המשחק של אנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אנדר" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אנדר (פירושונים).
המשחק של אנדר
Ender's game
Ender's game.jpg
מאת אורסון סקוט קארד
שפת המקור אנגלית
הוצאה אופוס
שנת הוצאה 1985
סוגה מדע בדיוני
תרגום לעברית כן
תורגם לשפות כן
מסת"ב ISBN 0099496100

המשחק של אֶנְדֶראנגלית: Ender's Game) הוא ספר מסוגת המדע הבדיוני מאת אורסון סקוט קארד שיצא לאור בשנת 1985. הספר מבוסס על סיפור קצר שהתפרסם בביטאון "אנלוג" בשנת 1977. נכון ל־2008, הוא אחד מן הספרים המוכרים ביותר של הסוגה, לאחר שזכה בפרסי הוגו ונבולה היוקרתיים. נוצרו שלוש סדרות של ספרי המשך, סיפורים קצרים שמתפרסמים מדי חודש באתר האינטרנט של קארד. באוקטובר 2013 יצא סרט קולנוע באורך מלא המבוסס על הספר.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עוקב אחר שנות שהותו של אנדר (קיצור ל"אנדרו" וגם ender - מסיים, מחסל) וִיגִין בבית הספר ללחימה, המיועד להכשיר מפקדי ספינות וציי חלל במלחמה נגד גזע חייזרים תבוני ועוין לכאורה, המכונה באגים (בשפה המדעית: פורמיקים).

אנדר נלקח ממשפחתו כשהוא בן שש, ומשוגר לבית הספר, הממוקם בתחנת חלל הסובבת את כדור הארץ. בבית הספר הוא שוהה בחברת ילדים אחרים, מגיל שש ועד גיל שתים עשרה בערך, הלומדים ומתאמנים לקראת העברתם לבתי ספר מתקדמים יותר, ובסופו של דבר לשירותם בצי. במרכז תוכנית הלימודים נמצא משחק המלחמה, שבו קבוצות תלמידים (המכונות "צבאות") נלחמות במשחק לייזר זו כנגד זו בתנאי אפס כבידה.

בתחילת לימודיו, אנדר מתאמן לבדו, ככל התלמידים - אולם בשל יכולותיו יוצאות הדופן הוא מועבר לאחד ה"צבאות" מוקדם מהרגיל. גם כחייל פשוט ב"צבא" הוא מוכיח יכולות יוצאות דופן, אולם אלו גורמות גם לבעיות חברתיות, ולהתנגשות בינו לבין מפקדיו - ילדים גם הם - מה שגורם להעברתו מקבוצה לקבוצה.

במקביל לפעילותו במסגרת הצבאות, הוא משתתף במשחק פסיכולוגי המערב אותו ואת מערכת המחשב של בית הספר, וחושף את בעיותיו הפסיכולוגיות, אחריהן עוקב מנהל בית הספר, הקולונל היראם גראף. גראף, עליו מוטל לקדם את אנדר ולהכשירו לפיקוד מהר ככל שניתן, משתמש במידע על מנת לבצע מניפולציות שונות על אנדר, ביניהן יצירת התנגשויות מכוונות בינו לבין תלמידים אחרים בבית הספר על מנת לחשוף את האגרסיביות המובלעת בנפשו של אנדר, שינויים בכללי המשחק המפתחים את יצירתיותו של אנדר ויכולותו להתמודד עם מצבים הנראים בלתי אפשריים, ואף שימוש באחותו של אנדר, ולנטיין על מנת לשכנע אותו שתפקודו היעיל בצבא הוא בעל מטרה עליונה - הושעת המין האנושי.

אנדר מקודם עוד ועוד, ומגיע למערך אימונים שבו המורה שלו הוא מאזר רקהאם, המפקד בעל התובנה שסייעה להביס את הבאגים במלחמה הקודמת. בשלב מסוים במערך האימונים הזה, הוא מתרגל פיקוד על צי שבו מפקדי המחלקות הם פקודיו הטובים ביותר וידידיו מ"צבאות" בית הספר ללחימה. בתום התרגיל האחרון, מסתבר לאנדר ולחבריו שהקרבות האחרונים כלל לא היו תרגילים, ושפקודותיהם הועברו לציי מלחמה אמיתיים שהשמידו את גזע הבאגים במלחמה טוטאלית.

הספר מסתיים במעקב אחר אנדר, שמתמוטט עם קבלת הידיעה שהוא השמיד גזע חייזרים תבוני. לאחר שנים הוא מוצא, בפלנטה שיושבה בעבר על ידי באגים, שריד אחרון מהגזע שנשמר עבורו - גולם שמור של מלכה, ממנה יכול להתפתח שוב הגזע. באופן טלפתי משדרת אליו המלכה את משימתו - למצוא פלנטה שבה היא תוכל להתקיים ולכונן שוב את תרבותה ואת הגזע שלה. אנדר יוצא, ביחד עם אחותו, למסע שמטרתו מציאת פלנטה שכזו.

עלילה משנית בספר עוסקת באחיו ואחותו של אנדר, פיטר וולנטיין. שניהם, כמו אנדר, מבריקים בצורה יוצאת דופן, אלא שבגלל המבנה הפסיכולוגי שלהם הם לא מסוגלים לשרת בצבא - פיטר אכזרי מדי וולנטיין רחומה מדי. השניים משתפים פעולה, ומנצלים זה את כשרונותיו ותכונותיו של זה כדי לרכוש לעצמם, בשמות עט ("לוק" לפיטר ו"דמוסתנס" לולנטיין) עמדה פוליטית בפורומים פוליטיים אמריקניים. את המוניטין שצברו הם מנצלים על מנת למנוע מלחמת עולם כשמסתיימת המלחמה כנגד הבאגים. פיטר ממונה לאחר תום המלחמה להגמון - משרה אותה הוא הופך לשקולה כנגד "נשיא העולם", וולנטיין מצטרפת לאנדר במסעותיו וכותבת ספרי היסטוריה מדויקים ובעלי מסרים הומניסטיים ההופכים את שם העט שלה לאגדה. עלילותיו של פיטר לאחר תום "המשחק של אנדר" מפורטות בסאגת ההמשך "הצל של אנדר", בעוד עלילותיהם של אנדר וולנטיין מפורטות בטרילוגיית ההמשך הנפתחת ב"קול למתים".

עטיפת המהדורה הראשונה בעברית, הוצאת אופוס, 1994

ניתוח העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עוסק בעיקר בחינוך ובמנהיגות אך מציג בצורה חטופה עולם עתידני, שבו חוקי הגבלת ילודה מופעלים בניסיון להתגבר על פיצוץ האוכלוסין. בעולם זה ממשיכה להתקיים המלחמה הקרה, ועל אף שבני האדם התאחדו לאחרונה בניסיון להגן על הגזע מפני הבאגים, החששות ההדדים לא נעלמו וברית ורשה מתכננת לתקוף את מדינות המערב ברגע בו איום הבאגים יוסר. מרכזו של הספר הוא הדיון שהוא עורך בדילמות מוסריות, כגון:

  • האם קיימות מטרות חשובות מספיק, המתירות לנו לעשות כרצוננו בחייהם של פרטים על מנת להשיג אותן? (וספציפית, האם מותר היה לצבא להשתמש באנדר ככלי בניסיון להפכו לגנרל מבריק, בידיעה שהוא עשוי להרוג אנשים ולרסק את עצמו בתהליך?)
  • האם טבעם של בני האדם הוא להשמיד דברים שאינם מובנים להם או שהם חוששים מהם? (הדיון בדילמה זו נמשך בספרים הבאים: "קול למתים", "קסנוסייד" ו"ילדי המחשבה").

יצירה והשראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נכתב במקור כנובלה (סיפור קצר) באותו השם, אותו ניתן למצוא במקבץ הסיפורים "מפות במראה".

הנובלה המקורית "המשחק של אנדר" הציגה מבט חטוף לחוויותיו של אנדר בבית הספר ללחימה ובית הספר לפיקוד. עלילת הרומן המלא מקיפה יותר וכוללת את חייו של אנדר לפני, במהלך, ואחרי המלחמה, ומכילה גם כמה פרקים המתארים את המהלכיהם הפוליטיים של אחיו ואחותו גדולים בכדור הארץ.

הסופר, אורסון סקוט קארד, הצהיר כמה פעמים, בעל פה ובכתב, כי המשחק של אנדר נכתב כדי לייצור את הדמות של אנדר בתפקידו כ"דובר המתים" בספר ההמשך, קול למתים, ולכן עיבד את המשחק של אנדר לרומן. קארד רצה לכתוב את הספר את "קול למתים" וחשב שדמותו של אנדר תתאים לדמות הראשית בסיפור המתוכנן והתכוון לספק רקע נאות. קארד אמר כי הוא הופתע כאשר הספר הפך להיות רב מכר ולאחד מספרי המדע הבדיוני המפורסמים ביותר.

בהקדמה שכתב קארד לרומן שלו ב־1991, דן קארד בהשפעת סדרת המוסד של אייזק אסימוב על הנובלה והרומן. עבודו של ההיסטוריון ברוס קאטון על מלחמת האזרחים האמריקנית השפיעה, גם היא, על קארד רבות.

המשחק של אנדר היה רומן המדע־בדיוני הראשון שפורסם לגמרי באינטרנט, כאשר הועלה לשרתי Delphi שנה לפני הדפסת הפרסום.

תגובות על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחק של אנדר התקבל בביקורות טובות. הרומן זכה בפרס Nebula Award לרומן הטוב ביותר בשנת 1985 [1]. ופרס ה־Hugo Award לרומן הטוב ביותר 1986,[2] שנחשבים לשני הפרסים היוקרתיים בסוגת המדע הבדיוני.[3][4] המשחק של אנדר גם היה מועמד לפרס Locus בשנת 1986. והתמודד וזכה בפרסים רבים לאורך השנים.

מבקרים שונים מחו על האלימות בספר והצלחתו של הספר בקרב ילדים נוער הגבירה את הביקורות בתחום זה.

בהקדמתו לספר, כותב קארד על מכתבים ובהם תגובות שונות, שקיבל מקוראי הספר. באחד מהמכתבים כותבת לו מורה לתלמידים מחוננים שהצורה בה הוא מציג את חשיבתם של אנדר וחבריו מעוותת ואינה מציגה את חשיבתם האמיתית של ילדים מחוננים. לעומת זאת, אחד המכתבים, המגיע מקבוצת נוער מחונן מציין את הזדהותם המוחלטת עם הספר והפסיכולוגיה העומדת מאחוריו.

אחד מהמכתבים שמזכיר קארד נכתב על ידי טייס אמריקאי במלחמת המפרץ הראשונה. הטייס מציין במכתבו כי הוא וחבריו זוכים לציוד ולמיגון הזולים והפשוטים ביותר וכי כל גיחה עלולה להיות האחרונה שייעשה בחייו. את המלחמה משווה הטייס למלחמתו של אנדר ומספר כיצד הוא שואב כוחות מהקריאה בספר, לקראת יציאתו לגיחה נוספת שממנה אולי לא ישוב.

דרוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסום המדינה תואר שנה דירוג
Amazon.com ארצות הברית Best of the Century: Best Books of the Millennium Poll[5] 1999
32
Locus ארצות הברית Best 20th Century Science Fiction Novels: Reader's Poll[6] 2012
2
Modern Library ארצות הברית Modern Library 100 Best Novels: Reader's List[7] 1999
59
NPR ארצות הברית Top 100 Science Fiction, Fantasy Books: Readers' Poll[8] 2011
3
Publishers Weekly ארצות הברית Bestselling Science Fiction Novels of 2012[9] 2012
1
Science Channel ארצות הברית Top 10 Sci-fi Books of All Time[10] 2013
5

ספרי המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת ספרי המשך אחת מתארת את מסעותיו של אנדר ואחותו בחלל בחיפוש אחר בית למלכת הבאגים וכוללת את הספרים:

  1. קול למתים (1986)
  2. קסנוסייד (1991)
  3. ילדי המחשבה (1996)

סדרת ספרי המשך נוספת, "סדרת הצל", מעניקה נקודות מבט שונות על הסיפור המקורי ומתארת את השנים לאחר תום המלחמה ב"באגים" ותחילת המאבקים הפנימיים בין מעצמות כדור הארץ. סדרה זו כוללת:

  1. הצל של אנדר (1999)
  2. הצל של ההגמון (2001)
  3. בובות צללים (2002)
  4. הצל של הענק (2005)
  5. מעוף הצללים (2013)

סדרה נוספת שיוצאת היא "מלחמת הפורמיקים הראשונה". בה מתואר המפגש הראשון בין בני האנוש ל"באגים". זהו הרקע לספר הראשון "המשחק של אנדר".

  1. והארץ אינה יודעת (2014)
  2. הארץ בלהבות (2016)

ספר נוסף, שלא תורגם לעברית, נקרא "First Meetings", והוא אוסף של סיפורים קצרים על דמויות מהסאגה.

בשנת 2008 פורסם "אנדר בגלות" אשר מתאר את קורותיו של אנדר בתקופה שבין סיום עלילת המשחק של אנדר, לבין תחילת עלילת "קול למתים".

כל ספרי ההמשך זכו להצלחה.

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר זכה למספר עיבודים, ביניהם סרט (2013), משחקי מחשב ווידאו, קומיקס ותסכית.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחק של אנדר תורגם ל־34 שפות ביניהן: אלבנית, הבולגר, מנדרינית, קרואטית, צ'כית, הולנדית, פינית, צרפתית, גרמנית, יוונית, עברית, הונגרית, יפנית, קוריאנית, לטבית, הנורבגית, פרסית, פולינית, פורטוגזית, פורטוגזית, רומנית, רוסית, סלובנית, סרבית, ספרדית, שוודית, תאילנדית, תורקית, האוקראינית וויאטנמית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mann, Laurie (22 בנובמבר 2008). "SFWA Nebula Awards". dpsinfo.com. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2009. 
  2. ^ "The Hugo Awards By Year". World Science Fiction Society. 9 בדצמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-July 31, 2008. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2009. 
  3. ^ "The Locus Index to SF Awards: About the Hugo Awards". Locus Publications. בדיקה אחרונה ב-13 בינואר 2009. 
  4. ^ "The Locus Index to SF Awards: About the Nebula Awards". Locus Publications. בדיקה אחרונה ב-13 בינואר 2009. 
  5. ^ "Locus Online: Books and Publishing News, November 1999, Page 3". Locusmag.com. 23 בנובמבר 1999. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2013. 
  6. ^ "Locus Roundtable » All-Time Novel Results, 2012". Locusmag.com. 22 בדצמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2013. 
  7. ^ Search for a Title or Author. "100 Best Novels « Modern Library". Modernlibrary.com. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2013. 
  8. ^ "Your Picks: Top 100 Science-Fiction, Fantasy Books". NPR. 11 באוגוסט 2011. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2013. 
  9. ^ "Ender's Game". Publishers Weekly. בדיקה אחרונה ב-3 בנובמבר 2013. 
  10. ^ Sci Fi (11 באוקטובר 2012). "Top 10 Sci-fi Books of All Time : Science Channel". Science.discovery.com. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2013.