הנייר נראה לבן מבחוץ אבל בפנים הוא שחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנייר נראה לבן מבחוץ אבל בפנים הוא שחור
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מידע כללי
צייר משה גרשוני
תאריך יצירה 1970
טכניקה וחומרים גרפיט ודיו על נייר
ממדים בס"מ
רוחב 37
גובה 25

"הנייר נראה לבן מבחוץ אבל בפנים הוא שחור" (1970) היא סדרת רישומים מאת האמן הישראלי משה גרשוני.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 יצר גרשוני קבוצה של עבודות על ניירות קטני ממדים ועל גזרי נייר שונים. חלקן לוו בטקסט כתוב בעיפרון - "הנייר נראה לבן מבחוץ אבל בפנים הוא שחור". באותה תקופה יצרו אמנים שונים, כיהושע נוישטיין, בני אפרת ואחרים, עבודות שעסקו בגבולות של הנייר.[1] בסדרת עבודות אלו גרשוני השחיר את המקומות בהן נקרע הנייר בדיו שחור. בתקופת היווצרן, על רקע האמנות המושגית, נתפשו העבודות כעיסוק אפיסטימולוגי בהגדרת האמנות. גרשוני הסביר בדיעבד כי העבודות ניסו "להוכיח שלנייר יש עובי, שהוא תלת-ממדי".[2]

שרה בריטברג-סמל ציינה את ההיבט המיסטי של העבודות, המציג "את מה שאינו נתון למבט".[3] בהצבעה על תוכו השחור של הנייר ניסה גרשוני לְסמן – באירוניה – את מה "שמעבר", כלומר את ממד הטרנסצנדנטי של האמנות.

סדרת העבודות הוצגה בהרחבה בתערוכות ובקטלוגים "גבולות השפה" ו-"העיניים של המדינה: אמנות חזותית במדינה ללא גבולות", שהוצגו במוזיאון תל אביב לאמנות בשנת 1998. בתערוכה הרטרוספקטיבית של גרשוני במוזיאון תל אביב לאמנות (2010) ועוד. בשנת 2016 היוו העבודות "נקודת מוצא לדיון ולדיאלוג"[4] לעבודות בתערוכה הקבוצתית ״שובו של הנייר / מחשבות על רישום״, שהוצגה בבית האמנים בירושלים (אוצרות: עדנה מושנזון וסאלי הפטל נוה)

עבודות מן הסדרה נמצאות באוסף מוזיאון ישראל (B82.0901), אוסף בלה ובנו כלב ועוד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לעיסוק בגבולות המדיום האמנותי בשנות ה-70 ראו: עומר, מרדכי (עורך), גבולות השפה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1998.
  2. ^ משה גרשוני, "שתי פגישות עם משה גרשוני", סטודיו, 76, אוקטובר-נובמבר 1996, עמ' 63
  3. ^ ברייטברג-סמל, שרה, גרשוני*, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2010, עמ' 20
  4. ^ הביאנלה לרישום: שובו של הנייר, פורטפוליו, 9 בנובמבר 2016