הניצחון של בכחוס (ואוטייה)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך יצירה |
1650?  |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
354 ס"מ |
| גובה |
270.5 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
GG_3548 (המוזיאון לתולדות האמנות) |
| מיקום | המוזיאון לתולדות האמנות |
  | |
הניצחון של בכחוס הוא ציור שמן גדול ממדים מאת הציירת הפלמית מיכאלינה ואוטייה, שנוצר בין השנים 1643 ל־1659 לערך. זוהי היצירה הגדולה והחריגה ביותר הידועה מפרי יצירתה של האמנית, הנחשבת כיום לאחת הדמויות החשובות אך הנשכחות בתולדות האמנות הפלמית של המאה ה־17. הציור נמצא באוסף מוזיאון במוזיאון לתולדות האמנות בווינה.[1][2]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור מתאר תהלוכה מיתולוגית. במרכז נראה בכחוס, אל היין, כשהוא שרוע על עגלה פשוטה. שני סאטירים נושאים את העגלה, וסאטיר שלישי מטפטף את מיץ הענבים אל פיו של האל. בכחוס כמעט עירום, גופו מכוסה בעור חיה. סביבו דמויות נוספות - גברים עירומים או חצי־עירומים, ילדים, נשים, וכן בעלי חיים. בצד הימני של היצירה מופיעה דמות אישה בלבוש בעל אופי מהאסתטיקה שמושפע מהעת העתיקה שד שמאלי חשוף, ובידה מוט מעוטר בענפי גפן. דמות זו פונה ישירות אל הצופה ונבדלת במיקומה מן ההתרחשות המרכזית. הרקע של היצירה מאוכלס בעננים ובמרחב פתוח, והקומפוזיציה מתפרשת לרוחב הבד כולו בקנה מידה מונומנטלי.[3]
פרשנות והשוואות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור נחשב ליצירה יוצאת דופן בשל אופן הצגת הגוף הגברי מבעד לעיניה של אמנית אישה, מה שהפך את נקודת המבט למסוגננת וחריגה ביחס למסורת הציור של התקופה, שהתמקדה לרוב בעירום נשי שנעשה בידי גברים. בכחוס מתואר במצב של שכרות וחושניות, כשעיניו מזוגגות ומיץ הענבים ניגר לפיו. סביבו מופיעות דמויות גבריות עירומות כמעט לחלוטין, מה שמדגיש את העיסוק בגוף הגברי כאובייקט מרכזי. בצד ימין נראית האמנית עצמה, המזוהה באמצעות דיוקן עצמי, כשהיא מופיעה בדמות עוקבת בכחנטית או כאריאדנה, אהובתו של בכחוס. שילוב דמותה של האמנית בתוך קומפוזיציה מונומנטלית, בעלת נושא מיתולוגי, נחשב לחריג במיוחד עבור יוצרת במאה ה־17. עצם הופעתה בהקשר חושני וקליל משקפת תעוזה יוצאת דופן. החוקרים מציינים כי עצם יכולתה להציג עירום גברי נבעה מנגישות אפשרית לדגמים חיים, אפשרות שנמנעה מנשים רבות בזמנה. בהקשר זה נשוותה יצירתה לגדולי הציירים הפלמים בני דורה, ובהם פטר פאול רובנס ואנתוני ואן דייק, שהציגו אף הם תיאורים מונומנטליים של סצנות מיתולוגיות.[4]
תולדות היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותה של מיכאלינה ואוטייה בשנת 1689 בבריסל נשכחה יצירתה ברובה, וציורים רבים שיוחסו לה נזקפו לזכותם של אמנים גברים. כך גם הציור הניצחון של בכחוס, שנותר באוסף המוזיאון לתולדות האמנות בווינה מבלי שזכה לתשומת לב מיוחדת. רק בשנת 1993 התגלה מחדש כאשר חוקרת תולדות האמנות קאטליין ואן דר סטיחלן מאוניברסיטת לוון הבחינה בו במחסני המוזיאון בעת שחיפשה דיוקן שיוחס לאנתוני ואן דייק. היא הופתעה לגלות ציור מונומנטלי בגובה כ־תשעה רגלים וברוחב כ־שנים־עשר רגלים שנעשה בידי אישה, דבר חריג ביותר במאה ה־17. מאז הפכה היצירה לאבן יסוד בחקר פועלה של ואוטייה, והציגה את ממדיה הבלתי רגילים ואת עיסוקה בעירום גברי כעדות לתעוזה נדירה של אמנית בתקופתה.[5]
תצוגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2018 נערכה באנטוורפן הרטרוספקטיבה הראשונה ליצירתה של מיכאלינה ואוטייה תחת הכותרת "Michaelina: Baroque’s Leading Lady". התערוכה התקיימה במוזיאון MAS בשיתוף רובנסהאוס וכללה עשרים ואחת יצירות מאת האמנית לצד עבודות של אמנים בני התקופה, ובהם אחיה שארל ואוטייה. בין המרכזיות שבהן הוצג הציור הניצחון של בכחוס (1643–1659 לערך). התערוכה ביקשה להשיב את ואוטייה למרכז תולדות האמנות לאחר שנשכחה ברובה במאות ה־18 וה־19, וכללה פעילויות נלוות בעיר, ובהן הצבת פאזל גדול של הציור בתחנת הרכבת המרכזית.[4]
ב־2022 נפתחה בבוסטון תערוכתה הראשונה של ואוטייה בארצות הברית, במוזיאון לאמנויות יפות. התערוכה, שנפתחה ב־12 בנובמבר 2022 ונועדה להימשך שנה, נשאה את הכותרת "Michaelina Wautier and “The Five Senses”: Innovation in 17th-Century Flemish Painting". היא כללה שש יצירות של האמנית, ובהן הסדרה "חמשת החושים" ודיוקן עצמי, לצד אחד־עשר תחריטים של אמנים בני דורה. מטרת התערוכה הייתה להציג את חידושיה האמנותיים ולבסס את מעמדה כחלק מרכזי בתולדות הציור הפלמי של המאה ה־17.[5]
ב־30 בספטמבר 2025 תוצג היצירה במוזיאון לתולדות האמנות בווינה במסגרת התערוכה המקיפה ביותר שהוקדשה עד כה לאמנית, המאורגנת בשיתוף Haltadefinizione. באותה שנה תוצג היצירה גם במרכז ארס אלקטרוניקה בלינץ כחלק מתוכנית הפסטיבל, באולם Deep Space 8K.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Katlijne van der Stighelen; Gerlinde Gruber; Martha C. Howell; Jahel Sanzsalazar; Francesca Del Torre Scheuch; Ben van Beneden & Martine Van Elk (2018). Michaelina Wautier 1604–1689: Glorifying a Forgotten Talent (print book). Kontich, Antwerp, Belgium: BAI Publishers. ISBN 9789085867630. OCLC 1031438767.
- ^ 1 2 Charlotte Roosen, ichaelina Wautier’s “The Triumph of Bacchus”, Kunsthistorisches Museum
- ^ The Triumph of Bacchus, KHM.at (באנגלית)
- ^ 1 2 Meilan Solly, 'Baroque's Leading Lady' Artist Michaelina Wautier Finally Gets Retrospective, Smithsonian Magazine (באנגלית)
- ^ 1 2 "For Centuries, Her Art Was Forgotten, or Credited to Men. No More. (Published 2022)" (באנגלית). 2022-12-02. נבדק ב-2025-08-28.