הסיירת הירוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסיירת הירוקה, או בשמה הרשמי היחידה הארצית לפיקוח בשטחים הפתוחים, היא יחידת אכיפה ברשות הטבע והגנים.

רקע והקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976 מינה שר החקלאות אהרון אוזן ועדה על מנת לחקור את תופעת ההשתלטות על אדמות מדינה. בראש הוועדה עמד מאיר זורע, אז מנהל מינהל מקרקעי ישראל. בהמלצת הוועדה הוקמה באותה שנה הסיירת הירוקה והוכפפה לרשות שמורות הטבע. מנהלהּ הראשון של היחידה היה אלון גלילי. ב-1990 החליפו אל"ם במיל. גלעד אלטמן. משנת 2005 עד שנת 2014 כיהן בתפקיד אל"מ במיל נפתלי כהן. משנת 2014 מכהן בתפקיד אורי מלכה.

ב-1992 הועברה האחריות על רשות שמורות הטבע ממשרד החקלאות אל המשרד להגנת הסביבה.

סמכויות הפיקוח והאכיפה מוקנות לפקחי הסיירת מכוח סעיף 60(א) לחוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ב-1992.

ב-22 באוגוסט 1995 קיבלה ממשלת ישראל את החלטה 6014, מכוחה מונתה ועדת מנכ"לים שתפקידה לתאם את פעולות הסיירת.

תחומי אכיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידה פועלת מטעמם של הגופים הבאים:

הגופים שהסיירת הירוקה מבצעת בעבורם פעולות פיקוח משתתפים במימון פעולותיה. מינהל מקרקעי ישראל מממן כשליש מעלות הפעולות[1]. על פי החלטת הממשלה המסדירה את פעילות הסיירת היא פועלת בהתאם לסעיף 74 לתקנות ההגנה לשעת חירום הקובע כי" רשאי כל חבר לחילות הממשלה וכל שוטר לתפוס ולעצור כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שיש לו טעם לחשוד שלגביהם נעשתה עבירה על התקנות" וכן בסעיף 125 לתקנות המקנה למפקד צבאי סמכות להכריז על אזור כעל שטח צבאי סגור כך ש "כל אדם הנכנס לתוך כל שטח או מקום, או יוצא מתוכם, במשך כל תקופה, שבה עומד בתקפו צו כזה ביחס לשטח או למקום ההם, ללא תעודת-היתר בכתב שהוצאה בידי המפקד הצבאי או מטעמו, יאשם בעבירה על התקנות".

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 כינה חוקר הבדואים יצחק ביילי את הסיירת "גולם שקם על יוצריו"[2]. לטענתו לא מסתפקת הסיירת באכיפת החוק אלא מתווה מדיניות שמטרתה להצר את צעדיהם של הבדואים, כולל אלה מהם המשרתים בכוחות הביטחון.

בשנים 2002-2004 הפעיל מינהל מקרקעי ישראל בשיתוף הסיירת מטוסים קלים לשם ריסוס אדמות מדינה שנזרעו שלא כדין על ידי בדואים. ב-2005 הוצא צו על תנאי האוסר להשתמש באמצעי זה. ב-2007 הכריע בית המשפט העליון כי פעולות אלה אינן חוקיות[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]