הנצחת חללי מערכות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הנצחת חללי מערכות ישראל כוללת מגוון דרכים שבהן מדינת ישראל, גופים ציבוריים וגופים פרטיים משמרים את זכרם של חללי מערכות ישראל. מיום הקמתה נמצאת מדינת ישראל במאבק על קיומה, שהחל מראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל וגבה קורבנות רבים שלהנצחתם הוקדשו דרכים רבות.

מטעם מדינת ישראל עוסקת בהנצחת חללי מערכות ישראל היחידה להנצחת החייל,[1] שהוקמה מכוח חוק בתי קברות צבאיים תש"י-1950. משנת 2005 פועלת היחידה במסגרת אגף משפחות והנצחה של משרד הביטחון.

ימי זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נקבע על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג-1963, שבתחילתו נאמר:

"ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם".

יום הזיכרון נפתח בלילה בטקס המתקיים בכותל המערבי בשעה 20:00 ומתחיל בצפירה בת דקה אחת. בהמשך הערב נערכים ברחבי הארץ אירועי תרבות שונים המציינים את הנופלים.

דקת דומייה בעת צפירת יום הזיכרון

ביום הזיכרון מתקיימים טקסים ממלכתיים. הטקס המרכזי, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, נערך במעמד נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, ראש הממשלה והרמטכ"ל, במהלך הטקס מושמעת צפירה בת שתי דקות. נערך טקס לחללי צה"ל ומאוחר יותר טקס לחללי הטרור. במשך היום פוקדים עשרות אלפי אנשים את בתי הקברות הצבאיים, וכלי התקשורת מייחדים את מלוא הזמן לעיסוק בהנצחה.

בנוסף ליום זיכרון כללי זה, לכל חללי מערכות ישראל, לכל חלל ישנו יום זיכרון אישי, ביום השנה לנפילתו. לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, ולכן לעתים גם לא נודע יום מותם המדויק, מוקדש יום ז' באדר - יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, הוא יום לידתו ויום מותו של משה רבנו לפי המסורת היהודית. הטקס לזכרם של החללים נערך בגן הנעדרים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

מאז שנת 1952 שולח משרד הביטחון, לקראת יום הזיכרון, איגרת אל המשפחות השכולות, בדרך כלל בחתימת שר הביטחון.

מאז שנת 1998 נערך טקס הזיכרון לזכר חללי הטרור ברחבת אנדרטת חללי פעולות האיבה בהר הרצל. ומאותו היום נקרא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בשם: יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

מפעלי תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעלי תרבות מגוונים באים להנציח את יצירתם של הנופלים, את זכרם ואת מורשתם. בין המפעלים כאלה שביוזמה ממלכתית או ציבורית, וכאלה שביוזמתה של משפחת הנופל.

ספרי זיכרון לחללי צה"ל בני רמת השרון
  • בנוסף למפעל ההנצחה ממלכתי "גווילי אש", יוצאים לאור כתביהם של נופלים ביוזמה עצמאית של קרובים או חוקרים. דוגמאות לכך:
  • ספרי זיכרון: פעמים רבות מפיקה משפחתו של החלל ספר לזכרו, ובו קורות חייו, תצלומיו, סיפורים שמספרים ידידיו וכדומה. ספר זיכרון מסוג זה מופץ בין ידידיו ומוקירי זכרו של החלל, ולא בהפצה מסחרית. לעתים ספר הזיכרון הוא ספר עיון, המוקדש לזכרו של החלל. לעתים כולל הספר נספח לזכרו של החלל. דוגמה לכך היא הספר "עקדת יצחק לזרעו", לזכרו של יצחק הירשברג. הספר הוא אוסף מאמרים בנושא עקדת יצחק, ובסופו נספח בשם "יצחק הירשברג - מבט אל דמותו".
בית יד לבנים ברמת השרון, שבו שוכנת גם הספרייה העירונית

בשירה ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים לזכרם של הלוחמים נכתבו עוד במהלך מלחמת העצמאות. שירים נוספים נכתבו בעקבות מלחמות נוספות. בין השירים הבולטים: "דודו", "אליפלט", "באב אל ואד", "הרעות", "החיטה צומחת שוב" ו"אחי הצעיר יהודה". "מגש הכסף" הוא אחד הידועים בשירי נתן אלתרמן שפורסמו במדורו "הטור השביעי" ב-19 בדצמבר 1947. השיר נכתב על ימי המאבק של היישוב היהודי בערבים ומתאר את הקשיים באותם הימים. באופן דומה שירו של חיים גורי "הנה מוטלות גופותינו" נכתב על נפילת חבריו ממחלקת הל"ה בינואר 1948. וכמו "מגש הכסף", גם הוא היה לאחד מנכסי צאן הברזל של תרבות השכול הישראלית[3].

הרומן והמחזה "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר משנת 1947, נחשב לאחת היצירות המרכזיות שנכתבו בספרות העברית החדשה, ולאחד הטקסטים המכוננים של החברה הישראלית לאחר קום המדינה, שעוסק גם בשכול. הסופרת דבורה עומר בספרה "לאהוב עד מוות" (1980) העלתה סיפור אהבתם ומותם הטרגי של זהרה לביטוב ושמוליק קופמן. המחזה "שמוליק של זהרה", שנכתב בעקבות פרסום יומניהם של שמוליק וזהרה, הועלה באוקטובר 1981 על בימת התיאטרון לילדים ולנוער.

אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המצבה" - אנדרטה למגיני בת-ים שנפלו במלחמת העצמאות
שרידי משוריינים בשער הגיא

במקומות רבים בישראל ניצבות אנדרטאות לזכר חללי צה"ל. אנדרטאות אלה הן משלושה סוגים:

  • אנדרטאות שהוקמו ביישוב מסוים, לזכר חללי אותו יישוב
דוגמה לכך היא "המצבה" - אנדרטה למגיני בת ים שנפלו במלחמת העצמאות.
  • אנדרטאות שהוקמו במקומות שבהם התנהלו קרבות, לזכר הנופלים באותו מקום
דוגמאות אחדות:
הוקמו אנדרטאות אישיות מעטות. אחת הבולטות שבהן היא האנדרטה לזכרו של השומר העברי אלכסנדר זייד בבית שערים - גבעת שייך אבריק. יצירתו של הפסל דוד פולוס.

פינות זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינת זיכרון בתיכון "אלון" ברמת השרון

בבתי ספר רבים הוקמה פינת זיכרון, המנציחה את תלמידי בית הספר ובוגריו שנפלו במערכות ישראל. גם מקומות עבודה רבים הקימו פינת זיכרון לעובדיהם שנפלו. לעתים כוללת ההנצחה גם קריאת אחד המתקנים, כגון חדר הרצאות, על-שמו של נופל.

בולים ומדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת תשכ"ו (1966) מנפיק דואר ישראל בול זיכרון לקראת כל יום זיכרון לחללי מערכות ישראל. בשנת 1975 הונפק בול לזכרם של חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. בנוסף הונפקו בולים לזכרם של אחדים מהחללים:

החברה הממשלתית למדליות הנפיקה מדליה לזכרו של אלי כהן.

יישובים, רחובות, כיכרות וגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן הנצחה ביהוד לזכרם של נחשון וקסמן וניר פורז

יישובים, רחובות, כיכרות וגנים ציבוריים נקראו על שמם של חללי מערכות ישראל. לדרך הנצחה זו זכו מעטים מחללי מערכות ישראל, ובהם קצינים בכירים וכן חיילים שסיפור גבורתם יוצא דופן.

דוגמאות:

מפעלי הנצחה ייחודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשימור זכרו של הנופל משמש לעתים מפעל הנצחה ייחודי, הקרוי על שמו של הנופל וקשור לפעילותו. דוגמאות:

אתרי אינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינטרנט משמש כמקום מרכזי להנצחתם של חללי מערכות ישראל, בזכות הזמינות הגבוהה של המידע שבו.

שני אתרי אינטרנט רשמיים של מדינת ישראל משמשים למטרה זו:

בנוסף הקימו גופים שונים אתרי הנצחה לחלליהם. דוגמאות לכך:

גם רשויות מקומיות אחדות הקימו אתרי הנצחה לבני היישוב שנפלו במערכות ישראל או נהרגו בפעולות איבה. דוגמה לכך היא עיריית ירושלים שפתחה שני אתרי אינטרנט:

אתרי הנצחה הוקמו גם על ידי בתי ספר ומוסדות, לזכר בניהם שנפלו במערכות ישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]