לדלג לתוכן

המשבר המזרחי הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המשבר המזרחי הגדול
חיילים סרבים תוקפים את הצבא העות'מאני בנראמור, 1877
חיילים סרבים תוקפים את הצבא העות'מאני בנראמור, 1877
מערכה: המשחק הגדול
תאריכים 19 ביוני 187513 ביולי 1878 (3 שנים)
מקום הבלקן, הקווקז
תוצאה

תבוסה עות'מאנית

שינויים בטריטוריות
הצדדים הלוחמים

האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) האימפריה הרוסית

ממלכת רומניהממלכת רומניה הנסיכויות הרומניות המאוחדות
ממלכת בולגריהממלכת בולגריה נסיכות בולגריה
נסיכות מונטנגרונסיכות מונטנגרו נסיכות מונטנגרו
נסיכות סרביהנסיכות סרביה נסיכות סרביה
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית
מורדים יוונים

בתמיכת:
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית
צרפת (1794–1815, 1830–1958)צרפת (1794–1815, 1830–1958) הרפובליקה הצרפתית השלישית

מפקדים

האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) אלכסנדר השני
האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) הנסיך הגדול ניקולאי ניקולאייביץ'
האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) הנסיך הגדול מיכאיל ניקולאייביץ'
האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) מיכאיל לוריס-מליקוב
האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) מיכאיל סקובלב
האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) יוסיף גורקו
האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) איוואן לאזרב
ממלכת רומניהממלכת רומניה קרול הראשון
ממלכת בולגריהממלכת בולגריה אלכסנדר באטנברג
נסיכות מונטנגרונסיכות מונטנגרו הנסיך ניקולה
נסיכות סרביהנסיכות סרביה קוסטה פרוטיץ'
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית סטפן יובאנוביץ'
קוסמאס דואומפיוטיס

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית עבדול חמיד השני
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית אהמט פאשא
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית עות'מאן פאשא
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית סולימאן פאשא
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית מהמט פאשא
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית אבדילקרים נאדיר פאשא
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית אהמט אייב פאשא
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית מהמט ריזה פאשא

כוחות

האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) 185,000 בארמיית הדנובה, 75,000 בארמיית הקווקז[1]

  • פינלנד: 1,000

ממלכת רומניהממלכת רומניה 66,000
ממלכת בולגריהממלכת בולגריה 12,000, 190 תותחים
נסיכות סרביהנסיכות סרביה 81,500
נסיכות מונטנגרונסיכות מונטנגרו 45,000
15,000

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית 281,000[2]

אבדות

האימפריה הרוסית (1858–1883)האימפריה הרוסית (1858–1883) 15,567 הרוגים, 56,652 פצועים, 6,824 מתים ממחלות[3]
ממלכת רומניהממלכת רומניה 4,302 הרוגים ונעדרים, 3,316 פצועים, 19,904 חולים[4]
ממלכת בולגריהממלכת בולגריה 2,456 מתים ופצועים[5]
נסיכות סרביהנסיכות סרביהנסיכות מונטנגרונסיכות מונטנגרו 2,400 מתים ופצועים[5]

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית 30,000 הרוגים,[6] 90,000 מתים מפצעים וממחלות[6]

המשבר המזרחי הגדול של 18751878 החל בשטחי האימפריה העות'מאנית בחצי האי הבלקני בשנת 1875, עם פרוץ מספר מרידות ומלחמות שהביאו להתערבות של מעצמות בינלאומיות, והסתיים עם הסכם ברלין ביולי 1878.

המשבר נקרא גם בסרבו-קרואטית: Velika istočna kriza; בטורקית: Şark Buhranı ("משבר מזרחי", למשבר בכלל), בטורקית: Ramazan Kararnamesi ("צו הרמדאן", בגין המחדל הריבוני שהוכרז ב-30 באוקטובר 1875) בטורקית: 93 Harbi ("מלחמת 93", למלחמות בחצי האי הבלקני בין 1877 ל-1878, הכוונה במיוחד למלחמה העות'מאנית-רוסית, שנת 1293 בלוח הרומי האיסלאמי המקבילה לשנת 1877 בלוח הגרגוריאני).

האימפריה ב-1875 ממש לפני המשבר
טבח באטאק שבוצע על ידי חיילים עות'מאנים בבולגריה ב-1876
הנוקם: מפת מלחמה אלגורית לשנת 1877 מאת פרד. W. Rose, 1872: מפה זו משקפת את "המשבר המזרחי הגדול" ואת מלחמת רוסיה-טורקיה שלאחר מכן בשנים 1877–1878.

מצב הממשל העות'מאני בבלקן המשיך להידרדר לאורך המאה ה-19, כאשר השער הנשגב איבד מדי פעם שליטה על מחוזות שלמים. רפורמות שנכפו על ידי מעצמות אירופה לא הביאו מעט לשיפור תנאי האוכלוסייה הנוצרית, ובו בזמן הצליחו לא לרצות חלק נכבד מהאוכלוסייה המוסלמית. בוסניה סבלה לפחות משני גלי מרד מצד האוכלוסייה המוסלמית המקומית, האחרון ב-1850.[7] אוסטריה התגבשה לאחר המהומה של המחצית הראשונה של המאה ושאפה להחיות מחדש את מדיניות ההתרחבות ארוכת השנים שלה על חשבון האימפריה העות'מאנית. בינתיים, הנסיכויות האוטונומיות הנומינליות, העצמאיות בפועל של סרביה ומונטנגרו, ביקשו להתרחב גם לאזורים המאוכלסים על ידי בני ארצם. הרגשות הלאומניים ורגשות האיחוד היו חזקים וקיבלו עידוד על ידי רוסיה וסוכניה.

משבר כלכלי עות'מאני וברירת מחדל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באוגוסט 1854,[8][9][10][11] במהלך מלחמת קרים, לקחה האימפריה העות'מאנית את ההלוואות הזרות הראשונות שלה.[12][13] האימפריה קיבלה הלוואות לאחר מכן, בחלקן למימון בניית מסילות ברזל וקווי טלגרף, ובחלקן כדי לממן גירעונות בין ההכנסות לבין ההוצאות המפוארות של החצר הקיסרית, כגון בניית ארמונות חדשים על מצר הבוספורוס בקונסטנטינופול.[14] כמה פרשנים פיננסיים ציינו כי תנאי ההלוואות הללו היו נוחים במיוחד לבנקים הבריטיים והצרפתים (בבעלות משפחת רוטשילד), מה שהקל עליהם, בעוד שאחרים ציינו שהתנאים משקפים את נכונותו של הממשל הקיסרי למחזר כל הזמן את חובותיו.[14] סכום כסף גדול הוצא גם לבניית אוניות חדשות עבור הצי העות'מאני בתקופת שלטונו של הסולטאן אבדילאזיז (בשנים 1861–1876). ב-1875 היו לצי העות'מאני 21 אוניות מערכה ו-173 ספינות מלחמה מסוגים אחרים, שהיוו את הצי הימי השלישי בגודלו בעולם אחרי הצי הבריטי והצרפתי. אולם כל ההוצאות הללו הטילו עומס עצום על האוצר העות'מאני. בינתיים, בצורת קשה באנטוליה ב-1873 ושיטפונות ב-1874 גרמו לרעב ולחוסר שביעות רצון נרחבת בלב האימפריה. המחסור החקלאי מנעו את גביית המיסים הדרושים, מה שאילץ את הממשלה העות'מאנית להכריז על מחדל ריבוני בהחזרי הלוואות הזרות שלה ב-30 באוקטובר 1875 ולהגדיל את המיסים בכל מחוזותיה, כולל הבלקן.[13][14]

מרידות ומלחמות בבלקן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה להגדיל את המיסים בגין תשלום חובות האימפריה העות'מאנית לנושים זרים הביאה לזעם במחוזות הבלקן, שהגיע לשיא במשבר המזרחי הגדול ובסופו של דבר למלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) שהעניקה עצמאות או אוטונומיה לאומות הנוצריות. בשטחי הבלקן של האימפריה, עם הסכם ברלין שלאחר מכן ב-1878. המלחמה, לעומת זאת, הייתה הרת אסון עבור הכלכלה העות'מאנית שנאבקה ממילא ומנהל החוב הציבורי העות'מאני הוקם ב-1881, שהעניק את השליטה בהכנסות המדינה העות'מאנית לנושים זרים.[14] זה הפך את הנושים האירופים לבעלי איגרות חוב, והקצה זכויות מיוחדות ל-OPDA לגביית סוגים שונים של הכנסות ממסים ומכס.[14]

לאחר הסכם ברלין ב-1878, הציבה האימפריה האוסטרו-הונגרית כוחות מצב צבאיים בוילאייט בוסניה העות'מאני ובסנג'אק העות'מאני של נובי פאזאר, שרשמית (דה יורה) המשיכו להיות שטחים עות'מאניים. תוך ניצול הכאוס שהתרחש במהלך מהפכת הטורקים הצעירים ב-1908, הכריזה בולגריה על עצמאותה הרשמית ב-5 באוקטובר 1908. למחרת, אוסטרו-הונגריה סיפחה באופן חד צדדי את בוסניה ב-6 באוקטובר 1908, אך משכה את כוחותיה הצבאיים מנובי פאזאר כדי להגיע לפשרה עם הממשלה העות'מאנית ולהימנע ממלחמה (האימפריה העות'מאנית הפסידה את הסנג'ק של נובי פאזאר במהלך מלחמות הבלקן של 1912–1913).

ב-1881 כבשה צרפת את הבייליק של תוניס, בתירוץ שכוחות תוניסיה חצו את הגבול אל המושבה שלהם אלג'יריה, שהשתייכה בעבר לאימפריה העות'מאנית עד 1830. שנה לאחר מכן, ב-1882, כבשה האימפריה הבריטית את ח'דיוות מצרים, באמתלה לתת סיוע צבאי לעות'מאנים להפלת מרד עוראבי (בריטניה הכריזה מאוחר יותר על מצרים כמדינת חסות בריטית ב-5 בנובמבר 1914, בתגובה להחלטת הממשלה העות'מאנית להצטרף למלחמת העולם הראשונה לצד מעצמות המרכז[15]) הממשלה העות'מאנית הכריזה תכופות על הכנסות ממסים ממצרים כערובה להלוואות מבנקים בריטיים וצרפתים.[9][13] הממשלה העות'מאנית החכירה מוקדם יותר את קפריסין לבריטניה ב-1878, בתמורה לתמיכה בריטית בקונגרס ברלין באותה שנה (קפריסין סופחה מאוחר יותר לבריטניה ב-5 בנובמבר 1914, מאותה סיבה שהוזכרה לעיל בנוגע להשתתפות העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה[16]) על ידי השגת קפריסין ומצרים, בריטניה השיגה דריסת רגל חשובה במזרח הים התיכון ושליטה על תעלת סואץ; ואילו צרפת הרחיבה את נחלותיה בחוף הים התיכון המערבי של צפון אפריקה על ידי הוספת תוניסיה לאימפריה שלה כמדינת חסות צרפתית.

ההיסטוריון Maroš Melicharek כותב כי המשבר המזרחי הגדול לא היה יכול להיפתר במלואו ללא סרביה.[17]

כרונולוגיה של המשבר הגדול במזרח ותוצאותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הסכם רייכשטדט (1876)
  • אמנת בודפשט משנת 1877
  • חוזה סן סטפנו (1878)
  • אמנת קפריסין (1878)
  • הסכם ברלין (1878)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המשבר המזרחי הגדול בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Timothy C. Dowling. Russia at War: From the Mongol Conquest to Afghanistan, Chechnya, and Beyond. ABC-CLIO, 2014. p. 748
  2. ^ Mernikov, A. G.; Spektor, A. A. (2005). Всемирная история войн [World History of Wars] (ברוסית). Minsk, Belarus: Харвест.
  3. ^ Urlanis, Boris (1960). Войны в период домонополистического капитализма [Wars during the period of pre-monopoly capitalism]. Войны и народонаселение Европы. Людские потери вооруженных сил европейских стран в войнах XVII—XX вв. (Историко-статистическое исследование) [Wars and population of Europe: Human losses of the armed forces of European countries in the wars of the 17th—20th centuries (Historical and statistical research)] (ברוסית). Minsk: Sotsekgiz. pp. 104–105, 129 § 4.
  4. ^ Scafes, Cornel, et al., Armata Romania in Razvoiul de Independenta 1877–1878 [The Romanian Army in the War of Independence 1877–1878]. Bucuresti, Editura Sigma, 2002, p. 149 (Romence)
  5. ^ 1 2 Boris Urlanis, Войны и народонаселение Европы [Wars and population of Europe], Part II, Chapter II
  6. ^ 1 2 Mernikov, A. G.; Spektor, A. A. (2005). Всемирная история войн [World History of Wars] (ברוסית). Minsk, Belarus: Харвест. ISBN 985-13-2607-0.
  7. ^ Dixon, Jeffrey S.; Sarkees, Meredith Reid (2015). A Guide to Intra-state Wars: An Examination of Civil, Regional, and Intercommunal Wars, 1816-2014. CQ Press. p. 265. ISBN 978-1506300818. נבדק ב-25 בדצמבר 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ "Dünya Bülteni: "Osmanlı Devleti ilk kez dış borç aldı"". אורכב מ-המקור ב-2018-04-11. נבדק ב-2016-09-17.
  9. ^ 1 2 Derin Strateji: "Osmanlı Borçları ve Düyun-u Umumiye İdaresi"
  10. ^ "Yazarport: "Kırım Savaşı ve İlk Dış Borçlanma (1854-1855)"". אורכב מ-המקור ב-2018-06-15. נבדק ב-2016-09-17.
  11. ^ "History of the Ottoman public debt". אורכב מ-המקור ב-2012-07-24. נבדק ב-2014-08-28.
  12. ^ Douglas Arthur Howard: "The History of Turkey", page 71.
  13. ^ 1 2 3 Mevzuat Dergisi, Yıl: 9, Sayı: 100, Nisan 2006: "Osmanlı İmparatorluğu'nda ve Türkiye Cumhuriyeti'nde Borçlanma Politikaları ve Sonuçları"
  14. ^ 1 2 3 4 5 Niall Ferguson (2 בינואר 2008). "An Ottoman warning for indebted America". Financial Times. נבדק ב-4 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Articles 17, 18 and 19 of the Treaty of Lausanne (1923)
  16. ^ Articles 20 and 21 of the Treaty of Lausanne (1923)
  17. ^ Melichárek, Maroš (בינואר 2019). "Srbské nádeje a sklamania: Jovan Ristić a Berlínsky kongres /Serbia's Hopes and Disillusions: Jovan Ristić and the Congress of Berlin/". Od moravských luk k balkánským horám: Václavu Štěpánkovi k šedesátinám (באנגלית). {{cite journal}}: (עזרה)