הסנאט הירדני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הסנאט הירדני
مجلس الأعيان الأردني
Coat of arms of Jordan.svg
סמל הסנאט
מדינה ירדן עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג בית עליון
מושבים
מספר מושבים 65
Jordan Senate.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסנאט הירדני הוא הבית העליון של הפרלמנט של ירדן. חברי הסנאט ממונים על ידי מלך ירדן ובידו גם לפטרם.

ישיבות הסנאט מתנהלות במקביל לישיבות אספת הנבחרים, ובמקרה של פיזור אספת הנבחרים, משעה הסנאט את פעילותו[1].

חברי הסנאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוקה, מספר החברים בסנאט לא יעלה על מחצית מספר החברים באספת הנבחרים של ירדן. לפני מלחמת העצמאות כיהנו בסנאט עשרה חברים. לאחר המלחמה, לאור ההשתלטות על הגדה המערבית, הורחב הסנאט ל-20 חברים, כאשר המטרה הייתה שיהיו 10 נציגים מעבר הירדן ועשרה מהגדה המערבית[2]. בפועל, מינה עבדאללה באפריל 1950 13 עבר ירדנים ושבעה נציגים מהגדה המערבית[3]. בשנות ה-50 כיהנו בסנאט 20 חברים[4]. בשנת 1973 מנה הסנאט 30 חברים, מחציתם פלשתינאים[5]. בסוף 1974 הקטין חוסיין את מספר הפלשתינאים בסנאט לשבעה[6]. בשנת 1989 הוגדל הסנאט ל-40 חברים[7].

משך הכהונה של חבר הסנאט הוא ארבע שנים, וניתן למנות אדם למספר כהונות[8]. עד 1955 הייתה הכהונה בסנאט למשך שמונה שנים[4].

חברי הסנאט נדרשים לעמוד בכל התנאים הנדרשים מחברי אספת הנבחרים, כמו אזרחות ירדנית ללא אזרחות נוספת, ובנוסף נדרשים להיות בני 40 ומעלה ועומדים בקריטריון של שירות למען רווחת האומה. בתנאי זה עומדים למשל מי שכהנו שתי קדנציות בבית הנבחרים, ראשי ממשלה, שרים ושגרירים[9].

חברי הסנאט ממונים על ידי המלך, שלא אחת ניצל את סמכותו למנות, לפטר ולפזר את הסנאט. למשל, באפריל 1950 פיזר עבדאללה את הסנאט, לקראת מינוי סנאט חדש עם ייצוג לגדה המערבית[10]. בנובמבר 1951 פיזר טלאל את הסנאט בגלל שחמישה מחבריו התנגדו למדיניות החוץ שלו[11].

יושב ראש הסנאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יושב ראש הסנאט ממונה על ידי המלך לתקופה של שנתיים, שניתן להארכה[8].

יושבי ראש הסנאט היו כמעט תמיד ראשי ממשלה לשעבר. יושבי ראש הסנאט היו[12]:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Jordan.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ירדן. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.