לדלג לתוכן

פודקאסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הסכת)
אולפן פודקאסט של "All•in - הבית של הפודקאסטים"

פּוֹדקָאסְטאנגלית: Podcast), או הֶסְכֵּת,[1] הוא סדרה של קטעי שמע מוקלטים המועלים לרשת האינטרנט וניתנים להאזנה בסטרימינג או להורדה למכשיר.

פורמט מקובל של פודקאסטים הוא מגיש אחד או יותר העוסק בנושא מסוים אחד או יותר. תוכן הפודקאסט יכול להיות מתוסרט בקפידה, או מאולתר לחלוטין. חלק מהתוכניות בנויות בפורמט של מראיינים קבועים ומרואיינים אורחים מתחלפים.

ישנן אפליקציות מובייל ושירותים שונים המאפשרים האזנה לפודקאסטים וכן הרשמה המעדכנת את המאזינים על העלאתם של פרקים חדשים.

נכון לספטמבר 2021, נפתחו למעלה מ־2.5 מיליון פודקאסטים משדרים בעולם, הכוללים יחד למעלה מ־110 מיליון פרקים עם למעלה מ־50 מיליון האזנות.[2][3]

המילה "פודקאסט" מורכבת משתי מילים: ה־Pod נגזר מנגן המדיה של Apple – האייפוד – iPod. חברת אפל ויתרה על השימוש במילה הגנרית (ללא האות i).[4] ה־Cast הוא קיצור של המילה "שידור" Broadcast (שיטות הפצה בתקשורת נתונים). הרעיון הוא חיבור השידור אל ה־iPod.

בשנת 2005, נבחרה המילה "פודקאסט" ל"מילת השנה" על ידי המילון האנגלי של אוקספורד.

בדצמבר 2017 הודיע תאגיד השידור הישראלי, בליווי המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית, שהוא מחפש תרגום עברי למילה פודקאסט ופנה לציבור להגיש הצעות.[5] מעל 1,200 אנשים נענו לפנייה ושלחו הצעות, ובסופו של דבר נבחרה המילה הֶסְכֵּת[1] (שנבחרה בשל הדמיון למילה הוותיקה תסכית, שפירושה תוכנית רדיו שבה מוגש סיפור או מחזה).

תיאור סכמטי של פודקאסט אודיו

דייב ויינר (אנ'), ממפתחי פרוטוקול ה־RSS הוא הראשון שגרם לאוטומציה של התהליך, החל משלב פרסום השמע על ידי הפודקאסטר ועד העתקתו לנגן ה־MP3 של המאזין. אחרים, כמו אדם קרי (אנ'), מיליונר היי־טק בהווה ושדרן ב־MTV בעבר, הפכו את תופעת הפודקאסטים לפופולרית.[6] למשל, לתוכניתו של קרי, Daily Source Code, מנויים מאות אלפי מאזינים מכל קצוות תבל ואתר Podshow שבבעלותו היה בעבר אחת מרשתות הפודקאסטים המובילות.

את הפודקאסט הראשון הקליט כריסטופר ליידן (Lyden), עיתונאי אמריקני שבשנת 2003 עזב את תחנת הרדיו בה שידר עקב סכסוך עם מנהליה. ליידן ביקש לשדר את תוכניתו באינטרנט, ובעזרתו של דייב ויינר הקים פודקאסט ראשון מסוגו.[7]

השמעת שירים ידועים בפודקאסטים ללא תשלום מהווה הפרה של זכויות יוצרים. כאלטרנטיבה, הוקמה ה־Podsafe Music Network, המרכזת שירים, שהשמעתם בפודקאסטים מותרת בחינם או תמורת תשלום נמוך מצד הפודקאסטר. ברשת זו ניתן למצוא מגוון עשיר מאוד של שירים מכל הסגנונות.

לאחר שהטכנולוגיה הפכה פשוטה זמינה וזולה, באמצע העשור הראשון של המאה ה־21 החלו אלפי אנשים פרטיים לשדר פודקאסטים בתדירויות שונות ובנושאים רבים. במקרים רבים, אנשים אלו הם מומחים בתחומם – החולקים את הידע והאג'נדה האישית שלהם עם מאזיניהם. תוכניות רבות עשויות ברמה מקצועית לחלוטין, המתחרה ברמה של תוכניות רדיו ידועות. יש אף תחנות רדיו ידועות המפיצות תוכניות נבחרות בתור פודקאסטים. ניתן למצוא תוכניות העוסקות במוזיקה, טכנולוגיה, דת, מדע, ספורט, עסקים, איכות הסביבה, חדשות, חינוך, בריאות, ועוד, ואף תוכניות טלוויזיה המשדרות את התוכניות (למשל הפודקאסט "בזמן שעבדתם" עם דרור גלוברמן ודני פלד המשודר ב"קשת"). הפצת וידאו בפודקאסטים צוברת תאוצה הולכת וגוברת, עם חדירתם לשוק של מכשירים ניידים המסוגלים להציג תכנים אלו. לפי מחקרים שפורסמו בארצות הברית ב־2019 מעל 50% מהאוכלוסייה בארצות הברית שמעו לפחות פעם אחת פודקאסט, והחשיפה לפודקאסטים היא במגמת עלייה.[8]

עם חדירתם של פודקאסטים למיינסטרים, החלו להשפיע על התרבות והשיח, ולמשל, סוגת הפודקאסטים שסוקרת פשעים אמיתיים גרמו לא פעם לפתיחה מחדש של תיקים, ואף להקפאה של תיק פעיל בעקבות מעורבות היתר של הציבור במשפט.[9]

בהדרגה פותחו מגוון אפליקציות מובייל המיועדות להאזנה נוחה לפודקאסטים.

טכנולוגיה ושימושים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לראות בפודקאסט כסוג של רדיו אינטרנטי אשר מנותק ממגבלות המקום והזמן (Radio-On-Demand). מבחינת תוכן, אין הבדלים מהותיים בין פודקאסטים ובין סוגי רדיו מסורתיים (כגון רדיו FM): עיקר החדשנות בפודקאסטים הוא באופן הפצתם.

יוצר הפודקאסט מקליט את התוכנית ועורך אותה. התוצר הסופי של העריכה הוא קובץ קול (כגון MP3 ועוד פורמטים רבים) המכיל תגיות (MP3 Tags) בהן מידע כמו שם הפודקאסט, שם הפרק הספציפי, תמונה ועוד. היוצר מעלה את קובץ הקול לשירות אחסון קבצים ברשת האינטרנט (כמו anchor ו־podbean). לאחר מכן מעדכן היוצר את ערוץ ה־RSS של התוכנית בדבר זמינותו של פרק חדש (רוב שירותי אחסון הקבצים מציעים גם ערוץ RSS מובנה).

כדי לקבל עדכון על זמינותו של פרק חדש, על המאזין להיות מנוי על ערוץ ה־RSS של התוכנית לה הוא מבקש להאזין. ניתן להירשם לערוצי RSS במגוון דרכים, כתלות במכשיר דרכו מעוניין המאזין להאזין לפודקאסט. תוכנות המאפשרות להירשם לפודקאסטים ולהאזין להם מכונות Podcast Catchers.

  • במחשבי Windows: באמצעות תוכנות כגון gPodder, MediaMonkey ו־iTunes.
  • במכשירי iOS ישנה אפליקציית "פודקאסטים" מובנית בכל המכשירים.
  • במכשירי Android: באמצעות אפליקציות כגון Podcast Addict, Pocket Casts, Stitcher, סאונקלאוד ועוד.

עם עדכון ערוץ ה־RSS בדבר זמינותו של פרק חדש, יכול המאזין להקשיב לו מיידית – או להוריד את הקובץ ולהאזין לו במועד מאוחר יותר. במרבית המקרים מכיל ערוץ ה־RSS גם את רשימת פרקי העבר של הפודקאסט, כך שניתן להאזין גם לפרקים שיצאו לאור בעבר.

בדומה לתכני טלוויזיה לפי דרישה (Video-On-Demand) גם הפודקאסטים מאפשרים למאזין לבנות לעצמו את לוח השידורים המתאים לו מבחינת טעם אישי ותחומי עניין, ולהתנתק מלוח השידורים המוכתב באמצעי התקשורת המסורתיים (שהם "ליניאריים" – דהיינו, תוכנית רודפת תוכנית). יש האומרים כי פודקאסטים מסייעים ל"דמוקרטיזציה" של הפצת תוכניות רדיו וטלוויזיה, כשם שבלוגים מסייעים ל"דמוקרטיזציה" של הפצת המילה הכתובה. מאידך, ההעדפה להאזין לפודקאסטים על נושאים מסוימים עלולה להוביל להומוגניות תוכניתית, דומה לאפקט ה"פיד המותאם אישית" ברשתות חברתיות, שכן היא מגבילה את החשיפה למגוון רחב יותר של דעות ונושאים שרדיו רגיל עשוי להציע.[דרוש מקור]

בסוף שנות ה־2010 ביססה ספוטיפיי את מעמדה כאחת מהפלטפורמות הבולטות להאזנה לפודקאסטים במדינות שונות, ובהן ארצות הברית וישראל. על פי סקרים בארצות הברית ובאירופה, שיעור ההאזנה לפודקאסטים באמצעות ספוטיפיי משתווה או אפילו עוקף את זה של אפל, שקודם לכן הייתה הפלטפורמה הדומיננטית להאזנה לפודקאסטים.[10] ספוטיפיי גם נכנסה לתחום כיוצרת תכנים, באמצעות רכישת חברות הפקה כמו Gimlet והסכמי בלעדיות עם פודקאסטים כגון The Joe Rogan Experience.

נכון לסוף שנת 2020 בארצות הברית שיעורי ההאזנה לפודקאסטים מתחלקים בין הפלטפורמות לפי היחס הבא: 25% מאזינים בספוטיפיי, 20% מאזינים באפל, 16% מאזינים בגוגל, 15% מאזינים בפנדורה (שאינה זמינה בישראל) ושאר 24% מאזינים בפלטפורמות אחרות.[11]

וידאוקאסטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להפיץ גם תוכני וידאו באותה שיטת הפצה כמו פודקאסט קולי. תוכן וידאו המופץ כקובץ (למשל, MP4) באמצעות ערוץ RSS מכונה "וידאוקאסט". על אף שבשנים הראשונות לאחר המצאת הפודקאסטים היו הווידאוקאסטים נפוצים למדי – זמינותן של פלטפורמות וידאו חינמיות כגון YouTube הפכה את הווידאוקאסטים לנדירים יותר ויותר, והם מהווים אחוז זניח יחסית מכלל התכנים המופצים כפודקאסט.

אתגרי מדידה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד האתגרים הבולטים בעולם הפודקאסטים כיום הוא מדידת כמות ההאזנות לתוכנית או לפרק. בעוד שבעולם הטלוויזיה והרדיו פותחו במרוצת השנים כלי מדידה המקובלים על התעשייה כולה (לדוגמה, מדד נילסן) – בתחום הפודקאסטים עדיין אין מדד דומה המקובל על כל השחקנים המרכזיים בענף. הגורם המרכזי המונע אימוץ של מדד שכזה הוא המספר הגדול של יוצרי פודקאסטים מסחריים ועצמאיים (כ־300 אלף בארצות הברית לבדה, על פי הערכות מ־2017) והאמצעים הרבים שבהם ניתן להאזין לפודקאסטים: מטלפונים חכמים, דרך טלוויזיות חכמות ועד עוזרות אישיות כמו Amazon Alexa וכיוצא בזה. העדרו של מדד מקובל מקשה על הפרסום בפודקאסטים, שכן למפרסמים קשה להשוות את מידת ההצלחה והחשיפה של פודקאסטים מגופים שונים. בישראל החל משנת 2020, אתר גיקטיים עורך תחרות שנתית לבחירת הפודקאסט האהוב על קהל המאזינים וכך מתאפשרת מדידה ציבורית שיכולה להצביע על טרנדים לטובת מפרסמים, תוך שמירה על נייטרליות ומניעת הטיות באמצעות דרישה להזדהות והצבעה אנונימית.

ב־2016 נעשה צעד ראשון לקראת תקן מדידה שכזה, כשה־Interactive Advertising Bureau (IAB) האמריקני פרסם תקן למדידה וספירת האזנות. התקן אומץ על ידי מספר גופי תוכן מובילים בארצות הברית.[12]

תחום הפודקאסטים לפי מדינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפודקאסט הראשון בישראל היה "ברכה גולשת", אותו הגישה בשנת 2004 העיתונאית והמוזיקאית עדי עליה.[13][14] חלוצי פודקאסט נוספים היו האחים זיו וניר קיטרו עם תוכניתם "מופע השוליים של קיטרו" (2005),[15] רן יניב הרשטיין עם "גיקים", ישיבת הר עציון עם "קש"ת - קול שידורי תורה" (2006),[16] רן לוי ואיתמר וייסברג עם "המשחקייה" (2006) ורן לוי עם "עושים היסטוריה" (2007).

החדירה של פודקאסטים לישראל הייתה איטית, אך החל משנת 2017 צבר התחום הכרה ופופולריות הולכים וגוברים, בזכות כניסתם לתחום של גופי שידור גדולים כגון אתר וואלה, רדיו תל אביב, עיתון גלובס, תאגיד כאן והטלוויזיה החינוכית, לצד פודקאסטים עצמאיים כמו על כתפי גמדים, קטעים בהיסטוריה, או רשת הפודקאסטים של "עושים היסטוריה" – הכוללת בתוכה פודקאסטים בנושאים שונים ביניהם פוליטיקה, תנ"ך, ספורט וטכנולוגיה.

על פי הערכות, נכון לאמצע 2021 קיימים למעלה מ־800 פודקאסטים בעברית (ומתוכם למעלה מ־400 הוציאו פרקים חדשים לאורך 2021).[17]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 פודקאסט – הֶסְכֵּת!, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏28 בדצמבר 2017
  2. ^ 10 Powerful Podcast Statistics You Need to Know in 2021 [Infographic], www.oberlo.com, ‏2021-01-04 (באנגלית)
  3. ^ Listen Datasets: Podcast data in CSV, Listen Notes (באנגלית)
  4. ^ מכתב מרשם הסימנים המסחריים של אפל בנושא.
  5. ^ מערכת כאן, איך אומרים פודקאסט בעברית?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 בדצמבר 2017
  6. ^ ANNALEE NEWITZ, Adam Curry Wants to Make You an iPod Radio Star, www.wired.com, ‏3.1.2005
  7. ^ רן לוי, סקס, סמים וסוזן וגה- על ההיסטוריה של הפודקאסטינג, באתר רשת עושים היסטוריה, ‏8.12.2020
  8. ^ משה בנימין, עוד סימן להצלחה: מעל לחצי מהאמריקאים האזינו לפודקאסט, באתר אייס, 20 במרץ 2019
  9. ^ רצח מוקלט היטב, באתר ‏מאקו‏, 7 באוקטובר 2020
  10. ^ JOSHUA BENTON, Spotify is gaining a podcast audience quickly. But is it an audience that isn’t as interested in news?, www.niemanlab.org, ‏19.2.2020
  11. ^ Top apps for listening to podcasts in the U.S. 2020, Statista (באנגלית)
  12. ^ Podcast Measurement Guidelines מתוך אתר IAB
  13. ^ רדיו ברכה מתוך אתר ברכה הגולשת(הקישור אינו פעיל, 31.8.2019)
  14. ^ 'ההיסטוריה של הפודקאסטים: סקס, סמים וסוזן וגה', אתר הבית של רשת 'עושים היסטוריה'
  15. ^ מופע השוליים של קיטרו, מתוך ארכיון האינטרנט
  16. ^ קש"ת - קול שידורי תורה, באתר web.archive.org, ‏2006-06-16
  17. ^ מחקר חדש חושף כמה פודקאסטים יש בישראל וכמה זמן הם שורדים, באתר גיקטיים