המשוררים החדשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המשוררים החדשיםיוונית: νεωτερικοί, לטינית: poetae novi) הוא שם כולל לקבוצת משוררים לטיניים מתקופת שלטונו של קיסר אשר דגלה בעקרונות חדשים לכתיבת שירה. נציני השירה החדשה החל בראשית המאה הראשונה לפנה"ס, שיאה היה בתקופת קאטולוס ודעיכתה הגיעה בעקבות מלחמת האזרחים.

הכיניו הוטבע בידי קיקרו,[1] אולם הזרם זכה לכינוי גנאי רבים. קיקרו עצמו גינה את הקבוצה בשמות נוספים כגון "משוררים מלומדים ("Poetae docti")[2] ו"משוררי אופוריון" ("cantore euphorionis")[3], על שם המשורר האלכסנדרי אופוריון מכלקיס.

מאפיני השירה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשוררים החדשים הושפעו מהפואטיקה האלכסנדרונית שהייתה נהוגה באלכסנדריה במהלך המחצית השנייה של המאה השלישית לפנה"ס. בראשה עמד קאלימאכוס שהוביל למהפכה בכתיבת השירה. הוא דחה את מסורת שירת האפוסים ואריכות השירים, ובמקום הניח יסודות לשירה מלומדת (Doctrina), מלטושת (toreutos) ותמצית (brevitas). אחד מציטוטיו הידועים היה "μέγα βιβλίον μέγα κακόν" [4] (ספר גדול הוא רעה גדולה).

הוראטיוס שהושפע רבות מכתיבה זו כינה אותה ביצירתו המפורסמת על אמנות הפיוט "limae labo"[5] (מלאכת המרצע).

הפואטיקה האלכסנדורנית כקודמה נכתבה בידי האליטה עבור האליטה וידע נרחב נדרש כדי להבין את משחקי המילים החבוים בתוכה, את המיקומים הגאוגרפים, ההיסטוריים והביולוגיים. השירה הזו כללה שימוש נרחב באמצעים רטוריים וספרותיים כגון מסגור, אקפרסיס (Ekphrasis) ואלוזיות. בנוסף, השירה עסקה והדגיש נושאים שנחשבו מינוריים עד כה כמו אהבה, חיי היום יום והתמקדות בנפש והרגש של דמויות, בעיקר נשים.

יסודות אלו הובילו את המשוררים החדשים לפתח שתי סוגות חדשות המכתמים ואפיליונים אך כמו גם למאבקי כוחות עם ה"הומרוסים" (מלשון הומרוס)[6] בראשם עמד אפולוניוס מרודוס.

הגורמים והצמיחה של השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירה החדשה היא תוצר של הכיבוש היווני אשר הגיע לשיאו במאה השנייה לפנה"ס. הכיבוש פתח את החלק המזרחי של הים התיכון בפני רומא בכלל, ובפרט בפני חיילים - איכרים לתרבות חדשה ומעודנת. במקביל לשינויים הגאוגרפיים והמאבקים הפוליטיים בתקופת קיסר, החלה התפתחות בספרות, בשירה, בפילוסופיה ובהיסטוריה. מצד אחד, התחזק הקשר הקיים למקורותיהם הקלאסיים היוונים ומנגד החל להתפתח מודל של "חיקוי חופשי" המתרחק מהמודל היווני. בנוסף, העלייה הניכרת, מסוף המאה השנייה לפנה"ס, במספר הרומאים שעסקו באוטיום (otium, "בטלה") במקום בנגוטיום (negotium, "עיסוק"). במהלך הזמן התהדק הקשר בין שירת הבטלה אל התרבות ההלניסטית ונוצרה תשתית לצמיחתם של המשוררים החדשים.

המשוררים שקדמו לשירה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. קווינטוס לוטאטיוס קאטולוס - משורר, איש אשכולות, נואם שנולד לערך בשנת 150 לפנה"ס למשפחת אצולה. הוא חיבר את consulatu et de rebus gestis suis. קאטולוס הציג ללטינית את סוגת המכתמים היוונים שאותם אימץ מהמודלים ההלנסטיים וקיבץ סביבו חוג, "החוג של לוטאטיוס קאטולוס".
  2. ולריוס אדיטוס (Valerius Aedituus) - חבר בחוג של קאטולוס. ממנו נותרו לנו שתי אפיגרמות בסנגנון אלכסנדרי.
  3. מטיוס (Matius) תרגם בהקסמר את איליאדה ממנה נותרו לנו פרגמנטים בודדים וכן הכיר לעולם הרומי את המטר הכוליאמבי (choliambic meter).


התוצר הסופי היה השירה החדשה שבאופן מעצים יותר לא רק דחתה את מנהגי האבות לעסוק בנגוטיום אלא במרכז עניינה היה העיסוק בנושאי בטלה.

משוררים חדשים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. פובליוס ולריוס קאטו - ולריוס הגיע לרומא ועבד כאיש דקדוק ומורה לשירה עד זקנתו. בנוסף היה מבקר שירה ומשורר. הוא החזיר מחדש לרומא את המסורת של ביקורת פילוסופית אלכסנדריה.
  2. פוריוס ביבקולוס (furius Bibaculus) - מפורסם בשל האפיגרמה שלו כנגד אוגוסטוס
  3. ורו (varro atacinus) - חיבר את לוקדיה (Leucadia) שנחשב אחד מהיצירות הארוטיות המוקדמות. הוא תרגם את ארגונאוטיקה בהקסמטר על סיפור הארגונאוטים של אפולוניוס מרודוס.
  4. הלביוס קינה (Helvius Cinna) - חבר בחוגו של קאטולוס אשר לקח חלק מהמשלחת לביתיניה בשנת 57 לפנה"ס. הוא המשיך בעקרונות של קאלימאכוס והשירה החדשה. כתב את הזמורנה (zmyrna), חיבור מפורסם שכמעט כולו אבד. החיבור מספר על אהבה של מורה לאביה קינורס. על סמך ממקורות משניים היצירה הייתה מלווה בהערות דקדוקיות רבות כדי להקל בהבנתה. הוא הולל בידי קאטולוס בשיר 95.
  5. קלבוס ליסיניוס (Calvus Licinius) - הוא נולד ברומא למשפחת פלבס ידועה. בנו של ההיסטוריון והנואם הידוע ליסניוס מקר (Licinius Macer). היה חבר בתנועה ה-atticist, אשר במרכז היה רעיון הטוהר, הניקיון, הקצרות, שתאם לעקרונות השירה החדשה. הוא היה משורר חדש ומעט מכתביו נותרו. בנוסף למכתמים פוליטיים, הוא כתב שירי אהבה בין היתר על הפטירה של אשתו, קווינטיליה (quintillia) בטרם עת. הוא גם כתב אפיליון בשם איו (io), על שם הגיבור אשר התאהבה בה יופיטר ויונו התנכלה לה.
  6. גאיוס ולריוס קאטולוס

יחסו של קיקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר מעמיק על מערכת היחסים בין קיקרו למשוררים החדשים לא מוצה. ללא ספק שהיחסים האלו היו מספיק משמעותים כדי שהשם שיוענק לה בעתיד יאמר מפי קיקרו עצמו. ההשמצות, הכינוים,[3] מערכת היחסים שלו עם חלק מהמשוררים אשר בחלקם היו תלמידים שלו,[7] וסכסוכים ערכים או אישיים בינו לבין חלק מהמשוררים,[8] העניקו במה לזרם בידיו. האם היחסים היו איבה בלבד? קשה לנו להגיר לאור היחסים האישיים שהיו לו עם חללק מהמשוררים וכן כתביו המאוחרים[9] המציגים חילוקי דעות בלבד ולא איבה אישית.[10]

מקורות מידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Arthur Leslie Wheeler, Catullus and the Traditions of Ancient Poetry (1974 )
  • G.B. Conte, Latin Literature: A history, tr. J.B. Soldow (Baltimore & London, 1994), 133-54.
  • Schmidt, Peter L. (Constance). "Neoteric poets." Brill’s New Pauly. Antiquity volumes edited by: Hubert Cancik and, Helmuth Schneider. Brill Online, 2015. Reference. 18 April 2015 [1]
  • Tenney Frank, "Cicero and the Poetae Novi", AJP, vol. 40, no. 4 (1919), pp. 396-415
  • הורטיוס, על אמנות הפיוט.
  • קאטולוס. שירי קאטולוס. תרגמו מרומית והוסיפו מבוא, הערות ומפתחות רחל בירנבאום ודוד וייסרט. ירושלים, מוסד ביאליק, תשמ"ט (1989).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Cic. Orat. 161, att 7.2.1
  2. ^ Cic. Or. 161
  3. ^ 3.0 3.1 Cic, Tusc, 3.45
  4. ^ Quinn, insterpretation, p.11, n.15
  5. ^ Hor. Ars. 291
  6. ^ Arthur, p.85
  7. ^ T. Frank, "Cicero and the Poetae Novi," AJP, XL [1919], p.396
  8. ^ ראה שיר 49 של ולריוס קאטולוס
  9. ^ Att. 7. 2. 1 ; Or. 161; Tusc. 3. 45
  10. ^ T. Frank, "Cicero and the Poetae Novi," AJP, XL [1919], 369-415