המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המשמרת הצעירה
לוגו המשמרת הצעירה צעירי וצעירות העבודה.png
תחום

ציונות סוציאל-דמוקרטיה ציונות סוציאליסטית שתי מדינות לשני עמים חופש דת הפרדת דת ומדינה

זכויות להט"ב
מדינה ישראל
בעלות מפלגת העבודה
חברים 10,000 (נכון לשנת 2021)
יושב ראש נועה חסידוב
תאריך הקמה 1926
נוצר מתוך
https://original.co.il/younglabor/#
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה (צעירי וצעירות העבודה) היא הגוף הרשמי אליו שייכים חברי וחברות מפלגת העבודה עד גיל 36. במשמרת חברים כ-10,000 חברים מתוכם כ-500 פעילים במוסדות ופעילויות הארגון. למשמרת כמה סניפים ביישובים המרכזיים ותאי סטודנטים באוניברסיטאות המחקר ובחלק מהמכללות.

יו"ר המשמרת הצעירה מאז 2020 היא נועה חסידוב - פעילה חברתית שהובילה את מאבק הסטודנטים להעסקה ישירה של עובדות הניקיון באוניברסיטת בן-גוריון.

במסגרת המפלגה, המשמרת מובילה קו כלכלי חברתי סוציאל-דמוקרטי[1], פועלת כאגף יותר שמאלי של מפלגת העבודה

ובין השאר בשל כך, היוותה מוקד כוח עבור יו"ר המפלגה הקודמת שלי יחימוביץ'. עם היו"ר לשעבר של המפלגה אהוד ברק ניהלה המשמרת יחסים מתוחים ועזיבתו את המפלגה לוותה בביטוי "ברוך שפטרנו" ושבירת תמונותיו.[2]

כבר בשנת 1926 הוקמה המשמרת הצעירה של מפלגת אחדות העבודה כמסגרת לפעילות פוליטית של בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד, ויועדה לפעילים בגילאים 17 עד 23. משנת 1930 שימשה מסגרת זו המשמרת הצעירה של מפא"י.[3]

תאי "אופק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד הפעילות המקומית של המשמרת הצעירה, פועלים בחלק מהאוניברסטאות והמכללות תאים סטודנטיאליים של מפלגת העבודה והמשמרת הצעירה. התאים מארגנים פעילות פוליטית בקמפוסים ופועלים להכשיר את הסטודנטים לקראת חיים של מעורבות חברתית.

תאי "אופק" הבולטים פועלים באוניברסיטת בן-גוריון והאוניברסיטה העברית, שם הם פועלים שנים באופן עקבי ומשמעותי.

המאבק הבולט ביותר של תאי אופק הוא המאבק ארוך-השנים להעסקה ישירה של עובדות הניקיון באוניברסיטאות.

מאבקים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשמרת לקחה חלק במספר מאבקים חברתיים בשנים האחרונות. ביניהם:

יושבי ראש בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1968-1970 - עוזי ברעם, בהמשך ח"כ ממפלגת העבודה, שר התיירות ושר הפנים.

1984-1978 - חיים רמון, בהמשך ח"כ ממפלגת העבודה וממייסדי מפלגת קדימה, שר הפנים, שר הבריאות, שר המשפטים, משנה לראש הממשלה ויו"ר ההסתדרות החדשה. בשל העובדה שעזב את המפלגה ושינה את אופייה של ההסתדרות, ובשל העובדה שב-2006 הורשע במעשה מגונה בקצינה בלשכת ראש הממשלה - זכרו טושטש במשמרת הצעירה. 1984-1988- אפרים(זיגי)זינגר-בהמשך מנכ״ל הוועד האולימפי בישראל,חבר הנהלת הוועד האולימפי האירופאי,יו״ר המרכז ללימודים אולימפיים וסגן יו״ר הוועד הפראלימפי בישראל. (לא ידוע) - אברהם יחזקאל, בהמשך ח"כ ממפלגת העבודה.

(לא ידוע) - אופיר פינס-פז, בהמשך ח"כ ממפלגת העבודה, שר הפנים ושר המדע, התרבות והספורט.

(לא ידוע) - רונן צור, בהמשך ח"כ ממפלגת העבודה ויועץ תקשורת בכיר.

2004-2006 - ערן חרמוני, בהמשך כיהן כמנהל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון ומזכ"ל מפלגת העבודה.

2010-2014 - מיכל בירן, בהמשך ח"כית ממפלגת העבודה.

2014-2016 - יעל סיני, בהמשך אחראית על קשרי ממשל של שדולת הנשים והיועצת הראשונה לענייני מגדר במשרד לביטחון הפנים.

2016-2018 - אורי קידר, בהמשך מנכ"ל ישראל חופשית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פנחס וולף‏, ברוורמן והרצוג מרוצים: "הזדמנות לעתיד חדש", באתר וואלה!‏, 17 בינואר 2011
  2. ^ עמרי נחמיאס, צעירי העבודה ניפצו את תמונות ברק: "נזרק לפח הזבל של ההיסטוריה", באתר של "רשת 13", 18 בינואר 2011 (במקור, מאתר "nana10")
  3. ^ בחרות סוציאליסטית עברית, באתר תנועת העבודה
  4. ^ דפנה ליאל, ‏מורים בישראל: בלי תנאים סוציאליים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏20 בינואר 2011‏
  5. ^ "לחקור מדיניות הקיצוצים בעקבות השריפה", באתר וואלה!‏, 16 בדצמבר 2010
  6. ^ עשרות הפגינו בת"א: גונבים לנו את הרכבת, באתר nrg‏, 15 במרץ 2012
  7. ^ עומרי אפרים, פעילי שמאל מחו בירושלים: "מתביישים בגזענות", באתר ynet, 26 בפברואר 2011