הסכם אי-תוקפנות סובייטי-פולני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסכם אי-תוקפנות סובייטי-פולני הוא הסכם אי-תוקפנות, אשר נחתם בין ברית המועצות לפולין ב-1932. ההסכם הופר על ידי ברית המועצות ב-17 בספטמבר 1939, כאשר פלשה לפולין סמוך לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה, כחלק מהסכם ריבנטרופ–מולוטוב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי המלחמה הפולנית-סובייטית ב-1921 שהסתיימה בניצחון פולני, ממשלת פולין אימצה מדיניות של "ריחוק שווה" הן מגרמניה והן מברית המועצות. בקרב הפוליטיקאים הפולנים שרר קונצנזוס לפיו על פולין להסתמך בעיקר על הברית ארוכת הימים עם צרפת ולהימנע מלצדד באחת משכנותיה.

בינואר 1926, כחלק מנרמול היחסים בין המדינות, החלו דיונים על הסכם אי-תוקפנות שנועד לחזק את הישגיה של פולין בהסכם ריגה, ותוכנן שיאוזן על ידי הסכם דומה שייחתם מול גרמניה. עם זאת, השיחות מול גרמניה לא התחילו, וביוני 1927 בריטניה הכריזה על ניתוק היחסים עם ברית המועצות, ונרצח בוורשה פיוטר ווייקוב, דיפלומט סובייטי. במקום זאת, פולין פנתה לחתום על הסכם קלוג-בריאן, שהיווה אמנה שאסרה על שימוש בתוקפנות ובאלימות כלפי מדינות אחרות. בהמשך הצטרפה אליו גם ברית המועצות.

המשא ומתן בין הצדדים חודש ב-1931 וההסכם נחתם במוסקבה ב-25 ביולי 1932, בתכנון שיהיה בתוקף למשך שלוש שנים. שתי המדינות אשררו את ההסכם ב-23 בדצמבר 1932, אז נכנס לתוקף. ב-9 בינואר 1933 נרשם גם בחבר הלאומים[1].

ב-5 במאי 1934 הוארך תוקף ההסכם עד ל-31 בדצמבר 1945 ללא שינויים.

תנאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הצדדים הסכימו לוותר על השימוש באלימות ביניהם ולפתור את כל המחלוקות בדרכים דיפלומטיות. בנוסף, הוחלט להימנע מבריתות שכוונו לפגוע באחד מהצדדים.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 בספטמבר 1938 ממשלת ברית המועצות שלחה מסר לממשלת פולין ובו נאמר כי במידה והאחרונה תשתתף בכיבוש צ'כוסלובקיה, ההסכם ייחשב לריק מתוכן[2]. עם זאת ב-31 באוקטובר היא חזרה בה והצהירה שההסכם עדיין בתוקף[2], זאת למרות שפולין אכן כבשה את חבל זאולז'ה. שתי המדינות אף אשררו מחדש את תוכן ההסכם ב-26 בנובמבר 1938.

ההסכם הופר על ידי ברית המועצות ב-17 בספטמבר 1939 כשזו פלשה לפולין ממזרח, כחלק מההסכמות עם גרמניה הנאצית.

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן אמת נחשב ההסכם להצלחה ניכרת במדיניות החוץ הפולנית, אולם היא נחלשה עם התערערות הברית עם צרפת, ההפרות הגוברות של הסכם ורסאי והכניסה למלחמת סחר מול גרמניה.

בעקבות החתימה על ההסכם נחתם בינואר 1934 הסכם אי תוקפנות גם מול גרמניה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]