הנרי מישל

הנרי מישל
Henri Michel

מידע אישי
לידה	29 באוקטובר 1947 אקס-אן-פרובאנס שבצרפת
פטירה	24 באפריל 2018 (בגיל 70) Gardanne, צרפת
גובה	1.75 מטר
עמדה	קשר אחורי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1964–1966 1966–1982 סך הכול אקס נאנט 34 (3) 533 (81) 567 (84)
נבחרת לאומית כשחקן
1967–1980 צרפת 58 (4)
קבוצות כמאמן
1982–1984 1984–1988 1988–1990 1990–1991 1994 1995 1995–2000 2000–2001 2001 2001–2002 2003–2004 2004–2006 2006 2006–2007 2007 2008–2009 2009 2010 2011 2012 נבחרת צרפת עד גיל 21 נבחרת צרפת נבחרת צרפת (מנהל מקצועי) פריז סן-ז'רמן נבחרת קמרון א-נסר נבחרת מרוקו נבחרת איחוד האמירויות הערביות אריס סלוניקי נבחרת תוניסיה רג'א קזבלנקה נבחרת חוף השנהב אל-ערבי א-זמאלכ נבחרת מרוקו ממלודי סאנדאונס א-זמאלכ רג'א קזבלנקה נבחרת גינאה המשוונית נבחרת קניה
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

הנרי מישל (בצרפתית: Henri Michel) (29 באוקטובר 1947 – 24 באפריל 2018) היה כדורגלן ששיחק כקשר אחורי ומאמן צרפתי.

מישל נולד באקס-אן-פרובאנס שבצרפת. הוא שיחק לאורך רוב הקריירה בקבוצת נאנט. ב-16 עונות במדיה זכה עמה בשלוש אליפויות צרפת ובגביע אחד, והוא מחזיק בשיא הופעות הליגה במדי הקבוצה בכל הזמנים. מישל ערך 58 הופעות במדי נבחרת צרפת, בהן כבש ארבעה שערים. בין היתר ייצג את הנבחרת במונדיאל 1978.

לאחר פרישתו החל בקריירת אימון שנמשכה שלושים שנים, ובמהלכה אימן קבוצות ונבחרות לאומיות רבות, בעיקר באפריקה. הוא הוביל ארבע נבחרות לאומיות שונות בטורנירי מונדיאל, והוביל את צרפת לזכייה במדליית זהב בטורניר הכדורגל באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984).

קריירת משחק

מישל החל את דרכו בקבוצת אקס בליגת המשנה בעונת 1964/1965, בה רשם תשע הופעות ליגה. עונה אחר כך כבר היה לשחקן הרכב משמעותי וערך 27 הופעות ליגה, בהן כבש שלושה שערים, אך קבוצתו לא הפגינה יכולת גבוהה וסיימה במקום ה-18 בלבד בליגה.

לקראת עונת 1966/1967, בתום שתי עונות באקס, חתם מישל בשורות נאנט מהליגה הבכירה. כבר באותה עונה החל לפרוץ במדי הקבוצה, ואף זכה לזימון בכורה לנבחרת צרפת, והחל מעונתו השנייה במועדון כבר היה לשחקן הרכב קבוע, מעמד עליו שמר במשך 15 עונות.

בעונת 1972/1973 כבש מישל תשעה שערי ליגה ב-38 הופעות, שיא קריירה עד לאותה העונה, וזכה לראשונה בקריירה באליפות צרפת. שלוש שנים אחר כך קבע שיא קריירה אישי של 12 שערי ליגה ועונה אחת אחר כך, בעונת 1976/1977, תרם 11 שערים ב-38 הופעות בדרך לזכייה שנייה בתואר האליפות. בעונת 1978/1979 הוביל מישל את קבוצתו כקפטן לזכייה בגביע הצרפתי עם ניצחון 4-1 במשחק הגמר מול אוסר. בזכות הזכייה השתתף מישל עם קבוצתו בגביע אירופה למחזיקות גביע עונה אחר כך, והעפיל עמה עד לשלב חצי הגמר. נאנט הדיחה בדרך, בין היתר, את סטיאווה בוקרשט ואת דינמו מוסקבה, ואף גברה 2-1 על ולנסיה במשחק הראשון של חצי הגמר, אך נכנעה בגומלין 4-0 והודחה. באותה עונה זכתה נאנט באליפות צרפת, השלישית והאחרונה בקריירה של מישל.

בתום עונת 1981/1982 פרש מישל ממשחק פעיל בגיל 35. לזכותו 533 הופעות ליגה במדיה של נאנט, והוא מלך ההופעות של הקבוצה בליגה. הוא כבש 81 שערי ליגה במדי הקבוצה, וממוקם בעשירייה הפותחת של כובשי הליגה הבכירים בהיסטוריה של המועדון.

נבחרת צרפת

מישל ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת צרפת ב-17 בספטמבר 1967, במשחק הבכורה על הקווים של לואיס דוגוגז, כשעלה בהרכב למשחק החוץ מול פולין במסגרת מוקדמות יורו 1968.

צרפת בתקופתו של מישל התקשתה להגיע להישגים בזירה הבינלאומית, ואף כשלה להעפיל לטורנירים גדולים פעם אחר פעם. במהלך שנות ה-70 כשלה הנבחרת, עם מישל שהיה לאחד משחקניה הקבועים, בארבעה טורנירי מוקדמות אליפות אירופה ובשני טורנירי מוקדמות מונדיאל. יוצאת דופן הייתה הצלחתם להעפיל למונדיאל 1978 בארגנטינה. מישל זומן על ידי מאמן הנבחרת דאז, מישל הידלגו, לסגל צרפת לקראת הטורניר. צרפת הוגרלה לבית קשה עם איטליה ועם ארגנטינה. היא פתחה את משחקיה, עם מישל בהרכב, בהפסד 1-0 לאיטליה, על אף שהוביל כבר מהדקה הראשונה. מישל שמר על מקומו בהרכב בהפסד 2-1 לארגנטינה, ולא שותף בניצחון היחיד של צרפת בטורניר, 3-1 על הונגריה, שלאחריו הודחה מהמשך המשחקים.

בסך הכול רשם מישל קריירה בינלאומית בת 14 שנים, במהלכה לבש 58 פעמים את מדי הנבחרת, וכבש ארבעה שערים.

קריירת אימון

עם פרישתו ממשחק, התמנה מישל לתפקיד מאמן נבחרת צרפת הצעירה. הוא הוביל את צרפת לטורניר הכדורגל באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984), שם זכתה נבחרתו במדליית הזהב. במהלך הטורניר סיימה צרפת את שלב הבתים במקום הראשון וללא הפסד, ובשלבי הנוקאאוט הדיחה את מצרים ואת יוגוסלביה בדרך לשלב הגמר. במשחק הגמר גברה צרפת של מישל 2-0 על ברזיל, וזכתה לראשונה בתולדותיה במדליית זהב אולימפית.

עם תום טורניר האולימפיאדה וטורניר יורו 1984, בו זכתה צרפת, נבחר מישל להחליף את המאמן היוצא, מישל הידלגו, כמאמן נבחרת צרפת. ב-1985, תחת מישל, השלימה צרפת זכייה בתואר שלישי תוך שנה אחת, כשגברה 2-0 על אורוגוואי בגביע ארטמיו פרנקי, שהיווה מעין מהדורה מוקדמת של גביע הקונפדרציות. במקביל, סיימה צרפת בראש הבית במוקדמות מונדיאל 1986, והעפילה לטורניר הגמר במקסיקו. בשלב הבתים של הטורניר גברה צרפת של מישל 1-0 על קנדה במשחק הפתיחה, נפרדה בשוויון 1-1 עם ברית המועצות, והבטיחה את סגנות הבית בזכות 3-0 על הונגריה. מישל הוביל את צרפת להצלחה גם בשלבי הנוקאאוט. בשמינית הגמר הדיחה צרפת את איטליה עם ניצחון 2-0, וברבע הגמר הדיחה גם את ברזיל עם ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר שוויון 1-1 בתום ההארכה. בחצי הגמר נעצרה צרפת עם הפסד 2-0 לגרמניה המערבית, אך גברה 4-2 על בלגיה במשחק על המקום השלישי, ובכך שחזרה את הישג השיא שלה עד אז, אותו השיגה במונדיאל 1958.

לאחר ההצלחה במונדיאל, חוותה צרפת כישלון בטורניר מוקדמות יורו 1988. אלופת אירופה המכהנת השיגה ניצחון אחד בלבד בשלב המוקדמות מתוך שמונה משחקים, וסיימה שלישית בבית אחרי ברית המועצות וגרמניה המזרחית. על אף הכישלון, פתח מישל עם הנבחרת את מוקדמות מונדיאל 1990, עם ניצחון 1-0 על נורווגיה. במשחק השני של צרפת בטורניר המוקדמות, ב-22 באוקטובר 1988, רשמה נבחרתו של מישל תוצאה חלשה מאוד, שוויון 1-1 מול קפריסין, שפגע בסיכוייה להעפיל למונדיאל 1990. בעקבות התוצאה, סיים מישל את תפקידו בנבחרת והוחלף על ידי מישל פלאטיני. מישל נותר בנבחרת שנתיים נוספות כמנהל מקצועי, תפקיד אותו נשא עד ל-1990.

לקראת עונת 1990/1991 התמנה מישל לתפקיד מאמן פריז סן-ז'רמן, תפקידו הראשון כמאמן קבוצה. הוא כיהן בתפקיד במשך עונה אחת בלבד, בה הוביל את קבוצתו למקום התשיעי בליגה הצרפתית.

לקראת מונדיאל 1994, נבחר מישל להוביל את קמרון בטורניר. ההגרלה זימנה לנבחרתו של מישל את הזוכה בתום הטורניר ברזיל, את המעפילה לחצי הגמר שוודיה ואת נבחרת רוסיה. קמרון פתחה עם שוויון 2-2 מול שוודיה, אך הובסה 3-0 על ידי ברזיל במשחק השני. במשחק השלישי ספגה קמרון את ההפסד שהשתווה לגבוה בתולדותיה, 6-1 לרוסיה, במשחק בו קבע רוז'ה מילה שני שיאים – השחקן המבוגר בתולדות הטורניר, וכובש השער המבוגר בתולדות הטורניר. בתום המונדיאל סיים מישל את דרכו הקצרה בנבחרת. במהלך עונת 1994/1995 אימן בקבוצת א-נסר. הוא היה לאחד מארבעה מאמנים שהובילו את הקבוצה באותה העונה, ופוטר במהלכה. בסיום העונה זכתה הקבוצה באליפות סעודיה.

בשנת 1995 התמנה לתפקיד מאמן נבחרת מרוקו. הוא הוביל את הקבוצה לשני טורנירים גדולים, הראשון שבהם היה גביע אפריקה לאומות 1998. בטורניר זה צלחה מרוקו את שלב הבתים מהמקום הראשון וללא הפסד, כולל ניצחון דרמטי בדקה האחרונה 1-0 על מצרים משער של מוסטפא חאג'י. ברבע הגמר נעצרה מרוקו עם הפסד 2-1 לדרום אפריקה, בעוד מצרים המשיכה לזכייה בטורניר, עם ניצחון בגמר על אותה דרום אפריקה. עוד באותה השנה הוביל מישל את נבחרתו למונדיאל 1998, הופעה שנייה ברציפות למרוקו בטורניר גמר גביע העולם. מרוקו פתחה את משחקיה בטורניר עם שוויון 2-2 מול נורווגיה, שלאחריו נוצחה 3-0 על ידי ברזיל. גם ניצחון מרשים של 3-0 על סקוטלנד לא הספיק למרוקו, שסיימה שלישית בלבד והודחה בתום שלב הבתים. שנתיים אחר כך, הוביל מישל את מרוקו לגביע אפריקה לאומות 2000. מרוקו כבשה רק פעם אחת בשלב הבתים, ובסיומו הודחה מהמשך המשחקים. בעקבות ההדחה סיים מישל את דרכו בנבחרת. כחצי שנה אחר כך התמנה מישל לתפקיד מאמן איחוד האמירויות הערביות, אך כיהן בתפקיד במשך פחות משנה.

לקראת עונת 2001/2002 חזר מישל לאמן מועדון לראשונה מזה שש שנים, והתמנה לתפקיד מאמן אריס סלוניקי. כבר בחודש אוקטובר, כשלושה חודשים מפתיחת העונה, פוטר מישל מתפקידו כמאמן הקבוצה. כבר באותו החודש חזר לאמן נבחרת אפריקאית נוספת, תוניסיה. מישל כשל עם תוניסיה בגביע אפריקה לאומות 2002, לאחר שתוניסיה הודחה כבר בשלב הבתים, מבלי שהצליחה להשיג שער זכות. מספר חודשים בלבד לאחר מינויו, ועוד בטרם הדריך אותה במונדיאל 2002 הקרב, התפטר מישל מתפקידו

בעונת 2003/2004 אימן מישל את רג'א קזבלנקה. לראשונה בקריירה כמאמן מועדונים זכה מישל בתארים, כשהוביל את קבוצתו לזכייה באליפות מרוקו ובגביע CAF‏ 2003, לאחר ניצחון בגמר כפול על קוטונספורט. בשנת 2004, בתום עונה אחת כמאמן הקבוצה, עזב מישל והתמנה לתפקיד מאמן נבחרת חוף השנהב. בשנת 2006 הוביל מישל את חוף השנהב לשני טורנירים, ובשניהם הציגה הנבחרת יכולת טובה. בגביע אפריקה לאומות 2006 העפילה נבחרתו עד לגמר הטורניר, לאחר שצלחה את שלב הבתים, הדיחה ברבע הגמר את קמרון בתום דו-קרב פנדלים בו בעטה כל קבוצה 12 בעיטות (חוף השנהב כבשה את כל הבעיטות בדו-קרב וניצחה 12-11), ובחצי הגמר הדיחה את ניגריה. במשחק הגמר נכנעה חוף השנהב למצרים 4-2 בדו-קרב פנדלים, וסיימה כסגנית אלופת אפריקה. באותה השנה הצעיד מישל את חוף השנהב למונדיאל 2006. חוף השנהב הפגינה במשחקיה יכולת גבוהה, אך נכנעה לארגנטינה 2-1 במשחק הפתיחה, והפסידה בתוצאה זהה להולנד. במחזור הנעילה גברה חוף השנהב 3-2 על סרביה ומונטנגרו. בתום הטורניר נפרד מישל מהנבחרת לאחר כשנתיים.

לקראת עונת 2006/2007 התמנה מישל לתפקיד מאמן אל-ערבי מליגת העל הקטרית, אך שישה מחזורים בלבד מפתיחת העונה פוטר מתפקידו. בחודש דצמבר במהלך אותה העונה התמנה לתפקיד מאמן א-זמאלכ, קבוצת הפאר המצרית, אותה הדריך עד לסיום העונה במקום השלישי בטבלה. על אף שהסכים להארכת חוזה וזכה להערכה במועדון, עזב מישל בתום העונה כדי לחזור לקדנציה שנייה כמאמן נבחרת מרוקו. בניגוד לקדנציה הראשונה והמוצלחת בנבחרת, שנמשכה כחמש שנים, הקדנציה השנייה הייתה קצרה יותר, ונמשכה כחצי שנה בלבד. הוא פוטר מתפקידו בתום גביע אפריקה לאומות 2008, בו כשלה נבחרתו להעפיל משלב הבתים.

ב-12 בנובמבר 2008 התמנה לתפקיד מאמן ממלודי סאנדאונס מה-PSL. לאחר ארבעה חודשים בלבד התפטר מישל מתפקידו, וזאת לאחר שנרדף על ידי המון זועם שדרש את התפטרותו. ב-30 באוגוסט 2009, לקראת עונת 2009/2010, חזר לקדנציה שנייה בא-זמאלכ, אך שלושה חודשים בדיוק לאחר מכן פוטר מתפקידו בעקבות שורת תוצאות חלשות שהותירו את הקבוצה עם 15 נקודות פחות מיריבתה המרה אל-אהלי. סיפור דומה קרה לו כשהתמנה לקדנציה שנייה ברג'א קזבלנקה, אך סיים את תפקידו לאחר שלושה חודשים בלבד.

ב-10 בדצמבר 2010 התמנה מישל לתפקיד מאמן נבחרת גינאה המשוונית, שנבחרה לארח את גביע אפריקה לאומות 2012 ביחד עם גבון. הוא התפטר במפתיע ב-19 באוקטובר 2011, שלושה חודשים לפני תחילתו של הטורניר, בטענה כי נמנע ממנו לזמן את השחקנים הטובים ביותר לסגל הנבחרת. התפטרותו של שר הספורט במדינה הביאה את מישל לחזור לתפקיד המאמן, אך ב-21 בדצמבר התפטר פעם נוספת, בטענה כי התערבות גורם חיצוני היא זו שהביאה להתפטרותו.

ב-28 באוגוסט 2012 החל מישל לאמן את נבחרת קניה, אך החזיק מעמד בתפקיד רק ארבעה חודשים עד שהתפטר מתפקידו.

נפטר באקס-אן-פרובאנס ב-24 באפריל 2018.

תארים

תארים כשחקן

נאנט

• אליפות צרפת (3): 1972/1973, 1976/1977, 1979/1980
• הגביע הצרפתי: 1978/1979

תארים כמאמן

נבחרת צרפת

• גביע העולם: 1986 (מקום שלישי)
• מדליית זהב אולימפית: לוס אנג'לס 1984
• גביע ארטמיו פרנקי: 1985

רג'א קזבלנקה

• אליפות מרוקו: 2003/2004
• גביע CAF: 2003

נבחרת חוף השנהב

• גביע אפריקה לאומות: 2006 (מקום שני)

סטטיסטיקות

מועדונים

עונה	קבוצה	ליגה	בליגה		בגביע		באירופה		סך הכול
			הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים
1964/1965	אקס	ליגת המשנה הצרפתית	8	0	1	0	0	0	9	0
1965/1966			26	3	3	0	0	0	29	3
1966/1967	נאנט	ליגת העל הצרפתית	14	2	3	0	3	1	20	3
1967/1968			32	1	2	0	0	0	34	1
1968/1969			34	3	2	2	0	0	36	5
1969/1970			28	6	8	0	0	0	36	6
1970/1971			37	4	4	0	4	1	45	5
1971/1972			30	4	1	0	4	0	35	4
1972/1973			38	9	9	2	0	0	47	11
1973/1974			36	6	8	0	2	0	46	6
1974/1975			37	8	1	0	4	1	42	9
1975/1976			38	12	1	1	0	0	39	13
1976/1977			38	11	8	1	0	0	46	12
1977/1978			37	5	7	2	4	0	48	7
1978/1979			37	6	9	1	2	0	48	7
1979/1980			34	2	2	1	8	1	44	4
1980/1981			38	1	5	0	4	0	47	1
1981/1982			24	1	0	0	2	0	26	1
סך הכול בקריירה			567	84	74	10	37	4	678	98

נבחרת לאומית

נבחרת צרפת
שנה	הופעות	שערים
1967	3	0
1968	1	0
1969	5	1
1970	7	1
1971	7	0
1972	7	1
1973	5	0
1974	5	0
1975	6	1
1976	1	0
1977	1	0
1978	8	0
1979	1	0
1980	1	0
סה"כ	58	4

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנרי מישל בוויקישיתוף

• הנרי מישל, באתר Transfermarkt
• הנרי מישל, באתר BDFutbol
• הנרי מישל, באתר WorldFootball.net
• הנרי מישל, באתר National Football Teams
• הנרי מישל, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
• פרופיל השחקן באתר התאחדות הכדורגל הצרפתית
• פרופיל המאמן באתר התאחדות הכדורגל הצרפתית