הסלע האדום (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"הסלע האדום"
תקליט "הסלע האדום" בקול ישראל עליו מדבקה של "אסור לשידור"
תקליט "הסלע האדום" בקול ישראל עליו מדבקה של "אסור לשידור"
תקליט "הסלע האדום" בקול ישראל עליו מדבקה של "אסור לשידור"
שיר בביצוע אריק לביא
פורמט מוזיקה עממית
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כתיבה חיים חפר
לחן יוחנן זראי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"הסלע האדום" הוא פזמון ישראלי שנכתב בשנות ה-50 של המאה ה-20 על ידי חיים חפר, הולחן בידי יוחנן זראי והושר בידי אריק לביא. בפזמון מתואר מסעם של צעירים ישראלים אל "הסלע האדום": אתר פטרה ובו מקדש החצוב בסלע, באבני החול של הרי אדום.

השיר מתחיל במילים:

מעבר להרים ולמדבר,
אומרות האגדות, ישנו מקום,
שאיש ממנו חי עוד לא חזר,
והוא נקרא הסלע האדום.
הו, הסלע האדום,
האדום.

פטרה ממוקמת בדרום ירדן, במרחק 25 ק"מ מהגבול עם ישראל (בסמוך לפארן). בשל הקרבה לישראל ויופיו הקסום והמרהיב של המקום, ולאור האתגר שבכך, ניסו במשך השנים מספר צעירים לחצות את הגבול לירדן, כדי לראותו במו עיניהם. הראשונים שעשו זאת היו, ככל הנראה, מפקד יחידה 30 חיים דים וסגנו אהרון קמארה שביקרו בפטרה ב-1952.

המסע לפטרה, המתואר בפזמון, היה לא פשוט: רבים מאלו שהגיעו נתפסו, רבים כלל לא הצליחו להגיע, ומרבית אלו שנתפסו לא חזרו בחיים לישראל.

כותב השיר, חיים חפר, סיפר כי הוא עצמו ביקש מדוד בן-גוריון להפסיק את שידור הפזמון בקול ישראל כשראה שהוא מעודד הליכה מסוכנת לפטרה. באותו זמן הוא פגש קצין צעיר, שתיאר לו כמה הוא מתרגש מהשיר ושהוא שוקל לצאת למסע לפטרה. "באותו רגע ידעתי שאני נותן יד לחרם" טען חפר[1]. החלטה על כך התקבלה ב-30 ביולי 1958. בהחלטה גם נאסר להשמיע את הבלדה "אנקש", אף הוא בביצועו של אריק לביא. בעקבות החלטה זו לא הושמע הפזמון במשך עשרות שנים.

רק לאחר הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994 התאפשר לאזרחי ישראל לבקר באופן חוקי בירדן ובפטרה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נבו זיו, "הסערה המושלמת", ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות, 2 בינואר 2015