הסכם אנטי-קומינטרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שגריר יפן בגרמניה, קינטומו מושנוקוצ'י, והשר הגרמני לתפקידים מיוחדים, יואכים פון ריבנטרופ, חותמים על ההסכם - 1936

הסכם אנטי-קומינטרן נחתם בין גרמניה הנאצית ובין האימפריה היפנית ב-25 בנובמבר 1936. איטליה הפשיסטית הצטרפה להסכם ב-1937. ההסכם היה מכוון כנגד האינטרנציונל הקומוניסטי שכונה "קומינטרן", וכנגד ברית המועצות.

לשון ההסכם פתחה במילים: "בהכירנו שמטרת האינטרנציונל הקומוניסטי, המכונה קומינטרן, היא לפרק ולהכניע מדינות קיימות בכל האמצעים העומדים לרשותו; ובהיותנו משוכנעים כי סובלנות כלפי התערבות מסוג זה בענייניהן הפנימיים של האומות לא רק שהיא מסכנת את השלום הפנימי והרווחה של המדינות, אלא היא מהווה סיכון לשלום העולמי, וברצוננו לשתף פעולה כנגד הפעילות החתרנית הקומוניסטית"

נקבע כי במקרה של מתקפה של ברית המועצות כנגד גרמניה או יפן שתי המדינות תיוועצנה בדבר הצעדים שיש לנקוט על מנת "לשמור על האינטרס המשותף". הן הסכימו שאף אחת מהן לא תכרות ברית פוליטית עם ברית המועצות. גרמניה אף הכירה במדינת הבובות היפנית במנצ'וריה, מנצ'וקוו.

ב-1937 הצטרפה איטליה לברית, ויצרה את הקבוצה שתיוודע לימים כמדינות הציר.

באוגוסט 1939 הפרה גרמניה את ההסכם כאשר חתמה על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, הסכם ל"אי תוקפנות" בין ברית המועצות וגרמניה. אך ב-1940 שבו יפן ואיטליה וחתמו על ההסכם התלת-צדדי שקיבע את המונח מדינות הציר ויצר את הברית הצבאית המנוגדת לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

לאחר מבצע ברברוסה, מתקפת הפתע הגרמנית על ברית המועצות, ב-1941, חודש בנובמבר 1941 הסכם האנטי-קומינטרן, ונקבע כי הוא תקף לחמש שנים נוספות. הפעם הצטרפו אליו פרט ליפן, איטליה וגרמניה גם בולגריה, ממשלת הבובות היפנית המכונה ממשלת ואנג ג'ינג-ויי מטעם סין, קרואטיה, דנמרק שהייתה תחת שלטון כיבוש נאצי, פינלנד, הונגריה, מנצ'וקוו, רומניה, סלובקיה וספרד.

מדינות שחתמו על ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותמות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות שהיו מועמדות או מדינות שהוצע להן לקחת חלק בברית אך הן סירבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נורווגיהנורווגיה  נורווגיה: לנורווגיה הייתה ממשלה אשר ששיתפה פעולה עם הנאצים ובראשה עמד וידקון קוויזלינג. נורווגיה רצתה להצטרף לברית על מנת למקסם את כוחה הפוליטית אך בסופו של יום, נוורגיה מעולם לא הצטרפה לברית האנטי-קומינטרן.
  • פורטוגלפורטוגל  פורטוגל: פורטוגל שקלה את האפשרות לקחת לקחת חלק בברית, במיוחד לאחר שהספרדים הצטרפו לברית. כאחת משלושת המדינות היחידות שהצביעו נגד כניסת ברית המועצות לחבר הלאומים (לצד הולנד ושווייץ) פורטוגל הייתה אחת המדינות הכי אנטי-סובייטיות באירופה ובעולם. עם זאת, תלותה הכלכלית והנאמנות הדיפולמטית לבריטניה, הפכה בעיני שגריר גרמניה בפורטוגל, הברון אוסוולד פון הוינינגן-הונה, כאופציה בלתי סבירה והוחלט בעקבות כך להוריד אותה מהפרק.
  • ארגנטינהארגנטינה  ארגנטינה: כניסתה של ארגנטינה לברת נחשבה בעיני הגרמנים כאחד מהיעדים במשימה לערב את מדינות ה-ABC (ארגטינה, ברזיל וצ'ילה) בברית האנטי-קומוניסטית שהם רצו להקים בדרום אמריקה. עם זאת, ארגנטינה מעולם לא לקחה חלק בברית.
  • ברזילברזיל  ברזיל: נשיא ברזיל, ז'טוליו ורגאס אישר את חוקת המדינה החדשה בנובמבר 1937 לאחר שטען כי התקיים במדינה ניסיון להפיכה קומוניסטית. לאחר אישור החוקה, הפכה ברזיל לאופציה העיקרית מבין מדינות דרום אמריקה שיוכלו להיכנס לברית. עם זאת, הברזילאים דחו הצעה להיכנס לברית מאחר שהיא חששה שהדבר יפגע ביחסיה הדיפלומטיים עם ארצות הברית או בריטניה.
  • צ'ילהצ'ילה  צ'ילה: כניסתה של צ'ילה לברית נחשבה בעיני הגרמנים כאחד מהיעדים במשימה לערב את מדינות ה-ABC (ארגטינה, ברזיל וצ'ילה) בברית האנטי-קומוניסטית שהם רצו להקים בדרום אמריקה. עם זאת, צ'ילה מעולם לא לקחה חלק בברית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]