הסיפור של טראוטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסיפור של טראוטמן
Trautmann
בימוי מרקוס ה. רוזנמולר עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי Zephyr Films
Lieblingsfilm
עריכה אלכסנדר ברנר עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים דויד קרוס (ברט טראוטמן)
פרייה מייבור עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה גרד באומן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום דניאל גוטשלק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 14 במרץ 2019 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, association football film עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 11 מיליון [1]
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסיפור של טראוטמןאנגלית: The Keeper; בגרמנית: Trautmann) הוא סרט ביוגרפי בריטי-גרמני בבימויו של מרקוס ה. רוזנמולר ובכיכובו של השחקן הגרמני דייוויד קרוס בתפקיד הכדורגלן ברט טראוטמן.[2][3] אף על פי שנושא הסרט היה ספורטאי, הסרט תואר כ"לא בעיקר סרט ספורט", אלא דרמה. הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים בציריך בשנת 2018, ויצא לאקרנים בגרמניה בשם טראוטמן ב-14 במרץ 2019. הוא הוקרן בבריטניה ובאירלנד ב-5 באפריל 2019. בישראל בכורת הסרט נערכה ב-24 באוקטובר 2019.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1944 נלכד הצנחן הגרמני ברט טראוטמן (דויד קרוס) בעת לחימה ביערות ליד קלווה. הוא וחבריו הועברו למחנה שבויים בריטי בלנקשייר והם מוחזקים בתנאים קפדניים. ג'ק פריאר (ג'ון הנשו), סוחר מקומי ומנהל האגודה הלאומית בסנט הלנס טאון, מבחין בטראוטמן כשהוא שומר על השער במשחק כדורגל כנגד שבויי מלחמה אחרים. הוא מתרשם מיכולותיו ומשחד את מפקד המחנה שיאפשר לטראוטמן לצאת מהמחנה, כדי שישחק כשוער עבור קבוצתו שנמצאת בסכנת ירידת ליגה. השחקנים האחרים כועסים על כך שהם מתבקשים לשחק לצד גרמני בזמן שהמלחמה עדיין נמשכת, אך מסכימים לצאת למגרש. שורה של הופעות מרשימות בשער גורמות לשחקנים בהדרגה לקבל את ברט בקבוצה. כתנאי להמשך הופעותיו במשחקי הקבוצה, פריאר מסכים לאפשר לברט לעבוד בחנות שלו, כדי שיוכל לצאת ממחנה השבויים בתדירות יותר גבוהה. שהותו בחנות מובילה את בתו של פריאר, מרגרט (פרייה מייבור), לרכך את עמדתה העוינת בתחילה כלפיו והשניים מתקרבים זה לזו.

כאשר סנט הלנס טאון מגיעה למשחק הקובע על הירידה בסוף העונה, מוכרז כי המלחמה הסתיימה ועל השבויים הגרמנים לחזור למולדתם. אולם אף על פי שטראוטמן חופשי לחזור לביתו בברמן, הוא בוחר להישאר למשחק האחרון של קבוצתו. לאחר המשחק, מאמן מנצ'סטר סיטי ג'וק תומסון (גארי לואיס), שהגיע לצוד כישרונות, ניגש לברט ומציע לו מקום ב"סיטי" כדי שיחליף את פרנק סוויפט הפורש. במסיבת סוף העונה חבריו לקבוצה מציגים לו פטיש לקחת הביתה למשפחתו, אך הקשר ההולך ונרקם של ברט עם מרגרט גורם לו להישאר, ובבוא העת הם נישאים.

בשנת 1949 ברט נוסע למנצ'סטר כדי לחתום על חוזה עם ה"סיטי". מסיבת העיתונאים לקראת בואו הופכת במהירות לעוינת כשעיתונות העיר מנצ'סטר - המייצגת עיר עם אוכלוסייה יהודית גדולה - דורשת מברט לענות על שאלות על הרקע הצבאי שלו. המוני מוחים מחוץ לאצטדיון ואוהדי הקבוצה ממטירים עליו קריאות בוז, אך תומסון וקבוצתו מסרבים להצטרף אליהם באמירה שאין מלחמה בתוך חדר ההלבשה שלהם.[4] בפגישה חריפה עם מנויי הקבוצה, תומסון והנהלת הקבוצה נאבקים כדי להכיל את זעמם של תושבי העיר, אך תחינה נרגשת של מרגרט מצליחה לשכנע את הרב אלטמן (בוץ אולריך בוזה) בעל ההשפעה, שכותב מכתב פתוח לעיר שמפורסם בעיתון מקומי[5] ומבקש מהתושבים לבחון כל אדם באופן אישי ללא משוא פנים לאומי. בעקבות מכתבו של אלטמן, והמשך הופעות נאותות על הדשא, מצב הרוח משתנה ועד מהרה טראוטמן מתקבל בברכה גם על ידי שחקני קבוצות אחרות ברחבי המדינה.

בשנת 1956 ברט ומרגרט חיים קיום אידילי עם בנם הצעיר ג'ון, בעוד הריצה החזקה של מנצ'סטר סיטי מובילה אותם לגמר הגביע האנגלי. כאשר הסיטי מוליכה 1–3, ברט זוכה שוב לתשואות בזכות העמידה האדירה שלו בשער, כאשר התנגשות מסוכנת עם שחקן ברמינגהאם סיטי, פיטר מרפי, מנפצת חוליה בצווארו וכמעט עולה לו בחייו.[6] כאשר נותרות 20 דקות לסיום המשחק, וטראוטמן נמצא במצב גרוע, הוא מסרב לעזוב את המגרש וממשיך לבצע כמה הצלות אמיצות ומונע מבירמינגהם סיטי לכבוש שערים נוספים וכך זוכה ה"סיטי" בגביע.[7]

אף על פי כן, שמחתו מובילה לטרגדיה, כאשר בזמן השיקום שלו בנו נפגע ממכונית ונהרג. שברון הלב שלהם גורם למרגרט להתרחק יותר מברט, בעוד שהוא עצמו משתכנע שהאובדן שלו הוא תוצאה קארמה מפאת חוסר המעש שלו כשהיה עד לזוועות מלחמה באוקראינה,[5] והסרט משאיר אותם עובדים עדיין על הקשיים הנובעים מכך בנישואיהם. כאשר הסרט מסתיים בקטעים מצולמים של הקריירה שלו במדי "סיטי", מופיעות כתוביות המגלות כי טראוטמן ימשיך להופיע במנצ'סטר סיטי עד 1964, יהיה השחקן הזר הראשון שזוכה בתואר שחקן השנה באנגליה, ובהמשך יוכר על ידי ממשלת בריטניה וגרמניה כאחת על עבודתו לקידום יחסי גרמניה–אנגליה.[8]

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מותו של טראוטמן בשנת 2013, רוזנמולר בילה מספר ימים בראיונותיו על פרטים על מנת להכלילם בסרט.[2]

צילומים עיקריים החלו בבלפסט ב-8 ביוני 2017.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Rosenmüller verfilmt das Leben der Torwart-Legende" [Rosenmüller filmed the life of goalkeeping legend]. abendzeitung-muenchen.de. 18 ביולי 2017. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  2. ^ 1 2 "German PoW and hero goalie stars in tale of reconciliation". The Guardian. 19 במרץ 2017. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  3. ^ "David Kross to portray legendary goalie "Bert" Trautmann". screendaily. אורכב מ-המקור ב-8 June 2016. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  4. ^ "Bert's still a Blue legend". Manchester Evening News. 29 ביולי 2009. בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2019. 
  5. ^ 1 2 "From Nazi to football hero: the incredible story of Man City's Bert Trautmann". The Guardian. 28 במרץ 2019. בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2019. 
  6. ^ "Trautmann breaks neck in Cup final [video]". BBC Sport. 19 ביולי 2013. בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2019. 
  7. ^ Wilson, Steve (3 באוקטובר 2005). "A life less ordinary". ESPN. בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2019. 
  8. ^ "Keeper of legends: From enemy to friend – Anglo-German relations could not be in better hands". The Independent. 6 במאי 2006. בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2019. 
  9. ^ "Man City legend biopic 'Trautmann' begins filming in Belfast". The Irish Times. 8 ביוני 2017. בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2017.