לדלג לתוכן

הסימפוניה הראשונה של פרוקופייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסימפוניה מס' 1 ברה מז'ור, אופ. 25 המכונה גם "הקלאסית" היא הסימפוניה הראשונה של סרגיי פרוקופייב. הוא התחיל להלחין את הסימפוניה בשנת 1916 וסיים להלחין אותה ב-10 בספטמבר 1917. הכינוי של הסימפוניה: 'הקלאסית' הוענק על ידי פרוקופייב עצמו. הופעת הבכורה של הסימפוניה התקיימה ב-21 באפריל 1918 בפטרבורג, בניצוחו של פרוקופייב.

סרגי פרוקופייב

הסימפוניה היא בסגנון הלחנה הדומה לסימפוניות של היידן ומוצרט, אך אינה כך בדיוק. רק חלקים ממנה דומים לסגנון של שני המלחינים הללו. אף על פי שהיצירה תוארה לעיתים קרובות כ"נאו-קלאסית" וזו שמבשרת אותה, פרוקופייב הכחיש זאת. היצירה נוצרה בהשראת לימודי הניצוח שלו בקונסרבטוריון של סנט פטרבורג, שם המורה, ניקולאי צ'רפנין, לימד את תלמידיו על ניצוח בשיטתו של היידן, בין השאר. הסימפוניה מוקדשת לבוריס אספייב (אנ').[1]

לסימפוניה ארבעה פרקים והיא נמשכת כ-16 דקות פחות או יותר.

  1. אלגרו.
  2. לרגטו.
  3. גבוט.
  4. מולטו ויוואקה.

במאי 1917 פרוקופייב קיבל את ההחלטה: להלחין את הסימפוניה ללא סיוע של פסנתר. "במשך זמן מה," כתב, "שקלתי להלחין את הסימפוניה הקלאסית שלי מהפסנתר, וכל העבודה שעשיתי עד כה על כך עשיתי בראש. עכשיו החלטתי לסיים את זה. זה נראה לי שהלחנה עם או בלי פסנתר הייתה עניין של הרגל בלבד, וזה יהיה טוב לצבור ניסיון רב יותר ביצירה לא פשוטה כמו הסימפוניה הזו." באותו חודש המשיך להלחין את המבנה של הסימפוניה. בסוף קיץ 1917 כתב פרוקופייב כי סוף סוף התחיל לתזמר את הסימפוניה, אך העבודה תחילה נעה באיטיות בגלל חוסר היכרותו עם סגנון המוזיקה הנאו-קלאסי.

במקור, הופעת הבכורה של הסימפוניה בפטרבורג נקבעה ל-4 בנובמבר 1917 יחד עם הופעת הבכורה של הקונצ'רטו לכינור מספר 1 מאת פרוקופייב. עם זאת, הדבר נדחה. משום שב־18 בינואר 1918 אימצה רוסיה את לוח השנה הגרגוריאני. פירוש הדבר הוא שהתאריך היה למעשה 18 באפריל, שהוא התאריך שהתקיימה בו הופעת הבכורה לסימפוניה הקלאסית.[2]

הסימפוניה זוכה לתזמור בגודל סימפוניה בתקופה הקלאסית המורכבת משני חלילים, שני אבובים, שני קלרינטים, שני בסונים, שתי קרנות יער, שתי חצוצרות, טימפני וכלי מיתר.[3]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]