המתיקות שבשכחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המתיקות שבשכחה
The Sweetness of Forgetting
מידע כללי
מאת קריסטין הרמל
שפת המקור אנגלית
הוצאה
תאריך הוצאה 2012
הוצאה בעברית
הוצאה ידיעות ספרים
תאריך 2013
תרגום ניצה פלד
מספר עמודים 416

המתיקות שבשכחה הוא רומן היסטורי, שנכתב על ידי הסופרת קריסטין הרמל. הרומן מספר על ארבעה דורות של נשים יוצאות דופן העוברות מסע משפחתי לגילוי עברם הרחוק. סיפורם של הנשים קושר בתוכו אהבה והקרבה ומתקיים בין תקופת השואה והתקופה שלנו.[1]

על המחברת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריסטין הרמל היא סופרת אמריקאית, אשר ספריה תורגמו לשפות רבות ברחבי העולם. הרמל היא בוגרת אוניברסיטת פלורידה וכתבה במשך יותר מעשור עבור כתב העת "פיפל". כיום מתגוררת באורלנדו, פלורידה.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עוסק בבנות משפחת מק'קנה ובמאפיית "כוכב הצפון" שבקייפ קוד מסצ'וסטס. הדמות העיקרית בעלילה היא הופ מק'קנה-סמית. הופ גרה בקייפ קוד לאחר שעברה לגור שם עם בעלה רוב ובתה אנני. לאחר גילוי אלצהיימר אצל רוז, סבתה של הופ, היא צריכה לקחת על עצמה את ניהול המאפייה המשפחתית. לאחר הגירושים של רוב והופ, הופ ואנני מתרחקות והקשר ביניהם מתנתק. הופ נכנסת לקשיים כלכליים במאפייה ומאוימת בעיקול במאפייה על ידי הבנק.

באחד הביקורים של הופ ואנני אצל רוז, ברגע של צלילות, רוז מרמזת להופ ואנני על עברה בפריז שבצרפת.

כתוצאה מגילוי זה, הופ מתחילה במסע לגילוי עברה של סבתה במהלך מלחמת העולם השנייה בפריז .

הספר מספר על ארבעה דורות של נשים יוצאות דופן, העוברות מסע משפחתי לגילוי עברם הרחוק.[1]

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הופ מק'קנה סמית- הדמות הראשית בספר. אישה חזקה שלא תוותר עד שתגיע ליעדה.
  • אנני סמית- נערה מתבגרת בגיל העשרה, בתה של הופ. אוהבת לריב עם אמה ותמיד משיגה את מבוקשה.
  • רוז דונארד- סבתה של הופ החולה באלצהיימר, ניצולת שואה.
  • גאווין קיז- שיפוצניק שעזר להופ לאחר מעברה לביתה החדש. הוא עוזר להופ במסע לגילוי עברה של סבתה.[1]

רקע היסטורי של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלישת הגרמנים לצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 במאי 1940 פלשו הגרמנים לצרפת. ב-5.6.40 לאחר שהבריטים יצאו מצרפת, הגרמנים פתחו במתקפה על שרידי הצבא הצרפתי. הצרפתים שנלחמו בגרמנים בצפון התפזרו ותוך שבועיים הגרמנים היו בלב צרפת. ב-16.6 רינו, ראש ממשלת צרפת, התפטר והוחלף בפטן-מצביא ומדינאי צרפתי שזכה לתהילה כמגנה של צרפת במלחמת העולם הראשונה. לאחר הפסדה הצבאי של צרפת במלחמת העולם השנייה עמד פטן בראש צרפת של וישי, אשר שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית. יום לאחר שהתחיל בתפקידו ביקש שביתת נשק מגרמניה, שנחתמה ב-22.6. רק שליש משטחה של צרפת נשאר בידם של הצרפתים ונקרא "מדינת וישי" וכל השאר נשאר בידי הגרמנים. האיטלקים שרצו גם הם חלק מצרפת קיבלו רק חלק קטן משטחה כדי לא להמריד את המושבות הצרפתיות. כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית היה שלב חשוב במלחמת העולם השנייה. הפלתה המהירה של צרפת השאירה רושם רע על שוחרי החופש באירופה, ועלה חשש בעולם שלא יהיה לאף מדינה כוח שיכול לנצח את גרמניה. בעקבות זאת עמים רבים התחילו לבקש את חסותו של היטלר.

בספר המחברת מספרת את סיפור חייה של רוז המתקיים בצרפת בתקופת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה. היא מספרת על התקופה בה אנשים החלו לפחד מהכיבוש הגרמני.[2]

תנועת ההתנגדות בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הצרפתים קיבלו עליהם את שלטון פטן, אבל חלקם התנגדו לכניעה וראו במעשיו של פטן השפלה לצרפת ובגידה. אחד מהמתנגדים, הגנרל שארל דה-גול, עבר לבריטניה והקים שם את הוועד של צרפת החופשית. ב-18 ביוני 1940 קרא לעם הצרפתי להמשיך במלחמה, אך הוא לא הצליח בכך. המושבות נשארו נאמנות לוישי .

המחברת מספרת על תנועת ההתנגדות, שהצילה יהודים מגירוש לאושוויץ, ועזרה להם לברוח מצרפת.[2]

היהודים בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שלפני הכיבוש הגרמני בצרפת יהודי צרפת היו מפוזרים באלפי יישובים ובאזור הכפרים. כשליש מהם היו בעלי אזרחות צרפתית, ואילו השאר היו יהודים שהיגרו לצרפת ממזרח אירופה בסוף המאה ה-19. יהודים מגרמניה החלו להגר משנות השלושים של המאה ה-20 ונחשבו ל'יהודים זרים' או מהגרים. עם תחילת שלטונו של היטלר היגרו אלפי פליטים יהודים מהרייך לצרפת והתיישבו בעיקר בפריז, כך שבתחילת מלחמת העולם השנייה ישבו בה שני שלישים מכל יהודי צרפת. במאי 1940 מספר היהודים הזרים בצרפת גדל. היהודים הוותיקים ראו בממשלתו של פטן ממשלה לגיטימית ואמינה שיכולה לשקם את צרפת לאחר מפלתה. לעומת זאת, היהודים הזרים סירבו לתת אמון בממשלה שמשתפת פעולה עם הכיבוש הנאצי. חלוקה זו בין היהודים הזרים לבין בעלי האזרחות הייתה ברורה ונפרדת לגמרי גם מבחינת הקהילה היהודית וגם מבחינת המשטר.

בהמשך הפרדה זו עזרה ליהודים בעלי האזרחות להנות מהגנתה של צרפת, ובעקבות כך ההבדלים בין שתי הקבוצות הלכו והתרחבו.

המחברת מספרת על הוריה של רוז, שחיו בפריז, היו אזרחי צרפת ותמכו בממשלה החדשה. ההורים, כמו עוד יהודים, האמינו שהממשלה לא תיתן לגרמנים לכבוש את צרפת, ולגרש את היהודים לאושוויץ.[3]

גירוש יהודי צרפת לאושוויץ - "ולודרום החורף"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1942 התקיים גירוש היהודים מצרפת למחנה ההשמדה אושוויץ גירוש זה גם נקרא ולודרום החורף. המחברת מזכירה את הגירוש בשמו ובאותם התאריכים שכתובים במקורות המידע, מכיוון שמשפחתה גורשה בגירוש זה.

הצלת יהודי צרפת על ידי מוסלמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת השואה נרשמו מספר ניסיונות הצלה של יהודים על ידי מוסלמים בצרפת, חלקם אף קיבלו את תואר "חסיד אומות העולם".

המחברת מזכירה את הצלת היהודים על ידי המוסלמים בכך שמספרת על רוז שגדלה אצל המוסלמים כאילו הייתה ביתם עד שהוברחה מצרפת אל אמריקה.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורות על הספר היו בעיקר חיוביות. נאמר כי הסיפור מרגש מאוד. הכתיבה זורמת וקולחת, אפשר לחוש את ההידרדרות במצבה הבריאותי והנפשי של הסבתא והכאב הנלווה לכך. בנוסף, הכותבת מעמידה את נושא יחסי אמהות-בנות במרכז הסיפור באומץ. לאורך הסיפור ניתנים מתכונים מתוך המאפייה שבבעלותה של גיבורת הסיפור וכל המתכונים אמיתיים ומצוינים.[4] [5] [6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אשר כהן, (עורך) תולדות השואה - צרפת, יד ושם, ירושלים, 1996 תשנ"ו. דפוס דף- נוי בסיוע 'קרן הזיכרון לתרבות יהודית'.


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]