הנוף התרבותי של אוראמאן-אוראמאנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנוף התרבותי של אוראמאן/אוראמאנט
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
אוראמן טאחט, כורדיסטן, איראן
אוראמן טאחט, כורדיסטן, איראן
מדינה איראןאיראן איראן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2021, לפי קריטריונים 3 ו-5
שטח האתר 1,063.07 קילומטרים רבועים
שטח אזור החיץ 3,036.23 קילומטרים רבועים
קואורדינטות 35°06′26″N 46°28′40″E / 35.107358333333°N 46.47785°E / 35.107358333333; 46.47785
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הנוף התרבותי של אוראמאן/אוראמאנטאנגלית: Cultural Landscape of Hawraman/Uramanat) הוא אתר המורשת התרבותית המוחשית ה-26 של איראן. הנוף המרוחק וההררי הזה מעיד על התרבות המסורתית של בני הווראמי, שבט כורדי של חקלאים ורועים שמאכלס את האזור מאז 3000 לפני הספירה בערך. הנכס, בלב הרי זגרוס בפרובינציות כורדסתאן וכרמאנשאה לאורך הגבול המערבי של איראן.[1]

הכפרים בחבל אוראמאן ממוקמים בפרובינציות כרמאנשאה וכורדסתאן ההרריים של איראן ובמחוז חלאבג'ה שבכורדיסטן העיראקית.[2] הכפרים ייחודיים במונחים של אדריכלות, אורח חיים ומתודולוגיה חקלאית. הכפרים משולבים בטבע על ידי שילוב חקלאות במדרון תלול. 12 הכפרים הכלולים בנכס ממחישים את התגובות המתפתחות של בני הווראמי למחסור בקרקע הראויה לעיבוד בסביבתם ההררית לאורך אלפי השנים.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדויות הארכאולוגיות המוקדמות ביותר מראות שהאזור היה מיושב על ידי בני אדם מאז התקופה הפלאוליתית התיכונה (לפני יותר מ-40,000 שנה). עדות זו התגלתה על ידי ארכאולוגים ליד הכפר חג'יג'-אי בוזורג (حجيج بزرگ) ובין הכפרים נאו ואספרז בעמק סירוואן. הממצאים המוקדמים ביותר הללו כוללים כלי אבן שעובדו על ידי ניאנדרטלים או בני אדם מודרניים מוקדמים.[3] עדויות ליישוב פלאוליתי מאוחר התגלו באתר מערה בשם קנאצ'ה בעמק פרדי מאלה.[4] ממצאים ארכאולוגיים אלו נחשפו במהלך תוכנית ההצלה הארכאולוגית של סכר דריאן שערכה מספר עונות של סקרים וחפירות ארכאולוגיות בשטח המאגר שהובילו לגילוי מספר אתרים פלאוליתיים חשובים ואחרים יותר. האתרים העיקריים שנחפרו היו מחסה סלע דראי (התקופה הפלאוליתית התיכונה), מערת קנאצ'ה (התקופה הפלאוליתית העליונה), קבר רוואר (תקופת הברזל), סאר צ'אם (התקופה הכלקוליתית ותקופת הברזל), וברדה מר (המאה ה-19). פרט לאתר רוואר, כל שאר האתרים שנחפרו הוצפו בשנים 2015–2016. הכתובת של סרגון השני במעבר טאנג-אי ואר ליד הכפר טאנג-אי ואר, מצביעה על כך שהאזור נכבש על ידי אשור במהלך המסעות הצבאיים לתוך הרי זגרוס. כתובת מלכותית זו שייכת לסרגון השני, מלך אשור (721–705 לפנה"ס).[5]


מגילות אוראמאן, קבוצה של שלושה מסמכים מהתקופות הסלאוקית והפרתית, נמצאו באזור בשנת 1909. הם התגלו במערה בהר קו-ה סלאן, ליד הכפר שהר אוראמאן, ולאחר מכן נשלחו ללונדון. המסמכים מתוארכים משנת 88/87 לפנה"ס עד 33 לספירה, כאשר שניים כתובים ביוונית ואחד בפרתית. הם מתעדים מכירה של כרם ואדמה נוספת, וכוללים את שמות הבעלים.[6]

אתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר זה התווסף לרשימת האתרים המועמדים ב-9 באוגוסט 2007, ובמושב ה-44 של ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו ב-27 ביולי 2021 התווסף אתר זה לראשונה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשם "הנוף התרבותי של אוראמאן/אוראמאנט". ההכרזה מקיפה שני עמקים בשטח כולל של 1,063 קילומטרים רבועים, העמק המזרחי-מרכזי בפרובינציה כורדסתאן והעמק המערבי בפרובינציה כרמאנשאה. בדברי ההסבר להכרזה נאמר:

אופן מגורי האדם בשני עמקים אלה הותאם במשך אלפי שנים לסביבה ההררית הטרשית. תכנון וארכיטקטורה של מדרון תלול מדורג, חקלאות על טרסות אבן בבנייה יבשה, גידול בעלי חיים והגירה אנכית עונתית הם מהמאפיינים המובהקים של התרבות והחיים המקומיים של בני הווראמי הנוודים למחצה, השוכנים בשפלה וברמות הגבוהות בעונות שונות של כל שנה. על נוכחותם הממושכת בנוף, המאופיין גם במגוון ביולוגי יוצא דופן ובאנדמיות, מעידים כלי אבן, מערות ומחסות סלעים, תלים, שרידי אתרי התיישבות קבועים וארעיים, ובתי מלאכה, בתי קברות, כבישים, כפרים, טירות ועוד. 12 הכפרים הכלולים בנכס ממחישים את התגובות המתפתחות של בני הווראמי למחסור בקרקע יצרנית בסביבתם ההררית לאורך אלפי השנים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Cultural Landscape of Hawraman/Uramanat - UNESCO World Heritage Centre
  2. ^ Kurdistan - Iran
  3. ^ "Digs hint 40,000 yrs. of man life in Hawraman".
  4. ^ Biglari, F and S. Shidrang (2019) Rescuing the Paleolithic Heritage of Hawraman, Kurdistan, Iranian Zagros, Near Eastern Archaeology 82 (4): 226-235.https://doi.org/10.1086/706536
  5. ^ Frame, G. (1999). The inscription of Sargon II at Tang-i Var., Orientalia, 68(1), 31-57.
  6. ^ Edmonds, C. J. (1952). The Place Names of the Avroman Parchments., Bulletin of the School of Oriental and African Studies. 14 (3): 478–82. doi:10.1017/S0041977X00088455. ISSN 0041-977X