המתקפה על בית הספר באיוואנטייבקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המתקפה על בית ספר בעיר איוואנטייבקה, שבפרברי מוסקבה, אירעה ב-5 בספטמבר 2017. תלמיד כיתה ט', מיכאיל פיבנייב, נכנס לבניין של המוסד החינוכי העירוני "מרכז חינוך מס 1", שבו הוא למד, פתח באש באמצעות רובה אוויר וחבט במורה. כתוצאה מהתקיפה נפצעו 4 בני אדם, אך איש לא נהרג. פיבנייב עוכב על ידי גורמי אכיפת החוק. ב-15 בפברואר 2019, בית המשפט בעיר איוונטייבקה במחוז מוסקבה מצא את הנער אשם בניסיון רצח של שניים או יותר, כמו גם חוליגניזם וגזר עליו 7 שנות מאסר ו-3 חודשי מאסר בפועל בעונש במושבת עונשין.

האירוע, כמו גם העובדה שהתוקף חיקה את הרוצחים שתקפו את קולומביין באפריל 1999, גרמו למחאה ציבורית רחבה והביאו למספר יוזמות חקיקה: בפרט, האיסור על קהילות תמיכה לעידוד פשעים מסוג זה באינטרנט כמו גם איסור אתרים המסיתים ילדים להתאבדות ופשע.

חקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעות ספורות לאחר האירוע פתחו רשויות החקירה תיק פלילי בגין חוליגניזם באמצעות חומר נפץ[1]; חקירת האירוע הופקדה על מחלקת החקירות הראשית בוועדת החקירות של הפדרציה הרוסית[2][3]. בין היתר, התובע של איוואנטייבקה, סרגיי קושלב, הודיע על פתיחת תיק פלילי של רשלנות נגד הנהלת בית הספר[4].

קציני אכיפת החוק ערכו חיפוש במקום מגוריו של פיבנייב[5]. בדירה בה התגורר הצעיר עם הוריו, במהלך החיפוש נמצאו שברי פריטים פירוטכניים, קליעים מכלי נשק ורכיבי נשק[6]. החוקרים ראיינו גם את שכניו של העצור.

בבוקר 7 בספטמבר נלקח פיבנייב לבית המשפט המחוזי בבסמני שבמוסקבה[7]. בשל גילו של החשוד נערך הדיון בדלתיים סגורות[8]. סנגורו של פיבנייב, ויקטור זפרודסקי, ביקש את השמת לקוחו במעצר בית, מכיוון שבמקרה זה יוכל להמשיך את לימודיו[9]; התביעה התעקשה על מאסרו של היורה[3]. הצעיר עצמו חזר והודה באשמה[10] וכן הצהיר שהוא מתחרט על המעשה, תוך בקשת סליחה מהקורבנות[11]. לאחר ששקל את כל הטענות, אישר בית המשפט את בקשת הרשויות החוקרות ועצר את פיבנייב למשך חודשיים עד תום ההליכים[12]. ב-14 בספטמבר אמר ויקטור זפרודסקי לתקשורת כי פיבנייב הואשם, אך לא חשף פרטים[13].

במרץ 2018 הוטל על פיבנייב בדיקה פסיכולוגית ופסיכיאטרית. הבדיקה נערכה במרכז המחקר המדעי לפסיכיאטריה חברתית[14]. בבדיקה נמצא כי בעת ההתקפה הצעיר היה שפוי והיה מודע לאופי מעשיו[15].

ב-27 ביולי 2018 נודע כי פעולות החקירה בתיק הפלילי הושלמו וההגנה החלה להכיר את חומרי התיק שהסתכמו בכשישה כרכים[15][16].

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרת החינוך והמדע של הפדרציה הרוסית אולגה ואסילייבה כינתה את האירוע באיוואנטייבקה כטרגדיה

יו"ר מועצת הפדרציה ולנטינה מטביינקו, בתשובה לשאלה בדבר הצורך בשיפור מנגנון האבטחה במוסדות החינוך ברוסיה לאחר האירוע באיוואנטייבקה, הביעה את הדעה כי הבעיה הביטחונית העיקרית במקרה זה הייתה ש"המשפחה ובית הספר פספסו את הילד". "כשלילד היו בעיות ברורות, המשפחה ובית הספר לא עמדו לידו, לא ניסו להקשיב לו, להבין, לתמוך בו פסיכולוגית - זו הבעיה הביטחונית העיקרית," הדגישה. מטוויינקו ציינה כי הבטיחות של התלמידים בכל מוסד חינוכי היא "המשימה העיקרית והאחריות של הנהלת בית הספר"[17].

הנציבה לזכויות ילדים, אנה קוזנצובה, כמו גם יו"ר מועצת הפדרציה, האשימו את ההורים והמורים שלא הקשיבו לילד המתבגר שביצע את ההתקפה: "הילד עצמו ממש הלך אחרי כולם ואמר: 'תראו!'. הוא ממש ניגש לכולם וחיכה שיעצרו אותו. יש לי הרגשה כשמפרקים את המקרה הזה. לא הנהלת בית הספר, לא המורה, וגם ההורים לא התעשתו בזמן." במקביל, נציבת תלונות הציבור הגישה תלונה נגד הנהלת בית הספר. "אני יודעת שיש צעדי ראווה. למרבה הצער, לפעמים זה קורה שאחרי אירועים [כאלה] מתחילים אירועים המוניים ועל פי מספר המשתתפים בהם אנו סוגרים דיווחים גדולים, ועוצמים עינינו על המצב"[18].

שרת החינוך והמדע של הפדרציה הרוסית אולגה ואסילייבה כינתה את האירוע באיוואנטייבקה טרגדיה במה שמהווה אישור נוסף על הצורך להחזיר את המנגנון לאספקת רשומות רפואיות של תלמידים לבתי הספר בהקדם האפשרי וכן דחקה להחזיר את הפסיכולוגים לבתי הספר[19].

חברת מועצת הפדרציה ילנה מיזולינה הסבה, לדעתה, את הבעיה האקוטית של משיכת הילדים לפתרון סכסוכים באופן אגרסיבי כפי שמופיע במשחקי מחשב, בפרט, הקשורים לז'אנר הירי בגוף ראשון, תוך ציון GTA כדוגמה. "המדינה לא צריכה להעלים עין מכך, יש צורך ליצור את אותם משחקי מחשב, אבל עם התוכן הנכון והבטוח, להשקיע ביצירת סרטים טובים, סרטים מצוירים. אחרת, אנו פשוט מאבדים את הדור הזה", אמרה[20].

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החשוד ברצח במכללה הפוליטכנית בקרץ', ולדיסלב רוסליאקוב.

האירוע באיוואנטייבקה היה התקיפה הראשונה מסוגה ברוסיה, אף שלפני כן היו מקרים גדולים של ירי בבתי ספר במדינה; עד מהרה אירעו מתקפות, שהושפעו ממעשים דומים שביצעו רוצחים אמריקאים, כמו תקרית בבית הספר מספר 127 בפרם (15 בינואר 2018) ובבית הספר מספר 5 באולן-אודה (19 בינואר 2018). בכל המקרים הללו, הפושעים התעניינו בטבח בבית הספר קולומביין, בדפים שלהם ברשתות החברתיות פורסמו פוסטים מקהילות שהוקדשו ליורים בבתי הספר[21]. ב-17 באוקטובר 2018 נהרגו 20 בני אדם בטבח במכללה הפוליטית הטכנית קרץ', שהושפע בבירור מאותו רצח, זאת תוך ביצוע פשע דומה לרצח בקולומביין (שימוש בחומרי נפץ, חיקוי הדימוי החיצוני של אחד היורים בבתי הספר בקולומביין, מעשה התאבדות בספריה ועוד[22]). אוסטין אבנקס, ששרד את הטבח בשנת 1999 בבית הספר קולומביין, הגיב גם הוא לירי בקרץ'. הוא נתן עצות לקורבנות הפיגוע במכללת קרץ'[23] וציין כי היה משהו במשותף בין הירי לעבר אנשים בקולומביין וההרג בקרץ'. בשנת 2019 מת אוסטין ממנת יתר.

ב-18 במאי 2018 נודע כי סגנית יו"ר הדומה, אירינה ירובאיה, הציגה הצעת חוק שמטרתה להגן על ילדים מפני מה שמכונה "קהילות קולומביין" ברשתות החברתיות; בעיקר בקבוצות כאלה התרכזו התוקפים מאיוואנטייבקה, פרם ואולן-אודה. טיוטת התיקונים לחוק הפדרלי "אוגות מידע, טכנולוגיות מידע והגנת מידע" הציעו מנגנון לחסימת גישה לקהילוץ כאלה[24]. "על ידי הגנה על ילדים מפני מעורבות בקהילה הפלילית, אנו פותרים משימה כפולה: ראשית, אנו לא מאפשרים להפוך את הילד לפושע, לשכנע אותו לבצע פשעים, ושנית, אנו מגנים על הילד, ולא מאפשרים לו להפוך לקורבן של פשע," ציינה יארובאיה[25]. . החוק אומץ על ידי האספה הפדרלית של הפדרציה הרוסית וב-18 בדצמבר 2018 ונחתם על ידי הנשיא ולדימיר פוטין[26].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Суд озвучил обвинение устроившему стрельбу в Ивантеевке школьнику". РБК. 30 באוקטובר 2017. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  2. ^ ""Ивантеевскому стрелку" предъявили новое обвинение". РИА Новости. 6 בספטמבר 2019. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  3. ^ 1 2 "По ходатайству следствия суд арестовал ученика школы из Ивантеевки". Официальный сайт Следственного комитета Российской Федерации. 7 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  4. ^ "ЧП в Ивантеевке: 9-классник устроил стрельбу в школе, пострадали учительница и трое детей". ТАСС. 5 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  5. ^ "К месту жительства "ивантеевского стрелка" приехали оперативники". РИА Новости. 5 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  6. ^ "Дома у "ивантеевского стрелка" нашли биту". РИА Новости. 7 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  7. ^ ""Ивантеевского стрелка" доставили в суд". РИА Новости. 7 בספטמבר 2019. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  8. ^ "Процесс по делу об аресте "ивантеевского стрелка" пройдет в закрытом режиме". 7 בספטמבר 2019. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  9. ^ "Защита будет настаивать на домашнем аресте "ивантеевского стрелка"". РИА Новости. 7 בספטמבר 2019. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  10. ^ ""Ивантеевский стрелок" признал вину". РИА Новости. 7 בספטמבר 2019. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  11. ^ ""Ивантеевский стрелок" сожалеет о содеянном". РИА Новости. 7 בספטמבר 2019. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  12. ^ "Суд на два месяца арестовал "ивантеевского стрелка"". РИА Новости. 7 בספטמבר 2019. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  13. ^ Соколова Е. (14 באוקטובר 2017). "Школьнику, устроившему стрельбу в школе Ивантеевки, предъявлено обвинение". РАПСИ. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  14. ^ "Следствие назначило психиатрическую экспертизу подростку, стрелявшему в школе в Ивантеевке". ТАСС. 20 במרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  15. ^ 1 2 "СК завершил расследование дела подростка, устроившего стрельбу в школе в Ивантеевке". ТАСС. 27 ביולי 2018. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  16. ^ "Завершены следственные действия по делу о стрельбе в школе Ивантеевки". РАПСИ. 27 ביולי 2018. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2019. 
  17. ^ "Матвиенко: семья и школа недоглядели за подростком, устроившим стрельбу в Ивантеевке". ТАСС. 8 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-23 ביולי 2019. 
  18. ^ "Кузнецова: ЧП в Ивантеевке произошло из-за нежелания педагогов прислушаться к детям". ТАСС. 10 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-23 ביולי 2019. 
  19. ^ "Васильева считает необходимым возвращение ставки психологов в школы". РИА Новости. 7 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-23 ביולי 2019. 
  20. ^ "Мизулина прокомментировала ЧП в Ивантеевке". РИА Новости. 5 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-23 ביולי 2019. 
  21. ^ Маетная Е., Соколов В. (15 בינואר 2018). "Пермский "Колумбайн"". svoboda.org (ברוסית). Радио «Свобода». בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2019. 
  22. ^ Карпов 2018.
  23. ^ Никита Клименченко (27 באוקטובר 2018). "Выживший в «Колумбайне» школьник дал советы студентам Керчи". Sceptic.online (ברוסית). אורכב מ-המקור ב-2020-06-26. בדיקה אחרונה ב-28 במאי 2020. 
  24. ^ "Яровая предложила блокировать «колумбайн-сообщества» в интернете". РБК. 18 במאי 2018. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2019. 
  25. ^ "Яровая внесла в Думу законопроект о борьбе с создателями "колумбайн-сообществ" в соцсетях". ТАСС. 18 במאי 2018. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2019. 
  26. ^ "Путин подписал закон о защите детей от колумбайн-сообществ в интернете". РИА Новости. 18 בדצמבר 2018. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2019.