היועץ המשפטי לממשלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
היועץ המשפטי לממשלה
אביחי מנדלבליט
איוש נוכחי אביחי מנדלבליט
תאריך כניסה לתפקיד 1 בפברואר 2016
דרכי מינוי מינוי הממשלה
תחום שיפוט ישראלישראל  ישראל
מושב המשרה ירושלים
ייסוד המשרה 1948
איוש ראשון יעקב שמשון שפירא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סמל ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל

היועץ המשפטי לממשלה[1] הוא עובד מדינה, העומד בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת ושל השירות המשפטי הציבורי בישראל. זהו אחד התפקידים החשובים ורבי ההשפעה בממשל הישראלי, ומוסד מרכזי במסגרת שיטת המשפט הישראלית. על אף חשיבותו, אין חוק אחד המסדיר את מעמדו ותפקידיו, והם נגזרים מחוקים עקיפים. היועץ ממונה לקדנציה אחת בת שש שנים.[2] החל מ-1 בפברואר 2016 מכהן בתפקיד ד"ר אביחי מנדלבליט.[3]

מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה התחזק עם השנים, ובפרט לאחר שמנחם בגין נבחר לראש ממשלה, אז החל היועץ להשתתף דרך קבע בישיבות הממשלה.[4]

תולדות התפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי המנדט הבריטי כיהן בקבינט הקטן של הנציב העליון Attorney General (מונח שתורגם לעברית כ"יועץ משפטי לממשלה" כיוון שהראשון לכהן בתפקיד היה נורמן בנטוויץ' שקודם לכן כיהן כיועץ משפטי לממשל הצבאי הבריטי) שייעץ לנציב העליון ולמחלקות הממשל בענייני משפט וכן ניהל את התביעה הפלילית, בהתאם לדגם הבריטי. היועץ המשפטי היה כפוף לנציב העליון כשאר פקידי הקבינט הקטן.[5]

לקראת הקמת מדינת ישראל הוטל על חיים כהן ושבתאי רוזן להכין תוכנית למערכת המשפט של המדינה. על פי התוכנית, יועברו סמכויות היועץ המשפטי הבריטי לממשלה לידי שר המשפטים, תחתיו יכהן מנהל כללי. המסמך מוסיף: "שני במעלה יהיה היועץ המשפטי אשר ינהל את מחלקת החוק", מחלקה אשר תעסוק בענייני חקיקה, ו"השלישי במעלה יהיה התובע הכללי, אשר ינהל את התביעה הכללית".[6] אולם פקודת סדרי השלטון והמשפט שנחקקה מיד לאחר קום המדינה וקבעה את העברת סמכויות הנציב העליון לידי הממשלה לא התייחסה לסמכויות שהיו בידי ה-Attorney general.[7] השמטה זאת הביאה במשך השנים לאי בהירות בחלוקת הסמכויות בין שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה.[8]

בשנת 1950, תוארה בשנתון הממשלה מחלקת הייעוץ שפעלה תחת היועץ המשפטי: "עליה לבדוק פעולותיהם של מוסדות הממשלה, אם הן בשורת הדין". בשנתון הממשלה של שנת 1984, תואר פועלה של המחלקה: "...המחלקה גם יוזמת פניות לגופי הממשלה השונים במגמה לשמור על שלטון החוק והעמקתו".[9]

ועדת אגרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ועדת אגרנט (היועץ המשפטי לממשלה)

אי הבהירות ביחס לסמכויות היועץ צצה במלוא חריפותה במחלוקת שנתגלעה בין היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר לבין ראש הממשלה דוד בן-גוריון ושר המשפטים דב יוסף בשנת 1962. יוסף תבע מהאוזנר להעמיד לדין את אליעזר לבנה, עיתונאי עם זיקה למפא"י, בהאשמה הקשורה בקריה למחקר גרעיני בדימונה. האוזנר סירב לבקשה בנימוק שלא נמצא לה בסיס עובדתי, והדבר עורר משבר חוקתי בדבר עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה. הממשלה מינתה ועדת משפטנים בראשות שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט שתכריע בסוגיה ומאוחר יותר אימצה את מסקנותיה.[10]

ועדת אגרנט קיבלה את עמדתו של האוזנר, שהחלטתו של היועץ המשפטי בשאלת העמדת עבריינים לדין היא עצמאית לחלוטין מעמדת הרשות המבצעת בשל היות האחרונה חשופה להטיה פוליטית.[11] קביעה זו התקבלה במשפט הישראלי. עם זאת קבעה הוועדה כי על היועץ המשפטי להתייעץ מעת לעת עם שר המשפטים ולמסור לו דין וחשבון על פעולותיו, וכן להתייעץ עמו או עם הממשלה בקשר למקרים בעלי משמעות ביטחונית או ציבורית.[12] עוד נקבע כי בסמכותו של שר המשפטים ליטול לעצמו את סמכויות העונשין העיקריות של היועץ המשפטי לממשלה, (אלו אשר הוענקו בראשונה לשר המשפטים).[13]

לעומת זאת, בכל הנוגע לסמכות חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, קבעה הוועדה כי

אם כי אין כל הוראה מפורשת בחוק בעניין הנדון, הרי מחייב הסדר הטוב במדינה, כי בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של "היועץ המשפטי לממשלה", ואשר יש לו ההכשרה של שופט בית-המשפט העליון, כאל חוות-דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים לפי שיקול דעתה שלה... באשר ליתר הרשויות השייכות לזרוע המבצעת במדינה, סבורים אנו, כי לא יכול להיות ספק בדבר כי מחובתן לראות את חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמדריכה בשאלות חוק ומשפט.

דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פסקה ח. בתוך ספר קלינגהופר: על המשפט הציבורי, עמ' 421

עם זאת, עם השנים, היועצים המשפטיים לממשלה, החל מיצחק זמיר במאמר שפרסם בעקבות פרשת קו 300[14] פירשו את מסקנות הוועדה כקובעות שהממשלה כפופה לפרשנותו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה. בעקבות כך הם סברו גם שהיועץ המשפטי לממשלה רשאי להימנע מלייצג בבית המשפט את עמדת הממשלה או השר הממונה, ואף להציג עמדה מנוגדת לזו של הממשלה, בשם הממשלה עצמה. גישה זו התקבלה בפסיקת בית המשפט העליון.[15][16]

על פרשנות זו של הדוח נמתחה ביקורת מצידם של משפטנים ובהם המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר (ולפני כן היועץ המשפטי לממשלה) חיים כהן,[17] פרופ' רות גביזון[18] וד"ר איתן לבונטין.[19]

פרשת בר-און חברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת בר-און חברון

ב-10 בינואר 1997 מינתה ממשלת ישראל, בראשות בנימין נתניהו, את עורך-דין רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה. המינוי ספג ביקורת ציבורית, משום שבר-און היה חבר במרכז הליכוד[20] ושר המשפטים, צחי הנגבי, היה מתמחה במשרדו של בר-און.[21]

יום לאחר מינויו של בר-און לתפקיד עתר חה"כ אופיר פינס-פז ממפלגת העבודה לבג"ץ נגד המינוי.[22] למחרת הודיע בר-און על התפטרותו מהתפקיד.[21]

העיתונאי מרדכי גילת טען כי ראש הממשלה ושר המשפטים החליטו למנות את בר און לתפקיד בעקבות לחץ של חלק מחברי הקואליציה שעמד נגדם חשד בפלילים והיו סבורים כי בר און יסייע להם בענייניהם המשפטיים.[23]

ועדת שמגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בפברואר 1997, בעקבות פרשת בר-און חברון, מינה שר המשפטים, צחי הנגבי, ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, אשר נתבקשה לבחון את אמות המידה הנדרשות בעניין כשירותו של מועמד למשרת היועץ המשפטי לממשלה, את דרך מינויו, את דרך הצגת שמות המועמדים ואת משך כהונתו. הוועדה הוסמכה להמליץ את המלצותיה גם בכל סוגיה אחרת הקשורה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה.[24]

ועדת שמגר מנתה חמישה תפקידים של היועץ המשפטי לממשלה[25]:

  1. ראש התביעה הכללית מטעם המדינה (פרקליטות המדינה)
  2. ייצוג רשויות המדינה בבתי המשפט, כולל בבית המשפט הגבוה לצדק.
  3. ייעוץ לממשלה בעניינים משפטיים.
  4. ייעוץ בהכנת תזכירי חוק של הממשלה בכלל ושר המשפטים בפרט.
  5. ייצוג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק.

הוועדה המליצה כי תואר משרתו של היועץ המשפטי לממשלה ישונה ל"היועץ המשפטי הראשי", בהתאם לאחריותו על שמירת שלטון החוק בכל רשויות השלטון, ולא רק בממשלה. ביחס לייצוג בבית המשפט במקרה של מחלוקת בין היועץ המשפטי לממשלה לבין רשות שלטונית, היא הפרידה בין מקרה הלוקה באי חוקיות ברורה וגלויה לבין מקרה שבו אפשר לפרש את המקרה בדרכים שונות. לדעת הוועדה, אם המקרה נתון לפרשנויות, יהיה ניתן להציג בפני בית המשפט את הפרשנויות שונות. לפי הוועדה במקרים שבהם אין מדובר באי חוקיות ברורה וגלויה מן הנכון שהרשות הממלכתית החולקת על דעתו תהיה מיוצגת בנפרד על ידי משפטן משירות הציבור או מן המגזר הפרטי. הוועדה כתבה כי עקרון החוקיות והסדר הטוב מחייבים כי מקרים של ייצוג נפרד יהיו נדירים, כדי שלא ייפגעו הוודאות המשפטית[דרושה הבהרה] ואמון הציבור ביועץ המשפטי לממשלה.

הליך המינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת שמגר המליצה בין היתר שהיועץ ימונה על ידי הממשלה על פי המלצות ועדה ציבורית, שתכלול חמישה חברים: שופט בדימוס של בית המשפט העליון שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, שר משפטים או יועמ"ש לשעבר שימונה על ידי הממשלה, חבר הכנסת שייבחר על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, עורך דין שייבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, ואיש אקדמיה המיומן בתחום המשפט הציבורי ובדיני עונשין שייבחר על ידי פורום ראשי הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל. על המועמד הנבחר ליהנות מקונצנזוס של ארבעה מחברי הוועדה לפחות בתחום הכשירות. מקובל שבשל חשיבות התפקיד, יש לבחור יועץ הכשיר להיבחר לשופט בית המשפט העליון (שישה מהיועצים המשפטיים לממשלה אכן מונו, לאחר סיום כהונתם, לשופטים בבית המשפט העליון).

בהחלטת הממשלה מס' 2274 מ-20 באוגוסט 2000 אומצו המלצות הוועדה בנוגע לדרכי מינוי היועמ"ש, ונקבע שיו"ר הוועדה יהיה שופט בית המשפט העליון בדימוס שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון.[26] ב-10 ביוני 2007 תוקנה ההחלטה ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן ונקבע שלמינוי יו"ר הוועדה נחוצה גם הסכמת שר המשפטים.[27] הייתה זו פשרה שגיבש ראש הממשלה אהוד אולמרט בין הצעת פרידמן להפיכת שר המשפטים או היועמ"ש לשעבר ליו"ר הוועדה במקום השופט, לבין דרישת היועמ"ש מני מזוז, הראשון שנבחר בהתאם להמלצות הוועדה, שלא לשנות כלל את הסדר הקיים. כן הוחלט כי שר המשפטים יוכל להורות לוועדה להמליץ על יותר ממועמד אחד (ועד שלושה).

נהוג שההחלטה על מינוי היועץ המשפטי מתוך רשימת המועמדים המומלצים שמגישה הוועדה הציבורית, נעשית על ידי שר המשפטים, והחלטתו מובאת לאישור הממשלה.

המינוי הראשון לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2004 של מני מזוז לתפקיד. שר המשפטים, טומי לפיד, הצהיר לפני המינוי כי בכוונתו למנות עו"ד מהשוק הפרטי לתפקיד. הוועדה מונתה באוקטובר 2003, בראשה עמד השופט בדימוס גבריאל בך, נציג הכנסת היה גדעון סער, נציג הממשלה היה דוד ליבאי, נציג לשכת עורכי הדין היה אלכס הרטמן ונציגת האקדמיה הייתה רות גביזון. הוועדה פסלה את מועמדיו של לפיד - אלי זהר (בשל ניגוד עניינים) ויורם טורבוביץ' (בשל העדר ניסיון כפרקליט פעיל) והגישה לו שלושה מומלצים - מזוז, והשופטים המחוזיים עוזי פוגלמן ודוד חשין. מהם בחר לפיד במזוז והממשלה אישרה את המינוי ברוב של 20 שרים ונמנע אחד.

המינוי השני לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2009 של יהודה וינשטיין. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס תיאודור אור, נציג הכנסת היה יריב לוין, נציג הממשלה היה משה נסים, נציג לשכת עורכי הדין היה אייל רוזובסקי ונציג האקדמיה היה פרופ' איל בנבנישתי.[28] לאחר מספר דיונים היו ארבעה מועמדים שזכו לשלושה ממליצים, אך הוועדה לא הצליחה להגיע למועמד מוסכם שיקבל ארבעה קולות, משום כך הוועדה החזירה את הבחירה לממשלה.[29] הממשלה החליטה כי שר המשפטים, יעקב נאמן, יראיין את ארבעת המועמדים שקיבלו שלושה קולות בוועדה וימליץ לממשלה על אחד מהם.[30] ארבעת המועמדים היו פרופ' ידידיה צ' שטרן שהחליט להסיר את מועמדתו, יהודה וינשטיין, פרופ' דפנה ברק-ארז וצבי אגמון. נאמן החליט לבחור ביהודה וינשטיין לתפקיד.[31]

המינוי השלישי לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2016 של אביחי מנדלבליט לתפקיד. בראש ועדת האיתור עמד נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, נציגת הכנסת הייתה חברת הכנסת נורית קורן, נציג הממשלה היה שוב שר המשפטים לשעבר משה נסים, נציג לשכת עורכי הדין היה עו"ד יחיאל כ"ץ ונציגת האקדמיה הייתה פרופ' גבריאלה שלו.[32] הוועדה התבקשה על ידי שרת המשפטים איילת שקד להמליץ על שלושה מועמדים לתפקיד אך רק אביחי מנדלבליט זכה לארבעה ממליצים, לאחר שנשיא בית המשפט העליון לשעבר גרוניס התנגד לבחירה. שאר המועמדים היו הילה גרסטל, ישי בר, אבי ליכט, רז נזרי, איל ינון, גיא רוטקופף, סוזי נבות ויורם טורבוביץ'.[33] אף על פי שהביעה את מורת רוחה מהתוצאה לפיה יש רק מועמד אחד לתפקיד החליטה שקד לקבל את המלצת הוועדה ולהביא בפני הממשלה את מינויו של מנדלבליט.[3]

בראיון שהעניקה השרה שקד, הביעה את דעתה כי עדיף לוותר על ההליך של ועדת איתור, ולהפקיד את המינוי בידי שר המשפטים, בכפוף לבחינת הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, כמקובל ביחס לתפקידים בכירים אחרים.[34]

הנחיות היועץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה,[35] שגיבושן החל בעת שמאיר שמגר כיהן בתפקיד זה בשלהי שנות ה-60, עוסקות במגוון נושאים הקשורים בפעולה השוטפת של הממשלה ומשרדיה:

ההנחיות עודכנו על ידי היועצים המשפטיים שבאו לאחר שמגר, ובשנת 2003, בעת שאליקים רובינשטיין היה היועץ המשפטי לממשלה, עברו עדכון מקיף.

דיון ציבורי במאפייני התפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנהו הייחודי של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שאיננו מוסדר בחוק ייעודי ואיננו מקובל במדינות אחרות, הביא לדיון ציבורי במאפייני התפקיד.

פיצול התפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הגדרתו כפשוטה, תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לשמש כ"עורך הדין של הממשלה". מתוך חמשת התפקידים שהוגדרו לעיל, ניתן לציין את שלושת התפקידים הבאים כהולמים הגדרה זאת:

  • מייעץ לממשלה בעניינים משפטיים.
  • מייעץ בהכנת תזכירי חוק של הממשלה.
  • מייצג את רשויות המדינה בבתי המשפט.

תפקיד נוסף שצוין, ראש התביעה הכללית מטעם המדינה (פרקליטות המדינה), אינו נגזר ישירות מהגדרת תפקידו של היועץ כעורך הדין של הממשלה.

יש הרואים סתירה וניגוד עניינים בין תפקידיו של היועץ כראש התביעה הכללית מטעם המדינה וכמייצג את רשויות המדינה בבתי המשפט. מחד, היועץ המשפטי מייעץ לממשלה ומסייע לה ליישם את מטרותיה באופן חוקי, ומגן על צעדיה בבית המשפט כפרקליטהּ. מאידך, בתפקידו כראש התביעה האחראי על כל כתבי האישום שמגישה המדינה, היועץ הוא בעל הסמכות להורות על הגשת כתב אישום כנגד חברי ממשלה (ובכירים אחרים), ובעצם ההחלטה האם להגיש את התביעה וכיצד לטפל בה, עומד היועץ המשפטי לממשלה בפני ניגוד עניינים מובנה. בנוסף לכך, יש טוענים שכל אחד מהתפקידים דורש התמחות והתמודדות עם היקף חומר שהם מעבר ליכולתו של אדם בודד.[36]

קולות שונים, ובהם שרי המשפטים דניאל פרידמן (שאף קידם הצעת חוק בעניין),[37] יעקב נאמן[38] ואיילת שקד, קראו לפצל בין תפקיד התובע הכללי לבין תפקיד היועץ לממשלה. גם באקדמיה יש שהציעו לפצל את התפקיד.[39][40] בשנת 2017 אמרה שקד שהיא שינתה את דעתה בעניין זה. לדבריה, "התובעים מן הסתם מעצם התפקיד הם נשכניים וטוב שכך, אבל טוב שיש שכבה מעליהם בדמות היועץ המשפטי לממשלה".[41]

גם ארגון ה־OECD קורא לפצל את תפקידי היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. עמדת הארגון היא שמילוי שני התפקידים בידי אדם אחד מפריע לטיפול משפטי אובייקטיבי ומערב בין אינטרסים פוליטיים לכלכליים.[42] הארגון אף דרש לבצע את הפיצול כתנאי להצטרפות ישראל לארגון, אך נסוג מהדרישה אחרי שהופעל עליו לחץ רב.

רבים במערכת המשפטית מתנגדים לשינוי מבני בתפקידי היועץ המשפטי. המתנגדים לפיצול המשרה, ובהם יועצים משפטיים לשעבר כמו נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק וכן מני מזוז, סבורים שהדבר יביא להחלשת מערכת אכיפת החוק בישראל.[43] לפי וועדת שמגר, אם מפרקים את תפקידו לחלקים, נוצרת הפרדה המחלישה בסופו של דבר את כל אחד מן התחומים המפוצלים בשל הפיחות במעמדו, נעלמים הריכוז והשילוב ועימם הכוח המגובש, לרבות היסוד המרתיע אשר בסמכות לנקוט בהליכים פליליים".[44]

שאלת הייעוץ המחייב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסקי דין אחדים קבעו שופטי בג"ץ שחוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה.[46] בראיון עם אהרן ברק הוא נימק זאת כך:

בכל מקרה חוות-דעת היועץ תחייב, שכן היא קובעת לממשלה את מסגרת סמכותה. אם הממשלה פועלת בניגוד לחוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, היא חורגת מסמכותה, ואת זאת היא אינה רשאית לעשות. מדוח ועדת אגרנט למדנו כי חוות-הדעת של היועץ המשפטי אומרת לממשלה מהו הדין. הממשלה אינה יכולה לטעון כי הדין הוא אחר. מכיוון שכך, היא חייבת לפעול על-פי הדין. אם תרצו, לא חוות-הדעת של היועץ מחייבת, אלא הדין הוא המחייב, והיועץ המשפטי אומר לממשלה באופן מוסמך מהו הדין.[43]

בשאלה האם קביעות אלה הן הלכה מחייבת או שהן בגדר הערת אגב בלבד, נטושה מחלוקת בין המשפטנים.[47]

נגד הגישה שביטא ברק טענו המבקרים שסמכות כה גורפת, המופקדת בידי אדם שאינו נבחר ציבור, מנוגדת לעקרונות יסוד דמוקרטיים.[4] יתרה מזו, על פי דברי ברק, אפילו אם היועץ חושב שפעולה ממשלתית אינה ראויה, אף על פי שאינה נוגדת את החוק, הוא רשאי להתנגד לה ולכפות את עמדתו על הממשלה, ובכך מאותו הרגע, הלכה למעשה, היא אינה חוקית.[4] שרי המשפטים חיים רמון,[48] דניאל פרידמן[49] ואיילת שקד[50] ביקרו את גישת 'הייעוץ המחייב'. גם באקדמיה נמתחה ביקורת על תפיסה זו, בין השאר על ידי פרופ' רות גביזון,[51] וד"ר איתן לבונטין.[52]

גיל ברינגר, יועץ שרת המשפטים איילת שקד, טען שההתייחסות לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמחייבת את הממשלה - בטעות יסודה. אף כי כך הוחלט על ידי בית המשפט העליון במהלך שנות התשעים, הרי שהחלטת בית המשפט הסתמכה על פרשנות מוטעית של המסורת הנוהגת ובניגוד למסקנותיהן של ועדות מקצועיות שדנו באופי התפקיד וסמכותו לפני פסיקת בית המשפט ולאחריה. ברינגר טען בנוסף כי רק במהלך העשור האחרון החלו בתי המשפט להתייחס אל היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה כאל "שומרי סף", וזאת תוך ניסיון לאמץ מאפיינים מהמשפט התאגידי האמריקאי למשפט הציבורי הישראלי, על אף ההבדלים הברורים בין התחומים השונים שאותם הוא מונה.[53] חן מענית, פרשן משפט ועורך מחלקת תחקירים של העיתון "גלובס", שלל את גישתו של ברינגר וטען "ברינגר לא רוצה 'שומר סף' ולא רוצה 'יועץ משפטי לממשלה', הוא רוצה 'יס-מן'".[54]

ייצוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבג"ץ אמיתי נקבע כי "אם, לדעת היועץ המשפטי לממשלה, הרשות השלטונית אינה פועלת כדין, הרשות בידי היועץ המשפטי לממשלה להודיע לבית המשפט כי הוא לא יגן על פעולת הרשות".[55] בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 2003 נאמר בהקשר זה: "ייצוג המדינה בכל עניין אזרחי, מינהלי, בינלאומי, פיסקלי, משפט העבודה ואחר, מופקד בידי היועץ המשפטי לממשלה ובאי-כוחו. על-פי הנוהג במדינת ישראל אין ייצוג חיצוני אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. לכך חשיבות כדי שהמדינה לא תדבר בבתי-המשפט בקולות שונים, על ידי גורמים המייצגים אינטרסים מדינתיים מסוגים שונים."[56] שופט העליון (ולפני כן היועץ המשפטי לממשלה) מני מזוז, כתב בדעת רוב במרץ 2019: "שאלת העמדה שתוצג בשם המדינה נגזרת מההלכה לפיה היועמ”ש הוא הפרשן המוסמך של החוק עבור הרשות המבצעת, וחוות דעתו המשפטית מחייבת את כל זרועותיה של הרשות המבצעת".[57]

עם זאת, בנובמבר 2018, התירו השופטים ניל הנדל, דוד מינץ ואלכס שטיין לשר המדע אופיר אקוניס לייצג את עצמו בבג"ץ שהוגש נגד החלטתו שלא לאשר מינוי, חרף התנגדות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהחליט לתמוך בעמדת העותרים והתנגד לייצוג משפטי או עצמאי של עמדת המשיב.[58] זאת באופן חריג.[59]

במהלך הדיון בהצעת חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון הביע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט את עמדתו שלפיה אין לקבל את הצעת החוק שכן היא מנוגדת לדין הבין-לאומי ופוגעת במעמד בית המשפט העליון,[60] והודיע שלא יגן על החוק אם זה יאושר בכנסת, משום שהוא בלתי חוקתי ועלול להוביל להגשת תביעה נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.[61] כאשר הוגשה לבג"ץ עתירה לפסילת החוק, היועץ המשפטי נמנע מלייצג את הממשלה, ואף התייצב לצד העותרים,[62] אך התיר לממשלה לשכור עורך דין מטעמה.[63]

לדעתו של ברק מדינה, זכויות האדם מוקנות רק לאנשים פרטיים וזכות הייצוג נגזרת מזכויות האדם, ולכן לממשלה, ככל רשות שלטונית, אין זכות לייצוג משפטי.[64]

מבקרי העמדה שהיועץ רשאי למנוע מהממשלה ייצוג בבית המשפט בניגוד לעמדתו, טוענים כי מאחר שלממשלה אין אפשרות למנות מחליף ליועץ או לפטרו, וכן אין באפשרותה לעתור לבג"ץ נגד החלטותיו, נוצר במקרה של מחלוקת בינה לבין היועץ על פירוש החוק מצב שבו היא מאבדת את זכותה לייצוג משפטי. השרה איילת שקד טענה כי נתינת סמכות ליועץ להטיל וטו בפועל על כל החלטת ממשלה כראות עיניו פוגעת במנהל התקין ובמשילות. לדבריה, נוצר כך מצב שבו לממשלה שנושאת באחריות אין סמכות ואילו ליועץ שאינו נושא באחריות יש סמכות גדולה מדי.[65] גם משפטנים מן האקדמיה הביעו ביקורת על שיטה זו,[דרושה הבהרה] בהם הפרופסורים גדעון ספיר ורון שפירא וד"ר איתן לבונטין.[64]

על סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה בתחום הייעוץ לממשלה וייצוגה בערכאות נמתחה ביקורת גם בטענה שסמכויותיו ייחודיות לעומת המקובל בעולם. מחקר השוואתי של ד"ר אביעד העלה כי המצב הקיים בישראל בנוגע לסמכויות הייעוץ והייצוג של היועץ המשפטי לממשלה, איננו מקובל במדינות שנבחנו, והומלץ לשנות מספר נקודות בהגדרת תפקידי היועץ.[66]

ביקורת על תפקוד היועץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל גוף ציבורי, גם פעולתו של היועץ המשפטי לממשלה חשופה לביקורת שיפוטית. בעקבות בג"ץ שור[67] נקבע שביקורת זו מוגבלת רק לבדיקה האם החלטת היועץ "יסודה ביושר ובתום לב; במניעים טהורים ולא נפסדים; במטרה הכרוכה באינטרס הציבורי ומכל מקום, שאינה עומדת – כאשר היועץ המשפטי מבקש, מטעמים שבצדק, את טובתו של הנאשם – בסתירה ברורה לאינטרס הזה". בשנות ה-80 בוטלה הגבלה זו, ונקבעה הסמכות לביקורת שיפוטית נרחבת, בהתאם לכל עילות הפנייה לבג"ץ.[68] לדברי אהרן ברק, "עוצמתו של היועץ המשפטי נשענת על בית-המשפט העליון, המפקח עליו."[43] פעמים רבות הוגשו עתירות לבג"ץ נגד תפקודו של היועץ המשפטי לממשלה. דוגמה לכך היא בג"ץ גנור,[69] שבו בוטלה החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, שלא להעמיד לדין את הבנקים ומנהליהם בפרשת משבר מניות הבנקים. לעומת זאת נדחתה עתירה נגד היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, על החלטתו להגיע להסדר טיעון עם נשיא המדינה, משה קצב, בעניין עבירות מין שנחשד בהן.[70] במקרים חריגים התערב בג"ץ בהחלטות היועץ המשפטי והורה לו לשנות את החלטותיו.

בנוסף לדרך הפורמלית של פנייה לבג"ץ מתקיימת לעיתים מחאה ציבורית נגד תפקוד היועץ. דוגמה בולטת לכך היא המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה החל מנובמבר 2016, שהתבטאה בסדרת הפגנות שבועיות נגד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בטענה שהוא מתמהמה להגיש כתב אישום בפרשות פליליות שבהן מעורבים ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, רעייתו, שרה נתניהו, ואנשי ממשל נוספים. מנדלבליט התייחס להפגנות ואמר כי "ההחלטה על הגשת כתב אישום תתקבל אך ורק על בסיס האינטרס הציבורי. לעולם לא נהיה מונעים משיקולים זרים".[71]

היועצים המשפטיים לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היועצים המשפטיים לממשלות ישראל
מספר דיוקן שם

(תקופת חיים)

תקופת הכהונה הערות
1 Yaakov Shimshon Shapira.jpg יעקב שמשון שפירא

(1902–1993)

1948 1950 לימים שר המשפטים
2 Cohen haim.jpg חיים כהן

(1911–2002)

1950 1960 לימים המשנה לנשיא בית המשפט העליון
3 Gideon Hausner and Robert Servatius at the Eichmann trial USHMM No 65284.jpg גדעון האוזנר

(1915–1990)

1960 1963 התובע במשפט אייכמן, לימים חבר הכנסת ושר בלי תיק
4 Moshe Ben-Zeev.jpg משה בן זאב

(1911–1995)

1963 1968
5 Meir Shamgar.jpg מאיר שמגר

(1925–2019)

1968 1975 לימים נשיא בית המשפט העליון
6 AHARON BARAK.jpg אהרן ברק

(1936–)

1975 1978 לימים נשיא בית המשפט העליון
7 Yitzchak Zamir.jpg יצחק זמיר

(1931–)

1978 1986 לימים שופט בית המשפט העליון
8 Emblem of Israel.svg יוסף חריש

(1923–2013)

1986 1993
9 Emblem of Israel.svg מיכאל בן יאיר

(1942–)

1993 1997
10 Roni Bar-On.jpg רוני בר-און

(1948–)

1997 1997 כיהן בתפקיד זה במשך שתי יממות בלבד. לימים שר האוצר
11 Elyakim Rubinstein High court judge.JPG אליקים רובינשטיין

(1947–)

1997 2004 לימים משנה לנשיאת בית המשפט העליון
12 Menimazuz 2.jpg מני מזוז

(1955–)

2004 2010 לימים שופט בית המשפט העליון
13 Yehuda Weinstein2012-1.jpg יהודה וינשטיין

(1944–)

2010 2016
14 Avichai Mandelblit.jpg אביחי מנדלבליט

(1963–)

2016 מכהן

תפקידי משנה ליועץ המשפטי לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ייעוץ וחקיקה (משרד המשפטים)

על פי החלטת הממשלה ממונים ליועץ המשפטי לממשלה משנים העוסקים בתחומים שונים. בשנת 2018 יש ליועץ המשפטי לממשלה 7 משנים, המכהנים כראשי המחלקות ביחידת הייעוץ והחקיקה. המשנים ליועץ ממונים על ידי ועדת איתור שבראשה יושב היועץ המשפטי לממשלה וחבריה הם מנכ"ל משרד המשפטים, נציב שירות המדינה, נציג האקדמיה ונציג ציבור. על פי החלטת הממשלה המשנים ליועץ ממונים לתקופת כהונה קצובה של 6 שנים.[72]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת על התפקיד והצעות לתיקונו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי יצחק זמיר שם התפקיד "היועץ המשפטי" מקורו בטעות. השם המקורי ניתן על ידי השלטון הבריטי ב-1917, כשמו של המוסד המקביל בבריטניה: "Attorney General". בתרגום לקוי קראו לו בעברית "היועץ המשפטי", אף כי מלכתחילה הוא היה יותר מיועץ. מקור: הרצאה "משרת היועץ המשפטי לממשלה" מפי יצחק זמיר, באתר האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל (החל בדקה 1:40), 29 באוקטובר 2017
  2. ^ שמונה עד 2016
  3. ^ 1 2 מינוי היועץ המשפטי לממשלה, החלטה מספר 927 של ממשלת ישראל, משנת 2016, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 3 בינואר 2016 (הקישור אינו פעיל)
  4. ^ 1 2 3 אוולין גורדון, איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי, תכלת 4, קיץ התשנ"ח / 1998
  5. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 37
  6. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 39-40
  7. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 45
  8. ^ היועמ"ש והפוליטיקאים..., ייצור ידע, ‏2015-12-27 (בhe-IL)
  9. ^ ד"ר גיא לוריא, שומר הסף של שלטון החוק
  10. ^ איתן לבונטין, 'אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדוח ועדת אגרנט', בתוך ספר לבונטין, עמוד 131, 2013
  11. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ד
  12. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ה
  13. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ז
  14. ^ יצחק זמיר, 'היועץ המשפטי לממשלה והמאבק על חוקיות השלטון', עיוני משפט יא, עמ' 411, התשמו
  15. ^ אליקים רובינשטייןתפקידי היועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים, ‏2003
  16. ^ אביעד בקשי, היועץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות, באתר פורום קהלת, תשעח, 2017.
  17. ^ חיים ה' כהן, כשרותם של משרתי ציבור, משפט וממשל ב', תשנ"ד
  18. ^ רות גביזון, היועץ המשפטי לממשלה: בחינה ביקורתית של מגמות חדשות, פלילים ה, עמ' 88, ספטמבר 1996
  19. ^ איתן לבונטין, 'אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדוח ועדת אגרנט', בתוך ספר לבונטין, 2013
  20. ^ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 589-588
  21. ^ 1 2 בר און-חברון, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות.
  22. ^ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 593
  23. ^ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 592
  24. ^ מרדכי בן-דרור, קווים לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, המשפט, כרך ד' (הקובץ חסר באתר), בעמ' 48
  25. ^ דו"ח ועדת שמגר, עמוד 12
  26. ^ הודעה בדבר קביעת הדרכים והתנאים למינוי היועץ המשפטי לממשלה, י"פ 4922 מ-20 בספטמבר 2000
  27. ^ קביעת הדרכים והתנאים למינוי היועץ המשפטי לממשלה - תיקון החלטת הממשלה, משרד ראש הממשלה, 10 ביוני 2007
  28. ^ אביעד גליקמן, איתור יועץ משפטי: הוועדה מפוצלת בנושא הפיצול, באתר ynet, 5 באוקטובר 2009
  29. ^ אמנון מרנדה, ועדת איתור היועמ"ש: אין הסכמה, מחזירים המנדט, באתר ynet, 19 בנובמבר 2009
  30. ^ אטילה שומפלבי, נאמן יראיין וימליץ, השרים יבחרו אחד מארבעה, באתר ynet, 22 בנובמבר 2009
  31. ^ אביעד גליקמן, נאמן הודיע לנתניהו: המועמד ליועץ - עו"ד וינשטיין, באתר ynet, 26 בנובמבר 2009
  32. ^ יסמין גואטה, הושלם הרכב ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה הבא, באתר הארץ, 30 ביולי 2015
  33. ^ משה גורלי, אביחי מנדלבליט - המועמד היחיד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, באתר כלכליסט, 20 בדצמבר 2015
  34. ^ ראיון עם שרת המשפטים על תפקיד הייעוץ המשפטי בהליכי חקיקה וגבולותיו, באתר פורום קהלת, 30 באוקטובר 2016
  35. ^ הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, באתר משרד המשפטים
  36. ^ מרדכי קרמניצר, היועץ המשפטי לממשלה - תפקיד טבעי או חיבור מלאכותי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 25 באוקטובר 2009
  37. ^ תזכיר חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (הפרדת סמכויות, מינוי כהונה והוראות שונות), התשס"ח-2008, הופץ ב-5 באוגוסט 2008 ע"י משרד המשפטים באתר החקיקה הממשלתי
  38. ^ יעקב נאמן, מסמך: פיצול סמכויות היועמ"ש (טיוטת הצעה), באתר News1 מחלקה ראשונה‏, נובמבר 2009
  39. ^ הפרדת סמכויות - היועץ המשפטי לממשלה כתובע וכפוליטיקאי, פרופ' ליאון שלף, קריית המשפט ב, תשס"ב.
  40. ^ פרופ' בועז סנג'רו, בכל זאת פיצול (בין תפקידי היועץ המשפטי לממשלה), 2009
  41. ^ חן מענית, ‏שקד: "יש נגדי 50 גוונים של הסתה, וגם הערות סקסיסטיות", באתר גלובס, 11 באוקטובר 2017
  42. ^ דוד ליפקין, רגע ההכרעה: ישראל תצטרף ל-OECD?, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2009
  43. ^ 1 2 3 דניאל בן-אוליאל ויובל יועז, היועץ המשפטי לממשלה – דברי ימי המחלוקת: שיחה עם אהרן ברק, משפט וממשל י"ז, תשע"ה(הקישור אינו פעיל, 17.5.2020)
  44. ^ אסף נתיב, אחת ולתמיד - כל הסוגיות שהופכות את היועץ המשפטי לממשלה למשרה המסובכת ביותר בישראל, שקוף, ‏2019-06-30 (בhe-IL)
  45. ^ רות גביזון, "היועץ המשפטי לממשלה: בחינה ביקורתית של מגמות חדשות", פלילים ה(2), תשנ"ז. עמ' 85–96
  46. ^ בג"ץ 1635/90 יוסף ז'רז'בסקי נגד ראש הממשלה, מר יצחק שמיר ואחרים, ניתן ב-25 בפברואר 1991, פ"ד מה(1), עמ' 801;
    בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 427;
    בג"ץ 4267/93 אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נגד יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 474;
    בג"ץ 4247/97 סיעת מרצ במועצת עיריית ירושלים ואחרים נ' השר לענייני דתות ואחרים, ניתן ב-3 בדצמבר 1998.
    פרופ' רות גביזון הסתייגה מתוקפן של אחדות מקביעות אלה, בנימוק שאינן מתבססות על מקורות מספקים.[45]
  47. ^ ראו למשל: איתן לבונטין במאמרו אמת מדומה ואמת כהויתה: יובל לדוח ועדת אגרנט, ספר לבונטין, עמ' 149–150. וכן בדבריו בכנס הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג, מושב ד. עמ' 14, בהתייחס לדברי ד"ר אביעד בקשי במושב השלישי בכנס, עמ' 10
  48. ^ בן שאול, רמון: מזוז מבצע במדינה טרור משפטי באתר ערוץ 7, 24/08/08
  49. ^ דניאל פרידמן, הארנק והחרב, הוצאת ידיעות ספרים, עמ' 166 ואילך, עמ' 535 ואילך.
  50. ^ הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015, עמ' 3.
  51. ^ ראו דברי פרופ' גביזון בכנס הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג, מושב ג' בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015
  52. ^ ד"ר איתן לבונטין, אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדו"ח ועדת אגרנט, בתוך 'ספר לבונטין', 2013. עמ' 131
    איתן לבונטין ורות גביזון, עמדתו "המחייבת" של היועץ המשפטי לממשלה, ספר שמגר – מאמרים א', 2003
  53. ^ גיל ברינגר, "המחטף השקט: מיועצים משפטיים ל"שומרי סף"", השילוח 11, ספטמבר 2018
  54. ^ חן מענית, ‏היועץ הנאמן של איילת שקד חושף תפיסה מסוכנת, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2018
  55. ^ בג"ץ 4267/93 אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נגד יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 474
  56. ^ תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, 16 בפברואר 2003
  57. ^ משה גורלי, יש יועמ”ש אחד? לא לדעת שטיין, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2019
  58. ^ אבישי גרינצוייג, "בניגוד לעמדת הפרקליטות: בג"ץ אישר לשר אקוניס לייצג את עצמו בעתירה נגדו", פורסם באתר maariv ב-11/11/2018
    בג"ץ: אקוניס ייצג את עצמו עצמאית, באתר ערוץ 7, ג' בכסלו תשע"ט 11/11/18
  59. ^ דניאל דולבפרשת מינוי הפרופ': באופן חריג - אקוניס ייצג עצמו בבג"ץ, news.walla.co.il
  60. ^ טובה צימוקי ויעל פרידסון, היועמ"ש על חוק ההסדרה: "אין לקבל פתרונות שאינם בגדר החוק, לממש את החלטת בג"ץ", באתר ynet, 14 בנובמבר 2016
  61. ^ טובה צימוקי, אלישע בן קימון ומורן אזולאי, היועמ"ש לנתניהו: לא אגן בבג"ץ על חוק ההסדרה, באתר ynet, 30 בינואר 2017
  62. ^ משה גורלי, נציג היועמ"ש בביהמ"ש: "חוק ההסדרה פוגע בזכויות אדם - ויש לבטלו", באתר כלכליסט, 3 ביוני 2018
  63. ^ טובה צימוקי, חוק ההסדרה: עו"ד פרטי יוכל להגן על המדינה בבג"ץ, באתר ynet, 5 בפברואר 2017
  64. ^ 1 2 הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג, מושב רביעי בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015
  65. ^ כנס קהלת: שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד על בעיית סמכויות היועמ"ש, ערוץ יוטיוב של פורום קהלת, 8 באוקטובר 2015
  66. ^ ד"ר אביעד בקשי, הייעוץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות מהדורה שנייה, פורום קהלת, 2017
  67. ^ בג"ץ 156/56 פרידה שור נגד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-14 בפברואר 1957
  68. ^ בג"ץ 329/81 מירה נוף נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-30 באוקטובר 1983, פ"ד לז(4), עמ' 333–334
  69. ^ בגץ 935/89 אורי גנור ואחרים נגד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-10 במאי 1990
  70. ^ בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-26 בפברואר 2008
  71. ^ מור שמעוני, ‏מנדלבליט: "הזכות להפגין היא זכות יסוד במדינה דמוקרטית", באתר מעריב אונליין, 29 באוגוסט 2017
  72. ^ רשימת המשרות הבכירות בשירות המדינה עליהן יחול ההסדר בדבר קביעת תקופת כהונה ומשך תקופת הכהונה או הפז"מ שנקבעה לגבי כל משרה, החלטה מספר 4470 של ממשלת ישראל, משנת 2009, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 8 בפברואר 2009. תקופת הכהונה קוצרה בהחלטה מספר 2153 של הממשלה מיום 11.12.2016.