הנסיך ויג'איה
.jpg) | |||||||||
| הכתרת הנסיך ויג'איה; פרט מציור הקיר של מערה 17 במערות אג'אנטה | |||||||||
| לידה | סינהאפורה (אנ') | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
סביב 505 לפנה"ס טמבאפאני (אנ') | ||||||||
| מדינה |
Kingdom of Tambapanni  | ||||||||
| דת | בודהיזם | ||||||||
| בת זוג |
קובני ויג'אי (נסיכה משושלת פנדיה) | ||||||||
| שושלת בית ויג'איה (אנ') | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
הנסיך ויג'איה (בערך 543–505 לפנה"ס) היה מלך אגדי של טמבאפאני (אנ'), בצפון-מערב האי סרי לנקה. שלטונו הוזכר לראשונה בכרוניקה "מהאוואמסה (אנ')". אומרים שהוא הגיע לסרי לנקה עם שבע מאות מאנשיו לאחר שגורש מממלכת סינהאפורה (אנ') האגדית. עם זאת, אין הוכחות ארכאולוגיות לכך.
לאחר שהגיעו לאי, ויג'איה ומתיישביו הביסו יאקשות[א] ליד "תאמנה" (טמבאפאני) והחליפו את התושבים המקוריים. בסופו של דבר ויג'איה התחתן עם קובני, בתו של מנהיג יאקשה והעניק בכך לגיטימציה לשלטונו באזור.
מקורות והבדלים ביניהם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארבע גרסאות של האגדה מסבירות את מוצאם של הסינהלים. בכל הגרסאות מגיע נסיך לאי לנקה ומקים קהילה שהתפתחה לעם הסינהלי. ה"מהאוואמסה" וה"דיפאוואמסה" מזהים את הנסיך כוויג'איה, ולשתי האגדות האחרות יש שמות שונים לנסיך.[1]
- מהאוואמסה (אנ'): בגרסה זו, סבתו של ויג'איה היא נסיכה שמוצאה בממלכות ואנגה (אנ') וקאלינגה (אנ') (בנגל ואודישה של ימינו). היא יולדת שני ילדים עם "סינהא" ("אריה"), שמחזיק אותם בשבי ביער. לאחר שהנסיכה וילדיה נמלטו משביים, בנה סינהאבאהו (אנ') הורג את סינהא. הנסיך ויג'איה, בנו של סינהאבאהו, מייסד את ממלכת סינהאפורה. הוא הופך לנסיך-עוצר של סינהאפורה, אך מוגלה עם 700 מתומכיו ללנקה בגלל מעשיו הרעים. בגרסת מהאוואמסה יש סתירה; הבודהה גירש את כל היאקשות לאי ג'ירידיפה במהלך ביקור מוקדם יותר בלנקה, אך ויג'איה נתקל מאוחר יותר ביאקשות בלנקה ויאקשיני (יאקשה נקבה) בשם קובני הופכת למלכתו. קובני עוזרת לוויג'איה להרוס את עיר היאקשה סיריסאוואתו, ויש לו שני ילדים איתה. עם זאת, ויג'איה חייב להתחתן עם נסיכה ממעמד הקשטריה כדי להיות שליט לגיטימי; הוא מתחתן עם בתו של המלך פנדו (המזוהה עם שושלת פנדיה (אנ')) ששולח נשים אחרות ככלות עבור מלוויו של ויג'איה. קובני ושני ילדיה עוזבים לעיר היאקשה לנקאפורה, שם היא נהרגת על ידי בני יאקשה בשל בגידה בהם. ויג'איה מת ללא יורש; פנדובסאדווה, בנו של אחיו התאום סומיטה, מגיע מהודו ולוקח אחריות על הממלכה של ויג'איה. בני הקהילה שהוקמה על ידי ויג'איה הם האבות הקדמונים של הסינהלים.[1][2]
- "דיפאוואמסה": גרסה זו קודמת למהאוואמסה. היא דומה לגרסת המהאוואמסה, אבל משמיטה את קובני (ויאקשות אחרים) ואת הנסיכה הדרום הודית.
- הדיווח של שוואנדזאנג: הנסיכה, שנחטפה על ידי הסינהא (אריה), מגיעה מדרום הודו. אין אזכור של ואנגה, קאלינגה או לאלה. היא ושני ילדיה בורחים מהשבי של סינהא לממלכת הולדתם בדרום הודו. בנה, צ'יה-ססה-צו ("לוכד אריות", או סינהאבאהו) הורג מאוחר יותר את אביו סינהא. אף על פי שהוא מקבל פרס, הוא מוגלה בספינה על מעשה רצח האב. צ'יה-ססה-צו נוחת על רטנאדיפה (לנקה, "אי אבני החן"), ומתיישב שם. הוא מתחיל לתקוף סוחרים ימיים שמגיעים לאי ומחפשים אבני חן. צ'יה-ססה-צו לוכד את ילדיהם של הסוחרים וחס על חייהם ויוצר קהילה. יש לו ילדים עם אישה אלמונית וצאצאיו מחלקים אנשים לקאסטות, מה שמוביל למערכת הקאסטות; הם גם מנהלים מלחמות, מרחיבים את שטחם. הקהילה של צ'יה-ססה-צו מולידה את הסינהלים, ויאקשות אינם מוזכרים בגרסה זו.[1]
- גרסת ולאהאסה ג'טאקה: גרסת ג'טאקה זו מתוארת בציורי מערות אג'אנטה של הודו ("סימהאלה אוואדאנה" במערה 17). הנסיך שמגיע לאי הוא סוחר בשם סינהאלה, בנו של סינהא. הוא ו-500 מתומכיו מפליגים לאי רטנאדיפה, שם הם מקווים למצוא אבני חן בעיר סיריסאוואתו. הם נטרפים וניצלים על ידי היאקשות, האורבים לסוחרים מספינות טרופות. היאקשות מתיימרים להיות אלמנות של סוחרים שביקרו קודם לכן באי. סינהאלה מתחתן עם המלכה שעמדה בראש היאקשות, אבל אז מגלה את זהותם האמיתית. הוא ו-250 מאנשיו בורחים מהאי על סוס מעופף בשם ולאהאסה. המלכה של היאקשות עוקבת אחריהם לממלכת האב שלו ומציגה את עצמה בפני אביו, סימהא, כפי שנעשה לה עוול על ידי הנסיך. סימהא נותן לה מחסה, אבל היא טורפת אותו ואת שאר בני משפחתו מלבד הנסיך. לאחר מכן היא חוזרת לרטנאדיפה, שם היא זוללת את 250 התומכים הנותרים של סינהאלה. סינהאלה יורש את אביו כמלך, ומוביל משלחת צבאית לרטנאדיפה. הוא מביס את היאקשות, ומקים את הממלכה הסינהלית.[1]
מוצא
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי ה"מהאוואמסה", מלך ואנגה (אנ') (האזור ההיסטורי בנגל) התחתן עם נסיכה בשם "מאיאוואטי" מהממלכה השכנה קאלינגה (אנ') (באודישה של ימינו). לזוג נולדה בת, סופאדווי, שעל פי הנבואה תזדווג עם מלך החיות. בבגרותה, הנסיכה סופאדווי עזבה את ואנגה כדי לחפש חיים עצמאיים. היא הצטרפה לשיירה בכיוון מגדהה, שהותקפה על ידי סינהא ("אריה") ביער באזור לאלה (או לאדה). ה"מהאוואמסה" קורא לסינהא אריה; אולם לפי כמה מתורגמנים מודרניים, סינהא היה אדם פורע חוק בהמי שחי בג'ונגל. לאלה מזוהה כאזור ראר (אנ') של בנגל (חלק מהמדינה ההודית של מערב בנגל) או לאטה (אנ'), חלק מגוג'ראט של ימינו.[2][3]
סופאדווי נמלטה מההתקפה, אך נתקלה שוב בסינהא. סינהא נמשך אליה והיא ליטפה אותו, מודעים לנבואה. הוא החזיק את סופאדווי בשבי במערה, ונולדו להם שני ילדים: בן בשם סינהאבאהו (אנ') (או סיהאבאהו, "אריה חמוש") ובת בשם סינהאסיוואלי (או סיהאסיוואלי). כשהילדים גדלו, סינהאבאהו שאל את אימו מדוע היא וסינהא נראים כל כך שונים. לאחר שסיפרה לו על מוצאה המלכותי, הוא החליט לנסוע לוואנגה. בזמן שסינהא היה בחוץ, סינהאבאהו נמלט מהמערה עם סופאדווי וסינהאסיוואלי. הם הגיעו לכפר, שם פגשו מצביא מממלכת ואנגה. המצביא היה בן דוד של סופאדווי, ולאחר מכן התחתן איתה. סינהא החל להרוס כפרים כדי למצוא את משפחתו הנעדרת. מלך ואנגה הכריז על פרס לכל מי שיכול להרוג את סינהא, וסינהאבאהו הרג את אביו כדי לתבוע את הפרס. בזמן שסינהבאהו חזר לבירה, מלך ונגה מת. סינהאבאהו הוכתר למלך החדש, אך מאוחר יותר העביר את המלוכה לבעלה של אימו (המצביא). בשובו למקום הולדתו בלאלה, הקים את העיר סינהאפורה (אנ') (או סיהאפורה). סינהאבאהו התחתן עם אחותו, סינהסיוואלי, ונולדו להם 32 בנים (16 זוגות תאומים). ויג'איה סינג ("המנצח הגדול") היה בנם הבכור, ואחריו אחיו התאום סומיטה.[2][4]
מיקומה של סינהאפורה אינו ידוע בוודאות. היא זוהתה עם סינגור (אנ') במערב בנגל (באזור ראדה או ראר) או סינגהפור, ליד ג'ג'פור באודישה.[3] אלו המזהים את ממלכת לאלה עם גוג'ראט של ימינו ממקמים אותה בסיהור (אנ') של ימינו. תאוריה אחרת מזהה אותו עם הכפר סינגופוראם (אנ'), ליד סריקאקולאם (אנ') באנדרה פרדש.[5] היא מוקמה גם בתאילנד של ימינו או בחצי האי המלאי.[6]
הגעה לסרי לנקה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
ויג'איה הפך לנסיך עוצר (אנ')[ב] על ידי אביו, אך הוא וחבורת חסידיו נודעו לשמצה במעשים האלימים. לאחר שהתלונות החוזרות ונשנות שלהם לא הצליחו לעצור אותו, אזרחים בולטים דרשו להרוג את ויג'איה. לאחר מכן, המלך סינהאבאהו גירש את ויג'איה ו-700 חסידיו מהממלכה. ראשיהם של הגברים היו מגולחים למחצה, והם הועלו על ספינה שיצאה לים. נשותיהם וילדיהם של 700 הגברים נשלחו בספינות נפרדות. ויג'איה וחסידיו נחתו במקום שנקרא סופארקה (אנ'); הנשים נחתו במקום שנקרא מאהילאדיפקה, והילדים נחתו במקום שנקרא נגאדיפה. ספינתו של ויג'איה הגיעה מאוחר יותר ללנקה, באזור המכונה טמבאפאני, ביום שבו מת גאוטמה הבודהה בצפון הודו.[2][4] אלה שחושבים שוויג'איה יצא מהחוף המערבי של הודו (סינהאפורה הייתה בגוג'ראט) מזהים את נלאסופארה (אנ') של ימינו כמיקומה של סופארקה.[8] אלה שחושבים שסינאהפורה הייתה באזור ואנגה-קאלינגה מזהים אותה עם מקומות מול החוף המזרחי של הודו; ההיסטוריון ההודי ס. קרישנאסוואמי אייאנגר (אנ') משער שאולי סופארקה הייתה סומטרה.[9]
על פי ה"מהאוואמסה", ביקש גאוטמה הבודהה מאדון האלים (המזוהה כאינדרה) לפני שהשיג את נירוואנה להגן על ויג'איה בלנקה כדי שהבודהיזם יוכל לפרוח שם. אינדרה העניק את האפוטרופסות של לנקה לאל בצבע הלוטוס (אופולוון (אנ')), שהגיע ללנקה במסווה של סגפן כדי להגן על ויג'איה.[10] האוריינטליסט הגרמני וילהלם גייגר (אנ') מזהה את האל בצבע הלוטוס בתור וישנו; "אופלה" הוא הלוטוס הכחול. הארכאולוג והאפיגרף הסרי לנקי סנאראת פראנאוויתאנה (אנ') מזהה אותו עם וארונה.
ויג'איה קשר חוט מגן (אנ') (פאריטה (אנ')) על ידיהם של חסידיו. מאוחר יותר הופיעה לפניהם יאקשה[א] בדמות כלב. אחד החסידים חשב שהכלב מעיד על מגורים, והלך אחריו. לאחר זמן מה, הוא ראה יאקשיני (יאקשה נקבה) בשם קובני (או קואנה) שטוותה חוט. קובני ניסתה לטרוף אותו, אבל החוט הקסום של ויג'איה הגן עליו. משלא הצליחה להרוג אותו, השליכה קובני את החסיד לתהום; לאחר מכן היא עשתה את אותו הדבר לכל 700 החסידים. ויג'איה הגיע למקומה של קובני, מחפש את אנשיו; הוא גבר עליה, ואילץ אותה לשחרר אותם. קובני ביקשה מוויג'איה לחוס על חייה, ונשבעה לו אמונים. היא הביאה אוכל וסחורה מספינות הסוחרים שטרפה עבור ויג'איה וחסידיו, וויג'איה לקח אותה כבת זוגו.[2][10]
ממלכת טמבאפאני
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויג'איה התעורר לצלילי המוזיקה והשירה. קובני אמרה לו שהאי הוא ביתם של יאקשות, שיהרגו אותה משום שנתנה מחסה לאנשיו של ויג'איה, והקולות היו מחגיגות חתונה בעיר היאקשה סיריסאוואתו. בעזרתה של קובני, ויג'איה ניצח את היאקשות. לוויג'איה ולקובני היו שני ילדים: ג'יוואהאטה ודיסאלה. ויג'איה הקים ממלכה שנקראה טמבאפאני ("ידיים אדומות כנחושת"), מכיוון שידי הגברים נצבעו על ידי האדמה האדומה של האזור. חברי הקהילה של ויג'איה נקראו סינהאלה, על שם סינהאבאהו.[2][10][11]
השרים של ויג'איה וחסידיו האחרים הקימו כמה כפרים; אופטיסה הקים את אופאטיסאגמה (אנ') על גדת הנהר גמבירה, צפונית לאנוראדהאגמה. חסידיו של ויג'איה החליטו להכתיר אותו למלך, אך לשם כך הוא נזקק לאישה של בית אצילים כמלכה. שריו שלחו שליחים עם מתנות לעיר מאדהורה, אשר נשלטה על ידי מלך משושלת פנדיה (אנ'). (מאדהורה מזוהה עם מאדוראי, עיר בטמיל נאדו). המלך הסכים לשלוח את בתו ככלה של ויג'איה, וביקש ממשפחות אחרות להציע את בנותיהן ככלות עבור חסידיו של ויג'איה. כמה משפחות התנדבו, וזכו לתגמול מהמלך, ששלח מאה עלמות אצילות, בעלי מלאכה, אלף משפחות מ-18 גילדות, פילים, סוסים, עגלות ומתנות אחרות. הקבוצה נחתה בלנקה בנמל המכונה מהאטיתה.[2][10]
לאחר מכן ביקש ויג'איה מקובני, בת זוגו היאקשינית, לעזוב את הקהילה כי אזרחיו פחדו מיצורים על טבעיים כמוה. הוא הציע לה כסף, וביקש ממנה להשאיר את שני ילדיהם מאחור, אבל קובני הביאה את הילדים לעיר היאקשות של לנאפורה. היא ביקשה מילדיה להישאר מאחור כשנכנסה לעיר, שם ראו בה יאקשות אחרים בוגדת; חשודה בריגול, היא נהרגה על ידי יאקשה. בעצת דודם מצד האם, הילדים ברחו לסומאנקוטה (המזוהה עם פסגת אדם (אנ')). באזור מלאיה של לנקה, הם נישאו והחלו את גזע פולינדה (המזוהה עם בני הוודה (אנ')).[2][10]
ויג'איה הוכתר למלך. בתו של מלך פנדיה הפכה למלכתו, ונשים אחרות נישאו לחסידיו לפי דרגתם. ויג'איה העניק מתנות לשריו ולחותנו; הוא נטש את דרכיו הרעות, ושלט בלנקה בשלום ובצדק.[10]
ימיו האחרונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוויג'איה לא היו ילדים נוספים לאחר שקובני עזבה. כשהוא מודאג בגיל מבוגר שהוא ימות ללא יורש, הוא החליט להביא את אחיו התאום סומיטה מהודו למשול בממלכתו. ויג'איה שלח מכתב לסומיטה, אך מת לפני שקיבלה תשובה. שריו מאופאטיסגמה שלטו אז בממלכה במשך שנה בזמן שהם המתינו לתשובה. בסינהאפורה הפך סומיטה למלך והיו לו שלושה בנים. מלכתו הייתה בתו של מלך מאדה (אולי ממלכת מאדרה (אנ')). כשהשליחים של ויג'איה הגיעו, סומיטה ביקש מאחד מבניו לנסוע ללנקה כי הוא היה מבוגר מדי; פנדובאסדווה, בנו הצעיר, התנדב. פנדובאסדווה ו-32 בנים משרי סומיטה הגיעו ללנקה, שם הוא הפך לשליט החדש.[2][12]
חשיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסרי לנקה, האגדה של ויג'איה היא רטוריקה פוליטית המשמשת כדי להסביר את המקור והגנטיקה של הסינהלים; לעיתים קרובות הם מתייחסים אליה כאל תיאור של אירועים היסטוריים. חוקרים סינהלים כגון ההיסטוריון ק.מ. דה סילבה השתמשו באגדה כדי לאשר את מוצאם ההודו-ארי (אנ') של הסינהלים, תוך הבחנה ביניהם לבין הדראווידים; סופרים טמילים כמו השופט ועורך הדין הטמילי סאטצ'י פונאמבאלם דחו את האגדה כפיקציה שמטרתה להצדיק תביעות טריטוריאליות סינהליות בסרי לנקה.[13]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Codrington's Short History of Ceylon: The Beginnings
- Mahavamsa chapters: The coming of Vijaya and The Consecrating of Vijaya.
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 קבוצה רחבה של רוחות טבע, בדרך כלל מיטיבות, אבל לפעמים שובבות או גחמניות, הקשורות למים, פוריות, עצים, יער, אוצר וטבע בראשיתי. הן מוזכרות בטקסטים הינדים, ג'ייניים ובודהיסטיים.
- ^ נסיך אשר, בשל מיקומו בסדר הירושה, שולט בממלכה כעוצר במקום המלך, למשל, כתוצאה מחוסר יכולת (קטין או מחלה) או היעדרות של הריבון.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 S. Devendra (2010). "Our history: Myth upon myth, legend upon legend".
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 John M. Senaveratna (1997). The story of the Sinhalese from the most ancient times up to the end of "the Mahavansa" or Great dynasty. Asian Educational Services. pp. 7–22. ISBN 978-81-206-1271-6.
- ^ 1 2 Mudaliyar C. Rasanayagam (1984). Ancient Jaffna. Asian Educational Services. ISBN 9788120602106.
- ^ 1 2 "The Coming of Vijaya". The Mahavamsa. 8 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nihar Ranjan Patnaik (1 בינואר 1997). Economic History of Orissa. Indus Publishing. p. 66. ISBN 978-81-7387-075-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Kulke, Hermann; Kesavapany, K.; Sakhuja, Vijay, eds. (2009). Nagapattinam to Suvarnadwipa: Reflections on the Chola naval expeditions to Southeast Asia. Singapore: Institute of Southeast Asian Studies. p. 201. ISBN 978-981-230-937-2.
- ^ "Simhala Avadana, Cave 17". אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ L. E. Blaze (1938). History of Ceylon. Asian Educational Services. p. 2. ISBN 978-81-206-1841-1.
- ^ S. Krishnaswami Aiyangar (1 בינואר 1995). Some Contributions of South India to Indian Culture. Asian Educational Services. p. 75. ISBN 978-81-206-0999-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 "The Consecrating of Vijaya". The Mahavamsa. 8 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nanda Pethiyagoda Wanasundera (2002). Sri Lanka. Marshall Cavendish. pp. 26. ISBN 978-0-7614-1477-3.
- ^ "The Consecrating of Panduvasudeva". The Mahavamsa. 8 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kapferer, Bruce (2012). Legends of People, Myths of State. Violence, Intolerance, and Political Culture in Sri Lanka and Australia. Berghahn. pp. 34–40. ISBN 978-0-85745-436-2.