המשרד השני של המטה הכללי הצרפתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המשרד השני של המטה הכללי הצרפתי
תאריך הקמה 1951 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 1953 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המשרד השני של המטה הכללי הצרפתיצרפתית: Deuxième Bureau de l'État-major général) היה שמה של סוכנות הביון הצבאית של צרפת בשנים 18711940. המשרד פורק יחד עם הרפובליקה השלישית עם שביתת הנשק עם גרמניה. עם זאת המונח "המשרד השני" (Deuxième Bureau), כמו "MI5" או "סמרש", המשיך לשמש כשמו הכללי של שירות הביון הצרפתי.

המודיעין הצבאי הצרפתי הורכב משתי לשכות נפרדות לפני מלחמת העולם השנייה. הלשכה הראשית שהייתה אחראית ליידע את הפיקוד הגבוה על מצבת הכוחות הלוחמים של בעלות הברית והידידות לצרפת, ואילו הלשכה השנייה פיתחה מודיעין בנוגע לכוחות האויב. המשרד השני נודע בזכות עבודתו בתחום הקריפטואנליטי, אך נמתחה עליו ביקורת על מעורבותו בפרשת דרייפוס והערכת יתר עקבית של יחידות צבאיות גרמניות לפני מלחמת העולם השנייה.

כיום סוכנות הביון הצבאית של צרפת מאז 1992 היא מינהל הביון הצבאי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 ביוני 1871 אישר משרד המלחמה הצרפתי הקמת שירות המופקד על ביצוע "מחקר על תוכניות ומבצעי אויב".[1] בשנת 1872 אישר המשרד הקמת שירות ריגול נגדי צבאי. בשנת 1876 התווסף למשרד מדור סיור וסטטיסטיקה צבאית (Statistiques et de reconnaissances militaires). בשנת 1886 נחקק לראשונה חוק ענישה נגד פעילות ריגול (חוק אחר יועבר בשנת 1934).

באוקטובר 1894 פרצה פרשת דרייפוס שהייתה מונעת פוליטית והביאה לכך במאי 1899 הממשלה הצרפתית נטלה מידי המשרד את סמכויות סיכול הריגול והעבירה אותן לידי משרד הפנים הצרפתי. מחלקה קטנה למודיעין נותרה במטה הכללי, אך השירות לפיקוח טריטוריאלי (Territorial Surveillance Service, SST) של המשטרה הלאומית של צרפת הפך לגוף העיקרי למניעת ריגול זר על אדמת צרפת. המדור הסטטיסטי של המשרד השני פעל עד 1 בספטמבר 1899 ואז פורק.

השם (תרתי משמע, המשרד השני) מתייחס לארגון המטה הכללי הצרפתי בארבעה משרדים: ראשון לאנשי צוות המטה הכללי, שני למודיעין, שלישי למבצעים, רביעי ללוגיסטיקה. ייעוד מספרי זה נשאר בארבעת המספרים הראשונים של מערכת הצוות היבשתית הנהוגה במרבית צבאות נאט"ו: S1 לאנשי מטה, S2 למודיעין, S3 למבצעים, S4 ללוגיסטיקה.

בשנת 1906 ז'ורז' קלמנסו הפך לראש הממשלה. עם שליטה מלאה במימון משרד הפנים, הוא יצר יחידות ריגול נגדי מיוחדות, שנודעו בתור "החטיבות של טיגרה", תוך התייחסות לכינויו של קלמנסו. בפיקודו של מפכ"ל המשטרה קלסטין הניון, החטיבות היו אמורות לטפל במבצעים מיוחדים של המשטרה המשפטית הקשורים לריגול נגדי. בפברואר 1907 הופעלה הלשכה השנייה מחדש והוקצתה מחדש לתפקידי ריגול נגדי, כפי שהיה לה לפני פרשת דרייפוס. בפיקודו של הגנרל שארל-ג'וזף דופון, עבדה הלשכה עם משרד הפנים ובמיוחד חטיבות הריגול הנגדי, שעבדו בצמוד עם משמרות הגבול של צרפת.

באוגוסט 1911 הוקצתה הפיקוח על פעילויות הריגול הנגדי למשטרת הרשות השופטת שפיקחה על חטיבות הנייד. בשנת 1913 הקצתה הממשלה רשמית פעולות ריגול נגדי על אדמת חוץ למשרד המלחמה, כאשר משרד הפנים היה אחראי על ביטחון גבול ותביעה. בחודש מאי 1915 נוצר מדור המודיעין המרכזי ("Section de Centralisation du Renseignement", SCR) ולראשה מונה המפקד לאדו (Ladoux). מדור זה צורף למשרד השני, שניהל גם את פעולות הלשכה המרכזית למודיעין (Bureaux centraux de renseignement ,BCR). בסך הכל נודע הארגון בשם "לשכה 5" ומדור המודיעין המרכזי צורף לאגף המודיעין (Section de renseignements) באפריל 1917.

בפברואר 1917 הנחה ראש הממשלה את נציב המשטרה הלאומית (Sûreté Nationale) לפקח על המשטרה הפלילית, המודיעין הכללי וריגול נגדי. תחת פיקודו פעל מדור תיוק וארכיב, מדור המוקדש לתעמולה (propaganda revolutionnaire, PR) ושירותי הביון. אגף המודיעין סיפק מערך לאיסוף מודיעין ריכוזי בזמן שהמדור המודיעיו המרכזי מורכב מצוות קטן של קציני מודיעין שדיווחו למשרד המלחמה, בעוד צוות של שוטרים היה אחראי על מעצרם של חשודים וניהול חקירות.

באפריל 1934 שמו של המינהל הכללי לביטחון כללי (Direction Générale de la Sûreté Générale) שונה למינהל הכללי לביטחון לאומי (Direction Générale de la Sûreté nationaleW), תוך סמכות על מודיעין נגדי. במרץ 1935 הועברה אחריות זו לידי המשטרה הטריטוריאלית, משטרת האוויר (Police de l’Air) ושירות היונים המשטרתי.

ביוני 1936, הקולונל לואי ריבה (Louis Rivet) החליף את קולונל רו (Roux) כראש שירות המודיעין ועמד גם בראש הארגון החדש "שירות הביון המרכזי" (Service de centralization des renseignements, SCR). ה-SCR, שבסיסו נמצא בשדרת טורוויל 2, בפריז, נוהל על ידי המפקד גיא שלסר (Guy Schlesser). במארס 1937, הממשלה קבעה כי פיקוח טריטוריאלי הוא באחריות המשטרה בלבד, לביצוע באמצעים חוקיים לחלוטין. באותו חודש הוקם ארגון חדש, "לשכת המודיעין המרכזית" (Bureau central de Renseignements, BCR), כשבמסגרתה הוקם מדור מיוחד המוקדש ל"הגנה מונעת" ולסיכול ריגול זר.

ביולי 1939, עם העלייה בחשיבות המודיעין הצבאי, הוקמה האמנה למודיעין נגדי והמועצה הלאומית תיקנה את חוק העונשין (סעיף 75 להלן) כדי לשלב את כל חוקי המודיעין הנגדי משנת 1810, 1886 ו-1934 לכדי חוק ענישה מרכזי.

פעולות וסוכנים מהמאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשרד השני פיתח מוניטין כשירות מודיעין מוביל באירופה בראשית המאה העשרים. הוא זכה להצלחה בולטת עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה כאשר פיצח את המערכת הקריפטוגרפית הדיפלומטית הגרמנית. הקריפטואנליטיקאים הצרפתים הצליחו לפענח את המברק הארוך שהכיל את הכרזת המלחמה הגרמנית לפני ששגריר גרמניה בפריז יכול היה לפענח אותה.

בחודש יוני 1918, קפטן ג'ורג פיינווין, מנתח מודיעין צרפתי, הצליח לפצח חלק מצופן ADFGVX הגרמני. יירוטים אלה אפשרו תגובה אפקטיבית להתקדמות הצבא הגרמני תחת פיקודו של לודנדורף במונדידייה וקומפן, כ-50 מיילים צפונית לפריז.

לפני מלחמת העולם השנייה, סוכן של המשרד השני תחת שם הצופן 'Rex' יצר קשר עם הנס-תילו שמידט, פקיד צפנים גרמני, במלון גרנד בעיר הבלגית ורבייר. שמידט, שעבד במשרד ההצפנה של משרד ההגנה בברלין, מכר לצרפתים את המדריכים המסבירים כיצד להפעיל את מכונת הצופן הגרמנית אניגמה. שמידט סיפק בסופו של דבר את כל המידע הדרוש לפיצוח הצפנים המורכבים, שישמשו תפקיד מפתח בניצחון בעלות הברית.

בספטמבר 1939, כאשר צרפת הכריזה מלחמה על גרמניה בתגובה לפלישת גרמניה לפולין, גויסה ג'וזפין בייקר על ידי המשרד כדי לספק להם מידע כ"כתבת מכובדת".

ריימונד ארתור שול (Raymond Arthur Schuhl), תועמלן צרפתי ששירת במדור 6 של המשרד השני עד נפילת צרפת, הפך לראש מבצע מוראל של OSS בשווייץ והיה הזייפן העיקרי שלה דרך המלחמה. שול פעל בשירות OSS תחת הכיסוי רוברט סלמביאר (שם הצופן "Mutt"). הוא פיקח על בית דפוס פורה בז'נבה שהפיק מיליוני עלונים לבנים ושחורים, קלפים, חותמות דואר וצורות אחרות של תעמולה מודפסת.

ארגון מחדש במלחמת העולם השנייה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבוסת צרפת בשנת 1940, אורגן שירות המודיעין של משטר וישי בצרפת בשם "מידע מרכזי ממשלתי" (Centre d’information gouvernemental ,CIG), בניהולו של האדמירל פרנסואה דרלאן. בפיקודו של לואי ריבה, ראש המשרד השני מאז 1936, הוקמה "הלשכה לפעילות אנטי-לאומית" (Bureau des Menées Antinationales), רשמית הארגון התנגד לפעילות קומוניסטית ומאמצי ההתנגדות והתקבל על ידי הגרמנים בתנאי שביתת הנשק.

בתוך כך, ב-1 ביולי 1940, הממשלה הגולה של צרפת החופשית הקימה בלונדון שירות מודיעין משלה. תחת הנהגתו של הגנרל שארל דה גול הוטל על רס"ן אנדרה דווארין לפקד על הארגון. תחילה כונה בשם "שירות הביון" (Service de Renseignements ,SR), לאחר מכן הסוכנות שינתה את שמה לשם "הלשכה המרכזית למודיעין ופעילות צבאית (Bureau Central de Renseignements et d'Action Militaire ,BCRAM) באפריל 1941 ובינואר 1942 שינתה את שמה שוב לשם "הלשכה המרכזית למודיעין ופעולה (Bureau Central de Renseignements et d'Action ,BCRA).

בתום המלחמה, בשנת 1945, שירות זה הפך לשירות סיכול הריגול הראשון של צרפת בשם "השירות לתיעוד זר וסיכול ריגול" (Service de documentation extérieure et de contre-espionnage ,SDECE), ששימש כשירות הביון של הרפובליקה עד אפריל 1982, עת הוחלף על ידי "המנהל הכללי לביטחון חוץ" (DGSE).

מנהלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תחילת כהונה סיום כהונה
ז'אן סאנדהר 1886 1895
ז'ורז' פיקאר 1895 1896
אובר-ז'וזף אנרי 1897 1898
שארל דופונט 1911 1918
מוריס-אנרי גאושה 1937 1940
לואי ריבה 1940 1940

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tournoux, J. R. (1962). L'histoire Secrete. Plon. 
  • Nkouka, Alphonse (1980). Deuxieme bureau. Editions Cle. 
  • Kitson, Simon (2008). The Hunt for Nazi Spies: Fighting Espionage in Vichy France. Chicago: University of Chicago Press. ISBN 0-226-43893-7. 
  • פייר מיקאל, פרשת דרייפוס, מ. מזרחי, 1964

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]