הסכם טורון (1466)
 | |
| חותמים |
|
|---|---|
| מקום יצירה |
טורון  |
| תאריך יצירה |
19 באוקטובר 1466 |
| שפות |
לטינית |
  | |
הסכם טורון 1466, שידוע גם כהסכם טורון השני (בפולנית: drugi pokój toruński; בגרמנית: Zweiter Friede von Thorn), היה הסכם שלום שנחתם בעיר הנזה טורון (ת'ורן) ב־19 באוקטובר 1466 בין קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין לבין המסדר הטווטוני שהביא לסיום מלחמת שלוש־עשרה השנים, הארוכה שבין מלחמות פולין–טווטונים.
ההסכם נחתם ב"אולם ארטוס",[1] ואחריו נערכה מיסת חגיגית בכנסייה הפרנציסקנית הגותית כנסיית העלייה לשמיים של מרים הבתולה לציון חתימת הסכם השלום.[2]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסכם השלום סיים את מלחמת שלוש־עשרה השנים, שהחלה בפברואר 1454 במרד הקונפדרציה הפרוסית בראשות ערי דנציג (גדנסק), אלבינג (אלבלונג), קולם (חלמנו) וטורון; וכן האצולה הפרוסית, נגד שלטון המסדר הטווטוני במדינת המסדר הטווטוני, במטרה להצטרף אל ממלכת פולין.
שני הצדדים הסכימו לפנות לאישור האפיפיור פאולוס השני ופרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אך הצד הפולני הדגיש (והצד הטווטוני קיבל) שאישור כזה איננו תנאי לתוקף ההסכם. שיחות השלום נערכו בניישאווה (כמאלה ניישפקה) מ־23 בספטמבר 1466,[3] ובשלב הסופי הועברו לטורון.
תנאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהסכם ויתר המסדר הטווטוני על כל התביעות לטריטוריות של פומרניה דנציג/מזרחית וחלמנו, שאוחדו מחדש עם פולין,[4] וכן על אזור אלבינג (אלבלונג), מריינבורג (מאלבורק) ובישופות ורמיה, שהוכרו אף הם כחלק מפולין.[5][6] החלק המזרחי נותר בידי המסדר הטווטוני כפייף וכמדינת חסות של פולין, ונחשב גם הוא לחלק בלתי־נפרד מן "הממלכה הפולנית האחת והבלתי־ניתנת לחלוקה".[7] הדיוקסיה הרומית־קתולית של חלמנו הפכה לסופרגנית של ארכיבישופות גנייזנו.[8]
מעתה ואילך חויב כל אדון המסדר הטווטוני להישבע שבועת אמונים למלך פולין המכהן בתוך שישה חודשים מיום כניסתו לתפקיד, וכל רכישה טריטוריאלית חדשה של המסדר, גם מחוץ לפרוסיה, תסופח אף היא לפולין.[9] אדון המסדר הפך לנסיך ויועץ למלך פולין ולממלכה.[10] פולנים הורשו להצטרף למסדר.[11] המסדר הטווטוני חויב לסייע לפולין במקרה של מלחמה, ונאסר עליו לצאת למלחמה נגד קתולים ללא הסכמת מלכי פולין.[12] כל שבויי המלחמה משני הצדדים שוחררו.[13]
ההסכם ביטל כל אפשרות לשחרר את המסדר מתלותו בפולין או לשנות את תנאי ההסכם באמצעות פנייה לסמכות זרה כלשהי, לרבות האימפריה הרומית הקדושה והאפיפיור.[14]
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השטחים שהיו באחיזה ישירה של פולין אורגנו כבר לשלוש מחוזות (חלמנו, פומרניה, מאלבורק) ובישופות ורמיה, שיחד יצרו את פרובינציית פרוסיה המלכותית,[6] שנחשבה לנחלתו הבלעדית של מלך פולין ושל הממלכה. בהמשך התגלעו מחלוקות בנוגע לסמכויות מסוימות של פרוסיה המלכותית והערים, כגון זכויות דנציג. לאזור היו פריבילגיות כמו הטבעת מטבעות משלו, קיום אספות דיאט משלו, צבא משלו ושימוש מנהלי בשפה הגרמנית. מחלוקת על הזכות למנות ולאשר בישופים בורמיה הובילה למלחמת הכמרים (1467–1479). בסופו של דבר שולבה פרוסיה המלכותית באיחוד הפולני-ליטאי, אך שמרה על מאפיינים ייחודיים עד חלוקת פולין בסוף המאה ה-18.
ב־1525 הודח המסדר מאדמתו בידי אדון המסדר עצמו, כאשר אלברט, דוכס פרוסיה אימץ את הלותרניזם וקיבל על עצמו תואר דוכס כשליט תורשתי בכפיפות לפולין במסגרת מחוות פרוסיה. האזור קיבל את השם דוכסות פרוסיה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Górski, Karol (1949). Związek Pruski i poddanie się Prus Polsce: zbiór tekstów źródłowych (בפולנית). Poznań: Instytut Zachodni.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Drugi Pokój Toruński 1466 - Przewodnik Toruński Serwis Turystyczny, www.turystyka.torun.pl (בפולנית)
- ^ Górski, p. LXXX
- ^ Górski, p. LXXIV
- ^ Górski 1949, pp. 88–90, 206–207.
- ^ Górski 1949, pp. 91–92, 209–210.
- ^ 1 2 Daniel Stone, The Polish-Lithuanian State, 1386-1795, University of Washington Press, 2001, עמ' 30, ISBN 978-0-295-98093-5. (באנגלית)
- ^ Górski 1949, pp. 96–97, 214–215.
- ^ Górski 1949, pp. 99, 217.
- ^ Górski 1949, pp. 96–97, 215.
- ^ Górski 1949, pp. 96, 103, 214, 221.
- ^ Górski 1949, pp. 103, 221.
- ^ Górski 1949, pp. 98, 216.
- ^ Górski 1949, pp. 101–102, 220.
- ^ Górski 1949, pp. 103, 221–222.