המשלחת השוודית לאנטארקטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המשלחת השוודית לאנטארקטיקה (1901–1904) הייתה משלחת מדעית אל חצי האי האנטארקטי בפיקודם של אוטו נורדנשלד וקארל אנטון לרסן.

האי סנואו היל, ינואר 1999

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטו נורדנשלד, גאולוג וגאוגרף שוודי, ארגן משלחת מדעית אל חצי האי האנטארקטי ועמד בראשה. הפיקוד נמסר לחוקר אנטארקטיקה מנוסה, קארל אנטון לרסן, שמילא את תפקיד רב החובל של האונייה אנטארקטיק. בעברו פיקד על משימת איתור לווייתנים בשנים 1893-1892. למסע יצאו גם שבעה מדענים נוספים ו-16 קצינים ומלחים. ב-16 באוקטובר 1901, הפליגה "אנטארקטיק" בפיקודו של קארל אנטון לרסן מנמל גטבורג ועליה משלחתו של נורדנשלד ליבשת אנטארקטיקה.

על אף סופה והתלאות הקשות שהתנסתה בהן, תוכר המשלחת כהצלחה מדעית, שאנשיה חקרו חלק גדול מן החוף המזרחי של ארץ גראהאם, לרבות כף הגעגועים, האי רוס, קבוצת איי ג'וינוויל וארכיפלג פלמר. המשלחת, שגילתה והביאה עמה ממצאים גאולוגיים ודגימות של בעלי חיים ימיים, הקנתה לנורדנשלד תהילה רבת-שנים בארצו, אבל עלותה העצומה הותירה אותו שקוע בחוב כבד.

שני איים אנטארקטיים חשובים קשורים במשלחת זו. הראשון הוא סנואו היל, שם עשו אוטו נורדנשלד וחמישה מעמיתיו שני חורפים (האחד מתוכנן והשני כפוי, עקב טביעתה של אוניית החילוץ "אנטארקטיק"). האי השני הוא האי פולט, שם נתקע צוות ה"אנטארקטיק" מפברואר 1903 עד נובמבר 1903.

האי סנואו היל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרכו אל האי סנואו היל בשנת 1901, עבר נורדנשלד דרך בואנוס איירס, שם סיפקה לו ממשלת ארגנטינה צידה וסיוע אחר בתנאי, שיצרף לקבוצה החורפת שלו קצין צי ארגנטינאי צעיר, סגן חוסה סובראל. גם הצייר האמריקאי פרנק וילברט סטוקס הצטרף למשלחת ועשה שנתיים עם נורדנשלד באי סנואו היל. ב-1903 ארגנה ממשלת ארגנטינה שליחות הצלה עם הקורבטה "ארא אורוגוואי", שהחזירה בהצלחה את כל חברי משלחת נורדנשלד ששרדו בחיים.

האי פולט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי טביעת אונייתם, שנמחצה בקרח במרחק כ-40 ק"מ מן האי, הגיעו עשרים האנשים שהיו על ה"אנטארקטיק" אל האי בסירת הצלה ובנו שם מבנה אבן איתן, כפול-קירות, ששרידיו עודם נראים לעין גם היום. מלבד הצידה הזעומה שהביאו עמם מן האונייה, התקיימו האנשים על כאלף הפינגווינים שקטלו, כמו גם על ביציהם.

האי פולט 2004

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Antarctica. Sydney: Reader's Digest, 1985, pp. 152–159.
  • Child, Jack. Antarctica and South American Geopolitics: Frozen Lebensraum. New York: Praeger Publishers, 1988, pp. 69, 72.
  • Lonely Planet, Antarctica: a Lonely Planet Travel Survival Kit, Oakland, CA: Lonely Planet Publications, 1996, p. 302.
  • Stewart, Andrew, Antarctica: An Encyclopedia. London: McFarland and Co., 1990 (2 volumes).
  • U.S. National Science Foundation, Geographic Names of the Antarctic, Fred G. Alberts, ed. Washington: NSF, 1980.
  • Nordenskiöld, Otto Antarctica: or, Two years amongst the ice of the South Pole (Macmillan. 1905)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]