הנול של ז'אקאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הנול של ז'אקאר במפעל מסון
דיוקן של ז'אקאר עשוי משי; להכנתו נדרשו 24,000 כרטיסי ניקוב, 1839

הנול של ז'אקאר (בעברית נקרא גם: הנול של ג'אקארד או נול ג'אקארד) הוא נול מכני שהומצא על ידי ז'וזף מארי ז'אקאר, טווה משי צרפתי, בשנת 1801. המכונה נשלטה על ידי רצף כרטיסים מנוקבים, המשורשרים בשרשרת סגורה. הנול התבסס על המצאתו של בזיל בושון משנת 1725 ושל ז'אק דה ווקאנסון מ-1745.

הכרטיסים המנוקבים שולטים על אחץ משתי פעולות של הנול: הפעולה הראשונה קובעת עבור כל חוט ערב, אילו מסגרות יהיו במצב מעלה, ואילו במצב מטה. באופן כזה, נקבע אילו מחוטי השתי יהיו מעל, ואילו מתחת לחוט הערב. הפעולה השנייה, בנול מרובה בוכיירים, קובעת איזה בוכייר יפרוס את חוט הערב. חוטי השתי הם מצבעים שונים, ובדומה, כל בוכייר פורס חוט ערב מצבע אחר, ובאופן זה נוצרת בבד הארוג דוגמה צבעונית. בנולים המשוכללים ביותר, הכרטיסים המנוקבים שולטים על שתי הפעולות, ובכך מאפשרים דוגמאות מורכבות אף יותר.

הנול ז'אקאר אורג בד עם דוגמה צבעונית, באופן אוטומטי, באותה מהירות בה נול פשוט אורג בד אחיד. לפני ההמצאה, אריגת בדים עם דוגמה צבעונית דרשה נול המופעל ידנית, על ידי בעל מלאכה מיומן, במהירות אטית בהרבה ממהירותו של נול מכני.

סוג הבד ג'קארד שיוצר על ידי המכונה נקרא על שמו. למעשה, עקרונותיו של הנול משמשים גם כיום בתעשייה, כשהמכונה מתוכנתת על ידי מחשב.

נול ז'אקארד שימש השראה לחלוצי המחשבים, ותרם רבות להיסטוריה של המחשוב. הרעיון כי ניתן לארגן את פעולתה של מכונה על ידי סדרת הוראות שמגיעות "מבחוץ", ובאופן כזה לגרום לה לבצע פעולות שונות ללא שינוי מכני במכונה עצמה, אלא על ידי שינוי סדרת ההוראות, פתחה את הדרך למה למה שהוביל בהמשך הדרך לתכנות מחשבים. במנוע האנליטי שתכנן צ'ארלס בבג' באמצע המאה ה-19, סדרת ההוראות שהורו לו מה לעשות, הגיעה מסדרת כרטיסים מנוקבים, לפי המודל שיצר ז'אקאר. לקראת סוף אותה מאה, בשנת 1889, הגשים הרמן הולרית' חלק מהחזון, כשבנה מכונה בה כרטיסים מנוקבים שימשו לקידוד מידע. מכונה זו ששימשה בהצלחה במפקד האוכלוסין של ארצות הברית ב-1890, וקיצרה את הזמן שהיה נחוץ לסיכום תוצאות המפקד מכ-9 שנים (הזמן שסיכום התוצאות ארך עבור המפקד של 1880), לשנה אחת. חברתו של הולרית', התמזגה עם שתי חברות נוספות, ויחדיו היוו את הגרעין לחברת IBM, הגדולה בחברות טכנולוגיית המידע גם כיום. המחשב המכני של קונראד צוזה, Z1 מ-1937, אולי המחשב המוצלח הראשון, השתמש במערכת דומה להזנת התכנית, ומערכת שנייה, מבוססת גם היא על אותם עקרונות, להזנת המידע. המחשבים הבאים של צוזה, Z3 (מ-1941) ואחריו Z4, והמחשב הרווארד סימן 1 של הווארד אייקן מ-1943, השתמשו גם הם בשיטה זו.

הנול של ג'אקארד, 1849

חשיבות ההמצאה הוכרה מיד עם פרסומה. הקיסר נפוליאון בונפרטה והקיסרית ז'וזפין דה בוארנה, בעת ביקורם בליון בשנת 1805, ביקרו בבית המלאכה של ז'אקאר, והוענקה לו פנסיה בסך 3,000 פרנקים ומענקים על כל מכונה שייצר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנול של ז'אקאר בוויקישיתוף