הנרי מינצברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנרי מינצברג
Henry Mintzberg
לידה 2 בספטמבר 1939 (בן 84)
מונטריאול, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס מולסון (2006)
  • פרס הרברט סיימון (2006)
  • פרס לאון גרין (1996)
  • פרס מולסון (2006)
  • קצין במסדר הלאומי של קוויבק (1998)
  • עמית החברה המלכותית של קנדה
  • קצין/ה במסדר קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.mintzberg.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנרי מינצברגאנגלית: Henry Mintzberg; נולד ב-2 בספטמבר 1939) הוא אחד מן ההוגים המובילים בעולם בתחום של חקר ניהול וחשיבה אסטרטגית בעסקים, הוא שימש כפרופסור לניהול מאוניברסיטת מקגיל שבקנדה ופרסם מספר ספרים מרכזיים בתחום. מינצברג עוסק בהתנהלותם של ארגונים ובחקר משאבי אנוש בארגון והוא נמנה בין מובילי גישת הקונפיגורציה בתחום מדעי הניהול.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינצברג נולד למשפחה יהודית במונטריאול, קוויבק, קנדה למאייר ואיירין (וקסלר) מינצברג. אביו, מאיר מינצברג, היה יצרן.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 קיבל מינצברג תואר דוקטור בניהול מ-MIT, לאחר שהגיש מחקר בנושא "המנהל בעבודה - קביעת פעילויותיו, תפקידיו ותוכניותיו באמצעות התבוננות מובנית".

בספרו The Structuring of Organizations שיצא לאור בשנת 1979, עוסק מינצברג בהרחבה במבנה הארגון.

מינצברג התעניין במבנים ארגוניים ובהתנהגות ארגונית הלכה למעשה. הוא זיהה חמישה מרכיבים מבניים שייצרו את "הארגון האמיתי":

  1. צמרת אסטרטגית (מועצת מנהלים, נשיא): מופקדת על הנהגת ארגון ביצוע יעדים
  2. מנהלי הקו (אגפים, מחלקות, מדורים): מנהלים לאורך שרשרת הפיקוד עד לניהול הזוטר
  3. ליבה תפעולית (ייצור, מתן שירות, שיווק, אספקה): עובדי הארגון המבצעים ישירות את המשימות הנדרשות
  4. סגל טכני (מחקר ופיתוח, תכנון מוצרים)
  5. סגל מנהלתי (אחזקה, כוח אדם, יחסי ציבור)

עקרי גישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינצברג פעל בשני תחומים מרכזיים - חקר הניהול ותחום החשיבה האסטרטגית בארגונים. במסגרת חקר הניהול, מינצברג השקיע מאמצים מחקריים להבנת האופנים השונים שבהם בפועל ארגונים מנוהלים. מינצברג הניח בכך תשתית לדיון שאינו רק נורמטיבי (כיצד ראוי לנהל) אלא כיצד ניהול מתרחש במציאות.

בתחום של חקר האסטרטגיה מינצברג מוכר בייחוד בשל ספרו על גישת התכנון האסטרטגי - "The Rise and Fall of Strategic Planning". מינצברג מתאר את העלייה של המושג שהפך מוביל בשנות ה-70', וכיצד מחלקות התכנון פוגעות בפועל בתפקוד התאגידים עד שהן נסגרות במהלך שנות ה-80. מינצברג מנתח את התהליך הן במובנים ההיסטוריים והן בחתירה להבנת המשגים שבגישת התכנון האסטרטגי. בספר "ספארי אסטרטגיות" מינצברג פורס ומנתח באופן ביקורתי עשר אסכולות מובילות בחשיבה על אסטרטגיה עסקית. מדבריו בספר עולה כי מתוך הגישות המתוארות הוא נוטה להזדהות באופן משמעותי עם גישת הלמידה העוסקת בצורה שבו ארגונים לומדים את סביבתם באופן מתמשך.

בהמשך לכך, כתב יחד עם ברוס אלסטראנד וג'וזף לאמפל את הספר ״ספארי אסטרטגיות: סיור מודרך בערבות הניהול האסטרטגי״ המציג עשר גישות שונות בתחום האסטרטגיה העסקית. מינצברג מתחיל את סקירתו בגישות העיצוב והתכנון האסטרטגי שנוסדו בשלהי שנות ה-50, והניחו את יסודות התחום (למשל את מודל ה-SWOT) ובגישות המיצוב מבית מדרשו של מייקל פורטר שהניחה את היסודות לתחום הייעוץ האסטרטגי. הוא מסיים בתיאור של גישות עכשוויות העוסקות בלמידה ארגונית וניווט במורכבות. הספר אמנם דן באופן ביקורתי בכל עשר הגישות, אך מבקש להציע לבסוף מודל בו כל אחת מן הגישות רלוונטית בהקשר אחר בחיי הארגון.

ספרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספארי אסטרטגיות: סיור מודרך בערבות הניהול האסטרטגי, ידיעות אחרונות, 2006
  • The Rise and Fall of Srategic Planning, 1994
  • Mintzberg on Management: Inside Our Strange World of Organizations, 1989

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנרי מינצברג בוויקישיתוף