והשטח שתקבל ארה"ב, באתר ynet, 8 באוגוסט 2025
  42. 1 2 "Soviet-era enclaves at the heart of Armenian-Azerbaijani border crisis". Civilnet (באנגלית אמריקאית). 2021-05-21. ארכיון מ-15 באוגוסט 2021.
  43. 1 2 3 McGlynn, Evangeline (15 במרץ 2021). "Perspectives | On the Armenia-Azerbaijan border, the map is not the territory". Eurasianet. ארכיון מ-15 במאי 2023.
  44. 1 2 3 4 Kucera, Joshua (2 ביולי 2021). "In southern Armenia, warily sizing up the new neighbors". Eurasianet. ארכיון מ-2 בפברואר 2022. For the Armenians who live in the border regions, the effects have been manifold. They have lost access to farmland or pastures they used to use; many have sold, slaughtered, or relocated livestock as a result. Some human residents have moved away, as well, fearing for the future here.
  45. ↑ Toal, Gerard; Seferian, Nareg (25 בנובמבר 2022). "Suddenly a borderland: The new borderization between Armenia and Azerbaijan". Eurasianet. ארכיון מ-23 באפריל 2023. ...many older residents of Syunik from the generation socialized in Soviet times have active and even pleasant memories of Azerbaijani friends and colleagues.
  46. ↑ Բադալյան, Սուսան (2022-03-15). "Ադրբեջանցիները "վրաններ են խփել Սյունիքի Ներքին Հանդ գյուղի տարածքում". ըստ ՊՆ-ի' ՀՀ ինքնիշխան տարածք չեն מտել". «Ազատ Եվրոպա/Ազատություն» ռադիոկայան (בארמנית). ארכיון מ-6 ביוני 2023. ...in the Soviet years it was not clear through which part of the forest the Armenian-Azerbaijani border passes. 'At that time, during the Soviet years, none of the adults knew the border. We knew roughly that this was a forest. We entered, but we didn't know 10–20 meters. Is it their territory that we take out wood from, or is it our territory?' ...The friendship between Inner Hand and the neighboring Azerbaijani Kyollu Razdara is in the past, now the residents of Inner Hand are anxiously following the movement of the Azerbaijanis approaching the village.
  47. ↑ Mejlumyan, Ani (2021-09-07). "Armenia scrambles to rebuild new road away from Azerbaijan border". Eurasianet. ארכיון מ-2 בפברואר 2022. The main road connecting the cities of Goris and Kapan in Armenia's Syunik region runs alongside – and in some cases across – the de facto (though not yet formally delineated) Azerbaijani border.
  48. ↑ "Shurnukh: face to face with the enemy in Armenia's newly divided border village". www.intellinews.com (באנגלית). 2021-09-21. ארכיון מ-6 ביוני 2023.
  49. ↑ Kucera, Joshua (2021-07-02). "In southern Armenia, warily sizing up the new neighbors". Eurasianet. ארכיון מ-2 בפברואר 2022. Both sides have said that Soviet maps should form the basis for the future delineation...
  50. ↑ "Statement following quadrilateral meeting between President Aliyev, Prime Minister Pashinyan, President Macron and President Michel, 6 October 2022". European Council. 7 באוקטובר 2022. ארכיון מ-8 באפריל 2023. Armenia and Azerbaïdjan confirmed their commitment to the Charter of the United Nations and the Alma Ata 1991 Declaration through which both recognize each other's territorial integrity and sovereignty. They confirmed it would be a basis for the work of the border delimitation commissions
  51. ↑ Bedevian, Astghik (2023-11-08). "Armenian Official Rejects Azeri Territorial Claims". «Ազատ Եվרոպա/Ազատություն» ռադיոկայান (בארמנית). ארכיון מ-7 בפברואר 2024.
  52. ↑ Millender, Michaela (2023-07-14). "IntelBrief: On Shaky Ground: Washington Talks Marred by Renewed Violence in Nagorno-Karabakh". The Soufan Center (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-7 בפברואר 2024.
  53. ↑ Fabbro, Robin (25 בדצמבר 2022). "Aliyev says Yerevan 'historically' Azerbaijani". OC Media. ארכיון מ-1 בינואר 2023.
  54. ↑ Boy, Ann-Dorit (2023-01-18). "Blockade in the Southern Caucasus: "There Is Every Reason to Expect More Violence This Year"". Der Spiegel (באנגלית). ISSN 2195-1349. ארכיון מ-21 בינואר 2023.
  55. ↑ Broers, Laurence (5 באוגוסט 2021). "Perspectives | Augmented Azerbaijan? The return of Azerbaijani irredentism". Eurasianet (באנגלית). ארכיון מ-19 באוגוסט 2023.
  56. ↑ "Aliyev lays claim to 'historical lands' in Armenia. Moscow, Yerevan react". JAM News. 11 בדצמבר 2020. ארכיון מ-15 במאי 2021.
  57. ↑ "Azerbaijan will return to Zangezur 101 years later – Ilham Aliyev". Turan News Agency. 21 באפריל 2021. ארכיון מ-22 במאי 2021.
  58. ↑ Motamedi, Maziar. "Iran opens mission in strategic Armenia region as it expands ties". www.aljazeera.com (באנגלית). ארכיון מ-28 במאי 2023. Iranian foreign minister Hossein Amirabdollahian officially inaugurated the consulate on Friday, making Iran the first country to establish a diplomatic mission in the [Syunik] province that is sought by Baku and Ankara.
  59. ↑ Marina Kaljurand; Andrey Kovatchev; Željana Zovko; European Parliament (30 ביולי 2021). "Joint Statement by DSCA Chair and EP Standing Rapporteurs on Armenia and Azerbaijan on the deadly clashes between Armenia and Azerbaijan" (PDF). ארכיון (PDF) מ-2 באוגוסט 2021.
  60. ↑ "Азербайджан проведет четырехдневные учения с привлечением 15 тысяч военных". Радио Свобода (ברוסית). 12 במאי 2021. ארכיון מ-12 במאי 2023.
  61. ↑ Khudoyan, Knar (19 באוקטובר 2022). "Will Armenia and Azerbaijan reach a peace deal?". Open Democracy. ארכיון מ-20 באפריל 2023. Azerbaijan has now occupied roughly 50 square kilometres of Armenian territory since the 2020 conflict.
  62. ↑ "As Azerbaijan pushes advantage against Armenia, Russia's role again under scrutiny". Eurasianet. ארכיון מ-17 בנובמבר 2021.
  63. ↑ Broers, Laurence (26 בספטמבר 2022). "Is Azerbaijan planning a long-term presence in Armenia?: Azerbaijan's recent attack seeks to enforce terms in negotiations with Armenia, but also shows a wider aim for a more permanent presence". ארכיון מ-29 בספטמבר 2022. At least 50 square kilometres of Armenian territory are now reported as occupied by Azerbaijani forces.
  64. ↑ Sukiasyan, Narek (2022-09-15). "Armenia is under attack". www.ips-journal.eu (באנגלית בריטית). ארכיון מ-25 באפריל 2023.
  65. ↑ Khylko, Maksym; Shelest, Hanna; Grigoryan, Armen; Valiyev, Anar; Alili, Ahmad; Namazova, Fidan; Kandelaki, Salome; Lebanidze, Bidzina (בנובמבר 2022). "Impact of the Russia-Ukraine War on Black Sea Geopolitics". Caucasus Analytical Digest (באנגלית). 130. doi:10.3929/ethz-b-000579582. ISSN 1867-9323. ארכיון מ-9 במאי 2023.
  66. ↑ "EU approves 2-year monitoring mission to Armenia–Azerbaijan border". OC Media (באנגלית אמריקאית). 2023-01-23. ארכיון מ-31 במאי 2023.
  67. ↑ Korsten, Thijs (2023-04-25). "Treading a Tightrope on the Armenian Border: Reviewing the First Two Months of the EU's New Mission in the South Caucasus". Caucasus Watch (באנגלית). ארכיון מ-5 באוגוסט 2023.
  68. ↑ Broers, Laurence (5 באוגוסט 2021). "Augmented Azerbaijan? The return of Azerbaijani irredentism". Eurasianet (באנגלית). ארכיון מ-19 באוגוסט 2023.
  69. ↑ Motamedi, Maziar. "Iran opens mission in strategic Armenia region as it expands ties". www.aljazeera.com (באנגלית). ארכיון מ-28 במאי 2023.
  70. ↑ PanARMENIAN.Net - Mobile, panarmenian.net
  71. 1 2 Artiom Chernamorian, פגישת ועדות התיחום של ארמניה ואזרבייג׳ן מתוכננת להתקיים בעתיד הקרוב: נארק מינסיאן, באתר Armenia informational portal, ‏2026-02-16
  72. ↑ ניצחון לארדואן: מסדרון הזהב של טראמפ נחשף - ויש מפסידה גדולה, באתר מעריב אונליין, 9 באוגוסט 2025
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המשבר_בגבול_אזרבייג%27ן–ארמניה_(2021)&oldid=43379649"