הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי (באנגלית: United States Agency for International Development, ובקיצור: USAID) היא ארגון של ממשלת ארצות הברית, הממונה על סיוע החוץ האזרחי שמושיטה ארצות הברית למדינות שונות בעולם. הסוכנות היא גוף עצמאי, אך פועלת בהתאם להנחיות מדיניות החוץ של מחלקת המדינה.
ראשיתה של הסוכנות בתוכנית מרשל לשיקום אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. במתכונתה הנוכחית פועלת הסוכנות מאז נחקק חוק סיוע החוץ (Foreign Assistance Act) ב-1961.
מטה הסוכנות ממוקם בבניין רונלד רייגן בוושינגטון די.סי, ול-USAID יש משרדים ביותר מ-100 מדינות ברחבי העולם.
הסוכנות פועלת בתחומי בריאות, סיוע בעת אסונות, פיתוח חברתי-כלכלי, הגנה על הסביבה, ממשל דמוקרטי וחינוך. USAID היא אחת מסוכנויות הסיוע הרשמיות הגדולות בעולם ומהווה יותר ממחצית מכלל הסיוע החוץ האמריקאי. לסוכנות יש נציגויות בלמעלה מ-100 מדינות, בעיקר באפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית, המזרח התיכון ומזרח אירופה.
בתחילת שנת 2025 הכריז ממשל טראמפ השני על שינויים מפליגים ב-USAID. כמעט כל העובדים הוצאו לחופשה מנהלית, מתוך 10,000 עובדים בכוונת הממשל להותיר פחות מ־300, ובנוסף בכוונת הממשל לאחד את הסוכנות עם מחלקת המדינה של ארצות הברית.
הרעיון למתן סיוע בין-לאומי לפיתוח וסיוע הומניטרי כנדבך אסטרטגי ממדיניות החוץ האמריקאית התעורר בסוף מלחמת העולם השנייה עם תוכנית מרשל. בין השנים 1947 ל-1949, תוכנית מרשל הייתה המאמץ הראשון בקנה מידה גדול לספק סיוע לפיתוח למדינות זרות, בעיקר בנות הברית האירופיות של ארצות הברית.
בשנת 1949 החליט נשיא ארצות הברית הארי טרומן לנצל את הצלחת תוכנית מרשל על ידי יצירת תוכנית נקודה ארבע (אנ') כדי לסייע לכלכלות מתפתחות, על ידי ייצוא כישורים והון אמריקאי למדינות כחלק המאבק בברית המועצות.[1] התוכנית הוכרזה בנאום בנאום ההשבעה של טרומן.[2]
החל משנת 1952, תוכנית נקודה ארבע הופעלה באמצעות הקמת סוכנויות ממשלתיות: מינהלת שיתוף הפעולה הבין-לאומי (International Cooperation Administration), מינהלת פעולות החוץ (the Foreign Operations Administration), קרן הלוואות הפיתוח (the Development Loan Fund) וסוכנות לביטחון ההדדי (the Mutual Security Agency), שפעולתיהן תואמו במידה רבה על ידי מחלקת המדינה.[1]
הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי הוקמה בנובמבר 1961, תוך שהיא מתבססת על סוכנויות סיוע קודמות, כולל כוח אדם, תקציבים ונוהלי עבודה קיימים. עוד לפני הקמתה, פעלה סוכנות קודמת עם כ-6,400 עובדים אמריקאים בשליחויות למדינות מתפתחות, מספר גבוה יותר ממה שהיה ל-סוכנות ברוב השנים לאחר מכן.[דרוש מקור]
עם כניסתו לתפקיד ב-1961, הנשיא ג'ון קנדי ייסד את חיל השלום והציע לאחד את ניהול הסיוע לפיתוח תחת סוכנות אחת. הסוכנות הוקמה בצו נשיאותי ובמאי הוא הציג לקונגרס את "חוק הפיתוח הבין-לאומי", אשר הפך לחוק הסיוע החוץ-אמריקאי בספטמבר. בנובמבר חתם קנדי על החוק והורה למזכיר המדינה להקים את סוכנות USAID כממשיכת דרכן של סוכנויות קודמות.[3] ממטרת סוכנות זו הייתה להתמודד עם השפעת ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה ולקדם את הכוח הרך של ארצות הברית באמצעות פיתוח סוציו-אקונומי של מדינות מתפתחות.[4]
הסוכנות הוקמה כסוכנות קבועה עם אוטונומיה ניהולית תחת הנחיות מדיניות של מחלקת המדינה, במטרה להפעיל תוכניות סיוע טכני ופיננסי למדינות בעלות הכנסה נמוכה. מבנה זה נותר בעינו לאורך השנים.
המטרות המרכזיות של הסוכנות במדינות במדינות עולם שני ושלישי הן:
הקלה במקרי אסון
הקלה בעוני: פעילות הקלה בעוני כוללות תמיכה הבריאות הציבור ושירותי חינוך המיועדים לעניים ביותר. הסוכנות גם עזרה בניהול סיוע במזון שסופק על ידי מחלקת החקלאות של ארצות הברית.[5]
שיתוף פעולה טכני בנושאים גלובליים, כולל איכות הסביבה
עובדת USAID בברזיל, 2019אינטרסים לאומיים של ארצות הברית: קרן התמיכה הכלכלית (ESF - Economic Support Fund) משתמשת בסיוע כלכלי לקידום יעדים פוליטיים ואסטרטגיים של ארצות הברית במדינות בעלות חשיבות מיוחדת למדיניות החוץ של ארצות הברית. נכון לדוח משנת 2015, 90% מהסיוכ הכלכלי לקידום האינטרסים שצל ארצות הברית הועבר באמצעות הסוכנות.[6]
פיתוח סוציו-אקונומי: במטרה לסייע למדינות בעלות הכנסה נמוכה להשיג פיתוח חברתי-כלכלי בר-קיימא, USAID מסייעת למדינות בשיפור ניהול המשאבים שלהן. סיוע שהקרן מספקת כוללים בין היתר ייעוץ טכני, הכשרה, מלגות, סחורות וסיוע כספי. באמצעות מענקים וחוזים, USAID מייצרת שיתופי פעולה עם המגזר הפרטי וסוכנויות ממשלתיות אחרות בארצות הברית, אוניברסיטאות וארגונים לא ממשלתיים להשתתף בסיוע זה.
הסוכנות מפעילה מגוון רחב של תוכניות סיוע במדינות מתפתחות, מתוך מטרה לשפר את תנאי החיים ולתרום ליציבות אזורית ובין-לאומית. פעילותה מתמקדת במספר תחומים עיקריים:
הסוכנות משקיעה משאבים רבים במערכות הבריאות במדינות מתפתחות, מתוך מטרה לשפר את תוחלת החיים ולהיאבק במחלות זיהומיות.
השקעות בחיסונים, טיפולים רפואיים והכשרת צוותים רפואיים להתמודדות עם מגפות כמו HIV/איידס, מלריה ושחפת. USAID מספקת סיוע נרחב למאבק ב-HIV/איידס ברחבי העולם, בעיקר באמצעות תוכנית החירום של נשיא ארה"ב לסיוע נגד איידס (PEPFAR). תוכנית זו, שהושקה בשנת 2003, וההערכה כי שהיא הצילה יותר מ-26 מיליון בתי אדם מאז הקמתה.[7]
שיפור תשתיות רפואיות, אספקת ציוד רפואי, הכשרת צוותים רפואיים ושיפור הנגישות לשירותי בריאות.
מימון תוכניות ללידה בטוחה, תזונת תינוקות וגישה לטיפולים רפואיים ראשוניים.
סיוע למדינות בהקמת מרפאות כפריות ומתן טיפולים רפואיים באזורים נידחים.
הסוכנות פועלת לקידום דמוקרטיה וממשל תקין במדינות מתפתחות, תוך חיזוק מוסדות שלטון והגברת השתתפות האזרחים בתהליכים דמוקרטיים, ואף תומכת בגורמי אופזיציה ומחאה וארגוני זכויות אדם במדינות זרות אשר לדעתה יחזקו את המבנה הדמוקרטי.
משאית המובילה ציוד הומניטרי מטעם USAID בתאילנד, 2008תמיכה ברשויות בחירות מקומיות, פיקוח על תהליכי הצבעה והכשרת גורמי ממשל.
חיזוק מוסדות ממשלתיים, הכשרת פקידים ציבוריים, ולחימה בשחיתות.
מימון פעילויות של ארגונים הפועלים לשמירה על חירויות אזרחיות וזכויות מיעוטים.
הסוכנות האמריקאית לפיתוח בין לאומי מסייעת למעל ל-31 מדינות אזורי אסיה ואוקיאניה ואפריקה שמדרום לסהרה. מדינות אלו קיבלו מארצות הברית לפחות רבע מסך סיוע החוץ שלהן. איי מרשל, מיקרונזיה ותאילנד באסיה ובוצואנה ואסוואטיני באפריקה שמדרום לסהרה היו תלויות בארצות הברית עבור יותר ממחצית מסיוע החוץ שלהן.[8]
אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה קיבל כמעט מחצית מהסיוע שחולקבתחום השלום והביטחון. ישראל, אפגניסטן ומצרים היו המוטבות העיקריות. אזור אפריקה שמדרום לסהרה, שקיבל עיקר מהסיוע שחולק בתחום הבריאות והסיוע ההומניטרי. למשל, הסוכנות תמכה בתוכניות נגד מלריה בקניה ובגאנה. המדינות נתמכו 434 מיליון דולר ו-334 מיליון דולר בהתאמה כדי להילחם במחלה.
בין השנים 2014 ל-2024, אפגניסטן הייתה מקבלת הסיוע הגדולה ביותר הסוכנות האמריקאית לפיתוח בין לאומי, עם סכום כולל של כ-53.1 מיליארד דולר. עיקר הסיוע הופנה לתחום הביטחון והייצוב, וכלל תמיכה בבניית הצבא, המשטרה והמוסדות הממשלתיים כדי להיאבק בטליבאן ולבסס שלטון מרכזי יציב. מעבר לכך, הסיוע כיוון גם לפיתוח כלכלי, בניית תשתיות, חיזוק מערכות בריאות וחינוך, והעצמת נשים באזורים כפריים. בנוסף, סופק סיוע הומניטרי נרחב לאוכלוסיות עקורות. לאחר נסיגת הכוחות האמריקאיים ב-2021 ועליית שלטון הטליבאן, הסיוע הישיר לממשלה הופסק, אך חלק מהסיוע ההומניטרי המשיך לעבור דרך גופים בינלאומיים, כגון האו"ם וארגוני סיוע לא ממשלתיים, כדי למנוע קריסה מוחלטת של מערכות הבריאות והתזונה במדינה.[8][9]
לעיתים קרובות חותמת הסוכנות חוזים עם חברות פרטיות או עם יחידים למתן שירותים מומחים, הנמשכים מכמה שבועות ועד מספר שנים. מזה זמן רב נשאל האם יש להקצות משימות אלו לעובדי ממשלת ארצות הברית במשרות קבועות במקום זאת. בתחילת התוכנית בשנות ה-40, עובדי ממשלת ארצות הברית ביצעו באופן ישיר סיוע טכני. מהר מאוד הפך צורך במומחים טכניים מהממשלה הפדרלית לתכנון וניהול תוכניות סיוע גדולות יותר ממה שיכלו לבצע בעצמם. התפשטות הסיוע הטכני ברמה העולמית בתחילת שנות ה-50 חיזקה את הצורך לשלב מומחים חיצוניים, צורך שהאיץ גם דרישת הקונגרס להפחתות משמעותיות בכוח האדם הממשלתי ב-1953. עד שנת 1955, מתבוננים ציינו מעבר נתפש לשימוש חוזר בחוזים לטווח קצר (לעומת העסקת עובדים במשרות קבועות).[10][11]
הסוכנות מציינת כי "סיוע זר של ארצות הברית תמיד שימש למטרה כפולה – קידום האינטרסים של מדיניות החוץ של אמריקה בהרחבת הדמוקרטיה והשווקים החופשיים, תוך שיפור חייהם של אזרחי העולם המתפתח." בשנת 2008, דו"ח מצא שכ-40% מכספי הסיוע שהושקעו באפגניסטן חזרו למדינות התורמות באמצעות רווחים תאגידיים, משכורות יועצים ועלויות נוספות.[12]
למרות שהסוכנות בוחרת קבלנים באופן רשמי על בסיס תחרותי ואובייקטיבי, קבוצות פיקוח, פוליטיקאים, ממשלות זרות ותאגידים האשימו לעיתים את הסוכנות בכך שהתהליך המכרזי שלה הושפע בצורה בלתי הולמת מהאינטרסים הפוליטיים והפיננסיים של הממשל הנשיא הנוכחי. תחת ממשל בוש, למשל, התברר כי כל חמישה שותפים ליישום שנבחרו להגיש הצעות על חוזה שיקום עיראק בשווי 600 מיליון דולר נהנו מקשרים קרובים לממשל.[13][14]
גרפיטי ביקורתי על פרסומת של USAID האומרת "אנחנו לא זקוקים לסיוע", בראמללה ינואר 2007
ויליאם בלום טען שבשנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70, שמרה הסוכנות על "מערכת יחסים קרובה עם CIA, ונציגי הסוכנות פעלו לעיתים בחו"ל תחת מסווה הסוכנו."[15] המשרד לביטחון הציבורי משנות ה-60, שהיה בעבר חלק מ-USAID וכעת מפורק, הוזכר כדוגמה לכך, כששימש כחליפה להכשרת משטרת חוץ בשיטות נגד מהומות (כולל טכניקות עינוי).[16]
בשנת 2008, בנימין דנגל כתב בעיתון The Progressive כי ממשלו של ג'ורג' בוש השתמש ב-USAID למימון מאמצים בבוליביה ל"ערער את ממשלתו של מוראלס ולגייס את התנועות החברתיות הדינמיות של המדינה לטובת המטרות שלו"—בדומה לניסיונות שנעשו בוונצואלה ובאופן מסורתי ברחבי אמריקה הלטינית.[17]
בין השנים 2010 ל-2012, ניהלה הסוכנות את ZunZuneo, אתר רשת חברתית בדומה לטוויטר, בניסיון לעורר התפרצויות נגד ממשלת קובה. מעורבותה הוסתרה על מנת להבטיח את הצלחת המשימה. התוכנית הייתה למשוך משתמשים עם תכנים שאינם שנויים במחלוקת עד להגעה למסה קריטית, ולאחר מכן להכניס מסרים פוליטיים נוספים. בשיאה, יותר מ־40,000 קובנים לא חשודים השתתפו בפלטפורמה.[18]
מבקרים האשימו את הסוכנות ככלי ל-התערבות אמריקאית.[19][18] בנוסף, האשימו את הסוכנות בביצוע פעולות פוליטיות סמויות בחו"ל, תוך טענה לשיתוף פעולה עם ה-CIA במאמצים לשינוי משטר ובקבלת החלטות מימון שנויים במחלוקת, דבר שהוביל למתחים ביחסים עם כמה ממשלות זרות.[15]
מחקרים מצאו קשרים בין רמות הסיוע הזר של ארצות הברית לבין חברות מדינות במועצת הביטחון של האו"ם, מה שמעיד על שימוש בסיוע כדי להשפיע על הצבעות במועצה.[20]
בשנת 1990, לאחר שתימן הצביעה נגד החלטה לקואליציה בראשות ארצות הברית להשתמש בכוח נגד עיראק, השגריר האמריקאי באו"ם תומאס פיקרינג אמר לשגריר האו"ם של תימן, "זו הייתה ההצבעה היקרה ביותר 'לא' שהצבעת אי פעם." תוך ימים ספורים, הסוכנות הפסיקה את פעילותה והמימון בתימן.[21]
הסוכנות דורשת מארגונים לא ממשלתיים לחתום על מסמך בו הם מוותרים על טרור, כתנאי לקבלת מימון. אסאם עבדול רחמן, מתאם המדיה של רשת הארגונים הפלסטיניים הלא ממשלתיים, גוף המייצג 135 ארגונים בהגדה המערבית וברצועת עזה, אמר כי הארגון שלו "מביע התנגדות למימון מותנה פוליטית". בנוסף, החזית העממית לשחרור פלסטין, המופיע כארגון טרור על ידי משרד המדינה של ארצות הברית, טען שהתנאי של הסוכנות אינו אלא ניסיון "להטיל פתרונות פוליטיים המוכנים במטבחים של סוכנויות המודיעין המערביות כדי להחליש את זכויות ועקרונות הפלסטינים, ובפרט את זכות השיבה".[22]
בשנת 2003, הקונגרס אישר חוק המספק כספי ממשלת ארצות הברית לקבוצות פרטיות במטרה להילחם במחלת האיידס ובמחלות נוספות ברחבי העולם באמצעות מענקי הסוכנות. אחת מהתנאים שהוטלו על מקבלי המענקים הייתה דרישה להחזיק ב"מדיניות המתנגדת במפורש לזנות ולסחר מיני".[23] בשנת 2013, בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע שהתנאי מפר את איסור ההתבטאות הכפויה על פי תיקון הראשון של חוקת ארצות הברית.[24]
במשך 30 שנה, USAID הייתה התורמת הזרה העיקרית לתכנון המשפחה בפרו. עד שנות ה-90, לממשלת פרו הייתה מחויבות נמוכה לספק שירותים לתכנון משפחה. הסוכנות העניקה אמצעי מניעה וסיוע טכני לארגונים לא ממשלתיים כדי לספק שירותי תכנון משפחה, בעיקר באמצעות תוכניות במרפאות. ארגוני ימין שמרני בארצות הברית התנגדו למערבות הסוכנות בפעילות לתכנון המשפחה ולחצו על חברי קונגרס רפובליקנים לבדוק את הנושא. בפברואר 1998, תת-ועדה של ועדת בית הנבחרים של ארה"ב ליחסים בינלאומיים, קיימה שימוע בנושא "תוכנית בקרת האוכלוסייה בפרו".[25] שם עלו טענות כי USAID מימנה עיקור כפוי בפרו. אך, התת-ועדה מסיקה כי המימון של הסוכנות לא תמך בהפרות שבוצעו על ידי ממשלת פרו.[25][26]
חקירת המפקח הכללי של USAID בנוגע למימון הקשור לטרור
לפי דו"ח מ־פברואר 2024, המפקח הכללי של USAID פתחה בחקירה בשנת 2023 נגד הסוכנות בגין הענקת $110,000 בשנת 2021 לארגון Helping Hand for Relief and Development (HHRD), עמותה במישיגן אשר נחשבת בעיני הרפובליקנים בועדת ענייני חוץ של הבית בשנים האחרונות כבעלת קשרים לארגוני טרור בדרום אסיה.[27][28][29] באוגוסט 2023, יחידת התמיכה בבדיקת הרקע של USAID אישרה את זכאות HHRD לקבלת המענק.[30] בשנת 2024, חוקרים מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון דיווחו כי הטענות נגד HHRD היו חלק מקמפיין שמטרתו לפגוע בארגונים מוסלמיים אמריקאים גדולים, בהתבסס על מניפולציה של מידע שאינו מבוסס היטב.[31]
בשנת 2025, ממשל טראמפ האשים את הסוכנות ב"בזבוז כמויות אדירות של כסף ממסי הציבור" במשך מספר עשורים, כולל במהלך הנשיאות הראשונה של טרומפ בין השנים 2017 ל-2021. הממשל הדגיש רשימה של שני-עשרה פרויקטים, בסך כולל של כ-400 מיליון דולר — פחות מ-1% מתקציב השנתי של הסוכנות. בין הדוגמאות שצוינו היו 1.5 מיליון דולר להכללת עובדים מהקהילה הלהט"בית במקום העבודה בסרביה, 2.5 מיליון דולר לבניית מטענים לרכבים חשמליים בווייטנאם, 6 מיליון דולר לקידום התיירות במצרים, ו"מאות מיליוני דולרים" (הסכום הגדול ביותר) שלכאורה הוקצו כדי למנוע חקלאים באפגניסטן מלגדל אופיום, דבר שהועיל לכוחות הטליבאן.[32][33] בודקי העובדות מצאו כי הטענות הללו היו במידה רבה שגויות, "מוטעות מאוד" או שגויות.[34]
הסוכנות ספגה ביקורת על כך שהיא פועלת לעיתים קרובות לקידום אינטרסים גאופוליטיים של ארצות הברית, ולא רק לסיוע הומניטרי. כך למשל, נטען כי הארגון תמך בהפרטה במדינות מתפתחות, גם כאשר הדבר עורר התנגדות מקומית.[35] בנוסף, USAID הואשמה בהתערבות פוליטית ברוסיה ואוקראינה בשנים האחרונות.[36]
ב-24 בינואר 2025, הנשיא טראמפ הורה על הקפאת הסיוע החוץ-אמריקאי, ובעקבות זאת פוטרו או הוצאו לחופשה למעלה מ-1,000 עובדים. ראש הסגל מאט הופסון התפטר.[37]
בשנת 2025, ההאשמות של הבית הלבן על הונאה הובילו לצמצום דרסטי בכוח האדם של הסוכנות, מיותר מ-10,000 עובדים ליותר מ-300. מבקרים, כולל מנהלים לשעבר גינו מהלך זה וקראו לו "אחת הטעויות הקשות והיקרויות ביותר במדיניות החוץ בהיסטוריה של ארצות הברית", וטענו כי הצמצומים יביאו לאובדן משרות, נזק לעסקים אמריקאים ופגיעה באוכלוסיות פגיעות ברחבי העולם.[38] המפקח הכללי של הסוכנות הוציא דו"ח על הפסקת ההוצאות והחיתוכים בצוות, וציין כי פעולות אלו הגבילו את מאמצי הסוכנות להבטיח שכספיה המופצים "לא יועילו לטרוריסטים ולתומכיהם".[39][40] המפקח הכללי גם הזהיר כי 489 מיליון דולר במענקי מזון הומניטריים עלולים להיהרס עקב חיתוכי הצוות והנחיות לא ברורות.[41] משרד כוח האדם הנשיאי של הבית הלבן פיטר את המפקח הכללי ביום שאחרי, למרות חוק המחייב מתן הודעה של 30 יום לקונגרס לפני פיטוריו של מפקח כללי.[41][42]
ב-3 בפברואר, אילון מאסק הודיע כי הוא וטראמפ פועלים לסגירת הסוכנות, ומזכיר המדינה מרקו רוביו הכריז על מיזוגה למחלקת המדינה, צעד שחוקיותו שנויה במחלוקת.
ב-6 בפברואר, הוכרז כי כל עובדי הסוכנות יוצאו לחופשה מנהלית, למעט עובדים חיוניים, ונותרו רק 294 מתוך למעלה מ-10,000. פרויקטים גלובליים רבים, כולל תוכניות למאבק במחלות וסיוע באוקראינה, הוקפאו. בעקבות זאת, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בדרישה לעצור את סגירת הסוכנות.
ב-7 בפברואר, השופט קרל ניקולס הוציא צו מניעה זמני המונע את הוצאת העובדים לחופשה ועצירת פעילות הסוכנות.[43]ב-3 בפברואר 2025, דוברת הבית הלבן Karoline Leavitt ביקרה ארבעה הוצאות שלכאורה נחשפו על ידי DOGE.[44] בודקי העובדות מצאו כי מספר מהמענקים הנטענים כבזבוזיים נוהלו למעשה על ידי משרד המדינה, ולא על ידי סוכנות ה-USAID.[34][45][46][47] שופט המחוז האמריקאי קרל ניקולס, בהוראתו מ-2025 לחסימת ממשל טראמפ מלהעביר חלק מעובדי הסוכנות לחופשה, "ציין שלמרות טענת טראמפ בדבר 'שחיתות והונאה' מסיביות בסוכנות, לעורכי הדין הממשלתיים לא הייתה כל תמיכה לטענה זו בבית המשפט".[48]
^Butterfield, Samuel Hale (2004). U.S. Development Aid – An Historic First: Achievements and Failures in the Twentieth Century. Westport, CN: Praeger. pp. 25–26. ISBN0-313-31910-3.
^Otterman, Michael (2007). American torture: from the Cold War to Abu Ghraib and beyond. Carlton, Vic.: Melbourne University Press. p. 60.
^Dangl, Benjamin (1 בפברואר 2008). "Undermining Bolivia". Progressive.org (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-1 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
^ 12Traywick, Catherine A. (2025-02-11). "'Cuban Twitter' and Other Times USAID Pretended To Be an Intelligence Agency". Foreign Policy (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-02-07. Foreign governments have long accused the U.S. Agency for International Development of being a front for the CIA or other groups dedicated to their collapse.
^"What is USAID, and how central is it to US foreign policy?". Al Jazeera (באנגלית). נבדק ב-2025-02-07. In 2023, Mexico’s president asked his US counterpart, Joe Biden, to stop USAID from funding groups hostile to his government, according to a letter presented to journalists, echoing previous Mexican criticism of US interventionism.
ארצות הברית
וושינגטון די. סי.
.jpg)
.jpg)
אתר האינטרנט הרשמי של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי (באנגלית)
הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי, ברשת החברתית פייסבוק
הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי, ברשת החברתית אינסטגרם
הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי, ברשת החברתית LinkedIn
הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי, סרטונים בערוץ היוטיוב
חיות כיס, פרק 317: סוגרים את USAID, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 במרץ 2025
.svg)