הנס גינתר (קצין אס אס)
 | |
| לידה |
22 באוגוסט 1910 ארפורט, פרובינציית סקסוניה, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| נהרג |
5 במאי 1945 (בגיל 34) Hlásná Třebaň, צ'כיה |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית |
  | |
הנס גינתר (בגרמנית: Hans Günther; 22 באוגוסט 1910 – 5 במאי 1945) היה קצין אס אס בדרגת ס"ס-שטוּרמבאנפיהרר אשר כיהן כראש הלשכה המרכזית להגירת יהודים בפראג במהלך מלחמת העולם השנייה, והיה אחראי על גירושם של יהודי צ'כיה למחנות השמדה בתקופת שואה. הוא נהרג על ידי פרטיזנים צ'כים בשנת 1945.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנס גינתר היה בנם של אמיל גינתר, איש עסקים גרמני, ואשתו לידיה, מהעיר ארפורט שבתורינגיה, מרכז גרמניה. עבד כרואה חשבון עד לשנת 1931. הוא הצטרף לאס אה בנובמבר 1928, שם התקדם במהירות והגיע לדרגת מפקד באס אה (SA-Führer). במרץ 1929 הצטרף למפלגה הנאצית (חבר מס' 925 119). מאפריל 1931 היה חבר בשירות העבודה ההתנדבותי (FAD; בהמשך הפך לשירות העבודה של הרייך), ובין 1932 ו-1933 הנהיג קבוצת חברים משירות העבודה באחוזה במקלנבורג. בנוסף, שימש גינתר כאורטסגרופנלייטר (Ortsgruppenleiter), מנהיג קבוצה מקומי במפלגה הנאצית. בשנים 1934 - 1935 היה מובטל, ובזמן זה הצטרף לאימונים בבית הספר של קציני האס אה.
בספטמבר 1935 החל גינתר לעבוד כעוזר בלש בגסטפו בעיר ארפורט. שם, יחד עם אחיו הצעיר רולף גינתר מהמחלקה לענייני יהודים בגסטפו (Referat IV B 4; העומד בראשה היה אדולף אייכמן), התעסק בנושאים הקשורים למה שיכונה בעתיד כ"שאלה היהודית". ביולי 1937 הצטרף גינתר לאס אס (חבר מס' 129 290), ולאחר מכן הצטרף גם הוא למחלקה לענייני יהודים בגסטפו, שם הוטל על שני האחים לעקוב ולפקח על פעילות של "אויבי המדינה", למשל יהודים ובונים חופשיים. ב-1938 עבד גינתר שוב עם אחיו רולף לתקופה מסוימת בלשכה המרכזית להגירת יהודים בווינה שזה עתה הוקמה. מיולי 1939 עמד גינתר בראש הלשכה המרכזית להגירת יהודים בפראג (Zentralstelle für jüdische Auswanderung in Prag; השתייכה ל"מרכז הרייך להגירת יהודים" שבראשו עמד אייכמן), והמשיך לשמש בתפקיד זה עד תחילת מאי 1945. רשמית שימש גינתר כמפקד משטרת הביטחון והאס דה בפראג, אך בפועל תיפקד כאחראי על "הפתרון הסופי" בפראג וקיבל הוראות מאייכמן ומהיידריך. סגנו בלשכה בפראג היה קרל רהם, שמונה בפברואר 1944 למפקד מחנה הריכוז טרזיינשטט. גינתר היה ממונה על אכיפת התקנות האנטי-יהודיות בפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה, ועל גירוש יהודי צ'כיה לגטו טרזיינשטט ומשם למחנות השמדה. גינתר, שהיה נשוי ואב לילד לכל הפחות מאז 1941, פיקח על הנושא באופן אישי ולעיתים קרובות שהה בגטו והשגיח על הוצאות להורג של יהודים. האסירים בגטו טרזיינשטט היו מכנים אותו "התליין המחייך" (lächelnde Henker).
תפקידו בתעמולה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במטרה ליצור תעמולת נגד להאשמות של בעלות הברית על מחנות הריכוז ועל הטבח ביהודים בשטחי הכיבוש הגרמני, ארגן גינתר את צילום הסרט "טרזיינשטט" שעסק ב"אזורי ההתיישבות היהודית", והיה אמור לצייר תמונה אידיאלית של יהודים הנהנים משפע כלכלי ומחיים נעימים במחנות הריכוז. הסרט צולם בסוף קיץ 1944 והושלם במרץ 1945. קורט גרון, במאי ושחקן יהודי, צילם את הסרט בתמורה להבטחה כי הוא ומשפחתו יישארו בחיים. זמן קצר לאחר צילום הסרט, "פונו" הוא ומשפחתו לאושוויץ ועם הגעתם נשלחו לתאי הגזים.
הסרט היה מיועד לקהל זר, אך מאחר שהוא הושלם זמן קצר לפני נפילתו של הרייך השלישי, רק ארגונים זרים מעטים הספיקו לראותו.
בנוסף היה גינתר אחראי על הקמת "המוזיאון היהודי המרכזי" שהקימו הנאצים במבנה המוזיאון היהודי בפראג. המוזיאון בפראג, שהוקם בתחילת המאה ה-20, הכיל חפצי אמנות יהודית רבים. הנאצים החליטו להופכו למוזיאון של "הגזע היהודי הנכחד" לאחר שיסתיימו מבצעי הפתרון הסופי, והיהדות לא תהיה קיימת עוד. על כן, בתקופה הנאצית נבזזו פריטים רבים מהקהילות ומבתי הכנסת היהודיים בבוהמיה ובמוראביה והועברו למוזיאון. האחריות לאיסוף הייתה בידי ד"ר יוסף פולאק, שלכאורה התכוון להגן על חפצי האמנות היהודיים ולהחזירם לאחר המלחמה לבעליהם.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-5 במאי 1945, עם פרוץ מרד פראג על ידי המחתרת הצ'כית, עזב גינתר את פראג יחד עם אחיו רולף, ששהה בפראג מאז 1943, ויחד עם עמיתים נוספים מהלשכה המרכזית. שיירת כלי הרכב המשוריינים שליוותה את גינתר נעצרה במחסום כביש שהקימו פרטיזנים צ'כים בעיירה ברון, כ-30 ק"מ דרומית-מערבית לפראג. גינתר נעצר ופורק מנשקו. על פי הפרטיזנים, גינתר ניסה לאחוז בנשקו של השומר ונפצע אנושות מהמאבק שהתחולל לאחר מכן כשנפגע מרימון יד; לאחר מכן מת גינתר מפצעיו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jan Björn Potthast: Das jüdische Zentralmuseum der SS in Prag – Gegenerforschung und Völkermord im Nationalsozialismus. Campus-Verlag, München 2002 ISBN 3-593-37060-3
- Ernst Klee: Das Personenlexikon zum Dritten Reich: Wer war was vor und nach 1945. Fischer-Taschenbuch-Verlag, Frankfurt am Main 2005. ISBN 3-596-16048-0